הרי בשמים תקס

בב"ב גבי בר אווזא דקממסמס קומי' דמא דקא' נשחטי' לושט דילמא במקום נקב שחיט דבס' דרוסה איירי לא יתכן לומר כן ולכאורה לפי פי' זה לא איירי הך עובדא דרבה התם רק בס' דרוסה של עוף ולא משמע הכי מסתימת דברי הגמ' דא"כ הול"ל דשחט הקנה תחלה ואח"כ בדק הושט אמנם נלפענ"ד עפ"מ דא' התם דף נ"ג: גבי דרוסה דס"ל לרב דצריכה בדיקה אפי' בסימנין ור"ז קא' התם בסימנין משיאדימו סימנין עצמן ופירש"י שם אבל משים האדמת בשר שכנגדן לא מיטרפא דרוב סימנין קשין הן אצל דרוסה אלא דאם אנו רואין שהאדימו הסימנין הא חזינין דשלט בהן זיהרא ורב דמורי מכפא ועד אטמא והצריך לבדוק בסימנין בודאי פליג על ר"ז ע"ש ולפי"ז י"ל דרבה ס"ל ג"כ כרב דצריך לבדוק בסימנין דאף דרוב סימנין קשין הן אצל דרוסה מ"מ ס"ל לרב דצריך לבדוק בסימנין משום דקיי"ל דאין סומכין על הרוב היכי דאיכא לברורי ורבה ג"כ הכי ס"ל ולכך בדק את הושט ואי דניחוש שמא במקום נקב קשחיט ושמא נדרס שם ז"א דהא מאי דליכא לברורי שוב סומכין על הרוב ורבא דא' התם לעיל היכי ניעבוד נשחטי' והדר נבדקי' שמא במקום נקב קא שחיט לאו דפליג על רבה רבי' וס"ל דסומכין על הרוב אפי' בדאיכא לברורי אלא דהוי מסתפק ואזיל אם יש מקום אפשרות לבדוק מבלי שנסמוך על הרוב עד שבאמת רב יוסף ברי' נתן לו עצה לבדוק לקנה ולשחטי' והדר לבדקי' לושט דהתם בעוף מיירי ובבהמה דליכא לברורי ע"י שחיטה באמת ס"ל לרבא ג"כ דסמכינין על הרוב דסימנין קשין הן אצל דריסה וא"כ בס"ס דהוא מטעם רוב כל היכי דליכא טורח אין סומכין עליו בדאיכא לברורי והרי מד' התוס' בכורות י"ז: ד"ה אפשר לצמצם נראה דגם באיכא טורח אין סומכין על ס"ס היכי דאיכא לברורי ע"ש אמנם בדיעבד כשלא בדק יש להכשיר מכח הס"ס וכ"כ באמת בפמ"ג סי' מ"ה להקל כשלא בדק בהפ"מ ובפרט דהרי בתשו' נובי"ק חיו"ד סי' כ"א העלה דהיכי דלא יבורר רק ס' א' לא מיקרי אפשר לברורי ובנ"ד הרי לא יבורר רק הס' אם ניקב כיס השתן וגם חזי לאצטרופי מ"ש בתשו' ספר יהושע סי' כ"ז דבבהמות נקבות יש לתלות הדם במקור אמנם יען שהקצב עשה במחשך מעשהו להעלים הדבר לבטל הבדיקה הרי דינו כביטל איסור במזיד דקיי"ל בסי' צ"ט דקונסין למי שנתבטל בשבילו ואסור למוכרו ג"כ לישראל אחר ואם כבר נעכר הבשר והוא בעין בודאי יכולים הקונים להחזיר להקצב הבשר והוא מחויב להחזיר הדמים כמבואר בש"ך סי' קי"ט ס"ק כ"ט דאפי' ס' טריפות מבטל המקח ואם כבר נאכל הבשר על הכלים אין חשש איסור ועכ"פ יש להבי"ד לקנוס את הקצב להעבירו על זמן מה שלא ימכור בשר כשר על שהרהיב בנפשו לזלזל באיסור כ"כ ואח"ז יקבל עליו ד"ח לבל ישוב לכסלה עוד וסר עונו וחטאתו תכופר. דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה: סי' ריא בעזה"י יום ג' כ"א שבט שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי. ברכת שלום וכט"ס לכבוד ידידי בש"ב הרב הגדול חריף ומופלג בתו"י מוה' לוי מויטנער נ"י מלפנים אבד"ק וואסלאוויטץ ברוסיא כעת ראבד"ק ליטאוויסק יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש במחט שנמצאת תחובה ברוחב הקמטים של הבית הכוסות ונגד התחיבה הי' מכה עם נקב בעובי ביה"כ ולאחר שחתך את המקום המקולקל הי' דופן הביה"כ הנשאר עד מקום תחיבת המחט נקי ובריא והי' סירכא מהטרפש להביה"כ נגד המכה והנקב והורה מעלתו שהוא טריפה ונמצא מערער על הוראה זו ומבקש להודיעהו הכרעת דעתי הקלושה בזה: הנה נודע ד' הכו"פ בסוסי' מ"א שצידד להכשיר גם בנתחב המחט בביה"כ רק שאינו מפולש מעל"ע ויש סירכא כנגדו שנסרך לטרפש ונסתבך בדברי הצ"צ סי' מ"ט שכ' שסירכא שנסרך לטרפש הו"ל כקורט דם והוא ז"ל כ' דכיון דסירכא בשאר אברים אפשר דאינו בא מחמת נקב אלא מחמת ליחות ורירין ולכך ל"ה כק"ד ע"ש שמצדד בזה במקום שיש עוד צדדים להקל וכבר חלקו עליו חכמי דורו בזה וקבעו הלכתא כהצ"צ וג"א בענני תקעתי משמרות בסברת הצ"צ הנ"ל להלכה אבל לא מטעמי' והוא עפ"מ שנראה לתרץ קושי' הראשונים ז"ל ומכללם הרא"ש בפא"ט שהקשה דאמאי אין אנו מטריפין במחט שנתחב בביה"כ מצ"א אפי' בדליכא ק"ד מטעם דחיישינן שמא הבריא כמו דחיישי' בישב לו קוץ בושט. וי"ל לפענ"ד עפ"ד התוס' בשבת ל"ו. שכ' דבזמן מועט כגון בבלע מחט ושחטוה מיד ל"ח לשמא הבריא ומבואר בפוסקים דהשיעור בזה הוא ג' ימים כמו בהוגלד פי המכה ע' בלבו"ש סי' ל"ו סק"ד וא"כ לכאורה היכי חוששין שמא הבריא בישב לו קוץ בושט דע"כ החשש הוא שנעשה הנקב לפני ג' ימים והרי איכא לאוקמ' אחזקה דהשתא הוא דאיתרע כדקיי"ל בסי' פ"א לענין הגבינות וממילא ליכא חשש דנתרפא אמנם בחשש נקב בושט הא איכא כנגד זה חז"א דשאינו זבוח אבל בביה"כ אין לחשוש שמא הבריא משום דאיכא חזקה דהשתא הוא דאיתרע והתינח היכי דליכא סירכא משא"כ היכי דאיכא סירכא במקום הזה הא קיי"ל דאין סירכא פחותה מג"י ונהי דכ' בכו"פ סי' ל"ט סק"ד דסירכא שהוא בלא נקב רק מחמת התפשטות הליחות אין מוחלט שצריך ג"י אמנם הלא הפמ"ג בשפ"ד סוסי' ל"ט כ' בפשיטות דאף סירכא בלא נקב אינו נעשה בפחות מג"י ע"ש וע' בס' רא"פ ס"ק קצ"ד. וא"כ כיון שע"כ נעשה קלקול והשתנות בביה"כ זה לפני ג"י שוב חיישינן ג"כ שהנקב הי' מפולש מעל"ע לפני ג"י ונתרפא דומיא דמסקינן בבכורות מ"ב: דאמרינן הואיל ואשתני אשתני ע"ש ואי דאפשר שהסירכא הוא מהטרפש ולא מהביה"כ ול"ה ההשתנות בביה"כ ז"א דלעולם אנו תולין הקלקלה במקולקל כדא' בחולין מ"א. בהעלתה צמחים עפירש"י ותוס' שם והרי בריאה סרוכה לדופן ויש מכה בדופן כנגדה תלילן בדופן אע"ג דרוב סירכות הם מהריאה הרי דתלינן במקולקל אפי' כנגד הרוב להקל מכ"ש להחמיר וא"כ לפי"ז יש להחמיר ביש סירכא עוד יותר מק"ד וכיון דבק"ד משמע דהוי ודאי טריפה כדא' בטוש"ע אם נמצא עליו ק"ד בידוע שניקב כולו וטריפה וכן בעובדא דרבי בחולין נ"א. א"ל טרח טריח לההוא גברא מתני' הוא המסס וביה"כ שניקבו לחוץ ומשמע דמצ"א עם ק"ד שוה בדיני' עם נקב מעל"ע והרי לדברינו גם בסירכא כנגדו ודאי טריפה: והנה בתשו' חוט השני סי' ס"ט פסק דיש להטריף בסירכא מטרפש הכבד לביה"כ אפי' לא נתחב המחט כלל רק נמצא מונח על הפרש וכ"פ בתשו' פמ"א ח"ב סי' קכ"ט אפס בנובי"ק חיו"ד סי' ט"ו נטה קו להקל בזה והנה באמת לפ"ד הט"ז וש"ך בסי' מ"ח שכ' להטריף אפי' נמצא המחט בבה"כ בחללו ולא נתחב כשיש ק"ד מבחוץ ה"ה דיש להטריף בסירכא הגרוע מק"ד כאשר העיד בתשו' צ"צ שם ומה שהקשה בעל צ"צ על הט"ז וש"ך דאיך אפשר דבק"ד אפי' בנמצא מונח טריפה הרי אף בתחוב בע"י שיהי' הק"ד נגד פי המחט דוקא ויהי' א"כ נמצא חמור מנתחב זה אינו תימא כ"כ דהרי מצינו בש"ך סי' ל"ג סק"כ דיותר יש להטריף אם לא נמצא מחט מבנמצא דאמרי' אלו הי' לפנינו הי' אפשר נקוב לחוץ ע"ש והה"נ אמרינן דאפשר אם הי' המחט תחוב הי' הק"ד נגד פי המחט אפס שבתשו' רח"כ חיו"ד סי' י"א כ' דאף אי נימא דהלכה כט"ז וש"ך להטריף בק"ד אפי' בנמצא אבל גבי סירכא כיון דנוכל לתלות שהוא מן הטרפש י"ל דהט"ז וש"ך ג"כ מודו דאם אין המחט תחוב בו לא מיטרף. אמנם בנ"ד כיון דיש מכה כנגד המחט הרי לא גרע מכה ממש מק"ד שמעיד על המכה כדא' אם אין מכה ק"ד מנין. והנה בצ"צ שם כ' לדחות ד' הט"ז וש"ך הנ"ל דל"ד לושט דקיי"ל בסי' ל"ג דביש עליו ק"ד טריפה אפי' אין הקוץ תחוב בו אלא מונח בתוכו דשאני ושט דאכלה בי' ופעיא בי' ומתנענע תמיד איכא למיחש שמא מתחלה ניקב הקוץ את הושט ומחמת הנענוע חזר הקוץ לפנים ונסתם הנקב אבל בביה"כ דמינח נייח אם איתא דהקוץ הי' ניקב בו בתחלה ל"ה חוזר לפנים אלא הי' תוחב בו כמו מתחלה דומיא דכ' הרא"ש פא"ט בשם ר"ת ע"ש וכ"כ בנובי"ק סי' ט"ו. והכה אף דמצינו בחולין מ"ח: גבי מחט שנמצאת בחיתוכי דריאה טריפה דדילמא אי הוי ריאה קמן הוי מינקבה ופי' בתוס' שם הטעם משום דאפי' בקופא לגו חיישינן שנכנס דרך הסמפונות לריאה וניקבה הריאה וחזרה לאחורי' דלא כפירש"י שם שפי' משום דחיישי' דדרך הושט מינקב ואתא ע' בהרא"ש ובחי' מהר"ם לובלין שם כבר כ' המפורשים בדעת התוס' דרק בצירוף ב' הטעמים מטרפינין דאיכא ס"ס לאיסורא דילמא דרך הושט ואת"ל דרך הקנה שמא ניקבה לחוץ וחזרה לאחורי' עתבו"ש סי' ל"ו. ומלבד זה איכא למימר דריאה דמיא בזה לושט כיון שמרחפת תמיד על הלב ואפשר שמחמת תנועת רחיפתה הוחזרה המחט לאחורי' ובפרט לפמ"ש בב"י סי' ל"ו בשם הג"א דבריאה ניקבו הקרומים זה שלא כנגד זה טריפה משום דריאה ג"כ גמדה ופשטה ודמיא לושט א"כ גם לענין זה דמי לושט דע"י שגמדה חוזרת המחט לאחורי'. אמנם בנ"ד דחזינין שיש נקב ומחט וע"כ חזרה המחט לאחורי' ובכה"ג שפיר חיישינן שמא הי' הנקב מעל"ע כמ"ש בפמ"ג בשפ"ד סי' ל"ג ס"ק כ"א וסי' מ' סק"ז וסי' מ"ח ס"ק י"ט ע"ש. ולבר מן כל דין י"ל דאפי' המקילין בנמצא המחט מונח בפרש יודו דבנתחב בין הקמטים ואיכא סירכא כנגדו הוא חמיר יותר דבשלמא בנמצא בפרש י"ל דבכה"ג אין מחזיקין ריעותא ממקום למקום כיון דאפשר שבביה"כ ליכא שום נקב והסירכא הוא מהטרפש והר"ז דומה למ"ש הט"ז בסי' ל"א בשם או"ה גבי תולעת שנמצא חוץ לקדירה דאין להחזיק עי"ז ריעותא על המוח דהוי ממקום למקום ע"ש משא"כ בנתחב בין הקמטים הרי כ' בט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ט להצריך בדיקה לכתחלה ע"ש ועתשו' ביא"פ שבסוף ס' רא"פ סי' ל' שהחמיר מאד בנתחב בקמטים ע"ש ובפרט דבנ"ד הלא יש נקב ומכה כנגד הסירכא בודאי אין להקל ואף דלא מצינו דק"ד מורה על נקב כ"א במחט כי מעשה דר' בחולין נ"א. ובנקב שע"י חולי לא מצינו דנימא בי' אם אין שם מכה ק"ד מנין וה"ה בסירכא דדמי לק"ד כנגד נקב שע"י חולי אמנם מבואר בתשו' באר יעקב סי' מ"א ובנובי"ת חיו"ד סוסי' נ"ז דגם סירכא כנגד נקב בלא מחט אסור וכ"כ בתשו' חת"ס סי' מ"ב דפשוט דכך לי מחט כך לי נקב בעלמא כל שיש ק"ד כנגדו מורה שגם שם שלטה המכה ע"ש ואף למה שהבינו מקצת אחרונים לחלק בזה בכ"ז זהו רק היכי דליכא מחט כלל אבל