הרי בשמים נד

ע"כ אחזה אשית לבי לתרץ באופן אחר דהנה באמת הקשו התוס' בכריתות י"ד ע"א ובכ"ד מאי סברת ר"מ דקתני אם הי' שבת והוציאו חייב מה שייך זה לענין אכילה ותי' משום דבליעתו היינו הנחתו כהא דמוציא דיו כדי לכתוב ב' אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב דכתיבתן זהו הנחתן ע"ש ולכאורה קשה דהתינח אי נימא מהלך לאו כעומד דמי ליכא הנחה קודם הבליעה אבל אי נימא מהלך כעומד דמי הא הויא ההנחה קודם הבליעה וע' בירושלמי דמסתפק שם אי אתיא המשנה אליבא דמ"ד מהלך כעומד דמי ונראה דאתיא גם למ"ד מהלך כעומד דמי ואפ"ה אינו חייב כי אם לאחר הבליעה דהנה באמת הקשה בשו"ת מהר"ם מינץ בשם חכם א' דהא קיי"ל בשבת ע"ה ע"ב דבהוצאה אינו חייב כי אם היכי דכשר להצניעו ומצניעין כמוהו וקא' בגמ' לאפוקי עצי אשרה דא"ה נינהו ואין מצניעין כמוהו א"ח על הוצאתן וא"כ היכי מחויב על הוצאת נותר ופיגול. אולם י"ל עפי"ד הש"ס שבת ק"ב ע"א דפריך על המשנה ריש אוכל כו' והא אין דרך הוצאה בכך אלא כיון דקמיכוין מחשבתו משוי לי' מקום ופירש"י שצריך לאוכלה בהליכתו ואחשבה להוצאה זו בפיו ע"ש וה"נ י"ל לענין זה דכיון דהוציאו בפיו לאוכלו אחשבה וחייב משום הוצאה אמנם אכתי קשה דהרי באמת צריך להבין לפי"ד התוס' בקידושין נ"ה ע"א דבהגבהה בלחוד מועל א"כ בא חיוב קרבן אשם מעילות עוד בשעת ההגבהה ואינו ענין לאכילה [ודוחק לאוקמי בכסבור שהוא שלו כיון דסתמא קתני] ועכצ"ל דמיירי שתחב לו חבירו לתוך פיו כענין דמוקי בש"ס כתובות ד"ל ע"ב וקיי"ל בשבת ד"ג ע"א בהטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ חייב דעקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי וא"כ לפי"ז הא מבואר בשבת ע"ה שם דאם אינו כשר להצניעו והוכשר לזה והצניעו א"ח על הוצאתו אלא המצניע בלבד ולא אחר דלא כרשב"א שם ע"ש דע"ו ע"א בגמ'. וא"כ הכא כיון דע"כ מיירי שתחב לו חבירו לתוך פיו והאיך מיחייב איהו אח"כ על הוצאתו ועכצ"ל כיון דמצי למיהדר ולא אהדרי' ובלעו א"כ הוכשר לו בבליעתו ולכך מיחייב שפיר על ההוצאה וא"כ גם למ"ד מהלך כעומד דמי ע"כ א"ח על ההוצא' רק בשעת הבליעה דאז אחשבי' בבליעתו ושע"כ גם בפחות מכגרוגרת מיחייב על הוצא' דכיון דחשיב כזית לענין נותר ופיגול חשיב נמי לענין הוצאה דעד כאן ל"א בשבת צ"א ע"ב דשהל"ח ולחה"פ שיעורן בכגרוגרת אלא משום דאין באין כא' דמדאפקי' חוץ לחומת העזרה איפסל לי' ביוצ' אשבת לא מיחייב עד דמפיק לי' לרה"ר אבל הכא הלא באין כא' בשעת הבליעה. והרי באמת הקשה הרשב"א בחי' בשבת שם גבי זרק כזית תרומה לבית טמא כו' נהי דמצטרף לענין טומאה מ"מ איך יתחייב עליו משום שבת בפחות מכשיעור הרי בעינן עקירה והנחה בדבר חשוב ונהי דהנחה בדבר חשוב מיקרי כיון שמצרף לענין טומאה מ"מ הא בשעת עקירה ל"ה דבר חשוב ותי' דלאח"כ כשההנח' היא בדבר חשוב מיקרי העקירה נמי למפרע בדבר חשוב כיון דהעקירה צורך הנחה היא עייש"ה ולפי זה הא מבואר בשבת ק"ב ע"א דאפי' לרבנן דאמרי יש ידיעה לח"ש היינו היכי דבידו לחזור אבל היכי דאין בידו לחזור כגון בזורק כ"ע מודו דאין ידיעה לח"ש ע"ש ולפי"ז י"ל הכי ג"כ לענין ס' ידיעות דכפרת יו"כ דאף בס"ד דאמרינן הכי גם בח"ש זהו דוקא היכי דבידו שלא להשלימו אבל היכי דאין בידו לא ולפי"ז הכא הרי בשעת העקירה עדיין לא נתברר החיוב דהא באמת אינו כשר להצניעו וג"כ הוא פחות מכשיעור ורק לאחר שבלעו מתחייב למפרע גם על העקירה וא"כ לאחר שבלעו שוב א"א למיהדר ולא שייך לומר דלמפרע כיפר יו"כ על העקירה משום דלאחר שהתחיל החיוב הא אין בידו לחזור והוי כמו בזורק דלכ"ע אין ידיעה לח"ש וה"ה דאין ס' ידיעת יוה"כ מחלקת וא"ש ודוק. והנה בהשקפה הראשונה הי' נראה לכאורה לתרץ הקושי' הנ"ל דנימא ס' ידיעות יו"כ מחלקת עפי"מ דקיי"ל בשבת ס"ט ע"א כר"י דשגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו הוי' שגגה לענין קרבן וא"כ י"ל דהמשנה דכריתות מיירי שהזיד בלאו דהוצאה ושגג בכרת שבו ואינו שב על זדונו של הלאו וא"כ הא יו"כ אינו מכפר על שאינם שבים ואפי' לר' דאמר יו"כ מכפר גם על שאינם שבים הא קא' רבא בשבועות י"ג ומודה רבי בכרת דיומ' והכא הא מסיק הש"ס ריש עירוב' והוצאה ליו"כ וה"ק ר"מ אם הי' שבת והוציאו חייב אף משום שבת וא"כ הוי כרת דיומא ואין יו"כ מכפר וא"כ אינה מחלקת. אולם אחר העיון א"א לומר הכי דהרי כ' התוס' בשבת שם ד"ה כגון ששגג כו' דלרבי דנפק' לי' מגז"ש דעלי' מודה ר"י דבעי' שישגוג בלאו וכרת דהא כתיב לאו בההוא קרא ואשה אל אחותה לא תקח וגו' ע"ש וא"כ לרבי גופי' דס"ל ספק ידיעות מחלקת. א"א לאוקמי שהזיד בלאו דא"כ לא הי' מיחייב חטאת על הוצאה: ונלפענ"ד בישוב הקושיא הנ"ל באופן אחר עפי"מ דנראה לתרץ הקושיא הנ"ל הא מדאגבהי' מעל ואינו מן השם דאכילה וי"ל דהא קיי"ל דבקדושת הגוף יש מועל אחר מועל וא"כ איכא גם בשעת אכילה אשם מעילות ואי דא"כ מאי קמ"ל בזה י"ל דאתא לאפוקי מדרנבה"ק דבפסחים כ"ט ע"א באוכל חמץ של הקדש במועד י"א לא מעל וקא' מאן י"א רנבה"ק דס"ל כרת פוטר מתשלומין וא"כ הוא ג"כ הכא דחייבי כריתות שוגגין פוטר מתשלומין ואם אין קרן אין חומש ואשם ולא יתחייב אשם מעילות על האכילה וקמ"ל לאפוקי מדרנבה"ק. אמנם לכאורה עדיין קשה דהרי לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה ואביי הא ס"ל בכתובות פא"נ דאליב' דרנבה"ק גם מיתה בי"ש פוטרת מן התשלומין וא"כ נימא כיון דגלי רחמנ' במעילה דחייבי מיתה בי"ש שוגגין אינו פוטר מתשלומין ה"ה דחייבי כריתות שוגגין אינו פוטר מתשלומין והדרק"ל מאי קמ"ל בחיוב דאשם מעילות שבשעת אכילה. וכן הקשו באמת התוס' בפסחים שם ג"כ וע"כ כתירוצם שם דלא אתיא כרבי וה"ה במשנה זו לא אתיא אליב' דרבי וא"כ ממיל' אזדא קושייתינו הנ"ל דשפיר קאר"מ אם הי' שבת והוציאו חייב כיון דהא דס' ידיעות מחלקת קא' בכריתות שם שהוא רק אליב' דרבי ומשנה זו ע"כ בלא"ה לא אתיא כרבי. ועפי"ז תתיישב ג"כ קושי' הגרו"ו שהוב' בצל"ח פסחים כ"ט על הא דקאר"מ אם הי' שבת והוציאו חייב דא"כ אמאי חייב אשם מעילות נימא דחייבי מיתות שוגגין דהוצאה בשבת יפטרנו מן התשלומין ואם אין קרן אין חומש ואשם. ולהאמור מיושב שפיר דהא באמת ל"ש קלבד"מ כיון דמעילה חייב בשו"פ אע"ג דלית בי' כזית כדקיי"ל בפסחים ל"ג וחיוב דהוצאה אינו עד כגרוגרת ואינן באין כא'. [ולראב"א דאמר בכריתות שם באכילה א' קמיירי היינו למאן דתני ה' חטאות] אלא דאכתי קשה לרבי דס"ל מעילה בכזית ונהי דהוצאה בכ"מ כגרוגרת מ"מ הכא יתחייב שפיר בכזית כדא' בש"ס שבת הנ"ל לענין זרק כזית תרומה לבית טמא וה"נ באין כא' בשעת בליעה ואמרי' ג"כ מיגו כו' והדרק"ל דהויין שניהם בכזית ובאין כא' אבל לדברינו דמשנה זו ע"כ בלא"ה לא אתיא כרבי א"כ ל"ק כלל: אמנם אי קשיא הא קשיא מש"ס ר"ה ד"ל ע"א איכא דמתני להא דר"ה אהא דכתי' ביה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע אר"ה ועם ב"ד מאי ועם ב"ד בזמן ב"ד לאפוקי שלא בזמן ב"ד דלא כו' אתמר נמי אר"ח בר גמדא א"ר יוסי בן שאול אמר רבי אין תוקעין אלא כ"ז שב"ד יושבין וקשה דהרי ודאי דטעמא דשלא בזמן ב"ד דלא הוא משום גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר דהכי נמי א' התם בר"ה שחל להיות בשבת דבירושלים הי' תוקעין כ"ז שב"ד יושבין משום דאימת ב"ד עליהן ול"ח לשמא יעבירנו וע' בשו"ת שאגת ארי' סי' ע'. והכא שפיר קשה דאמאי חיישינן לרבי ביו"כ שמא יעבירנו ד"א ברה"ר הרי לרבי גופי' דס"ל ס' ידיעות מחלקת וכפרת יו"כ הוי כספק ידיעות והכא ע"כ ל"ח שמא יעבירנו סמוך לשקה"ח כיון דהחשש הוא שילך אצל בקי ללמוד התקיעות וע"כ יעבירנו באמצע היום כדי שיהי' לו פנאי לתקוע וא"כ שפיר קשה דנימא ס' ידיעות מחלקת והוי כמעביר ב' אמות בשוגג ונודע לו ואח"כ העביר עוד ב' אמות דא"ח חטאת והיכי דליכא רק איסור דרבנן הא כ' התוס' במגילה ד' ע"ב ד"ה ויעבירנה דאין לגזור שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ע"ש: וכן קשיא לי בש"ס יבמות ל"ג ע"ב זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה כו' אראב"י בשחיטת פרו של כ"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כ"ג בזר פסולה א"ה מאי איריא זר אפי' כהן הדיוט נמי וקשה מ"פ דילמא ס"ל כמ"ד במכות כ"ב אין חילוק מלאכות ליו"ט וה"ה דאין חילוק מלאכות ליו"כ ע' טורי אבן מגילה ז' ע"ב ולפי"ז הא באמת בשוחט בשבת איכא שני חיובים לרב בשבת ע"ה משום צובע ומשום נטילת נשמה ורק דאנן לא קיי"ל כרב בהא משום דרב ס"ל יש צביעה באוכלין ואנן קיי"ל אין צביעה באוכלין כמ"ש א"ז הח"צ בתשו' סי' צ"ב ע"ש ולפי"ז הא באמת הקשה המ"ל בפי"א מה' שבת ל"ל קרא דתקריב אפי' בשבת הא במליחת בשר ליכא איסור דאוריית' דאין עיבוד באוכלין ותי' דקרבן מוסף שבת כולו כליל ול"ה אוכל ע"ש וא"כ הא הפר של כ"ג הי' נשרף ואיכא בי' ג"כ חיוב דצביעה וא"כ דילמא אשמעינן דהא דחייב משום שבת ומשום זרות היינו דחייב משום שבת ר"ל כל החיוב שיש בו משום צובע ומשום נטילת נשמה דכיון דפר כ"ג נשרף ול"ה אוכל ואיכא ג"כ חיוב צביעה ואי דאין חילוק מלאכות ליו"כ ואפי' עשה כמה מלאכות בהעלם א' א"ח אלא א' ז"א דהא בר קפרא ור' חייא אליבא דרבי פליגי וכיון דחיוב דצביעה הוא בתחלת שחיטה וחיוב דנ"נ הוא בסוף השחיטה א"כ לרבי הא ס' ידיעת דיה"כ מחלקת והוי כמו בב' העלמות ושפיר איכא שני החיובים דשבת [והא דקא' התם צובע במאי ניחא לי' כו' היינו למאן דס"ל משאצל"ג פטור אבל למ"ד משאצל"ג חייב אפי' היכי דל"ש ניחא לי' דליתווס ביה"ש דמא כו' ג"כ חייב משום צובע] ולפי"ז דילמא להכי קתני זר דכיון דזרים יש להם כפרה בשעיר המשתלח וכיון דשעיר המשתלח דמרובה כפרתו מכפר כל היום לכך שייך לומר דכפרת יוה"כ מחלקת ואיכא שפיר כל חיובי דשבת משא"כ אי הוי תני כהן הדיוט ל"ה עליו כל החיוב דשבת רק חיוב חטאת א' משום דאין חילוק מלאכות ליו"כ ואי דכפרת יו"כ מחלקת ז"א דהתינח ישראלים אבל כהנים הא אין להם כפרה בשעיר המשתלח רק בדם הפר וא"כ כ"ז שלא נשחט הפר ולא נזרק דמו אין להם כפרה עדיין וליכא לחיובי משום שבת רק חטאת א' ולהכי לא קתני כה"ד ששימש כי היכי דיוכל למינקט כל חיובי דשבת והיא קושיא מושכלת וצ"ע: והנה בעיקר קושי' הגר"וו הנ"ל נלפענ"ד דל"ש לומר דחיוב מיתת שוגגין יפטרנו מתשלומין כיון דבאמת גוף החטא דשוגג הא מכפר עלי' יו"כ ורק מחטאת אינו פטור כיון דאממונא לא מכפר כדברי הש"ס כריתות הנ"ל וכיון דגוף החטא דחייבי מיתות שוגגין מכפר עלי' יוה"כ לכך ל"ש לפוטרו מתשלומין דל"ה שתי רשעיות כדמצינו במכות י"ג ע"ב חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין להן ופירש"י לפי שיכול לפטור עצמו מעונש כרת ע"י תשובה ל"ה