הרי בשמים תקמ

סי' קעד בעזה"י יום ד' כ"א כסלו שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי. ישפות ה' שלום לכבוד ידידי הרב המופלג החריף מוה' יהודה ליב בערמאן נ"י דומ"ץ דק"ק דראהביטש יצ"ו. מכתבו הגיעני כמעט רגע והנני ממהר להשיב לו כמבוקשו ע"ד שבא לפניו א' שרוצה לגרש את אשתו ששם אבי' הוא מעריסה ירחמיאל מרדכי וכן נקרא לתורה ובפ"כ נקרא רחמיאל והא"י קורין אותו מרדכי לבד ועלה ונסתפק לאשר כפי מבטא הערלים נקרא מארדקא ומבואר ברמ"א סי' קכ"ט סי"ד אם נקרא בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי ע"ש כותים וע"כ רצונו לכתוב ירחמיאל מרדכי דמתקרי רחמיאל ודמתקרי מארדקא עכ"ש: הנה כיון דשמו מעריסה הוא ירחמיאל מרדכי וכן עולה לתורה הלא מעיקר הדין הי' די לכתוב רק שם זה דמה שנקרא בפ"כ רק באחד מהשמות הוא קיצור השם וכמ"ש בס"ש אות כ' דאם שמותיו מלידה הוא יעקב מאיר וכן עולה לס"ת אעפ"י שנקרא בפ"כ רק יעקב לבד מ"מ כותבין בגט רק יעקב מאיר ע"ש ולזה נוטה ג"כ דעת הגאון בט"ג בלק"ש ס"ב לענין אברהם יצחק ובפ"כ נקרא רק באחד דדי לכתוב רק אברהם יצחק אפס כיון שהכל קורין בשם אחד טוב לכתוב אברהם יצחק דמתקרי אברהם או דמתקרי יצחק ע"ש וזהו רק בשם המגרש גופי' אבל בנ"ד באבי המגרש מעיקר הדין הי' די לכתוב רק ירחמיאל מרדכי בלבד [או רחמיאל מרדכי אם עולה לתורה כן ע' תה"ד סי' רל"ג] אכן כיון דנהוג עלמא לפרש גם באבות הכינויים יכתוב ירחמיאל מרדכי דמתקרי רחמיאל או דמתקרי ירחמיאל כיון שבפ"ת בקונטרס השמות אות ס' הובא בשם גט מקושר שחולק על הב"ש לענין סעדי' דמתקרי שעי' דלעולם יש לכתוב עיקר השם כראוי לכותבו ולשון דמתקרי אינו אלא לומר שנקרא בשם זה אבל אינו מורה שתהא קריאת העולם בדיוק כמו שכותבין בגט ולכן עיקר לכתוב דמתקרי ישעי' ע"ש וה"ה בנ"ד יוכל לכתוב דמתקרי ירחמיאל ולענין שם מרדכי שנקרא בפי הגוים מארדקא בודאי אין לכותבו דהרי מבואר בס' מכתב מאלי' שער ד' סי' כ' דדוקא אם גם ישראל קורין אותו בהשם שקורין אותו הכותים רק דהנחת השם הי' ע"י גוים אז צריך לכותבו אבל קריאת הגוים בלבד אינה מעלה ומורדת דהעיקר הוא כפי שנתפרסם שמו בין היהודים ע"ש וכ"כ בג"פ. והנה אף שכ' בהרא"ש גיטין ל"ד: ליישב ד' בה"ג שכ' לכתוב כל שום וחניכה משום שנהגו הנכרים באשכנז שקורין ליהודים בחניכה הקרוב ללשון עברי כו' וכ"כ בר"ן שם היי"ד כשקורין לו שם אחר לגמרי כגון שהיהודים קורין לו גבריאל והנכרים קורין אותו יחיאל ולכך אמר קרוב ללשון עברי לאפוקי אם אינו קרוב ללשון עברי הא אין להזכירו בגט כמ"ש בתוס' והראשונים ז"ל בשם ר"ת דח"ו להזכיר שם דגיות בתורת משה אבל עכ"פ הם שמות נפרדים בכה"ג צריך להזכירו בדמתקרי אבל אם החניכה שקורין לו הגוים אינו שם בפ"ע רק שמגעגעין השם הישראלי כגון אברהם אברמקא או מרדכי מארדקא שבכה"ג אם הי' נקרא בינינו בשני אלו השמות ל"ה צריך להזכירו מדינא לפי הכלל המסור בידינו דהיכי דהחניכה יש לה שתי הברות מעיקר השם א"צ לכותבה אף שאנו נוהגין לכתוב שאינו מזיק אבל אם הגוים קורין חניכה זו א"צ לכותבה בגט ומצאתי בס' כח שור הנדפס מחדש מהגאון ר' יצחק שור מגוואזדיץ זצללה"ה סי' י"ד שמחלק כן וע"ש שהעיר ע"ז ממאי דמצינו בשמות עיירות טיסמניץ טיסמניצא וכן קאזמיר דמתקריא קאזמירז וגם פוזנן דמתקריא פוזננא שכותבין כן משום שנקראו כן בין הגוים ע"ש: סי' קעה וע"ד מי ששמו מעריסה ולס"ת יהושע צבי ובפ"כ נקרא שיע הנה הדבר פשוט לכתוב יהושע צבי דמתקרי שיע כי באמת סוגיין דעלמא הוא כהב"ש הנ"ל לענין סעדי' דמתקרי שעי' ואף דמצינו בתוה"ק פ' וישב שוע בשורק בכ"ז מסתמא אינו שם לעצמו כשם כנעני רק קיצוה"ש מיהושע שרגילין העולם לקצר ולקרות שוע וכ"כ בט"ג אות ס' ס"ק כ"א ע"ש והרי מצינו בט"ג שם ס"ק ט"ו לענין שם יוסף אע"ג דאיכא דקרו לי' יוסי אינו רק קיצוה"ש ואע"ג דשם חנן יש לכותבו אף דלקוח מאלחנן כיון שהוא שם לעצמו ויוסי הוא ג"כ שם לעצמו בתלמוד מ"מ שם יוסי לא שכיח בינינו ואינו דומה לשם חנן דשכיח דקרו לי' הכי לעיקר השם ע"ש וא"כ שם שוע ג"כ לא שכיח דקרו לי' לעיקר השם ובודאי הוי קיצוה"ש מיהושע וכללא הוא דכ"מ שבמבטא דוחקין האות הוא בחירק ולא בשורק ע"כ יש לכתוב ביו"ד ולא בוא"ו כענין שמצינו בפסחים ע"ד: שאני לב דשיע והדברים פשוטים וא"צ לאריכות. דברי ידידו דור"ש באהבה: ס' קעו בעזה"י יום ד' ז"ך אדר"ש שנת תרנ"ד סטרי. שלום רב לכ' ידידי הרב המאה"ג המופלג בתו"י מוה' מרדכי גראס נ"י אבד"ק אבערטין יצ"ו. מכתבו הגיעני וחשתי להשיב לו על אתר כמבוקשו בענין שם המתגרשת שבמקום הכתיבה קורין אותה מלציא ובמקום הנתינה אין יודעין משם מלציא ונקראת בפ"כ אלטא איך לכתוב בגט: לפענ"ד הדבר פשוט שיש לכתוב מלציא דמתקריא אלטא דאף דקיי"ל דמקום הנתינה הוא העיקר וברמ"א סי' קכ"ט ס"ד מחמיר לפסול גם בדיעבד בכתב ע"ש הנתינה דמתקרי וגם להפוסקים החולקים על הרמ"א עב"ש שם הוא דוקא לענין שאינו פוסל בדיעבד אבל לכתחלה כ"ע מודו דכותבין שם הנתינה לעיקר בכ"ז בשם אלטא כיון ששם זה אין קובעין לעצם רק לגעגוע אין לכותבו בעיקר וצריכין להקדים שם העריסה העיקרי כמ"ש במהרי"ק שורש פ"ו לענין שם באלי ובב"ש ש"נ אות מ' בשם מעזי ועט"ג שם ס"ק י"א ובשא"נ אות ג' סק"כ בשם גוליבי ובס' ע"נ בשם קונפראדי וכ"ה בג"פ שם סק"ד בשם הראנ"ח והרח"ש וכן הורה זקני הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג שם סק"ג דחניכה כזו שאין דרך ליתן לשם העצם אפי' אם הכל קורין אותו בחניכה זו אין לכותבו בשם העיקר ע"ש שע"כ נראה ברור בנ"ד לכתוב מלצי' דמתקריא אלטא ואם לכתוב שם מלצי' באל"ף לבסוף או בה"א לבסוף נחלקו בזה הישיע"ק והט"ג בשם מלי' דדעת הישיע"ק לכתוב בה"א ובס' ט"ג כ' באל"ף לבסוף. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קעז בעזה"י יום ג' ז"ך תשרי שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום על דייני ישראל כבוד ידידי הרבנים המופלגים כו' מוה' ישראל שמואל נ"י ומוה' יהוד' ליב נ"י דייני צדק דק"ק דראהביטש יצ"ו. מכתבם הגיעני נידן הג"פ ששם המתגרשת בריינציא וכן היא חתימתה רק שבמקום הנתינה בעירכם קורין אותה בריינטשא ונכתב בגט בריינא דמתקריא בריינציא. הנה הדבר פשוט דכן הי' מהראוי לכתוב גם לכתחלה מאחר שהיא חותמת בצדי"ק ונהי דכ' הט"ז דעל החתימה ל"ש לכתוב דמתקרי מלבד דרבים מהאחרונים ומכללם החת"ס חולקים בזה הנה בנ"ד גם הט"ז יודה כיון דעכ"פ יש שקורין אותה בריינציא גם הרי עכ"פ עיקר השם בריינא כתוב בגט כראוי ורק שהספק הוא בדמתקריא מאחר שהרבה קורין אותה בריינטשא עכ"פ הלא הכל יודעין שמגזרה אחת הוא ומן השם בריינא הוא גם בריינציא רק שיש מקומות שמבטא שלהם חזק ויש שמבטא שלהם רפה וגדולה מזו כ' בתשו' מהר"א ששון סי' ל' באשה ששמה זוייא וכ' זוהי דכשר משום דהם יוצאים מגזרה א' וליכא למטעי באשה אחרת ובב"ש בש"נ אות ז' הביא בשם המהרי"ט בשם זאפירה או סאפירה בין אם נכתב בז' או בס' כשר ובט"ג שם כ' דבחילופים שהם קרובים במבטא וניכר שהם שפה אחת ודברים אחדים אין להקפיד ע"ש ומכ"ש בנ"ד דמעיקר הדין ל"ה צריך לכתוב הגעגוע והי' די בשם ברנא בלחוד אפס דכ' ברמ"א בסעי' ט"ו דאינו מזיק אם כותבין הגעגוע א"כ אף הי' באמת שינוי בהגעגוע ל"ה פסול מכח ד' התוס' בגיטין פ'. וע' אה"ע סי' קכ"ח סי"ב. ונ"ד עדיף עוד משינה מקום הלידה כיון דכ"ע יודעין דעיקר השם הוא בריינא ועג"פ סי' קכ"ח סק"ג מ"ש בשם מהריב"ל ומהרי"ט דכל דאפשר לקרות הכי והכי ל"ה שינוי רק דהוי כאלו לא נכתב כלל. ומ"ש להסתפק מד' הט"ג באות צ' בשם ציזא טשיזא הנה ל"ד להתם דהוא בעיקר הברת השם העצם משא"כ בנ"ד הוא בהגעגוע וגם החתימה הוא כן גם התם הוא בהתחלת השם הלא מורגש היטב ההבדל במבטא בין טשיזא לציזא והו"ל שינוי אבל בסוף השם כגון ברנציא וברנטשא אינו ניכר כ"כ וגם במקום שההברה הוא ברנציא הזקנים שמחוסרין שינים קורין ברנטשא והלא מבואר בש"ע סוסי' קכ"ט דאין קפידא בכי"ב אם כ' לפי הלשון של מקום הכתיבה אף שהלשון שמדברין בו בני מקום הנתינה אינו כן ומבואר בב"ש שם דהחתימה מכרעת בזה ועט"ג בשם שלומציא. וא"כ בנ"ד כיון שחתימתה הוא ברנציא הי' צריכין לכתוב כן לכתחלה: סי' קעח ועד"ש באבי המגורשת שנקרא בפ"כ שעי' והחתימה הוא ישעיה ולתורה נקרא ישעיהו.