הרי בשמים תקנט

וחוץ מן האמור אין חשש בנ"ד מכח חומרת הנוב"י הנ"ל דהרי כ' בנוב"י מהדו"ת סי' י"ז דאם צולעת על רגל א' אין לחוש לחוט השדרה שהרי השדרה באמצע ומתפשט כחה בשוה בשני הרגלים והי' ראוי' להיות צולעת בב' הרגלים. ולכאורה הי' נראה דגם בענין מאי דקיי"ל בש"ע בנפולה דמתכשרא בהלכה ד"א הילוך יפה ולא כשצולעת דכשהולכת וצולעת רק על רגל א' לא איכפת לן. ותתיישב בזה קושי' הגאון רעק"א ז"ל בתשו' סוסי' פ"ג שהקשה מש"ס זבחים ע"ד: דאמאי לא מוקי הך דטריפה שנתערבה כגון דאיערב נפולה והיא צולעת על רגלי' בין שאר שוורים דמשדרן כרעייהו בתרייהו בלא נפילה דכשרים דאמרי' שגרונא נקטה וא"י להכיר ולהנ"ל י"ל דהרי באמת אי משדרן כרעייהו בתרייהו נהי דמטעם חולה א"א לפסול להקרבה כשצולע על רגלו משום דמבואר ברמב"ם פ"ז מה' במ"ק דאינו פסול משום חולה אלא כשכל גופו רותת ורועד אבל עכ"פ הוא פסול להקרבה משום פיסח אפס דהרי כ' בתיו"ט סוף מס' פאה דפיסח הוא בשתי רגליו א"כ נוכל שפיר לאשכוחי בכגון שצולעים רק על רגל א' ולהאמור הא כשצולע רק על רגל א'. הא גם הך דנפולה הוא כשר ולק"מ אמנם באמת א"א למימר הכי דכשנפלה מגבוה י"ט דבעי' ההליכה להוציאה מחז"א בודאי בעינין הילוך יפה שלא תהי' צולעת גם על רגל א' והכי מבואר להדיא בחי' הרשב"א חולין נ"א. ע"ש ובלא"ה ליתא לדברינו הנ"ל דפסול דפיסח לענין הקרבה בודאי הוא גם כשצולע על רגל א' כמבואר במתני' בכורות מ'. נשבר עצם ידו ועצם רגלו אעפ"י שאינו ניכר ופריך בגמ' אינו ניכר מי קא הוי מומא ואר"פ אינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה ופירש"י שאין השבר ניכר אבל ניכר הוא מחמת שצולע והילוך הרגל זו היא מלאכתו עכ"ל הרי דכשצולע על רגל א' אעפ"י שאינו ניכר שבירה ברגל הוי מום אמנם י"ל דמהתם ליכא ראי' דאפשר דלהכי הוי מום שניכר עכ"פ שהצליעה היא מחמת שבירה אבל בסתם צולעת על רגל א' ואינו ניכר שהוא ע"י שבירה ל"ה מום. ומשמע הכי באמת מש"ס בכורות ל"ז. ואימא מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ובוטל ממלאכתו ואינו חוזר כו' ופירש"י כגון פיסח בטל מהילוך כו' הרי דבעינין דוקא שבטל ממנו כח ההילוך והיינו שנשברה רגלו אבל לא צליעה בלא שבירה אמנם הדבר מבואר בת"כ פ' אמור פרשה ג' דקא' פיסח בין חיגר בשתי רגליו בין חיגר ברגלו א' כו' ומשמע דבכל ענין הוי פיסח ברגל א' וא"כ ל"ק קושי' הג' רעק"א הנ"ל. אבל עכ"פ בנפלה פחות מי"ט כשצולעת על רגל א' ל"ב בדיקת חוה"ש כהנוב"י הנ"ל ומ"ש כ"ת להקשות ע"ד הנוב"י דהרי גם אם נפסק א' מהפרשות הראשונה או השני' טריפה והם הולכין א' לצד רגל זה וא' לצד רגל זה ומה שייכות יש לחבירתו זל"ז באמת י"ל דסברת הנוב"י הוא דבכה"ג עכ"פ אינו שכיח יותר לאיסור דפסיקת החוט מהיתרא דשגרונא ולהכי מוקמינין להבהמה בחזקת היתר עכ"פ בהפ"מ אמנם אפי' אי נימא דגוף הפרה לא מתכשרא בלא בדיקת החוט אבל עכ"פ אין להחמיר לאסור החלב כמ"ש בשו"ת ג"ש סי' ו' וכ"ה בתשו' בר"א סי' כ"ב וע' שו"ת טור האבן סי' מ"ב שהתיר החלב מבהמה שנפלה ושתתה מעל"ע כמו דמותר לשוחטה ביו"ט ומכ"ש בנ"ד החלב שריא דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' רט בעזה"י יום ב' ח' מנ"א שנת תרח"ם לפ"ק סטרי. בין המצרים. שלום ישאו הרים לכבוד בש"ב ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש בנש"ק מוה' יעקב יצחק לאנדמאן נ"י אבד"ק יאבלאנוב יצ"ו. מכתבך הגיעני והנני להשיב לך על אתר כמבוקשך עד"ש בעוף קשור ברגליו שהובל מכפר לעיר ובדרך נפל מהעגלה על מקום אבנים גדולים והוכה ופצוע וקלחו ממנו דמים רבים כ"כ עד שגם בעת שהובא לפניך לשאול עליו שהי' זמן ארוך הי' עדיין זבים ממנו דמים רבים ובני מעיו יצאו לחוץ והורית לאסור העוף מלשוחטו וקם מורה א' והתירו ובדקו אחר השחיטה באברים הפנימיים ואכלוהו: הנה קיי"ל בש"ע סי' נ"ח דעוף שנחבט על דבר קשה חוששין לו ומבואר בש"ך שם סק"ד בהא דכ' ברמ"א שם דאם הוכתה באבן במקום א' דא"צ בדיקה רק נגד המקום שהוכתה שם וכ' דאם הוכה עוף נגד הריאה צריך בדיקת הריאה ולדידן שא"א בקיאין בבדיקה טריפה ובפמ"ג ביאר הדברים דאף דבאבר א' אנו בקיאין בבדיקה מ"מ כיון דצריך בדיקה משום שינוי מראה והפסד צורה ובזה א"א בקיאין אף באבר א' וכיון שהעוף הזה הוכתה באבנים כ"כ עד שקלחו ממנו דמים רבים וא"י כנגד איזה אבר בודאי טריפה משום שא"א בקיאין בבדיקה ובפרט דאיכא ג"כ הריעותא שיצאו הדקין לחוץ והרי בפמ"ג סי' מ"ו בשפ"ד סק"ט ובבה"ט שם מובא בשם רש"ל דטריפה כשיצאו המעים דרך פי הטבעת דא"א שיוחזרו למקומן כסדרן דרך נקב צר ומשמע שם דטריפה אפי' בלא הוחזרו ולא נתהפכו וטעמו של דבר נראה דהרי אם נשארים בחוץ ודאי סופן לנקוב ע"י שישלוט בהם תבערה הנקרא בראנד ובטריפות הלא אנו דנין ע"ש סופו עתוס' חולין נ"ו סע"ב וא"כ כיון דבשלא יוחזרו הא ודאי סופן לטרוף דבשלמא אם יצאו דרך הכרס כיון דאפשר להחזירן כסדרן שלא יתהפכו הוי סמיא בידן כהך דא' חולין נ"ד. אי בדרו לה סמא חיי משא"כ ביצאו דרך פי הטבעת שהוא מקום צר הא א"א להחזירן שלא יתהפכו ורבים מהאחרונים סוברים דגם בהוחזרו ממילא טריפה דלא כהפר"ת שם א"כ לא סמיא בידן וכיון דסופו לטרוף כטרוף דמי ואף דבאו"ה כלל נ' אות כ"ה כ' דל"א סופו לטרוף כטרוף דמי אלא כשהתחיל בה ריעותא וחולשא ע"ש מ"מ הרי גוף יציאת המעים הוי' חולשא וחולי כמ"ש בתוס' מנחות ע'. ד"ה ביצי נבילת עוף טהור כו' שדרך העוף סמוך למיתתו חולה ויוצאין מעיו לחוץ ע"ש ולכך שפיר טריפה כשיצאו דרך פי הטבעת ולא הוחזרו ונשחט כך משום שדנין ע"ש סופו וכן מובא בס' זכור לאברהם רסי' מ"ו מעשה רב בתרנגולת שיצאו מעיה ושחטוה קודם שחזרו והטריפה ע"ש ואפי' ביצאו דרך הכרס מסתפק בתבו"ש שם סק"ה דאפשר שנשתנו משהו מבסיסן וטריפה נהי דמסיק שם לדינא להכשיר מ"מ בנ"ד שהי' ע"י חבט על אבנים גדולות בודאי אין להקל דאפשר שע"י החבט נתהפכו המעים במשהו וע' בס' לחם משנה על משניות שהחמיר בכל ענין בשחטו כך ולא החזירן ותמה אני על המורה הזה איך הגיס לבו בהוראה זו ומקלו יגיד לו להתיר מה שאסר חכם העיר כדת וכהלכה וכפי הנראה לא השגיח גם על הפירכוס לאח"ש שהרי עכ"פ. הוי' על העוף הזה דין מסוכנת ולרוב הנחוצה דברי מעטים ידידך דור"ש באהבה: סי' רי בעזה"י יום ה' ט' טבת תרנ"ו לפ"ק סטרי. עתרת שלום וברכה לכבוד ש"ב הרב החריף המופלג חוטר מגזע תרשישים מוה' שמואל באבד נ"י אבד"ק מיקוליטשין יצ"ו. מכתבו הגיעני כפול והנני לתשובתו עד"ש בקצב שקנה פרה מאיש א' והמשרתת נכרית של המוכר שחולבת תמיד הפרה אמרה לו שמשתנתדרם ובעל הפרה בעצמו לא ידע שהפרה משתנת דם אך מפי השפחה שא"ל כן ולכך מכר אותה בזול ובפירוש הגיד כן להקצב הלוקח והקצב העלים הדבר. והשו"ב ששחט הפרה בראותו שהפרה כחושה שאל אותו על סיבת כחישותה איפשר היא משתנת דם והשיב לא ולא בדק ג"כ הכיס כלל ועל הריאה היתה גלאט כשר ונמכר הבשר ונאכל ונפשו לשאול הגיעה מה דינן של הכלים: הנה לכאורה מאחר שלא נודע שהפרה משתנת דם רק מפי השפחה הנכרית הרי מבואר בסוסי' ט"ז דאין עכו"ם מסלפ"ת נאמן לאסור אפי' באיסור סור דאוריי' עש"ך שם ס"ק כ"ג ובש"ע אה"ע סי' ז' ס"ב וכ"כ בט"ז יו"ד סי' שצ"ז סק"א בשם תשו' א"ז דבכל עדיות דעלמא אין עכו"ם מסלפ"ת נאמן בין להקל בין להחמיר אמנם בנ"ד שהוא מדעל"ג בודאי עכו"ם מסלפ"ת נאמן גם בדאוריי' אפי' להקל כמ"ש בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ב ומכ"ש להחמיר וביותר במדעל"ג כי האי שהוא שלוף ואחוי ובפרט בנ"ד דהוא ריעותא מחיים אף דכל שאינו ס' בשחיטה ליכא חז"א אי אין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל עכ"פ ליכא חזקה להיתרא ובט"ז סי' קכ"ב סק"ד פשיטא לי' דעכו"ם מסלפ"ת נאמן להחמיר עכ"פ בליכא חזקת היתר ענובי"ת חאה"ע סי' י"ח וגם הלא מכחישות הפרה הי' אומדנא שאומרת אמת ומבואר בש"ך יו"ד סי' שי"ג סק"ד דהיכי דאיכא אומדנא המסייע לעכו"ם מסלפ"ת נאמן להחמיר אפי' בדרבנן וכ"ש בדאורייתא וא"כ היו צריכין לבדוק אם לא ניקב כיס השתן כמ"ש בבל"י סי' מ"ה אמנם בדיעבד כשלא בדק נלפענ"ד דיש להקל דאף דהוא סי' דאוריי' כמבואר בתוס' חולין מ"ח. דניקב כיס השתן הוא בכלל ניקבו הדקין בכ"ז הרי יש דיעות שמכשירין ניקב כיס השתן עש"ך שם בשם היש"ש דחזר בו ממ"ש להטריף א"כ ל"ה רק ס' טריפה ואף דהרמ"א כ' והכי נהוג להטריף בכ"ז הרי כללא כייל לן בעל פמ"ג א"ח במש"ז סי' תס"ז ס"ק י"ז דבכ"מ שכ' הרמ"א מחמת מנהגא אסור מיחשב לספק ע"ש והכי מבואר באמת בפר"ת שם דניקב כיס השתן הוי ס' טריפה ובהצטרף עוד ס' הו"ל ס"ס וא"כ הוי בנ"ד במשתנת דם ס"ס ס' דילמא לא ניקב כיס השתן או לא ניקב מעל"ע ואת"ל ניקב מעל"ע דילמא הלכה שהמכשירין בניקב כיס השתן והרי דעת הרמ"א בסי' ק"י ס"ט דהיכי דאיכא ס"ס א"צ לבדוק כלל עש"ך שם ס"ק ל"ו. ואף דבליכא טורח לא סמכינין היכי דאיכא לברורי כדמצינו בפסחים ד'. למא' נ"מ לישיילי' ואף דבפר"ח א"ח סי' תל"ז כ' דדוקא על החזקה אין סומכין היכ' דאיכא כא לברורי אבל רובא דעריף מחזקה סומכין עלי' אף באיכא לברורי מ"מ בש"ע יו"ד סי' א' לענין רוב מצויין א"ש מומחין הם נראה דגם ארובא אין סומכין היכי דאיכא לברורי ובחי' אמרתי לבאר בזה כ' התוס' חולין מ"ג: ר"ה ההוא ס' דרוסה כו' שכ' ולפ"מ שפי'