הרי בשמים תקנג

סי' קצח ועד"ש באיש א' שלוה מחבירו ב' מאות ר"כ והשכין אצלו הפלאטץ שלו ועשה עמו כתב שבאם לא ישלם לו הסך הנ"ל לזמן פ' המוגבל יוחלט בידו הפלאטץ וישלם לו עוד מאה ר"כ ובא הלוה יום א' אחר הזמן המוגבל וצרור כספו בידו ולא רצה המלוה לקבל מידו המעות באמרו שכבר הוחלט הפלאטץ בידו מאתמול הנה ד"ז א"צ לפנים דהרי בב"מ ס"ו. מוקי הא דתנן התם במשנה דקנה דוקא בא"ל קני מעכשיו דבלא"ה אסמכתא הוא ול"ק וממה שהקפיד וכתב לו שישלים לו עוד מאה ר"כ אין לומר דעי"ז מוכח דגמר בדעתו להקנות לו ול"ה אסמכתא דהרי קיי"ל בח"מ סי' ר"ז ס"ט דגם באינו שוה יותר הוי אסמכתא משום דסתם בנ"א לא ניחא להו למכור נכסיהם והו"ל כגזים ומילתא יתירתא וא"כ הדבר פשוט בנ"ד דאי ל"ה במעכשיו ובד"ח הו"ל אסמכתא ול"ק אמנם אי הי' במעכשיו ובד"ח בודאי התנאי קיים ואין זה דומה למ"ש בשו"ת מהר"ח א"ז סי' ס"ט בראובן שאמר לשמעון אם לא אקנה לך שדה שלי קודם חנוכה יהא ספר זה קנוי לך מעכשיו והגיע חנוכה ולא הקנה דפוסק אביו ר"י א"ז דיקנה לו אחר חנוכה ויום שהתנו לאו קפידא דדוקא גבי גט תנן בגיטין ע"ד. ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז עד ל' יום אם לא נתנה תוך ל' יום אינה מגורשת דלרחוקה קאתי אבל בעלמא לזרוזי קאתי וקונה ומקנה שניהם נתכונו שאם לא יקנה לו השדה יקנה הספר אבל אם מקנה לו אף אחר חנוכה ל"ק הספר ע"ש המעיין בדבריו יראה דבכנ"ד יודה דל"א הכי דהתם אמרינן דעיקר התנאי הי' הקנאת השדה והזמן הוא רק לזרוזי אבל בנ"ד הא על גוף הפירעון הא ל"ה צורך לתנאי דע"כ יפרע וכל עיקר התנאי הי' רק על הזמן וכיון שהגיע הזמן ולא פרע שוב אין לו טענה נגדו: סי' קצט ובדבר שאלתו באיש א' שבא לק' ורצה לישא אלמנה אחר שלשים יום ממיתת בעלה ומיחה כ"ת בהם והזהירם באזהרה חמורה שגם אם לא ישמעו בקולו וישאו זא"ז הן בעירו והן שיערימו ללכת למקום שאין מכירין להנשא לא יועילו מעשיהן כלום והם לא פנו לדבריו והלכו לליזענסק ושם היו הנישואין כי לא נודע להביד"צ דשם שהוא בתוך ג"ח ממיתת בעלה וכעת שבו לקאנטשוגא ושואל כ"ת חו"ד בזה עפ"י דתוה"ק: הנה לא אדע מה שאלה היא זו הלא נודע דעת רוב מרבותינו הראשונים ז"ל וכ"פ בש"ע אה"ע סי' י"ג דבקידש במזיד תוך ג"ח יגרשנה ולאחר ג"ח יחזירנה ואף דבתוס' סוטה כ"ד. ד"ה ושאר כ' דבניסת תוך ג"ח מאי דהוי הוי ותו לא קנסינין לי' להוציא ע"ש הלא באמת התוס' גופייהו ביבמות ל"ו: ד"ה ולא כ' שם להדיא דבקידש תוך ג"ח צריך ליתן גט ואיפשר דבסוטה לא כתבו רק דלא קנסינין לי' להוציא שלא יחזירנה עולמית כמו במעוברת חבירו אמנם לגרשה עד אחר שיעברו ג"ח מחויב שלכך כ' שם דקרינין בה אשתו הראוי' לו והוצאה זו אינו מטעם קנס רק שלא יבא עלי' באיסור עמל"מ פ"ב מסוטה ה"י. אם לא שהוא כהן שיאסר להחזירה אח"כ הלא כ' ברמ"א שם ס"י דבזה יש לסמוך ע"ד הרמב"ם שלא הצריך לגרש רק בהפרשה בלבד עד תשלום הזמן ואפי' במזיד וכמבואר בד"מ ועב"ש שם אמנם בישראל הוא מחויב לגרשה בפרט אחרי שהתרה בו כ"ת ועבר בשאט בנפש על אזהרתו דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה: סי' ר בעזה"י יום א' דר"ח כסלו שנת תרמ"ט לפ"ק סטרי שלום רב לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי ירו"ש מוה' אברהם יוסף יעקב געלערנטר נ"י אבד"ק יאשניצא יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש בנידן שאיש א' מק' פ' החזיק באורנדי דשם ערך כ"ח שנה ובקיץ העבר בא איש זר מעיר אחרת ושכר האורנדי בתוספת דמים מרובים ואח"כ רצה השוכר החדש למסור עסק האורנדי בחזרה להחוכר הראשון ולא רצה מפני שהי' הוספה מרובה ואח"כ רצה השוכר ליתן להמחזיק הא' דמי חזקה חמשים ר"כ לשנה והוא לא רצה רק שיתן לו מאה ר"כ לשנה וע"כ לא באו לעמק השוה ובעיר הזאת יש תקנה קדומה שחוכר האורנדי מחויב ליתן להרב דמתא א' ר"כ וליטר יי"ש בכל שבוע ולאשר בהגלילות דשם נפוץ המנהג שגם באורנדי דעיר יש תקנת חזקה והרע בעיני הרב פריצת גדר של החוכר החדש לכך מנע א"ע מלקבל ממנו החק לשבוע הנ"ל וכעת שואל הרב אם יוכל לקבל מהחוכר הפרס שלו ושיתיר לאנשי עירו שיקנו אצלו משקאות ודורש ממני לחות דעתי העני' עפ"י דתוה"ק: הנה בשו"ת שארית יוסף סי' י"ז פוסק דאפי' במה שהי' תקנת הקהלות בפירוש אינו חייב העובר לשלם להמחזיק מה שהוצרך להוסיף בגרמתו כיון שנתכוין לטובת עצמו להרויח בכה"ג א"ח מדד"ג וכ"כ בנתה"מ סי' רל"ז לענין החר"ג שלא להשיג גבול בשכירות בית מנכרי וכ"פ בתשו' רש"ל סי' ל"ו. וא"כ בנ"ד שרצה השוכר להחזיר לו עסק האורנדי והמחזיק לא רצה בשביל ההוספה אינו מחויב יותר וי"ל דאפי' החולקים בזה וסוברים שצריך להחזיר להמחזיק ההוספה מדד"ג וכמובא באמת בשו"ת רש"ל גופי' סי' פ"ט בכ"ז היא רק במה שהוא מבואר בתקנה בפירוש אבל באורנדי של עיר כיון של"ה ע"ז תקנה בפירוש ומעולם לא שמענו שיהי' באורנדי של עיר טענת חזקה רק בגלילותיכם פשט המנהג בין הקהלות לקיים החזקה אפי' באורנדי של עיר י"ל דאינו רק שלא להוסיף אבל אם עבר ושכר א"צ להשלים להמחזיק ההוספה וכ"כ במהרי"ט בשניות חח"מ סי' ל' דבעיר חדשה שלא קבלו עליהם התקנה בפירוש רק שנוהגין מאליהן דין החזקות בסתם כשיש ספק באיזה פרט אם להוסיף על מה שנהגו שם אין להביא ראי' ממה שנהגו במקום עיקר התקנה דאמרינן זה קבלו כאן וזה לא קבלו ואוקמ' אד"ת ויד הבא מכח התקנה על התחתונה ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהוא תקנה חדשה באורנדי של עיר אין לנו ללמוד שצריכין להחזיר להמחזיק ההוספה מתקנת אורנדי כפר כמבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"ד ס"א דאין למדין ומדמין בתקנות וה"ר ממ"ס דאין למדין דברי סופרים מדברי סופרים ע"ש וע' ב"ב קל"א: דלא ילפינין תקנה מתקנה כ"א היכי שנתקנו שתי התקנות בחד בי"ד ועתוס' כתובות פ"ד. דאין לדמות תקנ"ח זו לזו. ואפי' אי נוהגין בעיר הזאת גם בחזרת ההוספה עכ"פ ל"ה רק כתקנת הקהל שתקנו בדברים שבממון הרי טעם הסוברים דיכולין צבור לתקן במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי הוא מכח הפקר ב"ד הפקר כמבואר במרדכי פ"ק דב"ב ובתשו' מהריב"ל א"כ נהי דנימא דהחוכר החדש מחויב להחזיר העסק להמחזיק ולהשלים לו ההוספה דקנסינין לי' בשביל ששלח בעולתה ידו לעבור על תקנת הקהל ומפקירין ממונו אבל הרב מה פשע שיפסיד הוא ממון הפרס שלו עי"ז עתוס' יבמות צ'. ד"ה אזיל כו' דמה פשע כהן שיש לנו להפקיר ממונו וגם אם נרצה לדון בזה מכח תקנת החזקה ולומר שאין חילוק כלל בין אורנדי של עיר לשל כפר בכל פרטיו בכ"ז אין לנו לומר שהרב יפסיד עי"ז ממונו דהרי כל עיקר תקנת החזקה תקנו משום כדי חייו דהמחזיק שלא יהי' נדחה מהעסק כמבואר בשו"ת רש"ל וצ"צ וב"ח אבל אם אין זה מחזיר העסק אין לנו לפסוק ולומר שעי"ז לא יקח הרב הפרס שלו והר"ז דומה להא דא' בב"מ קי"ב: ושבועות מ"ה. ומשום כדי חייו דשכיר מפסדנא לי' להבעה"ב ובפרט שהרי יוכל להיות ששר העיר ל"ה נותן גם להחוכר הראשון האורנדי רק עם ההוספה או המאגיסטראט הי' מחזיק האורנדי על העיר ולא גרם פסידא כלל להחוכר הראשון שע"כ נלפענ"ד שבאם שיתרצה המחזיק הראשון לקבל בחזרה האורנדי עם ההוספה ולקבל מהחוכר החדש דמי פיוס חמשים ר"כ לשנה כל ימי משך השכירות מה טוב ובאם לאו אין הרב מחויב להפסיד שכירותו הקצוב לו מהאורנדי ויוכל לקבל הפרס שלו ולהתיר לקנות משקאות אצל המחזיק החדש ויתנה בפירוש שאחר כלות זמן השכירות הלז תחזור החזקה להמחזיק הראשון זהו מה שנלפענ"ד דעת תורה ודעת נוטה דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' רא בעזה"י יום ד' צום אסתר תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי בחדר"ת חד השכל זך הרעיון ירו"ש כש"מ משה יהוד' קארנעלי נ"י דומ"ץ דפה"ק יצ"ו. לתשובת יקרתו בעסק השאלה מק"ק וויערצקי במדינת הגר בנידן אחד שיש לו רשיון על שפירטוס פערשלייס לאשר יעשה לכל מלאכה או למזור ותרופה ולצורך שתי' אינו רשאי למכור והווירטס־ הייזר יש לו בשכירות מאדון א' רעכט על מזיגת היי"ש לשתי' וטוען הווירטסהייזר שהוא משיג גבולו מפני שהרבה ערלים עושים בערמה שקונים יי"ש למלאכת עבודה ושותים לרוי' ממנו ועי"ז מתמעט פדיונו וביקש כ"ת ממני לחות דעי בזה עפ"י דתוה"ק: הנה בענין מה שנצמח היזק עי"ז להווירטסהייזר אף דאינו רק מניעת הריוח וקיי"ל מבטל כיסו ש"ח פטור כמבואר ברא"ש ב"ק כ"א. בשם הירושלמי והכי קיי"ל בח"מ סי' שס"ג ובש"ך סי' רצ"ב ס"ק ט"ו ועתוס' מ"ק ד"י: ד"ה ובדבר בכ"ז הרי היכי דקמשתרשי לי' חייב לשלם כמבואר בפוסקים דהו"ל כנוטל ריוח ש"ח לעצמו ובנ"ד הרי אית לי' להאיש הזה רווחא מזה שמוכר הרבה יי"ש והו"ל כאלו לוקח פדיון של הווירטסהייזר לעצמו אמנם הרי כיון דהנכרי אומר לו שקונה לצורך מלאכת עבודה הא שרי לי' למכור לו א"כ אף שהנכרי איערומי קמערים