הרי בשמים נג

סי' יא בעזהש"י יום א' זיין מרחשוון שנת תרע"ב לפ"ק סטריא שלום רב לכבוד דודי יד"נ הרב הגאון המפורסים כש"ת מוה' יעקב תאומים. ני' אבד"ק טארניגראד יצ"ו במדינת פולין מכתבו הטהור הגיעני וענותו תרבני לדרוש מאתי ולשחר פני לתת לו מענה על הקושיא שהציע לפני ועד כה לא הרשני הזמן להשתעשע עמו בפלפולא דאורייתא עתה פניתי מעט מהמון טרדותי להשיב לו מפני כבודו כי רב הוא ואשר ישים אלקים בפי אותו אשמור לדבר ואען ואומר בעזרתו יתעלה: ע"ד קושייתו ביומא ע"ג ע"ב ר"פ יוה"כ אסור באכילה ובשתי' כו' ובגמ' פריך אסור ענוש כרת הוא א"ר אילא ואיתימ' ר' ירמי' לא נצרכא אלא לח"ש הניחא למ"ד ח"ש אסור מה"ת אלא למ"ד ח"ש מותר מה"ת מא"ל דאתמר ח"ש ר"י אמר אסור מה"ת ר"ל אמר מותר מה"ת הניחא לר"י אלא לר"ל מא"ל כו' והקשה מעכ"ת הלא מאן סתמי' למתניתין רבי והרי בשבועות י"ג ע"ב מסקינין דלרבי דס"ל יוה"כ מכפר על שאינן שבין לא משכחת כרת דיומא לדידי' אלא באכל סמוך לשקיעת החמה דלא הו"ל שהות לכפורי וא"כ ע"כ גם במתניתין קאי סמוך לשקה"ח דליכא שהות לכפורי לי' וא"כ ל"ש לאסור ח"ש דאינו אסור אלא משום דחזי לאצטרופי ובסוף היום הא לא חזי לאצטרופי כמ"ש בנוב"י מהד"ת חא"ח סי' נ"ג דבאיסור התלוי בזמן כמו חמב"פ אם אכל ח"ש בסוף יום שביעי ש"פ ששוב אין פנאי לאכול יותר לא חזי לאצטרופי ואינו אסור ח"ש עכ"ק: הנה לכאורה יש לחזק קושייתו מדברי הש"ס יומא פ"ה ע"ב במשנה מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה וקא' בגמ' נימא דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשו' בין לא עשה תשו' יה"כ מכפר חוץ כו' אפי' תימא רבי תשו' בעי' יה"כ יה"כ ל"ב תשו' הרי דמהדר הש"ס לאוקמי סתמא דמתניתין שם כרבי א"כ גם ההיא סתמא בודאי אתיא כרבי וקשה שפיד קושי' כת"ר. אולם נראה דהנה דבר זה אי אסור ח"ש באיסור התלוי בזמן בסוף הזמן דל"ש חזי לאצטרופי י"ל דתליא בהספק שנסתפק הפמ"ג ביו"ד בפתיחתו לה' בב"ח וכן בא"ח סי' תמ"ב במש"ז סק"ה אי הפירוש דחזי לאצטרופי הוא דילמ' יאכל כזית בכא"פ ויסבור שהוא יותר מכא"פ א"ד הפירוש דחזי לאצטרופי כפשוטו דראוי עתה להצטרף עם ח"ז אחר ויהי' שיעור שלם ע"ש ואי נימ' כהצד הב' ליתא לסברת הנוב"י הנ"ל. ונלפענ"ד דענין זה תלוי בפלוגת' דתנאי במשנה כריתות י"ב ע"ב כמה ישהא האוכלין כאלו אוכל קליות דברי ר"מ וחכ"א עד שישהא מתוע"ס כדי אכילת פרס חייב ומסקינן בגמ' שם דר"מ לחומר' קא' כאלו אוכל קליות אחת אחת בסמוך זו לזו בההוא משערינן שאם אכל כחצי זית והפסיק ולאחר אותה שעה אכל ח"ז אחר אף אם שהה מתוע"ס יותר מכא"פ מצטרפין ואפי' אי הוי ההוא שיעור' כולו יומא ע"ש ולפי"ז לדברי ר"מ ליכא למימר דאסור ח"ש משום דחזי לאצטרופי ודילמ' יטעה דזהו שייך אם השיעור הוא רק בכא"פ אבל לר"מ דמשערינן כאילו אוכל קליות בההוא שיעור' הא ליכא למיחש דיטעי בי' אינשי וע"כ לדידי' אסור ח"ש משום דחזי לאצטרופי בשעת מעשה ויהי' שיעור שלם כהצד הב' של ספיקת הפמ"ג הנ"ל וא"כ לדידי' הא אפי' באיסור התלוי בזמן בסוף הזמן ג"כ אסור ח"ש וא"כ לפי"ז שפיר קא' הש"ס הכא לא נצרכא אלא לח"ש ואי דלרבי ע"כ מיירי בסוף היום וליכא למימר חזי לאצטרופי ז"א דהא סתם מתניתין ר"מ הוא ולדברי ר"מ הא ע"כ חזי לאצטרופי בשעת מעשה כנ"ל וא"כ אסור ח"ש גם בסוף היום והבן. אמנם באמת קושייתו דמר בלא"ה לק"מ עפי"ד הש"ס כריתות ח"י ע"ב כי מכפר יוה"כ על כולא שיעור' על פלגא דשיעור' לא מכפר א"כ כי מוקי למתניתין לענין ח"ש שפיר יכול לאוקמי באמצע היום ועל ח"ש הא אין יוה"כ מכפר. ואף דאיכא בכריתות שם תרי שינויי על הא דפריך שם ממתניתין דצירף את המעילה לזמן מרובה ואמאי הא כיפר עלי' יה"כ ושינויא קמא הוא דכי מכפר יה"כ על איסורא אממונ' לא מכפר ולההיא שינויא מכפר יה"כ גם על ח"ש אפי' לרבי אמנם נראה דאפי' לההיא שינויא דיו"כ מכפר על ח"ש מ"מ אינו מכפר אפי' לרבי כי אם על השבים אבל לא לשאינם שבים והוא עפי"ד התוס' ישנים ביומא פ"ה ע"ב שכ' שם דאפי' לרבי אין יה"כ מכפר כפרה גמורה כי אם לשבים ול"מ יה"כ לכפר גם לשאינם שבים כי אם למעט מכרת אבל איסורא נשאר דכפרה גמורה בלא תשובה ליכא דאל"כ למה חרב הבית בשביל עונותינו כיון שיו"כ מכפר חוץ מג' דברים ע"ש ולפי"ז בח"ש אין כפרה דיו"כ בלא תשובה אין על מה לחול כיון דעכ"פ איסור' נשאר ובח"ש בלא"ה ליכא אלא איסור' בעלמ' וא"כ בודאי אין חל כפרת יוה"כ בלא תשובה כי אם על שיעור שלם וא"כ שפיר מוקי הש"ס בח"ש אף באמצע היום גם לרבי [ותדע לך דהרי אמרי' ביומא ע"ט ע"א דככותבת הוא יותר מכביצה ואמרי' שם ד"פ ע"א דאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת וא"כ יוה"כ דשיעורו בככותבת ע"כ א"א לאוכלו בפעם א' וא"כ אפי' בסמוך לשקה"ח א"א לאשכוחי כרת דיומא לר' כיון דע"כ בשני פעמים אוכלו וא"כ מכפר יוה"כ באמצע וע"כ דלשאינם שבים אין יו"כ מכפר על ח"ש גם לרבי. אולם י"ל דאין מזה ראי' דאפשר לומר דלענין כרת דיומא גלי רחמנ' דאין יו"כ מכפר באמצע על ח"ש דאפי' לההיא שינויא דיו"כ מכפר על ח"ש הוא דוקא באיסור דלאו דיומא. ושעפי"ז אמרתי ליישב קושי' התוס' בכריתות ח"י ע"ב דקא' אילו אכל כזית חלב שחרית וכזית חלב במנחה דאמאי ל"ק אכילת היתר ולהאמור יהי' נכון דמכרת דיומא לא הי' אפשר לה"ר דאין ס' ידיעת יוה"כ מחלקת דבכרת דיומא הא א"א בע"א כיון דשיעורו בככותבת וע"כ אוכלו בב' פעמים ולא משכחת בע"א וע"כ גלי קרא ולהכי פריך מאכל כזית חלב דל"ה כרת דיומא אך באמת הא ליתא עפי"ד המרדכי הובא במג"א סי' תע"ה סק"ד דהא דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים הוא דוקא כשהוא שלם וכשהוא מרוסק הוא יותר מג' זיתים ע"ש] ונלפענ"ד לה"ר לדברי הת"י הנ"ל ממשנה דכריתות ע"ב יש אוכל אכילה א' וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין ביה"כ רמ"א אף אם הי' שבת והוציאו חייב וקשה לכאורה הרי קיי"ל השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אין שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו פי' היכי דאינו מתחרט אחר הידיעה אפי' אי הי' מזיד בכה"ג אינו מביא קרבן על שגגתו ע' שבועות כ"ו ע"ב נשבע על ככר ומסתכן עלי' מהו כו' תנינא השב מידיעתו כו' וא"כ הרי מבואר בכריתות כ"ו ע"א דעל מזיד ולא אתרו בי' יה"כ מכפר ולהכי אינו מכפר על חייבי חטאות ודאין משום דמיחייב ממון לגבוה ובתשלומי ממון ל"ש כפרה ע"ש וא"כ אפי' אי הי' מזיד לא הי' מתחרט כעת כיון דכבר כיפר עלי' יה"כ וא"כ בכה"ג הא אינו מביא קרבן על שגגתו וע"כ דגם לרבי דמכפר על שאינם שבין מ"מ ל"ה כפרה גמורה והוי שב מידיעתו: אמנם הא קשיא לי לכאורה להנך מ"ד בכריתות שם דסברי ידיעת ספק מחלקות לחטאות ויוה"כ הוי כידעת ספק וקשה ממשנה דכריתות הנ"ל דקאר"מ אם הי' שבת והוציאו חייב. והרי היכי דהי' ידיעה בין העקירה לההנחה בודאי ליכא חיובא כו' בשבת ק"ה ע"א במעביר ב' אמות בשוגג וב' אמות במזיד וב' אמות בשוגג והכא כיון דבין העקירה לההנחה איכא כפרת יוה"כ הו"ל כידיעת ספק דמחלקת כדא' שם כאן שנה רבי ידיעת ספק מחלקת לחטאות ואפי' לר"ג דאמר בשבת שם אין ידיעה לח"ש הא כ' במק"ח מא"ז הגאון מליסא ז"ל בסופו בחי' על כריתות מאביו הגאון ז"ל דביה"כ כיון דאיכפר לי' לגמרי גם ר"ג מודה דבכה"ג יש ידיעה לח"ש ע"ש ואי דמיירי באופן דליכא שהות בין העקירה להנחה כגון שהוא עומד ברה"ר וגחין ואכיל מרה"י שהעקירה וההנחה באין ברגע א' ובגמ' בסוגי' שם משמע דבעי' שהות קצת שתחול בכפרת יה"כ ע' כריתות י"ט ע"ב. ז"א דהא בעירובין ד"ו ע"ב אמרי' ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר ומבואר התם דליכא דין רה"ר בירושלים ורק לאחר שנפרצו בה פרצות קא' בעירובין ק"א דיש לה דין רה"ר ע' תוס' פסחים ס"ו ע"א ד"ה תוחב וא"כ ליכא למימר שהוציא חלב המוקדשין רק מהעזרה ולחוץ כיון דירושלים קודם שנפרצו בה פרצות ל"ה רק כרמלית וליכא חיוב חטאת דהוצאה וא"כ דמיירי שהוציאו חוץ לחומת ירושלים א"כ איכא שהות בין העקירה לההנחה [וכבר הוכחתי במק"א דמיירי ע"כ שלקחו מהעזרה דל"ה מקודם איסור יוצא] ושפיר קשה נימא ס' ידיעה דיה"כ מחלקת. וע' רש"י שבת ד"ג דעקירה בלא הנחה אינו אלא איסו' דרבנן ובמ"ל פח"י מה' שבת פלפל בזה וע' בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' קכ"א מ"ש שם לענין אי בעקירה והנחה שייך חזי לאצטרופי והביא שם מדברי התוס' בשבת קי"ז ע"א בהא דמשני דשקיל לי' בברזי ע"ש] ואמאי יתחייב חטאת על ההוצאה: והנה לכאורה חשבתי לתרץ קושי' זו ע"ד החידוד עפי"ד התוס' בשבועות י"ג ע"א ד"ה דעבד סמוך לשקה"ח דבאמת שאר קרבנות אין מכפרין על עבירות שאחר הקרבתן אפי' בו ביום כדא' בשבועות ח' נ"מ לטומאה שאירעה בין זל"ז ומ"מ ביו"כ לא אפשר לאוקמי שעבר לאחר שילוח השעיר משום דשאני שעיר המשתלח דכתי' בי' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם משמע דכל היום מכפר ע"ש. והנה בשבועות י"ד ע"א אמרינן דלכך כהנים לא מיכפרי בשעיר דלא קחסרי בי' ממונא וכתי' אשר לעם וכ' התוס' לא מיבעי' למ"ד שאין הכהנים מצווין לשקול דודאי לא אתי מדידהו אלא אפי' למ"ד שמצווין לשקול והשעיר בא מתרומת הלשכה מ"מ אם חסרו מעות הלשכה ובאו לגבות לצורך שעיר אין גובין משלהן ע"ש והנה הרי"ף בפ"ג דיבמות מביא בשם רבותיו שפי' המשנה דיש אוכל כו' דמיירי בקטן שהביא ב' שערות ביו"כ דהוי איסור ב"א וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כריתות שם ולפי"ז הא קיי"ל בפ"א דשקלים דקטנים ששקלו אין מקבלין מידם א"כ בשעיר יו"כ זה שנעשה גדול בו הא לא קחסר ממונא בי' ולא מיכפר בי' משום דכתיב אשר לעם ובעי' דאית לי' חלק בו ושעיר המשתלח הא איתקש לשעיר הפנימי כמבואר בגמ' שבועות שם וא"כ לית לי' כפרה בשעיר המשתלח וע"כ אינו מכפר עליו כ"א יו"כ עצמו ויו"כ גופי' הא אינו מכפר עד שתחשך כמבואר בתוס' שבועות הנ"ל בשם התוספתא וא"כ לא כיפר עדיין בין העקירה לההנחה ושפיר חייב חטאת משום הוצאה. אמנם לקושטא דמילתא תי' זה ליתא דהרי"ף שם דחה פירוש זה של רבותיו וגם מגוף דברי הש"ס יבמות ל"ד ע"א נדחה פי' זה דא"כ היכי מוכיח הש"ס שם דר"מ אית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף דילמא לית לי' רק איסור ב"א ומיירי שלא הביא שתי שערות עד אחר שחלו עליו כל האיסורין וכולם חלו בהבאת ב' שערות בב"א.