הרי בשמים תקמח

איסור לכתחלה כיון דבשעת המכירה לנכרי הלא ניכר החימוץ בהחטין ואינו מעורב ולא בטיל ורק בטחינת הנכרי נעשה הביטול הא זה אינו עושה הישראל ובלא"ה הרי כ' בש"ע התניא עוד טעם להיתר שהרי אף אם יטחנם הגוי וימכור הקמח לישראל אח"ז איסור חמץ לא יעבור עליו בב"י וב"י לפי שהוא מקח טעות שאילו הי' יודע שהקמח חמץ ל"ה לוקחו דאיסורא לא ניחא לי' דליקני ואם ימכרנו לישראל קודם ז"א חמץ ג"כ לא יעבור עליו בב"י ובב"י מה"ת שהרי נהגו כל ישראל לבטל בשעה ה' ע"ש ואפי' אי נימא דנשאר עדיין איסור דרבנן ובדרבנן ג"כ אסור מכירה לנכרי כנ"ל בכ"ז הרי בנובי"ת חיו"ד סי' קצ"ג מצדד להקל בתרי דרבנן ולפענ"ד י"ל בטעם הדבר עפמ"ש הפוסקים הנ"ל דאיסור דמכירה לנכרי הוא משום א"מ איסור לכתחלה וא"כ הרי כ' בתוס' ביצה ד"ד: דאיסור דרבנן שאין לו עיקור מה"ת שרי לבטלו לכתחלה וא"כ הרי כ' בב"ש אה"ע סי' כ"ח דתרי דרבנן הוי אין לו עיקר מה"ת ולכך שפיר שריא בי' מכירה לנכרי [ויל"ע לפי"ז בחי' הריטב"א חולין קי"א: בההיא פינכא דהוי בי ר"א דמלח בי' בשרא ותברי' וכ' הריטב"א וז"ל ובדין הוא שהי' יכול ר"א למוכרה לנכרי כיון דישנה הוא ליכא למיחש שימכרנה לישראל אלא דלא חש לה ע"כ וקשה הרי אפי' אי ל"ה ישנה ל"ה לו למיחש שמא ימכרנה לישראל כיון דאסור דם שמלחו אינו רק מדרבנן ואחר שהוא אב"י דג"כ ל"ה רק דרבנן הו"ל תרי דרבנן והוי אל"ע מה"ת ושריא לבטל לכתחלה וממילא שרי נמי למוכרה לנכרי ויש ליישב ולחלק] וא"כ הלא רבים מהפוסקים ז"ל כתבו דחטין שנתבקעו ל"ה רק נוקשה וגם הלא בתשו' השיב משה מראה פנים לומר דבבקיעה ליכא חימוץ בכל החטה רק בראשה וא"כ איכא רוב היתר עכ"פ והו"ל תרי דרבנן וע"כ אחרי כל האמור הלא יש לפנינו הרבה צדדי קולא להתיר המכירה לנכרי ק"פ הכרי חטים הזה שאנו דנין עליו אמנם מהיות טוב יפה הורה מעכ"ת שלא למכור החטים לנכרי עד זמן קרוב לפסח שלא יהי' עוד שהות לטוחנם ולמוכרם לישראל את זה ראיתי ונתון אל לבי להשיב לו בקצרה לרגל הטרדות אשר סביב שתו עלי ויקבל החג הקדוש הבעל"ט ביתרון הכשר ולב שמח כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' קצא לק"ק שטשעריץ. בעזה"י יום א' ער"ח אייר שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי. יטה ד' כנהר שלום לכבוד תלמידי ידידי האברך החריף המופלג ברק השנון זך הרעיון מוה' מנחם זלקא האליך נ"י מכתבך הגיעני והנני לתשובתך עד"ש בא' שמכר חמצו קה"פ לנכרי עפ"י שט"מ כדינא ולאחה"פ נמצא בחנותו הרבה חביתין עם דגים כבושים שקורין רוססען ולאשר ל"ה יודע אם יש בהם חשש תערובת חמץ לא מכרם להנכרי בהשט"מ ועתה נודע לו שמשימין לתוכן חומץ חזק משפיריטוס למען יעמדו ימים רבים ולא יתקלקלו ואין ידוע לו שיעור תערובת החומץ בהם ונפשו בשאלתו אם יש על הדגים הללו איסור חמץ שעעה"פ זת"ש: הנה החילות לצדד בהיתרא לאשר נזכר בהשטר מכירת חמץ שעשה עם הנכרי שבאם ימצא ברשותו איזה חמץ שלא נזכר בהשט"מ הוא מכור להערל מעכשיו עפ"י שומת בקיאים בקנין היותר מועיל כו' אפס שהבאת דברי המק"ח בסי' תמ"ח שכ' וכשמוכר החמץ צריך לפרש כל מין חמץ שבחדר אבל אם כותב סתם הוי כמוכר דבר שאין מינו ידוע שהמכר בטל. ומה שנלפענ"ד לדון בזה הוא דהנה בש"ע ח"מ סי' רמ"א ס"ד מובא מחלוקת הראשונים ז"ל אי מהני קנין בדבר שאינו מסויים ומקור פלוגתא זו נובע מדברי הש"ס בגיטין ח': דאיבעיא להו בעבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסיי קנויין לך מהו וס"ל לאביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ורבא ס"ל דאמרינן פלגינין דיבורא ועצמו קנה מידי דהוי אגט אשה ונכסים ל"ק מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא וא"ל ראב"מ לרבא כמאן כר"ש דא' פלגינין דיבורא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא ב"ח רש"א לעולם הוא ב"ח עד שיאמר כל נכסי נתונין לפ' עבדי חוץ מא' מריבוא שבהן ופירש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל דמדקאר"ש לעולם הוא ב"ח משמע אף היכי דל"ק שאר נכסים כגון שלא הזכיר שם הקרקע ששייר דכתב לי' חוץ מבית כור קרקע דהשתא ל"ק שום קרקע כיון דלא סיים איזהו ואיכא למימר בכל חד וחד היינו האי דשייר אלמא פלגינין דיבורא דהא כל נכסי קאמר ול"ק אלא את עצמו והנה לפי שיטה זו יש מקום לומר לפ"מ דמובא ברמ"א סי' ר"ג ור"ט דבמקנה דשב"ל עם דשלב"ל י"א דל"ק ולא מידי למ"ד קני את וחמור ל"ק כלל וא"כ אם כתב בהשטר מכירה אחר שמקנה להנכרי החמוצים המסויימים ומפורשים בהשטר שמקנה לו גם חמוצים שאינם ידועים ומסויימים לכשימצאו מתבטל כל הקנין שבשטר מטעם קני את וחמור ואמינא לבאר עפי"ז בדרך החידוד דברי הש"ס שם דקא' והאמר רב יוסף בר מניומי אר"נ אעפ"י שקילס ר' יוסי את ר"ש הלכה כר"מ כו' ומי אר"נ הכי כו' אלא אר"א התם ה"ט משום דלאו כרות גיטא הוא ופרש"י דגבי אשה כתיב ספר כריתות ושחרורי עבדים גמרי לה לה מאשה דכתיב חופשה לא ניתן לה וכתיב וכתב לה ובעינין בהו כריתות וכיון דאיכא למימר דשיירי' דהא נחת לשיורא והוא לא הוזכר בתוך המתנה דלא כתיב לי' עצמך ונכסי קנויין לך לאו כריתות גמור הוא ולכאורה אינו מובן כיון דבאמת אי הו"א פלגינין דיבורא הלא הוי העבד בכלל כל נכסי דלא שייר אלא קרקע והוא לאו קרקע הוא ולא שיירי' כדא' לר"ש ואמאי ל"ה כרות גיטא הא לא שייר כלום בהעבד. והנראה לפענ"ד דהנה לכאורה צריך להבין בכה"ג שאמר חוץ מבית כור קרקע ולא סיים איזהו הא הו"ל הקרקעות דבר שאינו מסויים וכיון דל"ק הקרקעות ל"ק עצמו מטעם קני את וחמור כיון דבחד דיבורא כייל להו בהדדי. אמנם באמת לק"מ דעד כאן ל"ק דבמקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה ביחד ל"ק כלל אלא היכי דבשניהם צריך המקבל לעשות בהם קנין אמרינן מתוך שלא קנה זה ל"ק זה משא"כ בגיטי נשים ושיחרורי עבדים הא לית בהו תורת זכיי' דל"ב רק ונתן בידה וכן בג"ש וא"כ ל"ש בהו דין קני את וחמור כיון דנהי דבהקרקעות שצריך העבד לקנותם לא חל עליהם קנין בכ"ז אינו מתבטל עי"ז השיחרור כיון דבהג"ש הא ל"ל לעשות קנין ול"ב רק מסירה לידו ומשתחרר ממילא ואין לו שייכות וחיבור עם הקרקעות אמנם אכתי קשה למאי דא' בגיטין ל"ט: אליבא דאבא שאול דבעינן בשיחרור דומיא דגט אשה מה אשה איסורא ולא ממונא אף ג"ש איסורא ולא ממונא והק' בתוס' האיך עבד משתחרר בשטר לאבא שאול אם לא יפקירנו תחלה כו' ותי' הפנ"י בחי' דלא"ש ע"כ כותב בשטר ג"כ לשון מתנה ומועיל לענין ממון דגיטו וידו ב"כ וממילא מהני השטר שיחרור רק לענין איסור כגט כריתות דאשה ע"ש וא"כ לפי"ז הרי לאבא שאול הקנין ממון שבעבד דהיינו מעשה ידיו ע"כ נקנה לו בתורת מתנה וא"כ לענין הקנין ממון שבו שייך שפיר דל"ק מטעם קני את וחמור ואינו מועיל באמת הג"ש רק לענין האיסור שבו ולפי"ז י"ל דזהו דקא' רב אשי דטעמי' דר"מ דאמר לא יצא ב"ח משום דלאו כרות גיטא הוא היינו בשלא סיים הקרקע ששייר וא"כ על הקנין ממון שבעבד אינו חל משום קני את וחמור וא"כ לא נפקע מהעבד עדיין הקנין ממון שיש להאדון בו דהיינו מעשה ידיו וא"כ לאו כרות גיטא הוא כיון דבעינין דומיא דגט אשה דהוא איסורא ולא ממונא וכל שיש בהעבד עדיין קנין הממון ל"מ הג"ש גם לענין האיסור שבו דאינו דומיא דגט אשה. אמנם לכאורה עדיין יש להתבונן דהרי גם הקנין ממון שבעבד א"צ זכייה העבד כיון דל"ב רק שיהי' איסורא ולא ממונא דומיא דגט אשה וא"כ לענין זה הרי די במה שכתב לו האדון כל נכסי קנויין לך א"כ נתייאש האדון ממנו ונסתלק מקנין הממון שיש לו בו מכח יאוש הוי כהפקר אמנם הרי ר' יוסי ס"ל בנדרים מ"ג. דהפקר כמתנה ובעינין דאתי ליד זוכה א"כ אינו חל ההפקר של האדון עד שזוכה העבד בעצמו והו"ל שפיר קני את וחמור וי"ל שזהו שאמר שאעפ"י שקילס ר' יוסי את ר"ש והרי לר"י לשיטתי' ע"כ הו"ל קנין הממון קני את וחמור וממילא ל"מ גם לענין האיסור כנ"ל ואפ"ה קילס אותו במ"ש דיצא ב"ח וע"כ דס"ל דלא נשתחרר רק חלק האיסור בלחוד אכן לית הלכתא כוותי' משום דלאו כרות גיטא הוא דל"ה דומיא דגט אשה כנ"ל ואף דר"נ הא ס"ל ב"ב קמ"ג. קני את וחמור קנה מחצה בכ"ז הרי כ' ברא"ש פ"ב דקידושין סי' כ"ג בשם יש מחלקין דדוקא היכי דמפיק להו בתרי לישני דאמר את וחמור בהא ס"ל לר"נ דקנה מחצה אבל היכי דמפיק להו בחדא לישנא וכיילינהו כאחד ס"ל לר"נ דל"ק כלל וכ"כ הה"מ פ"ט מאישות ע"ש וא"כ הכא דקא' בחדא לישנא כל נכסי קנויין לך גם ר"נ מודה דלא קנה כלל ודו"ק: ברם גוף ד' הפנ"י הנ"ל צ"ע דהרי הפוסקים האחרונים נתקשו בהא דא' בגט אשה ועבד גיטן וידן באין כא' דהרי כ' הש"ך דל"מ קנין חצר לקנות על ידו כ"א כשהוא כבר חצרו ותי' דשאני בגט אשה ועבד כיון ל"ב שיזכו בדרך זכיי' כיון דבאשה ועבד מהני בע"כ ול"ב רק ונתן בידה לכך מהני גיטו וידו ב"כ עקצוה"ח סי' ר' סק"ה וא"כ הדרא הקושיא הנ"ל לא"ש דבעינין שיהי' ג"ש דעבד דומיא דאשה איסורא ולא ממונא האיך עבד משתחרר בשטר ואי כדברי הפנ"י הנ"ל דלענין הקנין ממון מהני כשכותב בהשטר שחרור לשון מתנה וזוכה העבד מכח גיטו וידו ב"כ ז"א דהא היכי דבעינין זכיי' ל"מ זה ובמק"א הרחבתי הדבור בזה אכ"מ: מעתה נשוב לנ"ד לענין דינא דלפי שי' רש"י והרי"ף והרמב"ם הנ"ל דל"מ קנין בדבר שאינו מסויים יש לחוש שיתבטל עי"ז מכירת כל החמץ מכח קני את וחמור ועוד יותר מזה י"ל דאף לשי' התוס' והראב"ד והר"ן שיש להם דרך אחרת בביאור סוגיית הש"ס הנ"ל וס"ל בדבר שאינו מסויים מהני קנין בכ"ז אפשר דלענין מכירת חמץ גם הם יודו דל"מ דהרי ההכרח של התוס' שם שאלצם לחלוק על רש"י ז"ל בזה הוא דקשיא להו דאע"ג דלא הזכיר שם קרקע מ"מ קנה כל קרקע דאית לי' אלא שיד העבד על התחתונה ויקח האדון לעצמו בית כור מעידית שבנכסים כדתנן בב"ב ק"ז: חצי שדי אני מוכר לך יניח לו חצי