הרי בשמים תקמג

בציורים של הכתלים דהוא בצבע ונהי דלא נוכל לסמוך בזה להתיר הסיוד ע"ג השמות להדיא וכמבואר בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שכ' שם להוכיח דדוקא לענין כתיבת סתו"מ בעינין בדיו אבל לענין איסור המחיקה אין חילוק ע"ש אבל מ"מ קילא קדושתי' לענין שיש להתיר בזה עפ"י דיבוק מטליתים כנ"ל זהו מה שנראה לדעתי הקלושה והל"מ. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קפד נשאלתי מק"ק סמילא בארץ רוסיא בענין שהמגרש הי' מוחזק במקום כו"נ בשם אהרן ואחר נתינת הגט אומר שבמקום דירתו מכבר היו קורין אותו ארא ובשעת גירושין לא הגיד להמסדר מאותו השם רק שם אהרן בלבד ונכתב בהגט רק שם אהרן: הנה אף אם היו יודעין משם ארא שיש לו במקום אחר הלא כ' בב"ש סי' קכ"ט סק"ו וס"ק כ"ב דכשר אחרי שהחזיק עצמו ל' יום במקום הכו"נ בשם זה לא איכפת לן מה שנקרא במק"א בשם אחר ובט"ג בש"נ אות מ' סק"ז ואות ק' סק"ד כ' דבא"י כלל במקום הכו"נ מהשם שיש לו במקום האחר גם לכתחלה אין להזכיר השם שבמקום האחר דאיכא לעז כיון שבמקום הכו"נ אין מכירין באותו השם ומש"ש בשם שו"ת פנ"י דאם בדעת האשה לשוב למקום ההוא יש לכתוב זה בדמתקריא הרי כ' בשא"נ אות ז' ס"ק י"ט דזהו רק בשם האשה אבל לגבי מקום דירת האיש ל"ח ללעז מקום דירתו כל שמגרש במקום אחר בשם שהוחזק שם דמאי איכפת לן בחזירתו למקומו כיון שאין גיטו בידו ע"ש ובזמנינו שקורעין הגט אחר הנתינה אין לחוש בזה גם בשם האשה ובפרט בנ"ד שהשם ארא הוא קיצור השם וגעגוע השם אהרן בודאי ליכא חשש לעז כלל דבודאי לא יתלו בשינוי אלא יאמרו שהוא נכלל בשם אהרן עתשו' מהר"א ששון סי' ל'. ואין מקום כלל לכתוב דמתקרי בכה"ג דהרי כ' בב"ש סוסי' קכ"ט לענין השמות שמתחלפין מכח לשון המדינות דכ' הרמ"א דהולכין אחר לשון המקום שנותנים בו הגט וכ' הב"ש דאפי' אם כותבין בחד מקום ושולחין למקום אחר א"צ לכתוב השם של מקום הכתיבה בדמתקרי מכ"ש בכה"ג שאין כאן שום שינוי רק קיצור ודילוג כמ"ש בתוס' ע"ז כ"ב: ד"ה רגלא בשם המדרש מנין לקורא בתורה שקורא לאהרן הרן שיצא שנא' ודגלו עלי אהבה ע"ש ובב"ש באות כ' דאפי' שם ארנין אין לכתוב ומכ"ש דקריאת שם ארא הוא שלא במקום הכו"נ בודאי יפה עשה המסדר שהורה לכתוב רק שם אהרן בלבד: ובדבר שם האשה המתגרשת ששמה מעריסה וחתימתה הוא פעסיא ופורתא קורין אותה פעסל ורק יש מיעוטא דמיעוטא שכשמדברין עמה בשפת רוסיא קורין אותה פאלינא הנה בזה אין לחוש לכתוב השם הלז דהרי כ' בנובי"ק סי' פ"ח ובתנינא סי' קי"ז דמיעוטא דמיעוטא כמאן דליתא בזה וכ"כ בתשו' ברית אברהם סי' קי"ד ומכ"ש ששם כזה דעת רבים מהאחרונים ז"ל שלא להזכירו כלל בגט ואפי' למה שנוהגין בבתי דינין שלנו לכותבם עכ"פ בכנ"ד שאינו רק מיעוטא דמיעוטא בודאי א"צ לכותבו אפי' לכתחלה: יום ד' ניסן שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי יע"א. סי' קפה בעזה"י יום ג' ז' אלול שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי השומע קול שופר יחוק לחיים טובים בספר כבוד ידידי הרב החריף ובקי מוה' דוב בעריל קארפין נ"י דומ"ץ דק"ק דאלינא יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש בגט שבא לק' מאמעריקא ונכתב בו שם המתגרשת סאסי בלא אל"ף לבסוף ונפשו בשאלתו אם יוכלו לסדר אותו לגרש בו אחר שהוא מקום עיגון: הן אמת שראיתי בט"ג בש"נ אות ג' סק"ד בשם גוציא שכ' דצריך לכתוב יו"ד אחר הצדי"ק וניכרת במבטא שמתנועעת עפ"י האל"ף שאחרי' ואם חיסר היו"ד או האל"ף יש לפסול וכ"כ באות ד' בשם דוואסיא ע"ש אמנם לפענ"ד בנידן כזה שהשם נכתב כראוי ונשמט אות שהוא להרגשת המבטא הר"ז דומה למ"ש ברמ"א סוסי' קכ"ט דבענין שינוי מבטא השם שמשתנה לפי הברת המדינות אין לפסול אם שינה בהם ונראה מד' הס"ש בשא"נ אות ז' בשם זנוויל שהבין דכונת הרמ"א הוא דאפי' כשידוע מבטא המדינה ושינה בו הוא כשר והט"ג אזיל בשיטתי' שכ' שם להשיג ע"ד הס"ש די"ל דהרמ"א קאי אמ"ש שם לעיל מיני' באם א"י לשון המדינות אבל אם לשון המדינה ידוע ושינה פסול ע"ש וע"כ כ' גם בזה לפסול אמנם במקום עיגון יש לסמוך בזה אדברי הס"ש ובפרט בנ"ד שכ' מעלתו שהאשה חותמת א"ע כן בלא אל"ף וכן ראה באגרת שכתב לה אחי' מאמעריקא כ' ג"כ סאסי בלא אל"ף לבסוף בודאי יש לסמוך ע"ז להכשיר הגט ועמ"ש בט"ג בשם ציזי וראיתי בס' שו"ת שו"מ מש"ב הגאון מלבוב ז"ל במהדורא תליתאה ח"א סי' שי"א שנשאל בשם גנענציא שנכתב בג"פ גנענצי בלא אל"ף והורה להכשיר ואם כי יש לפקפק קצת בדבריו שם אמנם הלא רב גוברי' וכדאי הוא לסמוך עליו אפי' שלא בשעה"ד מכ"ש בנ"ד שהוא מקום עיגון ושעה"ד וחתימת האשה היא כן יוכל לסדר גט זה ליתנו להאשה דברי ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט: סי' קפו בעזה"י יום ד' לסדר זאת חוקת התורה שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי רב שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג הישיש המופלג בתורה וביראה מו"ה מרדכי יצחק הכהן נ"י אבד"ק קאמרנא יצ"ו מכתבו הגיעני עד"ש היות כי רוב בתי העיר היו למאכולת אש בהשריפה הגדולה ההיתה שמה ובתוכם נשרף גם הבית המרחץ ואין להם מקוה לטבילת נשים ועי"ז רבה המכשלה והוא עינוי וצער גדול גם להאנשים שרגילין להזיע בכל ע"ש ובפרט להחסידים ואנשי מעשה שהורגלו בטבילת המקוה בכל יום קודם התפילה וקבלוה עליהם חובה והנה ניתן בנין המרחץ לנכרי בקבולת ואינו רוצה לציית שלא לבנות בש"ק כי אם כשיתנו לו הוספה סכום רב ומפורסם בכל העיר שמה למגדול ועד קטן שנמסר בנין המרחץ בקבולת וכן כל הנשרפים דעירכם הבונים כעת הבתים שלהם מחדש הם בונים ע"י קבלנות נכרי ונפשו בשאלתו אם רשאים בני קהלתו להניח שיבנה הנכרי את המרחץ בשבת זת"ש: הנה הלכה פסוקה היא בטוש"ע א"ח סי' רמ"ד כהר"י בתוס' שבת י"ז: ובע"ז כ"א: שאוסר בנין בית ע"י נכרי בקבלנות ובשו"ת נוב"י מהדו"ק חא"ח סי' י"ב כ' להתיר אם מנהג רוב העיר בקבלנות כמו במרחץ ותנור דקיי"ל בסי' רמ"ג דאסור ומ"מ אם דרך רוב אנשי אותו המקום ליתן באריסות מותר וה"ה גבי בנין בית אפס דכ' שם דבבנין בית בשבת איכא חשש שיבואו אורחים שלא ידעו דמנהג העיר הוא בקבולת ויאמרו שכירי יום נינהו ומסיק עפי"ז דעכ"פ בחה"מ שרי בכה"ג בקבולת דכיון דקיל ל"ח לאורחים דחשש רחוק הוא וכמ"ש במג"א שם סק"ו מהירושלמי דפ"ג דשביעית דקא' דלהכי מותר הוצאת זבלים לאשפתות משיפסקו עוברי עבירה ול"ח לאורח שיחשוד אותו שמוציא לבית השלחין דבשביעית הקילו וה"ה בחה"מ דקיל ל"ח לאורחים ע"ש: אמנם כן ראיתי בחי' רעק"א א"ח סי' רמ"ג שכ' דהיכי דמנהג העיר לשכור בקבולת ל"ח לאורחים דמנהג העיר מסתמא ידוע לאורחין וכן נראה גם לדעתי הקלושה דהיכי שנתפרסם שמנהג העיר הוא לבנות בתים בקבלנות אין לחוש לחשדא דאורחים דהרי באמת בשו"ת הראנ"ח הנקרא מים עמוקים סי' ע' האריך לומר דל"ח לחשדא שיחשדוהו שיעשה באופן האיסור במקום שיש לדונו שעושה בדרך המותר דודאי ידונוהו לזכות וראייתו מע"ז י"א: דאין נכנסין לעיר שי"ב איד לע"ז משום דיחשדוהו שהולך שם לע"ז וקתני התם דאם הדרך אינה מיוחדת לאותו מקום ויכול להלוך דרך עיר הזאת לעיר אחרת מותר משום שידונוהו לזכות ויאמרו שילך לעיר האחרת דרך שם גם מהא דע"ז כ"ב: דארמלתא לא תרבי כלבא דאתי' לזנות ולא מירתתה דמיגרה בה כיון דכי שדיא לי' אומצא מסריך אבתרה מימר אמרי אינשי האי דמסריך אבתרה משום אומצא דקא מסריך הרי דבמקום שיש לדונו לזכות ל"ח לחשדא ע"ש. ולכאורה צריך להבין לפי"ז אמאי יאסר קבלנות משום דיחשדוהו שיאמרו שהוא שכיר יום אמאי לא נימא שידונוהו לזכות שבודאי הנכרי הוא קבלן אצלו ועכצ"ל דכיון דהי' רגילות לבנות בשכירי יום לכך שפיר חיישינן שיחזיקו שהוא שכיר יום כמו שהוא הרגילות וממילא נמי כד חיישי לאורחים ע"כ ל"ח רק כשהאורחים ידעו שמנהג המקום הזה לבנות בשכ"י יחשדוהו על כך דאל"ה הא ידונוהו לזכות דהרי גם לענין חשדא דבני מתא אמרינן דכל היכי שיש מקום לדונו לזכות ל"ח מכ"ש בחשדא דאורחים דמבואר מהירושלמי הנ"ל דחששא רחוקה היא והכי מסקינין באמת בתלמודן בשבת כ"ג. לענין נ"ח בחצר שיש לה ב' פתחים דל"ח רק לחשדא דבני מתא ול"ח לחשדא דעלמא ע"ש וע"כ כדחיישינן הכא לחשדא דאורחים משום חומרא דשבת עכ"פ היא רק לאחר שידעו האורחים מנהג המקום ההוא שבונים בשכ"י משא"כ כשנתפרסם מנהג המקום שרגילין לבנות בקבלנות ליכא ג"כ חשש אורחים שבודאי ידונוהו לזכות וי"ל שזהו באמת טעם הירושלמי דשביעית הנ"ל דל"ח התם לאורחים משום דספק אצלם אם יש לו בית השלחין כלל ומה"ת יחשדוהו באיסור. והנה אף דלפ"מ שמחלק בט"ז סי' רמ"ד סק"ב בין בית לשדה דבשדה איכא ב' צדדים להיתרא שנוטל חלק בגוף הפירות ועובד אדעתא דנפשי' וגם הוא בקבלנות וצד א' לאיסור משא"כ בבנין בית איכא רק דרך א' להיתר לכך אסור וא"כ לכאורה ל"מ גם כשרגילין בקבלנות כיון דליכא רק צד א' להיתרא אולם ראיתי בס' מנורה הטהורה שם בקנה"מ סק"ג שכ' ע"ד הט"ז הנ"ל וז"ל מיהו אי איכא מנהג הרגיל טפי בקבלנות