הרי בשמים תקמב

משפחה בביתו אינו מאשקוויטץ וזה שנים רבות נגוזו ועברו שעזב את אשתו עגונה וכעת שנתודע לה שהוא בק' באה לשם ומבקשת ממנו ג"פ ונתרצה לגרשה והביאה בידה כמה מכתבים ממנו שחתום בהם יחזקאל רק שכותב שכשיכתבו לו אגרת יכתבו האדרעססע דוד מאשקוויטץ. ונסתפק איך לכתוב בגט. הנה לענין מה שנסתפק דהשם יחזקאל הוי שם שנשתקע כיון דבדראהביטש נקרא בפ"כ רק מאשקוויטץ אין בזה שום חשש דמלבד דדעת רבים מהראשונים ז"ל דאף דנשתקע מקריאה אי לא נשתקע מידיעה ל"ח נשתקע עמ"ל פ"ג מגירושין דלא כמ"ש בס' מכתב מאלי' שהובא בט"ג בלק"ש אות ל"ד וע' בספרי שו"ת הר"ב סי' קכ"ג ובפרט דהרי כשכתב אגרות לביתו הלא הי' חותם בשם יחזקאל וכן השיבו לו במכתבם בשם זה לבר מן דין הרי ל"ח נשתקע רק היכי שנעקר השם הראשון ונתחדש שם עצם אחר במקומו כענין השתנות בבל לבורסיף שבס"פ במה מדליקין אבל היכי שנקרא בשם חניכה הלא הכל יודעין שיש לו שם עצם ול"ח נשתקע עי"ז דומיא דכ' בתוס' גיטין ל"ד: דבמומר כותבין שם ישראל ואפי' נשתקע כיון דהכל יודעין שיש לו שם יהדות וכ"ה בש"ע סי' קכ"ט ס"ה וכ"כ במהרי"ק שורש פ"ו בשכ"מ שגירש והי' שם העריסה שלו אליהו ואח"כ נקרא בפ"כ בכינוי באלי וכ' בגט אליהו לחוד כ' שם דאם שם באלי אינו שם עצם רק כינוי אז אעפ"י שהאיש הזה לא נודע כלל בשם אליהו הגט כשר דהשם אליהו ל"ח נשתקע משום דכל הקורא אותו באלי יודע שיש לו שם אחר ע"ש וא"כ ה"נ כיון ששם מאשקוויטץ אינו רק כינוי משפחה וידוע שבודאי יש לו שם מובהק ל"ח נשתקע וי"ל דבנ"ד גם החולקים על מהרי"ק הנ"ל יודו דל"ח נשתקע דבשלמא בשם באלי הי' מקום להסתפק דדילמא הוא שם עצם כמבואר בדברי מהרי"ק שם ולכך יש איזה סברא לחשבו נשתקע משא"כ שם מאשקוויטץ הלא הכל יודעין שאינו רק חניכה והו"ל כהא דא' בגיטין י"א. גבי גט שחותמיו עכו"ם דאם הם שמות מובהקין דעכו"ם ל"ה מזוייף מתוכו דכיון דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתן לא אתי למיסמך עלייהו דמידע ידיע דעכו"ם הם ע"ש דומה לזה כ' בב"ש סק"י ול"ז בשם הט"ז ע"ש. והנה מבואר בש"ע סי"ב דאם הוא ואשתו הם במקום שא"י רק משם זה שהחזיק לעצמו שם יכתוב השם שיש לו שם ולכלול השמות שיש לו במק"א בוכל שום ואם לא כתב אלא השם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם כשר וע"ש בב"ש שכ' דמיירי בשהוא בעצמו החזיק לו שם אחר דאדם יכול לשנות שמו אפי' אם יודעין באותו מקום שיש לו שם אחר במקום אחר ע"ש ומשמע מדבריו דאפי' כשא"י כלל במקום הכו"נ מהשם שיש לו במק"א צריך לכתחלה לכותבו בגט בלשון דמתקרי אכן בט"ג בש"נ אות מ' סק"ז ואות ק' סק"ד מאריך בד"ז ומצדד שם לומר דבכה"ג אין להזכיר כלל השם שיש לו במק"א דאיכא לעז כיון שאין מכירין אותו כלל במקום הכו"נ בשם זה אמנם בנ"ד נראה כיון של"ה נקרא בשם דוד גם בק' רק שהגיד לאיזה אנשים ששמו דוד נראה דבכה"ג הוי השם העריסה האמתי העיקר שאם יבא לביתו יהי' נקרא כן גם עתה לתורה ובפי אנשים וגם במשך היותו בדראהביטש חתם א"ע כן בהאגרות ולכן יש לכתוב יחזקאל דמתקרי דוד ואין חשש כ"כ משום שמא מקדים הטפל לעיקר דאנן קיי"ל כד' הריב"ש הובא ש"ע סי' קכ"ט ס"ב דבכותב ב' השמות בפירוש אין קפידא בהקדים שם הטפל ואם יוכלו להשהות הדבר עוד שלשים יום שיכריזו בביהכ"נ ששם זה הוא דוד ויהי' נקרא כן אז יוכלו להקדים שם זה ולכתוב דוד דמתקרי או דאתקרי יחזקאל כמ"ש בג"פ ותו"ג. ויוכלו ג"כ לכתוב אז רק שם דוד בלבד. ומה שעלה ע"ד כבודו לכתוב בגט השם מאשקוויטץ בעיקר השם והשם דוד בדמתקרי הוא זרות לומר כן כמבואר בסט"ז בהג"ה דאין לכתוב כינוי משפחה בגט ואף שהכל קורין אותו בחניכה זו ולפירש"י בגיטין פ"ז: הא דקתני כתב חניכתו וחניכתה כשר היינו שם לווי של המשפחה וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין לכתחלה עתוס' שם פ"ח. ד"ה וכך בכ"ז י"ל דהיי"ד כינוי משפחה שבדורות הראשונים שהיתה מיוחדת רק למשפחות ישראל ויסודתה בקודש כענין שכ' בתוס' תענית כ': בחניכתו פי' כינוי שם משפחתו שם לווי כמו שם חניכת אבות בגיטין פ"ח. עד י' דורות כגון ר' אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו הי' נקראין כך וכינוי כזו ראוי' להזכיר בגט אבל כינוי משפחות של עכשיו שניתן להם עפ"י ערכאות ונקראים בשמות הללו עלי אדמות להיות ככל המון הגוים בעוה"ר הוי כהא דקיי"ל דאין להזכיר שם גיות בגט עט"ז שם וע' בס' אנשי שם מהג' מהרש"ק ז"ל סי' קמ"ב. וע' בפ"ת ס"ק מ"א שמביא בשם הגט מקושר שכ' וז"ל אפי' אם נקרא רק בשם הכינוי כמו שמצוי במדינות אלו שיש לרוב שם כינוי כמו רוזין פייגען ורבים מעמי הארץ מפרסמין עצמן רק בשם זה אין לחוש לכתוב בגט שם זה מאחר שידוע לכל שאין זה עיקר שמו כו' ע"ש ואפשר שיכולין לכותבו לסי' כמ"ש בתשו' חת"ס סי' ל"ב ובס' תשובה מאהבה ח"ר סי' נ"ב ע"ש: סי' קפג וע"ד שאלתו בביהכנ"ס ישן שהציורים מהכתלים כבר הושחרו מרוב יושנם וחפצם לצייר הביהכנ"ס מחדש ומצויירים שם תפלות ובקשות הרבה וישנם שם כמה שמות שאין נמחקין ונפשו בשאלתו לחוות דעי כדת מה לעשות בזה: לפענ"ד חלילה לנו לתקוע עצמנו בדבר הלכה זו להורות קולא להתיר לסוד ולצייר ע"ג השמות מכח דברי הפמ"א שמביא ראי' מסוטה ל"ה: כיצד כתבו ישראל את התורה דס"ל לר"י ע"ג אבנים כתבוה ואח"כ סדו אותן בסיד והוכיח הפמ"א מזה דע"כ אין בזה משום מחיקת השם דמלבד דאין ראי' מהתם דהי' עפ"י הדיבור והוא כמו שצוה הקב"ה בסוטה שימחה שמו על המים חוץ לזה י"ל דהתם ל"ה מחיקה כלל כיון דהי' בענין שהיו יכולין לקלף את הסוד והכתיבה היתה מתקיימת כדא' התם דהאומות שיגרו נוטירין שלהם וקילפו את הסיד והשיאוה והר"ז כהא דכ' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' נ"ט בטיפת שעוה שנפל על האות דאין בזה משום מחיקה משא"כ באם מטיחין סיד לא ע"ג הסיד הישן הרי הוא נמחק לגמרי ומכלה אותו והחוש יעיד ע"ז בודאי איכא בזה משום מחיקת השם ובשו"ת מעיל צדקה חולק באמת על הפמ"א ע"כ העצה היעוצה בנ"ד שיניחו המקומות מהשמות עם עוד איזה תיבות מלפניהם ולאחריהם בלי סיוד ובדרך זה אף שיוכל להיות שבאופן הלז יבאו השמות בשכבר הימים הבאים לידי מחיקה משום שאם אין כתובין התפלות ובקשות בשלימות לא יקפידו עליהם בכ"ז הא ל"ה אלא גרם מחיקה והרי קיי"ל בשבת ק"כ: דגרם מחיקה מדאוריי' שרי משום דכתיב לא תעשון כן עשיי' הוא דאסור הא גרמא שרי ואינו אסור אלא מדרבנן כדקיי"ל ביו"ד סי' רפ"ב וכיון דל"ה רק ספק הו"ל סד"ר ולקולא. ועוד דהרי בנובי"ת חא"ח סי' י"ז כ' דהאיסור דגרם מחיקה הוא משום בזיון השם דאין בזיון גדול יותר מגרם מחיקת השם וע"כ י"ל דכיון דאיכא עוד תיבות של חול ליכא בזה איסור בזיון השם כדמצינו בתוס' מנחות ל': ד"ה רי"א בשם הירושלמי לענין לתלות השם דהיכי דיש ג' תיבות וביניהם שם שרי דכיון דאיכא גם תיבות של חול אין גנאי להשם ע ברה"ז שם: והנה אם רוצים הקהל לעשות גם עתה ציורים עם תפלות ובקשות כמקדם יוכלו לדבק מטליתים על השמות הישנים ולצמצם שיבאו בהציורים של עכשיו אותן השמות גופייהו לציירם מחדש על המטליתים ואף שעושה גניזה להשמות הישנים וגנאי הוא להם מ"מ עי"ז באים הציורים החדשים מהשמות החדשים בהידור ויופי ולא איכפת לן בבזיון השמות הישנים שתחתיהם דאף דקיי"ל במחיקת השם דאפי' ע"מ לתקן אסור דלא כהתשב"ץ ח"א סי' ב' ובכ"מ פ"א מבית הבחירה הי"ז ועב"י סי' רע"ו ובפמ"ג א"ח במש"ז סי' קנ"א. וא"כ לכאורה אסור ג"כ לעשות זלזול להשם הישן בשביל הידור השם החדש אומנם י"ל דכל היכי דליכא מחיקה רק משום זלזול השם שרי לזלזל בהשם הישן בכדי להדר וליפות השם החדש ואמינא לה מדברי הש"ס זבחים ע"ה: בעי רמב"ח התפיס בכור לבדה"ב מהו שישקול בליטרא רווחא דהקדש עדיף א"ד זילותא דבכור עדיף כו' ופירש"י לא דמי התם הנאת ריבוי הדמים אותה קדושה עצמה שמביאין בדמים קרבן כיוצא בו הכא הנאת ריבוי הדמים דקדושה אחרת ע"ש הרי דמחלק דבפסוהמ"ק כיון דהדמים הוא לצורך הקדש כי"ב שהי' קודם לא איכפת לן בזילותא דהקדש אבל בבכור אף שהתפיסו לבדה"ב אסור לשוקלו בליטרא משום בזיון הקדש דבכור אף שקונין מהדמים קדושה אחרת ועפי"ז אמרתי ליישב ד' הרמב"ם פ"ג מה' מע"ש הי"ט שכ' דמע"ש אין שוקלין כנגדו דינרי זהב ואפי' נחלל עליו מע"ש אחר משום גזירה שמא לא יכוין משקלותיו וקא מפיק להו לחולין ותמהו עליו דהרי בפ"ד מה' חנוכה פוסק דמדליקין מנר לנר אבל ע"י קינסא לא. וכ' המפורשים דס"ל כמ"ד דשמואל מודה בקינסא משום ביזוי מצוה ולא פליג כ"א בנר לנר משום אכחושי כדא' בשבת כ"ב. וא"כ למה צריך הרמב"ם לטעמא דשמא לא יכוין משקלותיו הרי בלא"ה אסור מטעם ביזוי מצוה כדקא' התם בשבת ולהנ"ל ניחא דהרמב"ם ס"ל דבמע"ש ליכא משום ביזוי כיון דאותן הדינרין ששוקל יהיו נתפסין במצוה דמע"ש שיחלל עליהן ובכה"ג ליכא למיסר משום ביזוי מצוה ולפי"ז י"ל דה"ה בנ"ד שרי לזלזל בשם זה הישן בשביל הידור ויופי של שם החדש כי"ב. גם יש סניף להקל בזה כיון דהי' יודעין מתחלה שסופן להתיישן ולהתקלקל שיהיו מוכרחים לסיידן מחדש אמרינן לב ב"ד מתנה עליהן להורידן מקדושתן אח"כ דומיא דמצינו ברמ"א א"ח סי' קנ"ד ס"ח בשם התה"ד וב"י לענין מה שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה ע"ש וכיון דהוי לכבוד השם חשיב צורך השם ואמרי' לב בי"ד מתנה וכמ"ש בתוס' שבת כ"א. ד"ה שמחת בית השואבה ע"ש ובפרט שיש מקום לומר דכיון דילפי' מקרא דואני כותב על הספר בדיו דבתו"מ בעינין דוקא כתיבה בדיו ובצבע ל"מ ע' מנחות ל"ד. ובפירש"י ותוס' שם וא"כ אפשר להקל