הרי בשמים תקמה

בביהכנ"ס שנעשה בקבלנות בכדי לעשות פומבי לדבר כמ"ש בחת"ס א"ח סי' ס' ע"ש [ודע דמה שהעיר בחת"ס שם על הא דברבים ליכא חשדא מפירש"י סוכה נ"ג: ד"ה כאומר מודים מודים כבר התעורר בכי"ב במג"א סי' ס"א סק"ט במ"ש הב"ח ע"ד הש"ע שם שכ' דהאומרים בסליחות וביו"כ בנעילה ב"פ הפסוק שמע ישראל יש ללמדם שלא יאמרו וכ' הב"ח דכיון שכל הקהל אומרים ליכא קפידא וכ' המג"א דאשתמיטתי' גמ' סוכה הנ"ל שהיו אומרים אנו ליה וליה עינינו ופריך והא האומר שמע שמע משתקין אותו והתם כולם היו אומרים אותו וע"ש במחצה"ש במ"ש דל"ד הא להך דברבים ליכא חשדא ע"ש] דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קפז בעזה"י יום ה' ד' אדר שנת תרח"ם לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' אברהם הלוי נ"י אבד"ק ראזניטוב יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש בנידן שמחזיקי המרחץ דק' נוהגים מימים ימימה שבליל ש"ק אחרי שתכלה רגל האחרון מן הנשים ההולכות לט"מ מניחים הערלים לילך והערל העובד בהמרחץ מקבל מהם דמי השכירות ומחזיק המרחץ מקבל חלק מזה ונפשו בשאלתו אם אריך למיעבד הכי עפ"י דתוה"ק אחרי שאם נאסור עליו זה יהי' פסידא להבלן: הנה קיי"ל בש"ע סי' רמ"ד ס"ו דמותר לשכור עכו"ם לקבל מכס בשבת בקבולת דהיינו שא"ל לכשתגבה ק' דינרין אתן לך כו"כ אף דקובע מלאכתו בשבת שרי משום פסידא ובהסבר הענין כ' בב"י שם דבשעת קניי' שרי דהא לא עביד איסורא ולכי מטי שבת שרי להשכיר לא"י לקבל המכס משום פסידא ע"ש ומובן הדבר דאף דמי הכריחו לקנות המכס ולסמוך אח"כ על היתרא דפסידא מ"מ כיון דבשעת קני' היתרא הוא הר"ז דומה לסברת הרז"ה בשבת פראד"מ גבי ינוקא דאשתפיך חמימי ע"ש וא"כ לכאורה ה"ה במרחץ אפשר לומר דשרי כיון דבשעה ששכר הישראל את המרחץ היתרא הוא יש להתיר להשכיר לעכו"ם על ליל ש"ק בקבולת משום פסידא כיון דאינו מסיק בשבת והוא מוסק ועומד מע"ש רק שמקבל המעות כמו מכס. ואף דלפי"ד המג"א שם ס"ק י"ח לא חשיב מרחץ הפסד רק מניעת הריוח ושאני מכס כיון דחשבינן כל יום בפ"ע מ"מ זהו דוקא במרחץ שלו אבל במרחץ שהישראל שוכרו מהקהל הו"ל כמו מכס דמפסיד דמי השכירות של אותו יום ואפשר דגם למ"ש המג"א שם דבמכס הוי דבר מצוה שלא ישתקע הממון בידם גם בנ"ד שהולכין הערלים להזיע בליל ש"ק ואם נאסור עליו לקבל שכר מהם ישתקע הממון בידם והנה אף דמעיקרא לא טרח הישראל לשכור המרחץ אדעתא דהכי שיהי' לו ההכנסה מליל שבת בכ"ז הרי מבואר בשבת קנ"ג. דגם מציאה באתא לידי' ככיסי' דמי ע"ש והנה לכאורה ל"ד למכס לפמ"ש במג"א שם ס"ק י"ח דבמכס ליכא משום שכר שבת דאין העכו"ם נותן לו שכירות כלל רק שקנה ממנו המכס והו"ל כאלו קנה ממנו סחורה ובמחצה"ש שם ביאר הדבר דלשון שכירות ל"ש כ"א כשמשכיר לו דבר שי"ב ממש משא"כ במוכס אין דבר שישכיר לו כ"א הורמנא דמלכא ע"ש וא"כ לכאורה החלק בשכר המרחץ שנוטל הישראל מליל ש"ק אסור משום שכר שבת אמנם הלא כבר ביאר בנובי"ת א"ח סי' כ"ה דליכא בזה משום שכר שבת כיון דשכר עצים שהסיק בהן ודאי מותר לקבל דאטו מי שלוקח דבר בשבת לא יפרע לו בחול וא"כ רשאי ליטול שכרו בהבלטה עם שכר העצים ע"ש. והנה לכאורה אפשר לומר דהא לא הותר משום פסידא רק במכס משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויש חשש דיעבור הישראל על איסור דאורייתא שיכתוב דגם בכתב שלנו איכא איסור תורה עמג"א סי' ש"מ סק"י משא"כ במרחץ אם הוא מוסק הא לכאורה ליכא למיחש שיעבור על איסור תורה כיון דמה שמערה מים בשעת הזיעה על האבנים להרבות ההבל ליכא בזה איסור דאוריי' דאם במה שמתבשל המים כשבא על האבנים הא הו"ל משאצל"ג וגם משום כיבוי האבנים ליכא איסור דאוריי' אף דהוא מכבה ע"מ להבעיר דהרי קיי"ל בשבת מ"ב. דמכבין גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים משום דאיסור הכיבוי אינו אלא מדרבנן כיון דאינו שורף עמג"א סוסי' של"ד ומכ"ש כיבוי אבנים בודאי ל"ה רק מדרבנן ולהכי אפשר דלא התירו משום פסידא אולם ז"א דמלבד דיש לחוש אף כשמוסק ועומד מע"ש שיצטנן ויוסיף בהסקה להרבות החום אף גם בשפיכת המים על האבנים אפשר לומר דאיכא איסור דאוריי' משום דמוליד חום והבל כהא דא' בביצה כ"ג. דסחופי כסא אשיראי אסור משום דמוליד ריחא ואפשר דהוא מדאוריי'. לבר מן כל דין הרי בט"ז סי' רמ"ד סק"ו כ' דל"ד היכי דאיכא חשש שיעבור על איסור דאוריי' התירו במכס משום פסידא אלא אפי' משום חשש איסור רבא דרבנן שישכור פועלים להדיא ג"כ התירו וכ"מ באמת מד' הרשב"א ר"פ מי שהחשיך וע' בחי' המאירי שם ובתשו' חת"ס א"ח סי' ס'. וא"כ הרי שפיכת המים על האבנים נהי דהוי משאצל"ג מ"מ כיון דאילו הי' צל"ג הי' חייבין עליו הי"ל איסור דרבנן חמור כמ"ש במג"א סי' ש"ז דאין הכל בקיאין לחלק בין צל"ג לאצל"ג אמנם באמת א"א לומר בנ"ד דהי' מותר משום פסידא דהרי מבואר בט"ז שם דדוקא במכס ומטבע דיש על הרוב הפסד גדול והתירו לגמרי אף אם לפעמים הוא עסק קטן משא"כ במרחץ וכיוצא שאין ההפסד גדול כ"כ ומעיקרא כי עשה המרחץ ידע שלא יעסוק בו בשבת אפי' ע"י עכו"ם וע"כ אין בזה חשש שמא יעשה איסור חמור ע"ש ומכ"ש בנ"ד דשכר הזיעה מליל שבת הוא מצער וביותר בעיר קטנה הו"ל מועט שבמועטים והלא מבואר בשבת קנ"ד: דלהפסד מועט לא חששו ובמלחמות שם הקשה מביצה ל"ו. דקא' דלהפסד מועט נמי חששו וי"ל דבעל המימרא בשבת הוא ר"ה ור"ה לשי' בפסחים נ"ה: דלהפסד מועט לא חששו] וכ' דבשבת שם הוי ההפסד מועט שבמועטים ע"ש וע"כ נראה דאף אם אין העכו"ם עושה כלום רק שמקבל השכר מהמזייים אף דמשום שכר שבת ליכא כנ"ל מ"מ אסור כיון דכ' במג"א סי' ש"ז סק"ז דשבות דשבות לא שרי רק במקום הפסד גדול ובנ"ד ל"ה רק הפסד מועט וגם לפמ"ש במג"א הנ"ל במכס דכדי שלא ישתקע בידם חשיב ד"מ הלא בנ"ד בשכר הזיעה הרי בידו שלא להניח להנכרים לכנוס להמרחץ בליל ש"ק ול"ש א"כ שלא ישתקע בידם. ומה שרוצה כבודו להתיר בזה שאם לא יניח להא"י להזיע יהי' איבה שיאמרו שישראל אין מניחין אותם להזיע במרחץ שלהם תמה אני דמה איבה שייך בזה הרי גם לישראל אין מניחין להזיע בליל ש"ק והרי אפי' לילד בשבת שמתירין לישראל ולא לנכרי א' בע"ז כ"ו. דליכא איבה דיכלה למימר לה דידן דמינטרי שבתא מחללין עלייהו דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינין עתשו' עבוה"ג סי' קכ"ג ובפמ"ג א"ח סי' ש"ל בא"א. וע"כ לפענ"ד אין אני רואה היתר בזה כ"א עד"ז שהבלן בשעת שכירות המרחץ מהקהל ישכור בשותפות עם הנכרי ויתן לו איזה פראצענט שיעלה כפי חשבון שכירותו חלף עבודתו בהמרחץ ויתנה עמו טול אתה בשבת ואני בחול כדקיי"ל בע"ז כ"ב. ואם התנו מתחלה מותר ואם כבר שכר הבלן את המרחץ יוכל לבטל השכירות ולשכור מחדש עם הנכרי ולהתנות כמ"ש בתוס' שם בשם ר"ת ואח"כ יכול הישראל לקנות ממנו בדמי השכירות שקוצץ לו כדפסקינן בסי' רמ"ה דברי ידידו דור"ש באהבה מצפה לישועה: סי' קפח בעזה"י יום א' כ"ח אלול שנת תרמ"ג לפ"ק סטרי. רב שלום וכוח"ט לכבוד ידידי הרב המופלג וכו' מוה' אלעזר ריישיל נ"י דומ"ץ דק"ק מיקאליוב יצ"ו: מכתבו הגיעני כרגע והנני ממהר להשיב לו עד"ש שבק' הוא יומא דשוקא בכל יום ג' מהשבוע וישנם שמה סוחרי ביצים שקונים ביצים לאחדים מערלים ביום השוק וביום ג' שבוע זה הוא יו"ט של ר"ה אם רשאי ישראל ליתן לנכרי מעות לקנות לו ביצים ביו"ט אחרי שבשאר ימי השבוע אין בנמצא לקנות ביצים רק ביומא דשוקא: הנה הלכה רווחת היא בש"ע א"ח סי' ש"ז ס"ד מותר לתת לעכו"ם מע"ש לקנות לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת ומבואר בט"ז ומג"א שם סק"ג דכשיום השוק הוא בשבת אפי' אינו א"ל שיקנה בשבת אסור אם אינו בנמצא לקנות כ"א ביומא דשוקא והנה במג"א שם כ' בשם מ"ב דדוקא בע"ש אסור אבל בד' וה' מותר ובס' א"ר הקשה עליו דהא ודאי אם א"ל בפירוש לקנות או למכור ביום השבת אפי' בד' וה' אסור וא"כ ה"ה אם אינו מצוי למכור או לקנות אלא ביום השבת שהוא יום השוק ג"כ אפי' בד' וה' אסור דהוי כאלו א"ל שיקנה בשבת וכ"כ בתוס' שבת ובלבו"ש שם. ובאמת מבואר בס' מנחת כהן שער א' פ"ד דבד' וה' מותר ואפשר דטעמו כמ"ש בסי' רנ"ב ס"ב ברמ"א דבנותן בגדים לכובס ועורות לעבדן דאסור בע"ש בלא קצץ וכ' במג"א שם סק"ח דבד' וה' מותר אפי' א"י לגומרה קודם השבת והיינו דבכה"ג ל"ה כמצוהו לקנות בשבת ואפשר דד' הא"ר הוא לדעת הב"י דמחמיר שם ובפמ"ג בא"א שם מביא ג"כ ד' הא"ר ומשמע דפוסק כוותי' להחמיר. דברי ידידו דור"ש באהבה כותב בנחוצה רבה מטרדת הימים הקדושים הבאים לקראתינו לשלום: סי' קפט בעזה"י יום א' ז' אלול שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי. רב שלום וברכת כוח"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' יחזקאל פרענקיל נ"י ראב"ד ומו"צ דק"ק הוסיאטין יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש באיש א' מלבוב שהי' שמה ובא אליו ט"ג מלבוב בע"ש אחר הצהרים מב"ג חולה מסוכן דתקיף לי'