הרי בשמים תקלט

הנה לפ"מ דנראה מד' התוס' קידושין ע"ה: ד"ה ור' ישמעאל דס"ל דהא דקיי"ל דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר הוא לאפוקי ממ"ד הולד ממזר אבל צריך להתגייר אח"כ וכ"נ מדבריהם ביבמות ט"ז: ד"ה אמוראי נינהו ובד"ה נכרי שקידש א"כ בנ"ד שנתגייר הלא דינו מפורש בש"ע אה"ע סי' קכ"ט ס"כ דבגט גר כותבין בן אברהם אבינו. אמנם באמת מד' התוס' יבמות מ"ה: ד"ה כיון דאמו ושם מ"ו. ד"ה נאמן אתה מבואר דס"ל דהולד כשר וא"צ גירות וכן בתוס' נדה נ"ו: ד"ה אמוראי כ' בפירוש בזה"ל דבין אם הולד ממזר או כשר ישראל הוי הרי דא"צ גירות לכ"ע וכן יש לה"ר באמת מדברי הש"ס יבמות מ"ה. דאמרינן דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה לכ"ג ואי איתא דצריך גירות א"כ תיפוק לי' דפסולה לכהונה משום גירות דאפי' נתגיירה פחות מבג"ש ויום א' פסולה לכהונה כדא' ביבמות ס': וכן מפורש יוצא מדברי רש"י ביבמות שם ד"ה בת מינך וכן בקידושין ע': ד"ה כל דאמר כו' ושם דף ע"ו. גבי עבד ושפחה נתערבו בהן דא"צ גירות ומ"ש בפירש"י קידושין ס"ח: ד"ה לימא דמ"ד נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר אתא לאשמועינן דלא שדינין לי' בתר נכרי דנימא נכרי הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינין לה וכיון שבעבירה נולד הו"ל ישראל פסול כו' הרי דמ"ד הולד כשר היינו דשדינין ל' בתר נכרי א"כ צריך גירות הנה במהרש"א שם נתקשה בזה וכבר עמד על מדוכה זו בשעה"מ פט"ו מא"ב וכ' שם ליישב דברי רש"י דלא כ' הכי אלא לס"ד התם ולפי המסקנא ס"ל דל"ב גירות והביא ד' הרא"מ פ' אמור שכ' בפשיטות דגוי הבא עב"י הולד ישראל גמור ומביא שם ג"כ ראי' ברורה מבכורות מ"ו. דהולד כשר וא"צ גירות וע' רמב"ן עה"ת פ' אמור ובתוס' יבמות כ"ג. ד"ה קסבר והכי נראה באמת מסתימת ד' הפוסקים באה"ע סי' ד' דלמאי דקיי"ל דהולד כשר הוי ישראל גמור וא"צ גירות וכ"נ מד' הט"ז יו"ד סי' רס"ח סק"א שמביא בשם רבים מקשים על הטור שכ' שם בשם ר"ח דמל כשהי' נכרי אין לו תקנה אבל בניו נימולים ונכנסים בקהל והקשו דהרי ע"כ לא מיירי בנשא עכו"ם דבעכו"ם אפי' מישראל הולד כמוה אלא פשיטא דנשא ישראלית א"כ מאי קמ"ל הרי אפי' עכו"ם הבא עב"י הולד כשר ע"ש שדחק מאד לתרץ זה ואי נימא דצריך גירות הא ל"ה מקשי מידי דשפיר אשמועינן דאף דהוא אין לו תקנה אבל בניו יכולין למול ולהתגייר וע"כ דפשיטא להו דא"צ גירות כלל. וכיון שכן בנ"ד שאמו מישראל הא א"א לכתוב בגט בן אברהם אבינו דרק בגר כותבין כן משום שא"א הוא אב לגרים דכתיב בי' אב המון גוים וזה הא מן הדין א"צ גירות ואינו גר [וצ"ע במ"ש הפמ"ג א"ח במש"ז סי' קל"ט סק"א דבשתוקי כותבין בגט בן אברהם אבינו כמו בגר] כי על כן נראה דבנ"ד יש לכתוב שם אמו בהגט כיון דאביו הוא נכרי דהרי בדגול מרבבה סי' קכ"ט כ' במש"ש בש"ע דבשתוקי אין כותבין רק שמו בלבד ור"ל לכתוב שם אמו כדאשכחן רב מרי בר רחל ודחי דשא"ה שבשעה שנתעבר הי' איסור גוי א"כ אינו אביו כלל ול"ה לרב מרי שם אב אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו יודעין מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו. והנה ע"ד הדג"מ הללו כבר התפלא בשו"ת חת"ס ח"ב מאה"ע סי' כ"ה ומ"א דמה חטא יש אם מסמן עצמו בשם אמו אף שיש לו אב רק אנו צריכין לחפש ולמצוא היכן נקרא אדם ע"ש אמו וכיון שמצינו רב מרי בר רחל א"כ מה חסר אם השתוקי ייחס עצמו אחר אמו ועוד הלא מצינו יואב בן צרוי' בת ישי אבי דוד. ר"ש בן פזי בת ר' חייא אבא שאול בן אמא מרים אבשלום בן מעכה אדוני' בן חגית שפטי' בן אביטול. וע"כ העלה לכתוב בשתוקי שם אמו וכן הורה בג"פ ס"ק נ"א ע"ש. ולפענ"ד ביותר יש להפליא ע"ד הדג"מ הנ"ל דהרי מבואר בתוס' ב"ב קמ"ט. ד"ה רב מרי דתרי רב מרי הוו ואותו שנזכר בשבת קנ"ד. רב מרי בר רחל ישראל גמור הוי א"כ מצינו גם באביו ישראל שנקרא ע"ש אמו. ובתוס' ב"ב שם מסיימי דהא דקא' רב מרי ברה דבת שמואל להכי קורא אותו ע"ש אמו לפי שרוצה לייחסו אחר שמואל כדאשכחן רבנא עוקבא ורבנא נחמי' בני ברתי' דרב וכן ר"ש בן פזי ואבא שאול בן אמא מרים ע"ש [ובמה שדחו תוס' פרשב"ם שם מד' הירושלמי ע' בפירש"י ברכות ט"ז ד"ה ברה דבת שמואל מבואר כהרשב"ם] עכ"פ הלא איכא רב מרי בר רחל דהי' ישראל גמור ואפ"ה הזכירו בשם אמו וכן מצינו בברכות כ"ה: רב יעקב ברה דבת שמואל וכן הא דמוזכר שם ובכ"ד שמואל בר מרתא מסתפק בספר יוחסין לומר ששם אמו מרתא וע' בשבת ק"ג. ושם קמ"ט: ובעירובין פ'. ר' יעקב ברה דבת יעקב ופירש"י אביו ל"ה הגון לפיכך לא הזכירו עכ"פ מצינו כמה שנקראו ע"ש אמם אף שאביהם הי' ישראל וע"כ העצה היעוצה לכתוב בגט שם אמו היכי שא"י לכתוב שם אביו ומכ"ש בנ"ד שאביו הי' גוי הלא גם לד' הדג"מ יכולין לכתוב שם אמו אם לא כשנקראה בשם כזה שגם אנשים נקראו בו כגון שמחה שנקראו ג"כ אנשים כן וכדומה דאיכא לעז דיסברו שאביו שמו כן הוא כמ"ש בג"פ שם אז אין לכתוב רק שמו בלבד הנלפענ"ד כתבתי. יום ד' כ"ז סיון שנת תרח"ם לפ"ק פה סטרי יע"א: סי' סי' קעג בעזה"י יום ד' ה' חשון שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי: ישאו הרים שלום לכבוד ש"ב ידידי הרב הה"ג חריף ובקי ירו"ש מוה' יהושע העשיל וואללערשטיין נ"י ראבד"ק רישא יצ"ו. מכתבו הגיעני היום וחשתי להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש בעובדא דאתא לקמי' במגרש א' שהי' נקרא בפ"כ אלטר וכ"ה חתימתו בעברית ודייטש וכשבא לגרש את אשתו חקר אותו כ"ת אם יש לו איזה שם הקודש והשיב שאביו ואמו עזבוהו בילדותו רק זאת נזכר שאמרה לו אמו שבהיותו כבן שנה נחלה מאד וניתן לו השם הזה אלטר מחמת חליו ושם הלידה שלו הוא שלום אבל לא נקרא בשם שלום לא בהעיר שנתגדל שם ולא בק' רישא וכ"ה חותם א"ע באגרות ובשטרות בשם אלטר לחוד אפס שאמר שעולה לס"ת לפעמים בשם שלום ולפעמים בשם שלום אלטר ולפעמים בשם אלטר לחוד והשמש דביהמ"ד הגדול בק' שהי' בשעת סידור הגט העיד לפניו שפעם א' כשבא לביהמ"ד בשבת לעת מנחת ערב קרא אותו לתורה בשם אלטר לבד ועלייתו לתורה יוכל להיות פעם א' או פעמים בשנה יען הוא איש בור וריק שע"כ סידר כ"ת הגט רק בשם אלטר בלבד ועתה רוצה הבעל לערער על הגט שנכתב בו רק שם אלטר למען הפק זממו להוציא מאשתו המגורשת איזה חפצים ודורש כ"ת ממני לחוות דעי בזה: הנה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תקל"א כ' לענין מי שנקרא לתורה בשם שמרי' וכ"ע קרו לי' מחרז דכותבין בגט רק שם מחרז משום שזה הוא השם שרגילין ויודעין בו ובשם שמרי' אין מכיר בו אלא החזן שקורא אותו לתורה באקראי והובא בכנה"ג אה"ע בהגהב"י סי' קכ"ט סק"מ ע"ש איברא די"ל דאין ראי' מדברי הרדב"ז לענין לכתוב לכתחלה הכי גם בחניכה אחרת כיון דמבואר בתשו' שם דמחרז הוא פירוש של שמרי' א"כ הלא מבואר בתוס' גיטין ל"ד: דאף דא' בירושלמי דרק בדיעבד כשר בחניכה בכ"ז היכי דהכינוי דומה לשם אף לכתחלה כשר ע"ש אמנם הרי באמת דעת הב"ש בסי' קכ"ט סק"א דכשר לכתוב לכתחלה החניכה שהכל קורין בה. ומשמע מד' הפוסקים דהיכי דחותם ג"כ בחניכה לכ"ע כותבין החניכה שהכל קורין בה בלבד לכתחלה ובנ"ד הלא הוא חותם באגרות ושטרות בשם אלטר והנה אף שראיתי לא"ז הגאון בס' תו"ג שם סק"ג שכ' בשם הג"פ דחניכה כזו שאיך דכך ליתן לשם העצם אפי' אם נקרא כן בפ"כ אין לכותבה בשם העיקר אף שרוצה לכתוב וכל שום ע"ש אמנם זהו דוקא בסתם כיון שאין דרך לקובעו בשם העצם רק לגעגוע אין לכותבו בעיקר וצריך להקדים שם העריסה העיקרי כמ"ש במהרי"ק שורש פ"ו לענין שם באלי ובב"ש ש"נ אות מ' בשם מעזי ועט"ג שם ס"ק י"א ובשא"נ אות ג' סק"כ בשם גוליבי ובס' עזרת נשים בשם קונפראדו וכ"ה בג"פ סי' קכ"ט סק"ד בשם הראנ"ח והרח"ש ע"ש אבל בנ"ד הלא נתברך מחמת חולי בשם אלטר ונקבע לו שם זה לשם העצם ששינוי השם קורע גז"ד. ש"א ונעשה אצלו שם העצם ובכה"ג גם הג"פ יודה דכותבין שם אלטר בלחוד שהוא שם העיקרי והשם שלום הרי הוא מסופק שא"י משם זה בבירור. והנה לפמ"ש בב"ש בש"נ אות א' גבי אבגלי בשם המהרי"ט הי' מקום לכתוב בנ"ד אנא דמתקרי אלטר וכי"ב כ' בס' ע"נ אות ב' במי שנקראת מעריסה שרה ומשום גדולה ושררה או געגועין קרו לה כ"ע בולא יכתבו בגט שרה המכונה בולא ואם ידוע שהי"ל שם העצם וברוב הזמן נשכח מה הי' שמה העצמי יכתבו אנת אנתתי המ' בילא או דמתקריא בולא אבל אם ידוע שבעת לידה קראוה בילא יכתבו בולא לבד ע"ש הרי דגם השם בולא אין רגילות לקובעו בשם העצם רק לגעגועין ואפ"ה אם נקבע לשם העצם יש לכותבו בשם העיקר וכ"כ בשם בוליסא וה"ה בנ"ד שנקבע שם אלטר בחליו וכ"ע קרו לי' הכי וחותם א"ע כן בודאי די לכתוב אלטר בלבד ושע"כ נראה דאפי' אם הי' מפרשין כל השמות בגט וכמ"ש באמת בט"ג שם בשם אבגלי וכן באות ב' סק"ח אבל מ"מ היו צריכין להקדים שם אלטר ולכתוב אנא אלטר דמתקרי שלום דמתקרי שלום אלטר. ובפרט שמבואר בתשו' מהרי"ק הנ"ל דרק ברגיל לעלות לתורה הוי שם העלי' לתורה העיקר וערמב"ם פ"ג מה"ג הי"ג שכ' וז"ל כותב שמו ושמה שהן רגילין בו ויודעין בו ביותר כו' ואף דבג"פ ס"ק צ"ח כ' דגם לפרקים מועטים הוי שם העלי' העיקר הלא כ' שם דהוא רק כשאינו מכחיש החתימה אבל אם החתימה והעלי' סותרין זא"ז אם רגיל לחתום ועלי' לס"ת אינו מזדמן לו רק פ"א בשנה אזלי' בתר החתימה ע"ש ובפרט שבנ"ד הלא נקרא לתורה לפעמים בשם אלטר בלבד וע' בט"ג בלק"ש בדין ב' שמות שנשתנו כו' ס"ק י"ד שכ' בשם תשו' בג"כ שכדי שלא יצטרך לכתוב ב' גיטין יכתבו לכתחלה רק החניכא בלבד וכן הורה זקן הגאון מהרש"ק ז"ל בס' אנ"ש סי' ק"ס לענין שם אלטר שע"כ הגט הוא כשר והמערער חוששני לו מחטאת דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה: