הרי בשמים תקנא

חזיר כתב שם שלא נראה לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן לענין זה ע"ש והכי מוכח באמת בסוגי' שם ובפרט שגם בנ"ד אינו נוגע לחשש איסור תורה כיון שהקמחים אינן מוחזקין בחימוץ שהרי בשעה"ד התירו לקנות קמח מן השוק וגם הרי מתבטל קודם פסח. וגם יש לצרף לסניף להיתרא מה שמתהפכים הגרעינים לציקאריע מכח דברי הרבינו יונה שהובא במג"א סי' רי"ו לענין מוסק דשרי משום דנשתנה לדבר המותר ובח"י סי' תס"ז ובפמ"ג יו"ד בשפ"ד סוסי' ס"ו. מכל הלין טעמי נראה שיוכל להכשיר הציקאריע הזאת על פסח. יקבל חה"פ הבעל"ט בגילת ורנן. בהכשר ויתרון כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' קצה בעזה"י יום ה' ב' לחודש אד"ר שנת תרנ"ד לפ"ק סטרי. ברכות שמים מעל תהיין לראש כבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ יחיאל מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנוב יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש בענין שבעירו יש תקנה מקדם קדמתה שיהי' שני שו"ב בבית המטבחיים וכעת א' מהשנים של"ח ורוצה השו"ב הב' להעמיד בנו בחזקת השו"ב הנפטר ויהיו הוא ובנו שני שו"ב בק' וכ"ת אומר שא"י י"ח התקנה שיהיו שני שוחטים בזה ודורש ממני להביע לו חו"ד עפ"י דתוה"ק: הנה אם התקנה הזאת שיהיו שני שו"ב בק' נתיסדה בראשונה מפאת חסרון נאמנות שאינם רוצים למסור הנאמנות מהשו"ב לשו"ב אחד לכאורה הי' מקום לדון בזה עפמ"ש האחרונים להתיר בשו"ב שנטל קבלה מאביו מטעם דבאיסורים שהאמינה תורה ע"א גם קרובים נאמנים וא"כ ממילא מועיל ג"כ בנידן שלנו כשהאב עם הבן הם ביחד שיחשבו נשנים דנאמנים זע"ז אמנם הרי באמת כ' בתשו' שבות יעקב ח"א סי' מ"א לפקפק בזה דהרי קיי"ל בכתובות כ"ג: מעלין לכהונה עפ"י ע"א ואפ"ה א' התם דף כ"ה: דרבי דהעלה בן לכהונה עפ"י אביו הוא רק משום דבידו להאכילו בתרומה וכ' השבו"י שם דלהכי מהני קבלת שו"ב שנותן האב לבנו כיון דבאמת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן רק תקנת האחרונים ליטול קבלה להכי במילתא דעבידא לגלויי מקילינין וא"כ זהו ל"ש רק לענין הקבלה כיון דהוא מדעל"ג שפיר מהני משא"כ לענין שיהיו נאמנין כשני שו"ב על השחיטה והבדיקה אפשר דל"מ דומיא דהעלאה לכהונה דל"ה נאמן האב על הבן כ"א מטעם בידו. אמנם באמת לפענ"ד דברי השבו"י בזה אינם מוכרחים כ"כ דהא דאצטריך בכתובות שם בהא דהעלה רבי בן עפ"י אביו לכהונה הטעם דבידו להאכילו בתרומה ע"כ משום דמעלה עשו בתרומה כמבואר בפנ"י שם דאל"ה היכי ס"ד דאין מעלין בן לכהונה עפ"י אביו הרי קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ז דבאיסורין דע"א כשר נאמן גם קרוב מהימן ע"ש ואני מוסיף עוד דהרי קיי"ל כרשב"ג בבכורות ל"ה: דבכור בי כהן בנו מעיד עליו דנפל המום מאליו ע"ש ואף לפ"ד התוס' בתמורה ד"ד: שכ' דגם בעשה מום בבכור בידים אינו אסור רק מדרבנן מטעם קנס וא"כ לא יהי' מוכח משם דנאמן רק באיסור דרבנן כענין שאמרו בפסחים ד"ד: הימנוהו רבנן בדרבנן בכ"ז הרי גם ההוא דהעלה רבי בן לכהונה עפ"י אביו מוקמינין בב"ק קי"ד: בתרומה דרבנן וע"כ דהתם הוא רק משום מעלה דעשו בתרומה משא"כ בשאר איסורים היכי דמהני ע"א גם אב מהימן על בנו ולהכי שפיר כ' הפוסקים שיש לסמוך על שו"ב שנטל קבלה מאביו: אמנם בלא"ה אין ראי' לנ"ד מדברי הפוסקים הנ"ל עפ"מ דא' בכתובות כ"ז: גבי הא דא' דאפי' שפחה דידה מהימנה לענין שבוי' כשאומרת דגבירתה טהורה היא אף דלענין גט ישן דפסול כשנתיחד חד עמה אחר הכתיבה אפי' ע"י שפחתה מפני שלבה גס בשפחתה וקא' דהתם דשתיקותה מתרתה וא"צ להעיד שלא שמשה רק שהיתה עמה וחיישינן דא"נ חזיא דשמשה לא מסהדה משא"כ כשמעידה שהיא טהורה הרי אי שתקה ואינה מעידה שהיא טהורה אנו מחזיקין לה בטמאה א"כ כשמעידה שהיא טהורה אמרי' דתרתי לא עבדה שתשתוק ולא תעיד האמת ועוד שתאמר שקר ע"ש וא"כ הה"נ בנ"ד כשהולך האב עם הבן בצוותא לבית המטבחיים חיישינן שיראה א' על הב' שמכשיר את הטריפה ויחפה עליו וישתוק משא"כ לענין הקבלה ע"כ צריך האב להעיד על הבן שבקי בדיני שו"ב וראוי להיות שו"ב אמרי' דתרתי לא עביד שישתוק ולא יאמר האמת וגם יעיד שקרא כנ"ל וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דאי טעם התקנה שיהיו שני שו"ב מחסרון נאמנות הוא אב ובן כחד חשיבי וכן מפורש יוצא להדיא מדברי הש"ס ב"ב ח': אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים מנה"מ אר"נ א"ק והם יקחו את הזהב וגו' שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן מסייע לי' לר' חנינא דאר"ח מעשה ומינה רבי ב' אחין על הקופה ופירש"י ב' אחים לגבי הימנותא כחד דמי ע"ש הרי דהיכי דבעינין שנים מתורת נאמנות הויין ב' אחים כחד והכי מפורש בתשו' הרשב"א הובא ברמ"א סי' קכ"ז דב' אחין לענין איסורין כחד חשיבי וה"ה אב ובן. אמנם באמת נראין הדברים שיסוד התקנה ל"ה משום חשש נאמנות אפס כדי שאם יקרה להם ספק בטריפות שיזדמן בריאה ישאו ויתנו שניהם בזה ומתוך כך תתברר ההוראה לאמתתה. ושעפי"ז נלפענ"ד להסיר תלונת הגאון חת"ס חיו"ד סי' י"ג שהאריך לחזק התקנה של ב' שוחטים וכ' לפקפק במה שלא פשטה חומרא זו של ב' שוחטים רק בגסות ולא בדקות הגם דמקרה הריאה והסירכות לא שכיחי בהו מ"מ לענין בדיקת הסכין אין חילוק בין גסות לדקות ע"ש. ולפענ"ד י"ל דלענין בדיקת הסכין מאחר דאנו מטריפין כל פגימה כ"ש אפי' דקה מן הדקה ולא שכיח שיקרה בו ענין שיש להסתפק בו שיהי' צריך בחינת השכל ושיקול הדעת ולית בזה אלא חשש שיהי' פגם בסכין ויעלים עיניו ממנו בזדון לבבו וכיון שמעיקר הדין עא"נ באיסורין ורוב המצויין א"ש מומחין ומוחזקין הן הנחנו הדבר על ד"ת וסמכינן על הימנותא דילי' משא"כ בבהמות גסות דמצוי טובא ספיקות בהריאה בסירכות ושאר טריפיות דשכיחי בהריאה וענין שצריך הכרעה ושיקול הדעת אף אם יהי' השו"ב בקי בהלכות האלה בכ"ז האדם עלול לשגיאה ולטעות בדמיונות וכשהוא ביחידי יוכל להכשל על נקלה מבלי דעת כידוע דרז"ל תענית ז'. חרב אל הבדים כו' ולא עוד אלא שמטפשין. משא"כ בשנים שמחדדין זל"ז בהלכה מתוך הויכוח יוציאו הדין לאורה ברור כשמלה. וכיון שכן דמתורת ריבוי דיעות קאתינין עלה א"כ הרי קיי"ל בסנהדרין ל"ו. דלענין טמאות וטהרות שהוראתן ביחיד האב ובנו מונין להן שנים ולא חשיבי כדיעה א' וה"ה לענין התקנה דשני שו"ב חשובים האב ובנו כשנים אמנם בכ"ז היכי דאפשר לקבל שו"ב זר שלא יהי' קרוב להשו"ב הישן בודאי עדיף ואחרי אשר רצון כ"ת לספח אל הכהונה הזאת שו"ב אחר אשר איננו קרוב לו יישר כחו וחילו. וחלילה לאנשי קהלתו לעמוד מנגדו בדבר הזה כי באמת יש חששות הרבה באב ובנו המשמשים בכהונת השו"ב בעיר א' וכבר הורה זקן הגאון רש"ק מבראדי ז"ל דלא ישחטו אב ובנו כא' בעיר אחת. כמו שהביא כ"ת משמי'. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קצו בעזה"י יום ג' כ"ו טבת שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי ירו"ש מוה' ישראל מתתי' אויערבאך נ"י אבד"ק גוואזדיץ יצ"ו בעהמח"ס אלפי ישראל ונזר ישראל. מכתבו הגיעני עד"ש בענין שבעת שנתמנה כ"ת לאב"ד שמה ובני העיר קצבו לו פרס הרבנות חתמו לו השלשה שובי"ם דק' על קוויטל שמקבלים החיוב עליהם ליתן לכ"ת ששה ר"כ בכל שבוע מהזביחה והנה סמוך לק' יש עיר קטנה הנקובה בשם קלאשקוויץ אשר מעולם הי' להם במחנתם שו"ב מיוחד וזה כשנה ומחצה עקר השו"ב דירתו משם ורצו אנשי הקהלה לקבל תיכף שו"ב אחר אכן להפצרת השובי"ם דעירו בו העתיר במנהיגי עיר קלאשקוויץ שלא ימהרו לקבל שו"ב אחר למען יזבחו את זבחיהם בגוואזדין ובקושי גדול פעל זאת אצלם אמנם אחרי שהי' להם לטורח גדול והפסד ממון בשלחם כפעם בפעם אחרי שו"ב מגוואזדיץ קבלו למו שו"ב למחנם כמקדם. ועתה שנים מהשו"ב דעירו אינם רוצים ליתן חלקם להששה ר"כ באמרם כי מגרעת נתן להם בהשחיטה מקלאשקוויץ וכ"ת טוען ואומר הלא ל"ה שום מדובר מזה בשעה שנתנו להם הקוויטל ואדרבא אז הי' שו"ב בקלאשקוויץ והם התחייבו א"ע אדעתא דהכי ונתנו לו הפרס ודורש ממני לחוות דעתי העני' עם מי הצדק בזה: הנה לפענ"ד אפי' אם ל"ה עוד בזמן התחייבותם של השו"ב דק' שו"ב בלאשקוויץ ג"כ אין להם טענה בזה אחרי שהתחייבו א"ע בסתם אף למ"ד בח"מ סי' ס' דבסתם ל"ה כל ימי חייו מ"מ כיון שהתחייבו כן לשכירות הרבנות שלו בודאי היתה הכונה על כל זמן משך היותו רב בשם והרי מדינא יכולין בני קלאשקוויץ להפרד א"ע מגוואזדיץ ולקבל להם שו"ב אף אם מעולם ל"ה שו"ב מיוחד אצלם דאף דמבואר בח"מ סי' קע"ו סכ"ה ברמ"א דבני העיר בעניני צרכי העיר הם כשותפין ובתשו' הרשב"א ח"ג סי' ת"א מבואר דהסביבות משועבדים להעיר הגדולה הסמוכה בכל עניניהם וא"כ הלא קיי"ל בש"ע שם סט"ו דשותף א"י לחלוק בתוך הזמן שלמ"ד חבירו בכ"ז הלא בסכ"ח שם ברמ"א כ' דהיכי דאיכא פסידא יכול א' לחלוק בלי דעת חבירו וע' בש"ג פ"ק דב"ב שכ' משום דמעיקרא אדעתא דהכי לא נשתתף וא"כ כשהעיר קלאשקוויץ נתרבה בדיורין והוא עליהם לטורח והפסד שישחטו אצל השו"ב דגוואזדיץ בודאי יכולין לקבל להם שו"ב למקומם ול"ה ביד כ"ת למחות בהם שלא יקבלו להם שו"ב מיוחד ובשלמא בכפר שהוא משותף להעיר בביה"ח ובמסים וכדומה יש סברא לומר דאין בידם לקבל שו"ב בפ"ע ולחלוק עצמם מן העיר בקבלת שו"ב דכיון דע"כ נשארו משותפים עם העיר בשאר דברים ובכה"ג אין שותף יכול לחלוק שלמ"ד חבירו כמ"ש בתה"ד סי' שמ"א משא"כ בנ"ד שהעיר קלאשקוויץ אינה משותפת עם העיר גוואזדיץ רק בהשו"ב שפיר הי'