הרי בשמים תקנ

ביניהם הוא שלהבעהמ"א ל"ה אבני המזבח בכלל כ"ש לענין שיהי' בהם מא"מ והרמב"ן חולק ואומר דאין לך כ"ש גדול מאבני המזבח אולם דברי הלא עולים יפה גם להרמב"ן אחרי שאנכי העליתי שם דלהמסקנא שפיר יצאו לחולין כיון שאינם ראוים עוד לקדושה למ"ד אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה ועד כאן ל"א דבכ"ש יש מא"מ אלא היכי שראוין עוד לקדושה ושייך הק"ו דא' במעילה י"ט: אם מביאין אחרים לידי קדושה כו' אבל לא כשא"ר עוד לקדושה ע' בלח"מ פ"ה מה' מעילה הי"ד וכ"כ בשעה"מ פ"ו מה' איסורי מזבח דבכה"ג שא"ר עוד לקדושה יש לכ"ש פדיון לכ"ע ועתשו' יד אליהו סי' נ'. ובספר המקנה בקידושין נ"ד: כ' שם דקרא דובאו בה פריצים וחללוה לא מיירי בכ"ש דיש מא"מ וכמוה שלא הביא פלוגתת הרמב"ן ובעהמ"א הנ"ל ודברי הגמ' נדרים ס"ב. ומה בלשצר כו'. הנה צל"ע בגוף דברי המלחמות שם שכ' וז"ל ועוד שהרי ביהמ"ק עצמו יצא מקדושתו ע"י ונעשה חול דהא בביהמ"ק דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה והתם אין בו מעילה כו' ויש להתבונן בזה דהרי בע"ז שם אמר רב פפא התם קרא אשכח ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה כו' א"כ הרי לפ"מ דקא' ר"פ בחולין ט"ז. הא בכותל מערה הא בכותל בנין הוי לדידי' לכ"ע תלוש ולבסוף חברו תלוש ושפיר מועלין גם הרי לפי המבואר במעילה י"ד: דעצים דיומא הקדישן. ואח"כ בנאן ובכה"ג הא גם בבית של הקדש איכא מעילה כמבואר במעילה ד"כ. ולבר מן דין הרי באמת כ' בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' כ"ה דרק הכלים נעשו חולין משבאו פריצים אבל גוף הקרקע לא נעשה חולין דקרקע אינה נגזלת דאלת"ה היכי אמרינן בשבועות דחייב בזה"ז על טומאת מקדש הרי נפקע הקדושה מהמקום דבאו בה פריצי עכו"ם ע"ש. ומה שכתבת עמש"ש דבנדרים ר"ל כלים שאינם כ"ש דהוא דוחק דהש"ס קראו שם כלי קודש אתמהא מה לי אם נקראו כלי קודש הרי שפיר יכולין להיות הקדש רק שלא נמשחו לכלי שרת ובאמת מחלוקת ישנה היא בין הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מה' מעילה ה"ד אם בכלי קודש שאינם כלי שרת יש מועל אחר מועל ע"ש ובמה שתמהת ע"ד שם שהוא דוחק גדול לאוקמי דר"פ שלא אליבא דהלכתא הנה עיניך הרואות מה שהבאתי בהשמטות דברי הש"ג שם שכ' דדברי ר"פ אינם עיקר ול"ה רק לדיחויא בעלמא ע"ש וא"כ אין לתמוה בהא שכ' דדבריו הם אליבא דר"ל: ומה שהעירות בקושי' התוס' זבחים נ"ה: שהקשו דאי גובה חשיב הפסק א"כ יהי' פסול לשחוט כנגד המזבח שגובה המזבח מפסיק וכתבת להעיר מד' התוס' שם פ"ז: שכ' בשם ר"ת לפרש בעיא דר"י שם כ"ש מהו שיקדש פסולין דר"ל אם העלה פסולין ע"ג המזבח בכ"ש דלימא אויר מזבח כמזבח ול"ה הכ"ש חציצה דשמא מתוך קדושתו ל"ה חציצה והוי כאלו הפסולין ע"ג המזבח ממש א"כ גם במזבח י"ל דמתוך קדושתו ל"ה הפסק הנה באמת תי' כעין זה בס' קרן אורה ועוד יותר מזה כ' דעד כאן לא מיבעי' לי' רק כשמוטל תל או עץ כנגד הפתח שמפסיק לפי שאינו צורך עבודה כלל אבל המזבח הוא עצמו כשר לשחיטת קדשים וגם צורך עבודה לכך ל"ה הפסק ע"ש ויותר מזה נראה דאפי' כלי שרת שהוא קדוש כשאין בו צורך עבודה הוי חציצה וראי' לזה נראה מדברי הש"ס יומא נ"ח. הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בו את הדם מהו מין במינו חוצץ או אינו חוצץ וקשה תיפוק לי' דכ"ש מתוך קדושתו אינו חוצץ א"ו כיון דאין במזרק הזה צורך כלל הוי שפיר חציצה וקושייתך עפי"ד ר"ת הנ"ל. בלא"ה ליתא דהר"ת פי' התם הכי בשיטת ר' יוחנן ולר' יוחנן הא בלא"ה ל"ק קושי' התוס' כיון דאיהו ס"ל בזבחים נ"ח. דכולי' מזבח בצפון הוי קאי א"כ הלא נשאר עדיין עשר אמות מפתח האולם שלא הפסיקו המזבח וא"כ אידך הו"ל צדדים. וקושי' התוס' הוא רק לר' יהודא דס"ל התם מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה והי' כל הפתח מכוסה וע"ז מקשו דהו"ל הפסק: ומה שתמהת ע"ד מ"ש בספרי הנ"ל סי' י"א ממשנה דשקלים קטנים ששקלו אין מקבלין מידם דהלא מבואר שם דמקבלין מידם הנה טעות נזרקה בדפוס וכך צ"ל שם קטנים פטורין משקלים והמעיין יראה שבזה לבד די לקיים דברינו שם דכיון דפטירי משקלים הא לא קחסרי ממונא בשעיר כמו כהנים ובאמת יש לדייק דבקטנים שלא הביאו ב' שערות אפי' שקלו אין מקבלין מידם דהרי במנחות כ"א: פריך לבן בוכרי דאמר כל כהן ששוקל אינו חוטא כיון דלכתחלה לא קמיחייב לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקמייתי חולין לעזרה ומשני דמייתי ומסר להן לצבור ובתוס' יומא ל"ה: הקשו למ"ד התם דחיישי' שמא לא ימסרנו לצבור יפה יפה ה"נ ניחוש ותי' בתי' הב' דכיון דכל ריוח הקרבנות הבא מן השקלים שלהם הוא גמרי ומסרי יפה א"כ בנשים ועבדים וקטנים תיהדר קושיא לדוכתה אולם י"ל דבזה סמכו עצמן על התי' הא' שכ' דכיון שכל ישראל מביאין שקלים אינהו נמי נהי דפטירי מסרי לצבור יפה יפה ומצאתי שכ"כ המ"ל בפ"ד משקלים ה"ו אכן בשעה"מ פ"א משקלים העיר מש"ס סוכה מ"ו: קטן מיקני קני אקנויי לא מקני א"כ כיון דמדאוריי' א"י להקנות לצבור הו"ל חב"ע ותי' דבאמת מה"ת מהני אפי' בלא מסירה לצבור כיון דרוב שקלים הוא מבני חיובא ובטלין ברוב אלא משום דמטבע חשוב ול"ב א"כ לענין איסור דרבנן מהני' קני' דרבנן ע"ש אמנם לפענ"ד לענין איסור חב"ע ל"מ ביטול גם מדאורייתא כענין דא' בבכורות כ"ג. נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא וס"ל לרבים מהראשונים ז"ל דהוא מדאוריי' וכי"ב כ' הפוסקים לענין לאו דלא ימצא דל"ש ביטול כיון שעכ"פ נמצא וה"ה לענין איסור חב"ע ל"מ ביטול כיון דעכ"פ הוא נמצא בעזרה ובלא"ה הרי א' ביצה ל"ח. דממונא לא בטיל שע"כ הי' נראה דהא דתנן קטנים ששקלו מקבלין מידם מיירי בקטנים שהביאו ב"ש אבל קטנים שלא הביאו ב"ש אין מקבלין מידם וכמו שרצה באמת השעה"מ שם לומר כן בשי' הרע"ב ולא דחה ד"ז רק מפאת שבירושלמי מוקי הך מתני' בקטנים שלא הביאו ב"ש וי"ל דלפום גמרא דילן אינו כן אמנם באמת לא פסק הכי הרמב"ם בפיהמ"ש וביד החזקה פ"א משקלים וע"כ דפשיטא לי' דגם תלמודן סובר בזה כהירושלמי וגוף הקושי' י"ל דבאמת ל"ק דבקטנים שלא הגיעו לעונת הפעוטות כיון דדרבנן מקחן מקח א' הפקר ב"ד הפקר ומועיל גם לענין דאוריי' כדוגמת שכ' הרי"ו הובא בב"י אה"ע סי' כ"ח לענין קידושין ע"י קנין מעמ"ש ומכ"ש הכא דכשנעשה הפקר הא קני לה חצר ההקדש כמ"ש ברמב"ן הובא באס"ז ב"ב ע"ט. וענתה"מ וקצוה"ח סי' ר' וממילא ל"ה חב"ע. דברי ב"ד ידידך דור"ש באהבה: סי' קצד בעזה"י יום ד' כ' אדר תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ידידי הרב הגדול החריף המופלג מוה' נפתלי גאטליעב נ"י מלפנים אבד"ק קומפאלונג כעת מו"צ דק"ק יאססי יצ"ו במדינת רומעניען. מכתבו הגיעני והנני להשיב לו על אתר כמבוקשו בדבר שנקרא לנקר מאשיען למלאכת ציקאריע בהכשר על חה"פ והמכונה היא חדשה וא"צ הכשר אכן המינים אשר הציקאריע נעשה מהם הם גרעינים מענבים ומבורקיס ומתפוחים יבשים ונפשו בשאלתו אם יוכל להכשיר הציקאריע הלזו על חה"פ: הנה במג"א סי' תס"ז סק"ח כ' עמ"ש רמ"א שנוהגין במדינות אלו להחמיר שלא לאכול שום פירות יבשים אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ וכ' המג"א שבק"ק קאלוש נוהגין היתר מקדמונים ליקח אגסים יבשים קטנים מן העכו"ם ולעשות מהן משקה דהיינו ששופכין עליהן מים קרים ושורה בתוכו עד שנעשה משקה ואע"ג שיש עכו"ם שמייבשין האגסים בתנור אחר שאפו בו לחם מ"מ הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואע"ג שהרמ"א בסי' תמ"ז כ' להחמיר בזה הכא דהספק הוא שהרבה נתייבשו בחמה או אחר שהוסק התנור לכן נהגו להקל עכ"ד וכונתו נראה דאף דבחמץ כיון דשמו עליו ל"ה נ"ט בר נ"ט דהיתרא כמ"ש במג"א סי' תמ"ז סק"ד מ"מ הרי אינו דבר ברור דהלא הוא תלוי בפלוגתת הרמב"ן והראב"ד שהובא בר"ן פסחים פכ"ש לענין הכשר סכינים של חמץ דלהרמב"ן מיקרי חמץ איסורא בלע כיון דשמו עליו ובעי ליבון ולהראב"ד הוי חמץ היתרא בלע דלא תליא בשם אלא בהיתר ע"ש א"כ בכה"ג דאיכא עוד ספק שמא לא נתייבשו בתנור אחר אפיית הלחם נקטינין כהראב"ד דהוי חמץ היתרא בלע והכי מבואר בחק יעקב סי' תנ"א ס"ק י"ד דהיכי שיש עוד צד להקל סמכינין אסברא זו דחמץ הוי היתרא בלע ועמ"ש בזה בס' מק"ח סי' תנ"א סק"ג ולהכי ביו"ט אחרון אנו מקילין בזה וכן בנפל מדברים אלו תוך המאכל כשיש הפ"מ אפי' בדליכא ס' כמ"ש במג"א וח"י סי' תמ"ז ועפמ"ג יו"ד סי' צ"ו במש"ז סק"ט והנה אף דקיי"ל דאין לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחלה בכ"ז הלא מבואר ברמ"א יו"ד סי' קכ"ב ס"ו דכל הנעשה ביד נכרי הוי דיעבד וכ"פ בט"ז סי' ק"ח סק"ד ע"ש ודברי הרדב"ז ח"ב סי' תקס"ז בזה צ"ע] אמנם בנוב"י מהד"ת חא"ח סי' ע"א לענין יי"ש של פסח מפירות יבשים החמיר בזה לפי שרגילין לפזר בתחתית הלחם קמח הרבה שלא תדבק בתנור א"כ קרוב לודאי שגם בתנור עצמו נשאר קצת קמח בעין וכשנותנין הפירות בתנור מקבלין הטעם מן הקמח שהוא בעין ול"ש נ"ט בר נ"ט ע"ש אמנם מלבד שנודע שבזמנינו ישנם תנורים מיוחדים לייבוש הפירות דומיא דכ' ברמ"א יו"ד סי' צ"ו במרקחות חריפים של עכו"ם כגון זנגביל וכיוצא דמותר משום שיש להם כלים מיוחדין לכך חוץ לזה לפ"מ שהביא מעלתו במכתבו שהפירות טרם ינתנו למלאכת תיקון הציקאריע הם נקלים מקודם א"כ אף אם הי' בהם חשש תערובת קמח מיקלי קלי לי' וקמח קלוי אינו מחמיץ וגם הנוב"י יודה בזה ובפרט שבנ"ד הלא אין הציקאריע מתוקנת מגוף הפירות רק מהגרעינין שלהן. ולבר מן כל דין י"ל דבזמנינו הלא עכ"פ ישנם קצתם שאינם מייבשים הפירות בתנור שאופין בו לחם א"כ הו"ל כהא דא' בכתובות כ"ז. אם יש שם מחבואה א' מצלת על הכהנות כולן שמטעם זה פוסק ברמ"א יו"ד סי' קי"ד ס"י וז"ל ואם ידוע שעכו"ם א' הוא בעיר שאינו מערב בו יין אעפ"י ששאר עכו"ם דרכן לערב בו יין מותר ליקח מכולן כ"ז שא"י כן בודאי שעירבו בו ע"ש ואף דמשמע התם דל"א הכי רק באיסור דרבנן אמנם הלא הרמ"א בתשו' סי' נ"ד כ' לענין השמן זית שקצת מחליקין החבית בשומן