הרי בשמים תקלה

דבועל בבעל ונכון לבאר בזה דברי הש"ס יבמות נ"ט: ת"ר אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי כו' אמר רב אחא ב"י לומר שאינו משלם קנס במפותה והקשה במ"ל פ"א מה' נ"ב ה"ג דאמאי נקט דוקא בדין דאנוסת עצמו דהנשואין אהני לי' למיפטר מקנסא הי"ל למינקט הך דינא באם עבר ולקח א' מחייבי לאוין אהני לי' הנישואין למיפטר מקנסא ותי' משום דבעי למינקט אליבא בא דכ"ע ולר"ע דאמר אין קידושין תופסין בח"ל ולא בחייבי עשה זולת בעולה לכ"ג א"כ לדידי' שאין קידושין תופסין פשיטא דאותה כניסה ל"מ מידי ולהכי נקט רק בעולה לכ"ג והקשה תו דהרי בקידושין שם קא' אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר ופשיטא דקידושין תופסין במחזיר סוטה א"כ משכחת לדין זה שאינו משלם קנס במי שזינתה אשתו מן האירוסין שבעלה שלא כדרכה וגירשה וחזר ופיתה אותה דאם נשאה אהני לי' נישואין למיפטר מקנסא ותי' דכל שזינתה תחת בעלה שוב אין לה קנס לפי שהיא בחזקת שהפקירה עצמה לזה ברצונה ואע"ג שאנו רואין שזה בא עלי' באונס מ"מ אמרינן אלו לא הקדים זה ואנסה היתה שוכרתו ע"ש ולכאורה אינימא דבאנוסה אע"ג דשריא לבעל מ"מ לבועל אסורה א"כ משכחת הך דינא דאם פיתה אותה הבועל לאחר שגירשה בעלה ונשאה דבודאי גם בבועל תפסי קידושין וכמ"ש בתוס' יבמות ג': ד"ה לפי דאין לנו להחמיר בטומאה דגבי בועל יותר מטומאה דגבי הבעל ע"ש דלא כתוס' יבמות מ"ט: ד"ה סוטה שכתבו דבבועל לא כתיב הוי' ולא תפסי בה קידושין ע"ש ובמק"א כ' להוכיח זה מדברי הש"ס כתובות ל"ח: ארנב"י קרי בי' אשר לא ארוסה ארוסה בת סקילה היא כו' ולרבה דא' חידוש הוא כו' מא"ל ולכאורה אינימא דלבועל אסורה אפי' באונס א"כ דילמא לכך מיעט קרא לפטור בארוסה מקנס כיון דכתיב ולו תהי' לאשה א"כ אפי' לר' שמעון התימני דדריש שם בכתובות כ"ט: אשה שי"ב הוי' הא בבועל לא תפסי קידושין ולכך פטור מקנס אע"כ דגם בבועל תפסי קידושין והוי' אשה שי"ב הוי' ולד' החת"ס הנ"ל בלא"ה ל"ק קושייתינו הנ"ל כיון דלר"ע דס"ל דאיסור הבעל הוא מריבוי הוי"ו דונטמאה הא לדידי' ע"כ תליא איסור דבועל בהבעל וביבמות שם הא קאזיל אליבא דר"ע כד' המ"ל הנ"ל] ולדברינו יהי' נכון דהנה א' בפסחים ע"ד. ובחולין צ"ג: דכל היכי דפליגי רב אחא ורבינא ר"א לחומרא ורבינא לקולא והנה מוכח מפירש"י ותוס' עירובין מ': דסתם רב אחא הוא רב אחא בר יעקב ע"ש וא"כ לפי"ז א"ש דלא הו"מ רב אחא למינקט ההוא דינא בזינתה באונס והבעל פיתה אותה ונשאה כיון דר"א לחומרא הא ס"ל בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אינו מחול וא"כ תליא לדידי' איסורו של בועל בשל הבעל כנ"ל וא"כ שריא באונס גם לבועל ופשיטא דנישואין דידי' שהוא בהיתר פוטרין אותו מקנס. ומעתה תתיישב קושי' הגהת מ"ל על המהר"א ששון הנ"ל מש"ס סוטה הנ"ל דהנה לכאורה צריך להבין בהא דקא' ולמאי אי לאוסרן עליו הא אסירן וקיימין הרי א' בקידושין ע"ז: דאיסור זונה לכהן הו"ל מוסיף לגבי איסור דאלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד הואיל ושם זנות פוסל בישראל א"כ ה"ה איסור סוטה הו"ל מוסיף וא"כ שפיר י"ל דמקנא לה לאוסרה עליו גם משום סוטה דחל משום דהוי איסור מוסיף אמנם י"ל דס"ל להש"ס דרק זונה חל על איסור דאלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד מטעם מוסיף משום דשקולין הן אבל סוטה הא הו"ל איסור קל דיש היתר לאיסורו ע"י מחילת הבעל על קינויו וא' בכ"ד דהיכי דיש היתר לאיסורו הו"ל איסור קל ובקל על חמור אף במוסיף אינו חל עתוס' ישנים כריתות י"ד: וא"כ ע"כ קאי למ"ד בעל שמחל על קינויו אפי' לאחר סתירה מחול וא"כ הלא המהר"א ששון קא' דיני' דהיכי דהבועל לא אסרה אבעל אינה נאסרת על הבועל משום דלפ"מ דקיי"ל בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אינו מחול ותליא איסור הבועל בשל הבעל משא"כ בגמ' סוטה הנ"ל קא' שפיר לאוסרה אבועל כיון דע"כ קאי למ"ד בעל שמחל על קינויו אפי' לאחר סתירה מחול כנ"ל וא"כ קא' מכח ממ"נ דלמ"ד אינו מחול הא ל"ה איסור קל ושפיר מועיל הקינוי לאוסרה אבעל מטעם מוסיף ולמ"ד מחול הא לא תליא איסור דבועל בבעל כנ"ל ושפיר מהני הקינוי לאוסרה אבועל אע"ג דלבעל אסורה וקיימא: ובדרך זה מיושב ג"כ קושי' השבו"י מש"ס סנהדרין הנ"ל דהנה ראיתי מקשין בסנהדרין שם מ"פ אשה חבירה דמיקטלא אליבא דריב"י המ"ל הרי שפיר משכחת בכה"ג שקינא לה הבעל אל תסתרי עם איש פ' ואח"כ באו העדים והעידו שזינתה עמו דאז א"י לומר לאוסרה על בעלה באנו דא"כ הי"ל להעיד רק שנסתרה עמו וג"כ היתה נאסרת על הבעל וע"כ דקאי למ"ד בעל שמחל על קינויו קינויו מחול אפי' לאחר סתירה והיו יכולין העדים לומר שחששו שמא ימחול הבעל על הקינוי וא"כ לפי"ז הא למ"ד זה ע"כ לא תליא איסור הבועל בשל הבעל וע"כ יליף מונטמאה ונטמאה ב"פ כנ"ל אמנם לכאורה תקשי לפי דברינו דהרי על הפירכא דיכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שפיר הו"מ לשנויי דמשכחת כגון שקינא לה והעידו העדים שזינתה עמו דאז ל"ה יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו כיון דא"כ הי"ל להעיד שנסתרה עמו והוי' ג"כ אסורה עליו ואי דחשו שמא ימחול הבעל על קינויו ז"א דהרי לגבי איסורא דבועל הא ל"מ מחילת הבעל על קינויו כנ"ל. אמנם הדבר נכון דהרי באמת גם בקינא לה ונסתרה לכאורה אין לומר דהי"ל להעיד שנסתרה דהא אפשר כיון דסוטה ל"ה רק איסור עשה כמ"ש בתוס' סוטה כ"ח. ד"ה מה ת"ל וביבמות ג': ודף ס"ט. ד"ה כי תהי' וא"כ אכתי יכולין לומר להלקותו באנו דעל עשה אין לוקין אמנם הלא באמת א' בסוטה ז'. סוטה שהיא בלאו לא כ"ש ופירש"י בלאו דלא יוכל בעלה הראשון וכן בירושלמי הובא בתוס' גיטין צ'. פריך אמאי אצטריך לא יוכל בעלה הראשון תיפוק לי' דאסור להחזיר סוטתו ומשני לעבור בב' לאוין הרי דאיכא לאו בסוטה ובאמת בתוס' יבמות י"א: כ' דבא עלי' בעלה בדרך לוקה ע"ש וא"כ לא הו"מ למימר להלקותו באנו דגם אי הוו מעידין שנסתרה ג"כ הי' חיוב מלקות ולפי"ז התינח לגבי בעל שפיר איכא בסוטה לאו דלא יוכל בעלה וגו' משא"כ לגבי בועל הא ודאי ליכא אלא עשה דונטמאה עתוס' כתובות מ'. ד"ה ניתי עשה ובמ"ל פ"א מאישות ה"י וא"כ לא הו"מ לשנויי בקינא לה ונסתרה דאכתי הא יכולין לומר להלקותו באנו ומיושב הכל ע"נ ודוק כי חריף הוא: היוצא לנו מדברינו לענין דינא אחרי דהב"ש תלה דין זה דש"י שזינתה אם נאסרה על הבועל בהדין דאנוסה אם היא אסורה לבועל וא"כ לכאורה לפ"מ שהוכחנו דלהלכה איסור הבועל תלוי בשל הבעל וכ"נ מסתימת הש"ע בסי' י"א לענין אנוסה א"כ גם הדין של הנימוק"י לא בהררי ההלכה יסודתו. וראיתי בשו"ת חת"ס אה"ע סי' כ"ו שכ' דד"ז של הנימוק"י נובע מדברי הירושלמי ולפי שיטת הירושלמי באמת גם אשת ישראל באונס אסורה לבועל וכיון דאנן לא קיי"ל כוותי' בהא גם ש"י שזינתה שריא לבועל ולענין לגזור דילמא מיחלפא בא"א הלא כ' במ"ל פ"ב מה' סוטה דהדבר צריך תלמוד לחדש גזירה שלא נזכרה בגמ'. ובחת"ס שם כ' דגם הנימוק"י לא החמיר רק כשהבועל מזיד והיא שוגגת אבל לא בששניהם מזידין וסיים בזה"ל ע"כ מי שרואה לפי הזמן והמקום להתיר לבועל שי' שזינתה אחר שיחלוץ לה יבמה מאן מרמי לי' מיני' אבל מאתי לא תצא הוראה עכ"ל ולכן אם הגאון חת"ס ז"ל לא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה זו להקל אנן מה נעני אבתרי': ובכ"ז אחרי שכ"ת כתב שאם לא יתיר להם יצאו לחרבות רעה ויוכל לצמוח מזה המרה ח"ו איפשר שבצירוף זה יש להתיר להם הנישואין עתשו' חת"ס חאה"ע סי' ל"ה ומ"ש בזה בספרי שו"ת הר"ב סי' ל"ח וימלך בזה עם עוד רב גדול ומובהק בהוראה וביראת שמים ואם יסכים להיתרא מצטריפנא בהדי' ואם לא דברי בטלים וחלילה לו לסמוך עלי בלבד להקל בזה והי' שלום כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' קסה ובדבר השו"ב שקיבל עליו באו"ש שלא ישתה שום משקה המשכר בכל ימי השבוע חוץ משבתות וי"ט ושתה יי"ש בחה"מ סוכות והשו"ב מתנצל עצמו שהי' סובר בדעתו דחה"מ הוא בכלל יו"ט. ושואל כ"ת אם יש לדונו להשו"ב בעובר על השבועה: הנה אף דכ' בט"ז א"ח סי' תרס"ח דלא מצינו בגמ' בשום דוכתא שיהיו ימי חה"מ נקראים יו"ט אמנם זהו דוקא בלשון תורה ולשון חכמים אין חה"מ נקרא יו"ט כיון דשרי במלאכת דבר האבד ושם יו"ט מורה על איסור עשיית מלאכה כדא' במגילה ה': יו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה ועתשו' שבו"י ח"א סי' כ"ה אבל לגבי נדרים ושבועות הא אזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בנ"א גם ח"ה בכלל יו"ט כמ"ש במג"א סי' תק"ע סק"ה דלענין נדרים הוי חה"מ בכלל יו"ט וכ' בפמ"ג שם דכ"ה בלשון בנ"א ע"ש והא דכ' בש"ך יו"ד סי' ר"כ ס"ק י"ח בשם תשו' מהרי"ל בא' שנדר מהיין והתנה חוץ מהשבתות ויו"ט דאסור ביין של הבדלה ולכאורה משמע דאסור גם ביין הבדלה שמבדילין במוצאי יו"ט ראשון של פסח או של סוכות והרי ח"ה הוא בכלל יו"ט ומותר לשתות בימי ח"ה גופייהו ואיך יאסר ביין של הבדלה ועכצ"ל דכונת המהרי"ל רק על ההבדלה של מוצאי יו"ט האחרון. ולבר מן דין אפי' אי נימא דלענין זה ל"ה חה"מ בכלל יו"ט בכ"ז כיון דהשו"ב הי' מוחלט בדעתו שגם ח"ה הוא בכלל יו"ט ל"ה האדם בשבועה בשעת שתייתו ואין לדונו שעובר על השבועה וכמ"ש בט"ז יו"ד סי' צ"ט דאומר מותר הו"ל שוגג ואף דבחמ"ח סי' י"ג סק"ח כ' דת"ח הטועה בדין מיקרי מזיד דהי"ל ללמוד ועפירש"י הוריות ד"ד. ד"ה זיל קרי בי רב הוא בכ"ז הלא אינו מוטל על השו"ב להיות בקי בה' נדרים ושבועות ואף דבסי' קי"ט סי"ז פסקינין לענין טבח שיצא טריפה מת"י אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי זהו דוקא בהלכות שו"ב וכמבואר בש"ך שם סק"ל בשם הרשב"א הטעם דאל"כ לעולם יאמר שוגג הייתי אבל לא כששגג בה' נדרים ושבועות ובפרט דבשמ"ח סי' ב' סי"ב מבואר דבאדם מוחזק לכשר ויר"ש מסתמא יש לדונו כשוגג וע' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' כ' מה שמפלפל שם לענין שו"ב שנשבע על שתיית יי"ש חוץ משויו"ט ושתה במוצאי יו"כ אם יוכל השו"ב להתנצל ולומר שכונתו הי' גם על מוצאי יו"כ שהוא בכלל יו"ט ע"ש ובנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז כיון דבאמת הוי חה"מ בכלל יו"ט לענין נדרים ושבועות כנ"ל ולא עבר השו"ב הזה על שבועתו. דברי ידידו דור"ש באהבה: