הרי בשמים תקנד

ולוקחו אח"כ לשתי' בכ"ז כיון דבשעת מכירה א"י הישראל בבירור הא ל"ה רק ספק גרמא ומבואר בסמ"ע סוסי' שפ"ו דאם הנכרי בא מאליו אצל ישראל ואין הישראל מהדר אחריו אפי' רשע לא מיקרי ע"ש וע' באס"ז ב"ק ר"פ הכונס: ולענין דנימא שאסור להישראל למכור להנכרי היכי שיש לו להסתפק שמא קונהו הנכרי לצורך שתי' משום דגוזל את הווירטהייזר וכיון דדינא דמלכותא דינא הו"ל הנכרי הזה גזלן וכיון דב"נ מצווה על הגזל הא עובר הישראל שמוכרו לו משום לפ"ע ל"ת מכשול אמנם ז"א דהרי קיי"ל בע"ז ט"ו. לענין לפ"ע כל היכי דאיכא למיתלי בהיתרא תלינין וע' נדרים ס"ב: ובפי' הרא"ש שם והה"נ כיון שיכול הישראל לתלות בהיתרא שהנכרי הלוקח קונהו לצורך עבודה כמו שאומר ליכא בי' משום לפ"ע ובפרט די"ל דהווירטסהייזר ל"ק כלל הזכות הזה מד"ת כיון דהוי דבר שלב"ל אפס דכ' בנתה"מ סי' ר"א ובמק"ח סי' ת"נ דמה דמהני קנין באורנדי"ש הוא משום דינא דמלכותא דינא וא"כ בנ"ד כפי הנראה האדון הוא שוכר הזכות מהמזיגה אצל האראר והווירטסהייזר שוכר מהאדון וא"כ הא לענין שיוכל השוכר להשכיר ע"ז הא ליכא דד"מ כמ"ש בזה בנובי"ת חא"ח סי' נ"ט ע"ש. איברא דסוגיין דעלמא אינו כהנוב"י בהא שהרי קודם הפסח משכירין הרענדאריש האורנדיש שלהם לנכרים להפקיע איסור חמץ. והנה בתשו' נוב"י שם הביא ראי' מתשו' הרשב"א שמובא ברמ"א ח"מ סי' ס"ו ס"ד בענין שנתן המלך בשטר רשות לא' לגבות הכנסת ספר א' דאין שטר הזה נקנה לאחר אפי' בכומ"ס הואיל ואינו כ"א נתינת רשות הרי דאף שהמלך נתן לו רשות ובודאי זוכה הוא מאת המלך אעפ"כ אינו מוכר זכות זה לאחרים דהוי מוכר דשא"ב ממש ה"ה לענין דשלב"ל ע"ש ובאמת לפענ"ד ל"ד להדדי דבנידן הרשב"א כפי המובא בתומים שם הא ל"ה רמי שום חיוב על המלך ורק ע"צ החסד הרשה לזה לגבות הכנסות הכפר שע"כ מבואר ברשב"א שם דהמלך יכול לחזור אבל בחכירת האורנדיש הרי השוכר נותן מעות בעד זה וחיובא רמי על הממשלה למסור לו זכות זה בודאי יוכל אח"כ להשכיר זכות זה גם לאחר. ולבר מן דין הרי חכירת האורנדיש מהני בלאו דר"מ מצד קנין סטימותא כיון שנהגו בו הסוחרים ומבואר במרדכי שבת פראד"מ בשם מהר"ם דמהני סטימותא אף בדשלב"ל ודשאב"מ וכן הביא בשמו תלמידו הרא"ש בתשו' כלל י"ב ס"ג וכ"פ בכלל י"ג סכ"ז ואף דבהגהמ"ר בשבת שם מביא בשם ה"ר יחיאל דל"מ סטימותא בדשלב"ל וכ"כ בתשו' רדב"ז סי' רע"ח בכ"ז מדברי רוה"פ נראה דהלכה ומורין כמהר"ם. אמנם בנ"ד נראה דאין ביד הווירטסהייזר למחות ביד המוכר יי"ש למלאכה מטעמי דאמרן. ולאשר עניתי בצום נפשי אין בכחי לבא בארוכה דברי ידידו דור"ש באהבה מברכו בשמחת פורים הבעל"ט: סי' רב בעזה"י יום א' ט"ו למב"י תר"נ לפ"ק סטרי. רב שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג הישיש המופלג בתו"י כש"מ דוד גאללער נ"י אבד"ק ניזיינקאוויץ יצ"ו וחתנו הרב החריף מוה' שלום הערציג נ"י. מכתבם הגיעני והנני לתשובתם ע"ד עובדא דאתא לקמייהו שמעון שכר מהשר אורנדי גדולה עם ג' אורנדיש קטנות והשכיר הג' אורנדיש הקטנות לג' בנ"א ואח"כ השכיר הקרעטשמא הגדולה ללוי על משך שש שנים ועשה עמו קאנטראקט ושעבד לו דירת ביתו עם החנות שיש לו ללוי בק' ועוד שמנה קלאפטיר עצים בכל שנה במשך זמן השכירות וגם השכיר לו בהקאנטראקט הלז הג' אורנדיש הקטנות שהשכיר להג' בנ"א עם כל הזכות ויפוי כח באופן שמחזיקי אורנדיש הללו יתן הקאפציע ללוי וישלמו לו הראטע ואחר שיצא החוק מאת הממשלה הרוממה בפרוע פרעות מסים על היי"ש וירדו העסקים עשר מעלות אחורנית לא רצו המחזיקים לשלם הראטע וישבו בעד הקאפציע וברחו המחזיקים והשאירו העסקים ריקנים ועפ"י נימוסי קיר"ה ל"ה ביד השוכר לוי לסלק א"ע מהשר וכבר עברו ג' שנים ואחרי ההשתנות שנעשה כעת בהאורנדיש שלקחם האראר מאת אדוני הארץ ושלמו להם בעד זכותם והשר הזה חזר וקנה זכותו מהאראר ומכריח את לוי לעמוד בשכירותו עד כלות הששה שנים כפי הקאנטראקט שת"י שמעון ונותן לו הנחה ג' מאות ר"כ לשנה אמנם לוי צועק ככרוכיא שכל זה איננו שוה לו שאין לו שום שוכר על האורנדיש הקטנות שברחו המחזיקים ולוי תובע משמעון שיחזיר לו דירתו עם החנות ולקבל בחזרה העסקים עכת"ש: הנה כבר השבתי בכי"ב להרב המו"ץ מבאלחוב נ"י דנידן זה אין לדמות להך עובדא דמהרמ"פ שהובא בסמ"ע סי' שכ"א דלכל השיטות שם עכ"פ בדין חזרה קאי כשהוא מכת מדינה דהתם הי' המעשה שע"י גזירת המושל נתקלקלה ההלואה באמנה לעכו"ם לגמרי אבל בנ"ד הרי לא נתקלקל עסק הקרעטשמא לגמרי רק דליכא ריוח כ"כ וצריך לטרוח יותר ודמיא למקבל שדה מחבירו ויביש נהרא זוטא דא"ל איבעי לך לאיתויי בדוולא ומבואר בתוס' ב"מ ק"ד. דאפי' יבשו נמי שארי יאורי שדות אחרים דהשתא הוי מכת מדינה אפ"ה אינו מנכה לו מחכירותו כיון דאפשר לאיתויי בדוולא מנהרא רבה דדוקא באכלה חגב או נשדפה שא"י לתקן הקלקול ע"י שום טורח מנכה לו וכן בדף ע"ח. בהשוכר חמור והבריקה או נשתטה כיון דעדיין ראוי' קצת להמלאכה הראשונה אינו מפסיד שכרו וה"ה בנ"ד אין מקום לומר שיהי' ע"י העלאת המכס מהיי"ש מכת מדינה דיוכל השוכר לחזור בו או לנכות מהשכירות דאטו אם הי' עולה מחיר היי"ש והי' מתייקר כ"כ כמו עם המכס דהשתא באופן שלא יוכל להיות הפדיון מהיי"ש כדמעיקרא נימא דהוי מכת מדינה ומנכה לו מהשכירות אתמהא. ועמח"א ה' שכירות סי' ז' מ"ש בשם מהרש"ך שנשאל על ראובן ששכר חנות בשוק הקאזאקים לזמן ב' שנים ובתוך הזמן גזר המלך שלא ישבו קאזאקים באותו השוק והשיב דהי' מכת מדינה וא"צ ראובן לתת שכירות מאותו זמן ואילך ודחה המח"א דבריו וכ' כיון דלא נשתנה החנות מכמות שהי' וראוי' היא לאומנות אחרת אלא שלזה השוכר אינה ראוי' כה"ג ל"ש לומר מזלי' דמשכיר גרם ע"ש שהביא ראיות לזה ועתשו' שער אפרים סי' קמ"ד מה שדן בכי"ב ומכ"ש בנ"ד דהקרעטשמא ראוי' באמת למה ששכרה ל"ש לומר מזלי' דמשכיר גרם והוי רק כיוקרא וזולא ול"ש בזה ענין מכת מדינה ובפרט בנ"ד שהמשכיר ג"כ אין לו קנין עולמית בהקרעטשמא רק זכות שכירות מהשר וכיון שהשכירו על משך הזמן הלז הלא מסר לו כל זכותו ול"ש בזה לומר מזלי' דמוכר גרם כיון שנסתלק מכל וכל ענימוק"י ב"מ פ' המקבל ודברי תשו' רח"כ חח"מ סי' י"ט שלא דן הכי בנידן שנשאל עליו באמת צ"ע. אמנם בנ"ד איכא טעמא רבה שיוכל השוכר לוי לחזור מהשכירות אחרי ההשתנות שנולד כעת שלקחה הממשלה הזכות מאדוני הארץ דכיון שאם ל"ה שוכר השר בחזרה זכות האורנדי מהאראר הלא הי' האראר יכול לסלק השוכר הלז מהאורנדי עפ"י משפטי נימוסי קיר"ה א"כ נהי ששכר האראר בחזרה זכות האורנדי הו"ל שכירות חדש וכיון דהאדון המשכיר אינו משועבד עפ"י נימוסי קיר"ה לעמוד בהשכירות אין על השוכר ג"כ חיוב לעמוד בשכירותו הנלפענ"ד כתבתי ידידם דור"ש באהבה: סי' רג בעזה"י יום ד' ו' מנ"א שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים. וקרן ישראל בכבוד ירום. ובתוכם כבוד ידידי ה"ה ש"ב הרב המאה"ג החריף ומופלג בנש"ק מוה' מנחם מענדל ראבין נ"י אבד"ק באליגראד וה"ה הרב החריף וכו' מוה' נתן נטע זיכרמאן נ"י דומ"ץ דק"ק הנ"ל יצ"ו. מכתבם הגיעני עד"ש באדון א' שיש לו כמה כפרים והוא יושב קרית חוצות והשכיר ג' מהם לאדון אחר ובא ראובן ושכר פאסעסיא א' שהי' יושב בה אחי האדון השוכר ולא הי' לו במה לפרנס העסק בכדי צרכו על משך ג' שנים כפי משך הקאנטראקט של האדון השוכר אכן הי' צריך להתפשר עם אחי האדון השוכר שיעזבהו בטוב שרצה שיתן לו ששה מאות זהובים וראובן התייעץ בזה עם שמעון שהי' יושב בכפר ההוא והגיד לו שאף שהפריז על המדה לבקש ממנו דמים הרבה אולם לא ישגיח ע"ז מאחר שכשיכנס בשכירות הפאסעסיא ישאר גם אחר כלות השכירות הלז עוד שנים הרבה וכן עשה ונתן לשמעון שכר סרסור ועתה בכלות הג' שנים הלך שמעון בערמה ושכר הפאסעסיא הלזו מהאדון המשכיר והתעצמו בטענותיהם ונפשם בשאלתם לחות דעתי הקלושה בזה עפ"י דתוה"ק: הנה לפענ"ד הדין ברור דיש לראובן טענת חזקה בעסק הלז שכן מפורש בדיני חזקות של הכנה"ג שהעתיקם בס' מסגרת השלחן בסי' ק"מ סל"ז וז"ל כותי שהשכיר ביתו לכותי אחר והכותי השני השכירה לישראל ונשלם זמן הכותי השני והלך ישראל אחר ושכר מכותי הראשון אין לו חזקה אלא החזקה הוא לשוכר הראשון ששכרה מכותי השני עכ"ל וכ"כ בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף רפ"ד שהדין עם השוכר הראשון ואסור להשני לשוכרו מדין עני המהפך בחררה גם לפי הדין הוא חזקה גמורה שהרי עיקר התקנה היתה כדי שלא יעלו בשכירות ויעלילו עלילות ובכל חודש יצטרכו ליטלטל ממקום למקום ולא ימצאו ואם אתה אומר שבכה"ג רשאי תתבטל התקנה שכל עכו"ם יעשה קנוניא וישכיר הבית לעכו"ם אחר או יכתוב שטר בשכירות בשם עכו"ם אחר ולמחר ישכיר את הבית לישראל אחר בתוספת דמים ונמצאת התקנה בטלה ותו דקיי"ל שכירות מכירה ליומי' וכיון שהעכו"ם השני היתה מכורה לו בזמן שהשכירה לישראל זה אין לך חזקה גדולה מזו ואעפ"י שנשלם שכירותו של עכו"ם חזקתו של ישראל לא נשלמה תדע שהרי העכו"ם מוכרים הבתים אשר דרים בו' ישראל זל"ז ומפני שינוי הבעלים לא תשתנה החזקה ומעשים בכל יום בכי"ב ולא ראינו מי שערער בדבר ומביא שם דמצינו דיפה כח השוכר מ