הרי בשמים תקמד

אפשר דגם הט"ז מודה דשרי ואינו אסור אלא כשהאיסור שכיח כמו ההיתר אף דלשונו לא משמע כן מ"מ כל דבריו אינן מוכרחין בזה דמסתמא לא שביק היתרא ועביד איסורא וגם בשניהן שוין ליכא חשדא כ"כ עכ"ל וכבר ביארנו הדברים למעלה מכח ד' תשו' הראנ"ח הנ"ל דל"ח לחשדא אלא היכי דאיסור רגיל טפי מהיתר ונראה דגם למ"ש במג"א סי' רמ"ד סק"ח בטעם הגדולים שלא רצו להתיר בנין ביהכנ"ס בקבלנות בשבת משום דברבים ליכא חשדא כי בזה"ז אין העכו"ם מניחים לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם ונראה דליכא משום ח"ה רק כשהרגילות הוא לבנות בשכירי יום והאיסור רגיל טפי מההיתר או אפי' כשהספק דאיסור והיתר שקולין שייך ג"כ ח"ה דהעכו"ם לא יתלו שהי' בדרך היתר כדמצינו בגיטין מ"ו. דר"י יליף התם דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה מהא דכתיב לא הכום בנ"י כי נשבעו להם נשיאי העדה ורבנן התם מי חלה שבועה עילווייהו כלל כו' והא דלא קטלינהו משום קדושת השם והקשו בתוס' וז"ל ועוד איך הניחום בארץ הא כתיב לא ישבו בארצך וגו' והו"ל נשבע לבטל את המצוה וע"כ משום חילול השם כדאמרי רבנן וי"ל דקסבר ר"י דאי איתא דיש לו הפרה ל"ה בדבר חילול השם עכ"ל והיינו דס"ל לר"י כיון דידעו הגבעונים שיש דרך היתר ע"י הפרה לא יאמרו שישראל עברו אשבועתם ומדפליגי רבנן עילוי' ע"כ ס"ל דגם בכה"ג איכא חילול השם אמנם זהו דוקא היכי דהספק שקול לאיסור ולהיתר אבל היכי דשכיח להיתר יותר מלאיסור ליכא משום ח"ה לכ"ע וא"כ בקבלנות בודאי גם לעכו"ם לא מיחזי להו איסורא דאל"כ הנך פוסקים דפסקו כר"ת בקבלנות דבית וכן לדידן דקיי"ל באריסות דשדה דמותר הי"ל למיסר משום ח"ה וע"כ דבכה"ג גם לנכרים לא מיחזי להו איסורא דאין הנכרי עושה המלאכה עושה לדעת הישראל כ"א לדעתא דנפשי' וא"כ כשנתפרסם שמנהג העיר ההוא לבנות בקבולת מלבד דליכא איסורא דמ"ע כנ"ל גם משום ח"ה ליכא: והנה בחי' רעק"א בסי' רמ"ד כ' לדחות הטעם דח"ה שכ' המג"א דליכא ח"ה בזה שאין הנכרים מניחים לשום אדם לעשות מלאכה ביום חגם ע"ש ולכאורה הי' נראה דלהכי לא רצו הגדולים להתיר לבנות ביהכנ"ס בקבלנות בשבת ולא רצו לסמוך אטעמא דברבים ליכא חשדא משום דבמקום ההוא היו רגילין לבנות בתיהם בשכירי יום וא"כ י"ל דל"ש טעמא דברבים ליכא חשדא אלא היכי שאינו כנגד הרגילות אבל כשהרגילות הוא באופן דאיכא איסורא לא סמכינן אהא דברבים ליכא חשדא שיאמרו דרבים בודאי לא עבדי איסורא ובונים בקבלנות כיון שהוא כנגד הרגילות דהוא בשכירי יום אמנם באמת א"א לומר כן לפמ"ש בט"ז א"ח סי' תרנ"ח סק"א דלא שכיח שיעשה אדם מצוה הבאה בעבירה א"כ גם זה הוא כנגד הרגילות שיעשו מצהב"ע שיבנו ביהכנ"ס בשבת בשכירי יום וא"כ שוב איכא למימר ברבים ליכא חשדא ואיפשר לומר בטעמא דמילתא וליישב נמי הא דנתקשה בתשו' תפארת צבי חא"ח סי' י' לד' ר"י הובא בב"י יו"ד סי' קמ"א ובש"ך שם ס"ק כ"ז דגם בשנים ליכא חשדא א"כ נתיר לשני שותפים בחצר לבנות חצרם בקבלנות בשבת ע"ש ונראה דהא דא' בע"ז מ"ג: דברבים ליכא חשדא הוא דוקא התם לענין דאסור להשהות אצלו צורות דד' פנים שלא יאמרו שהוא עובד להם דבאמת אין כאן מעשה איסור לפנינו רק דחיישינן שמא עושה איסור להכי אמרינן דברבים ליכא חשדא משא"כ היכי דאיכא מעשה איסור לפנינו רק שיש ללמד זכות שהוא בדרך היתר ואסור מפני החשד שמא לא ילמדו עליו זכות בכה"ג גם ברבים איכא חשדא ולהכי בבנין בשבת כיון דאיכא מעשה איסור לפנינו שבונים ביתו בשבת רק שאפשר ללמד זכות שהי' בהיתר דרך קבלנות ואפ"ה אסור מפני החשד לכך גם בבנין דרבים איכא חשדא וראי' לסברא זו נראה מדברי הש"ס נדרים ס"ה. המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנה"מ אר"נ דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה כו' א"ל במדין נדרת לך והתר נדרך במדין ומובא בר"ן שם וכן בתוס' גיטין ל"ה: בשם הירושלמי דהטעם הוא מפני החשד שאם לא ידע בהתרה יחשדנו שמזלזל בנדרו ע"ש ועתשו' הר"ן סי' י"ז. וקשה לכאורה דהרי בגמ' דע"ז שם פריך דהרי ר"ג יחיד הוי והאיך השהה בביתו דמות צורת לבנות וניחוש לחשדא ומשני כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גבי' ואין לחוש לחשדא וא"כ הרי משרע"ה מלך ישראל בודאי שכיחי רבים גבי' ע' תענית ט'. שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי] וא"כ בודאי שייך למימר בי' ברבים ליכא חשדא וע"כ דשא"ה כיון דאם יראה שעובר על נדרו הא מעשה איסור לפנינו ובכה"ג שייך גם ברבים חשדא עוד יש לה"ר לזה מגיטין ס': דקא' מערבין בבית ישן מפני ד"ש וקא' טעמא משום חשדא ופירש"י הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסין לאותו בית ולא יראו שם את העירוב יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב ולכאורה הרי ברבים ליכא חשדא ולד' הר"י הנ"ל גם בב' בנ"א שייך זה וע"כ דהיכי דרואין מעשה איסור לפנינו גם ברבים שייך חשדא ולהכי נמי אין היתר בשנים שיש להם חצר בשותפות לבנות בקבולת ול"ק קושי' התפארת צבי הנ"ל ומה"ט נמי לא רצו הגדולים להתיר לבנות הביהכנ"ס בקבולת בשבת. ורק בתיקון הרחוב שפיר התירו מהך טעמא דברבים ליכא חשדא כיון דאין נקרא ע"ש הישראל כ"כ כמ"ש במג"א שם והו"ל כאין מעשה איסור לפנינו ודו"ק: עוד הנה מקום אתי לפרש טעמא דהגדולים הנ"ל שלא רצו להתיר בנין ביהכנ"ס ע"י קבלנות בשבת ולא סמכו אטעמא דברבים ליכא חשדא כמו בתיקון הרחוב דהנה באמת בר"ן ספ"ק דע"ז כ' בטעמא דאסור בנין בקבלנות בשבת משום חשש טועים שלא ידעו הפרש בין קבלנות לשכיר יום ויטעו לומר דגם שכיר יום שרי כמו קבולת וכ"כ בהג"א שם וברמב"ם פ"ז מה' יו"ט ה' כ"ה וכ"מ בהה"מ פ"ו משבת הט"ו ע"ש ולהך טעמא הי' לנו למיסר גם אם ידוע שמנהג המקום ההוא לבנות בקבולת וכ"כ באמת הפמ"ג במש"ז רסי' רמ"ג ע"ש אמנם באמת דעת רוה"פ דלא חיישינן לטעות בדין שלא ידעו לחלק בין קבולת לשכיר יום רק שיטעו בגופא דעובדא שיאמרו שהוא שכיר יום כמ"ש בפירש"י מ"ק י"ב. וברברי הר"י שבתוס' הנ"ל וכ"כ ברמב"ם פ"ו דשבת הי"ג י"ד. ובטוש"ע סי' רמ"ד ס"א ומג"א שם סק"ה וכ"כ בסה"ת וסמ"ג ה' שבת ובחי' הרשב"א והריטב"א והרא"ש ומרדכי ספ"ק דע"ז ובתשו' מהר"ם מרוטנבורג סי' תרי"ט והיינו דלטעות שאין בקיאין לחלק בין: קבולת לשכ"י ל"ח אפס שלא יחשדוהו שבונה ע"י שכ"י דמחויב כל אדם מישראל להוציא א"ע מן החשד משום והייתם נקיים וגו' וכמ"ש בתשו' הראנ"ח הנ"ל שם ובסי' מ"ב דהחיוב לאפוקי נפשי' מחשדא הוא מה"ת ומייתי ירושלמי שקלים מן התורה מן הנביאים מן הכתובים מצינו שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת י"ש וכן הביא מתשו' הרד"ך שמדאורי' חייב אדם להוציא א"ע מן חשד ע"ש ולפענ"ד הסברא מוכחת כן דחשש טעות שאין בקיאין הוא טעם קלוש דבדבר שאיסורו פשוט וליכא בי' שום פלוגתא אין לחוש לטעות בנ"א ולאסור משום זה דבר המותר מן הדין כדמצינו במנחות מ'. דב"ש אסרי סדין בציצית לפי שאין בקיאין ופירש"י שאין בנ"א בקיאין דכלאים בציצית מותר ואתי למישרי כלאים שלא במקום מצוה ופליגי ב"ה עלייהו התם והלכה כדברי ב"ה. אמנם בבנין ביהכנ"ס י"ל דאית לן למיחש לחששא כזו דהנה באמת הקשה במג"א סי' רע"ו סק"ח להך דיעה דאמירה לנכרי אפי' במלאכה דאוריי' שרי במקום מצוה אמאי לא יהי' מותר לומר לנכרי לבנות ביהכנ"ס בשבת ותי' דכיון דא"א שיתפללו היום בביהכנ"ס הו"ל שבות רחוקה ולא התירו ע"ש וא"כ בהא דשבות רחוקה לא התירו איכא פלוגתא בשבת קי"ד: גבי קניבת ירק וע' פסחים מ"ז. וא"כ י"ל לפי"ז דמה"ט לא רצו הגדולים להקל לבנות ביהכנ"ס בשבת בקבלנות משום שאין בקיאין ויטעו דשכירי יום נינהו ולהכי הותר לבנות משום דגם שבות רחוקה שרי במקום מצוה דבזה שפיר איכא למיטעי כיון דהוא פלוגתא באמת ובכה"ג איכא ברבים עוד חשדא יותר שיבאו ללמוד מהם להתיר גם שבות רחוקה במקום מצוה. ולבר מן כל דין י"ל בטעם הגדולים הנ"ל דשאני בנין ביהכ"נ מהך דתיקון הרחוב דאע"ג דברבים ליכא חשדא מ"מ גנאי הוא לבנות בשבת ביהכנ"ס מקדש מעט מעון לשכינה דקדמה ואתיא והוא כעין דא' במ"ק י"ב. אדם חשוב שאני: תבנא לדיננא דיש לסמוך ע"ד הנוב"י הנ"ל להקל היכי שנתפרסם שמנהג המקום הוא לבנות בקבלנות והחשש דאורחים ליתא כנ"ל ומלבד דברינו הנ"ל י"ל ג"כ דבבנין דרבים ל"ש חששא דאורחים דל"ש זה אלא ביחיד הבונה בשלו דאין אחד בקי בעניניו של חבירו וכשיבא אורח רח ממק"א אפי' אם ישאל לבני העיר אם היא בונה בקבלנות לא ידעו להשיב לו דבר ברור ואתי למיחשדי' אבל בנין של קהל הוא בפירסום וכ"א מיושבי העיר ידע להשיב להאורח שישאל שהוא בקבלנות וליכא חשדא. גם לפמ"ש בישיע"ק סי' רמ"ג ורמ"ד דעיקר הטעם דבשביעית הקילו דל"ח לאורחים הוא משום דבשביעית איכא פסידא ובשבת ליכא פסידא דאם לא יגמור בזה היום הבית יגמרנו ביום אחר ע"ש א"כ יוצא מזה דהיכי דאיכא פסידא ל"ח למ"ע דאורחים וא"כ בנ"ד ג"כ איכא פסידא שהנכרי הקבלן רוצה עבור השביתה בש"ק הוספה סכום מסויים וע' בתשו' רח"כ סי' ד' שכ' לסניף לצדד דבמקום דאיכא פסידא ל"ח לחשדא שמא יאמרו לצורך ישראל עושה כמו במכס ברמ"א סי' רמ"ד. ולפי"ז יהי' מותר בנ"ד אפי' אי ל"ה פסידא כיון דבנין המקוה הוא בנין של מצוה ומבואר בתוס' פסחים י"א. ומנחות ס"ח. דכל היכי דשרי במקום פסידא כ"ש דשרי במקום מצוה ע"ש ובפרט דנתפרסם בכל העיר שבנין המרחץ הוא בקבלנות ובתשו' רח"כ הנ"ל מצרף ג"כ הא דהיכי שנתפרסם שהוא בקבלנות מותר. ובש"ע התניא סי' רמ"ד ס"ח משמע ג"כ דבשעת הדחק גדול יש להתיר בכה"ג שנתפרסם שהוא בקבולת ונ"ד אין לך שעה"ד גדול מזה ויש לומר ג"כ שאחרי שהנשים מתעכבין מטבילת מצוה הוי כל יומא זמני' ול"ד לבנין ביהכנ"ס היכי דאיכא דוכתא לצלויי דליכא העדר מצוה אם מתאחר הבנין והו"ל שבות רחוקה כד' מג"א הנ"ל משא"כ בבנין המקוה כל מה שמתאחר הבנין יותר הוא ביטול מצוה יותר וידוע דרז"ל בשבת נ"ה: על הקרא אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את קיניהן כו' והלא במג"א סי' תרנ"ה כ' דבמקום מצוה עוברת שרי אמירה לנכרי אפי' במלאכה דאוריי' ע"ש ומכח הני טעמי דאמרן הוריתי היתר פה עירנו לאחר שנשרף בית המרחץ וחרבו המקואות והי' שעה"ד גדול לבנותו ע"י קבלנות נכרי בשבת וליתר שאת יוכל להכריז