הרי בשמים תקנב

יכולין לחלוק עצמן ולקבל להם שו"ב מיוחד אחר שנתרבו בדיורין וא"כ אין אשמה עליו בזה שיוכלו השו"ב לגרוע משכורת כ"ת עי"ז: ו ולענין טענת השגת גבול של השו"ב דגוואזדיץ אחר שהחזיקו בשחיטת קלאשקוויץ הלא בני קלאשקוויץ מעולם לא קבלו אותם לשו"ב אצלם רק שהחזיקו מעצמן לשחוט אצלם אף דמבואר בכנה"ג סי' ק"מ אות קמ"ט בשם תשו' מורו דשוחט שהחזיק לשחוט בחנות א' אין כח ביד שום אדם להוציאו מחזקתו כיון דכבר זכה באותו חנות ע"ש מ"מ בנ"ד הא ל"ש חזקה כיון דמה ששחטו השו"ב דגוואזדיץ אצלם הי' משום של"ה כח בידם להחזיק שו"ב אצלם וליתן לו הספקת פרנסתו ועתה שנתרבו הבע"ב ויכולת בידם להחזיק שו"ב שידור אצלם ולהספיק פרנסתו בכה"ג ל"ש חזקה והר"ז דומה למ"ש ברמ"א ח"מ סוסי' קמ"ט ביחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קורא תמיד בס"ת שלו אם הי' לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מיקרי חזקה ואסורים לשנות ואם ל"ה להן ס"ת אחרת לא מיקרי חזקה וה"ה בנ"ד לא מיקרי חזקה מה שהשו"ב דגוואזדיץ שחטו אצלם כיון שלא הי' אז סיפק בידם להחזיק שו"ב ועתה שיש לאל ידם להחזיק שו"ב אצלם ולפרנסו אין להשו"ב דגוואזדיץ טענת חזקה נגדם: והנה לכאורה הי' יכול כ"ת למחות ביד השו"ב האחר שמשיג גבולם של השו"ב דגוואזדיץ מכח דין עני המהפך בחררה. אמנם באמת הלא מבואר בתוס' קידושין נ"ט. גבי מלמד שאם אמר הבעה"ב שאינו רוצה להחזיק עוד המלמד אצלו ליכא משום עני המהפך בחררה ע"ש והה"נ אם הבע"ב דעיר קלאשקוויץ אינם חפצים עוד בהשו"ב דגוואזדיץ ליכא על השו"ב הבא בגבולם דין עני המהפך בחררה כו' אמנם עדיין יש מקום לומר דהוי מצי למחות ביד השו"ב האחר מכח פיסוק חיותא דהשו"ב דגוואזדיץ דהרי בתשו' הרשב"א שהובא בב"י ח"מ סוסי' קנ"ו כ' לענין חייט שהי' רגיל אצל עירוני א' מכמה שנים שהוא לבדו עושה מלאכתו ובא חייט א' ורצה לעשות מלאכתו בזול יותר דמוחין בידו דדמי קצת למצודת הדג דא' ב"ב כ"א: שאני דגים דיהבי סייארא ה"נ כיון שרגיל לעשות מלאכתו עי"ז הוי כאלו בא לידו ועוד דכל מכירו הרי הוא כאלו בא לידו כבר כדא' ב"ב קכ"ג: דבכור נוטל פ"ש במתנות כהונה במכירי כהונה וההולך ומפתה את הנכרי לעשות מלאכתו כפוסק לחיותו של זה וגוערין בו ומוחין בידו עכ"ל והנה הא דכ' הרשב"א שם דאין בי"ד מוציאין מידו אף דלענין מצודת הדג כ' הפוסקים דאפי' בדיעבד מוציאין מידו עתשו' מ"ב סי' כ"ז היינו משום שאין זה דומה לגמרי למצודת הדג וכמ"ש הרשב"א דדמי קצת למצודת הדג והוא משום דבמצודת הדג פירש"י וז"ל כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו והו"ל כמאן דמטיא לידי' ונמצא חבירו מזיקו וא"כ באומן שעושה אצל נכרי הא אינו בטוח על להבא שיתן לו כל המלאכות שלו ומטעם זה אינו דומה ג"כ להך דמכירי כהונה משום דהתם הוי שפיר כמאן דמטא לידי' כיון דהישראל אסור לחזור בו משום שארית ישראל לא יעשו עולה להכי כל כמה דלא הדר הו"ל כמוחזק וכמ"ש בתוס' משא"כ בנכרי הא כתיב אשר פיהם דבר שוא ואינו בטוח שיתן לו גם להבא וא"כ בישראל י"ל דהו"ל כמאן דמטא לידי' כיון דהם רגילים לשחוט אצלו משום שארית ישראל לא יעשו עולה והכי מוכח באמת דהיכי דאיכא פיסוק חיותא ברור אפי' בדיעבד מוציאין מידו וכמבואר מדברי רש"י בב"ב שם גבי הא דקא' שאני דגים דיהבי סייארא שכ' אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא ובחי' הר"י בן מיגש שם מפורש יותר שכ' דבדגים כשרואין מצודה הראשונה יודעים שיש שם עוד הרבה מצודות ובורחים מכל אותו המקום שנמצאת מצודה זו ומיפסק חיותן לגמרי אבל אי לא יהבי סייארא כמו בריחיים שאפשר שמקצת אנשים יטחנו בזו ומקצתן בזו ולא מיפסק חיותי' כלל ואע"ג דהוי מיפחת לי' מצי א"ל את מטי לך מאי דפסקי לך מן שמיא ואנא מטי לי מאי דפסקי לי מן שמיא הרי דכל דבבירור מיפסק חיותו של ראשון דמיא למצודת דגים אמנם הרי מבואר ברמ"א סי' קנ"ו ס"ז דבדאיכא פסידא ללוקחים דבני עיר האחרת מוזלי תרעא או שסחורתם יותר טובה א"י למחות בבני עיר אחרת הרי דבכה"ג דאיכא פסידא להלוקחים אין לחוש לפיסוק חיותא דחברי' וה"ה בנ"ד שבני קלאשקוויץ יש להם הפסד וצער ע"י ששולחים לשחוט לגוואזדיץ וגם כמה פעמים נצמח עי"ז מכשולות ששולחין עופות ע"י נכרי לשחוט ואיכא חשש בשנמ"ה בכה"ג אין לחוש לפיסוק חיותייהו דהשו"ב דגוואזדיץ ובפרט למה שהעלינו דלכך הוא דמי למצודת הדג כיון דהו"ל כמאן דמטי לידי' אחרי שבבעה"ב אסור לחזור משום שארית ישראל לא יעשו עולה וא"כ כשחוזר בו מחמת הפסד וצער או כדי להנצל ממכשול ל"ש זה כמ"ש בתשו' ח"צ סי' ע' דבמקום פסידא או שרוצה לקיים מצוה מן המובחר ל"ש חזקת מכירי כהונה כיון דהוא רק משום שארית ישראל לא יעשו עולה ובכה"ג ל"ש זה ודמי' להא דא' דאף למ"ד דברים י"ב משום מחוסרי אמנה הנ"מ בחד תרעא אבל בתרי תרעי לא והיינו משום דע"י השתנות השער איכא דררא דממונא ואפי' מאן דפליג התם מודה בכה"ג דלא הדר בי' מחמת חסרון אמנה אלא שרוצה לעשות מצוה מן המובחר ע"ש: סיומא דפיסקא מכל הלין טעמי בודאי היו יכולין אנשי קהלת קלאשקוויץ לקבל להם שו"ב למחנם אפי' אי ל"ה מעולם שו"ב אצלם ומכ"ש כשמוחזקים מאז מעולם שיהי' אצלם שו"ב וגם שבשעת שקבלו עליהם השו"ב דעירו החיוב נגדו הי' שו"ב בקלאשקוויץ לית דין צריך בשש שאין יכולים השו"ב לפטור א"ע מחיובם בשום אופן והרשות בידו לאסור השחיטה עליהם אם ממאנים לשמוע בקולו קול הד"ת דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קצז בעזה"י יום ד' י' מנ"א שנת תרמ"ט לפ"ק סטרי. רב שלום וברכה לכבוד ידידי ש"ב הרב המאה"ג חריף ובקי ירו"ש שהיו"ח כש"מ יעקב יצחק הלוי נ"י אבד"ק קאנטשוגא יצ"ו מכתבו הגיעני ונזדרזתי להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש בארבעה שותפים שמחזיקים הריחיים זה שנים רבות מאדון א' וכעת קם לנגדם איש א' שרצה לשכור הריחיים ולהוסיף בדמים ומורא עלה על ראשם לבל יקלקל להם עשו עמו כתב בח"ח ובשר"א שיהי' שותף עמהם ונתן להם איזה מאות ר"כ להשתתפות ושכרו הארבעה שותפים הראשונים את הריחיים אצל האדון וקיבלו ממנו קאנטראקט ע"ש שנים מהם כמקדם ורצונם לדחות האיש הנ"ל באמרם כי אנוסים היו בדבר הכתב. שעשו עמו והטעוהו למען לא יקלקל להם זת"ש: הנה אם לא הי' הכתב באו"ש שעשו עמו בודאי היו יכולין לדחותו כיון שהם אומרים שהטעוהו ולעצמם שכרוהו ולא ע"ד כי שיהי' הוא שותף עמהם ואף דקיי"ל בח"מ סי' קפ"ג דאין שליח נאמן לומר לעצמי קניתי הלא הטעם הוא משום חזקה דשארית ישראל לא יעשו עולה ובנ"ד הרי האיש הזה ה' מהדר לשכור הרחיים ולהפסיד חזקתם ולמעול מעל בח"ר הקהלות ובכגון דא א' בגיטין מ'. ובב"מ ק"א כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב בראשו וע' יבמות ק"י. וכתובות פ"ו. ובתוס' בגיטין שם ע"ב ד"ה וכתב כו' וכ"ש הוא לנ"ד וא"כ ליתא לחזקה זו ושפיר נאמנים השותפים לומר שלעצמם שכרוהו והנה בדבר הכתב באו"ש שעשו עמו יש ג"כ לצדד כיון שהי' באונס שהיו יראים שלא יקלקל להם חזקתם שיש להם מכבר וקיי"ל דלענין שבועה אונס ממון נמי מיקרי אונס כמבואר ביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה ובסעיפים שאחריו ואף דגבי נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין א' בנדרים כ"ח. דצריך שיבטל בלבו ע"י היום וכ"פ בש"ע שם סי"ד ועש"ך שם ס"ק מ"ד בכ"ז לא מיבעיא אם עשו מסירת מודעא ע"ז בפני עדים הלא כ' בתשו' מהר"ם לובלין סי' י"א דבמודעא ואונס ממון א"צ לבטל בלבו. אלא אפי' ל"ה מסירת מודעא הלא כ' בתוס' שבועות ל"א: ד"ה ואין חייבין דגם אם סבור שמותר לגמרי לישבע בשקר הו"ל שבועת שגגות ובמח"א ה' נדרים סי' ג' מובא בשם תשו' רד"ך דה"ה בנשבע להבא וסבור בשעת השבועה שאין השבועה חלה אף שבאמת חלה השבועה מ"מ הו"ל שבועת שגגות וא"צ התרה וא"כ מכ"ש בנ"ד שסברו ששבועת אונס אינה חלה כלל בודאי א"צ התרה ובפרט שהכתב נכתב בלשון עבר קבלנו עלינו בח"ח ובשד"א הא הוי רק הודאה שנשבעו והרי מבואר בסמ"ע סי' ע"ג ס"ק י"ח דאם כ' בכת"י שנשבע לשלם לחבירו ואח"כ אמר שלא נשבע וליכא עדים בשטר אף אם אין התובע מודה אין כאן שבועה ואף שכ' שם דאם כ' בכת"י שנשבע בפ"ח לא מצי להתנצל ולומר שלא נשבע ואפשר שבהכתב כתוב שנשבעו בפ"מ בכ"ז הרי הט"ז שם חולק ע"ז והסכימו עמו האחרונים. והנה אף דכ' ברמ"א ח"מ סי' ר"ה ס"ג בשם מהרי"ק דבהפחידו ל"ה אונס דעביד אינש דגזים ולא עביד בכ"ז מלבד מ"ש בתוס' שבועות ט"ו. בשם הרוקח דבמוחזק לכך ל"א דגזים ולא עביד ותלוי א"כ הדבר במות ואיכות האיש אם הוא קל הדעת גם הלא בתשו' מהרי"ט חח"מ סי' ד' כ' בענין שראובן נפטר ובא שמעון וגזם ליורשיו בכח ערכאות באמרו שהוא ג"כ יורש כפי נימוס' הערכאות ועי"ז הוכרחו היורשים לפייסו ברצי כסף כ' שם דלא זכה שמעון במה שלקח בחמס וגזל דאפי' לד' המהרי"ק שרוצה להוכיח דעביד אינש דגזים ולא עביד זהו דוקא היכי שהגזים עליו אמילתא אחריתי למסור ממנו וגופו דל"ל הנאה מימר גזים ולא עביד אבל על טענת ירושה הוא מגזים להביאם בערכאות ולא ישיב ידו עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו בהא ודאי אמרינן גזים ועביד וכי"ב כ' בתשו' מבי"ט ח"ב סי' רכ"ז לענין ירושת הבת ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אמרינן דגזים ועביד לבר מן דין הלא המהרי"ק לא כ' הכי אלא לענין לבטל המכירה ע"י אונס דהפחדה אבל לענין שבועה גם המהרי"ק יודה דבכה"ג לא מיקרי האדם בשבועה. ולרווחא דמילתא יתירו לעצמן השבועה הח"ר אצל ב"ד של ג' וכן הורה זקן הגאון מהרש"ק ז"ל בס' קנאת סופרים בכי"ב שיתירו להם השבועה והחרטה יהי' על מה של"א בלבם היום עש"ך יו"ד סי' רל"ב ס"ק מ"א ומ"ש בזה בס' בני אהובה פי"ז מאישות ה"י ועכ"פ לענין גוף השותפות בודאי נאמנים בשבועה שלא שברו הריחיים רק לעצמן ולא שיהי' הוא שותף עמהם ועת"מ סי' קפ"א ס"ב: