הרי בשמים תקלד

כי"ב בתשו' חת"ס ח"ב מאה"ע סי' כ"ד דכיון שאנו יודעין עיקר השם בבירור בלי שום ספק אין להשגיח על חתימתו דמה לנו לטעותו ע"ש וענובי"ת סי' קי"ט והרי בט"ג בש"נ אות ט' סק"א כ' באמת דאנן נהיגין כבני רומניא שאין כותבין אל"ף על פתח וכמ"ש בב"ש בשם ול"ק. ולבר מן כל דין נראה דבכה"ג דנ"ד בודאי אין לה"ר מהחתימה לשנות מכפי שכותבין תמיד בגיטין דבשלמא אם יש השתנות בקריאה מהחתימה מכפי שכותבין בהגט שפיר יש לפסול משא"כ בנ"ד הלא גם כשכותבין פייביל בשני יודי"ן הא לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא דהקריאה הוא לעולם בפתח כמו שנקרא בפי העולם והו"ל כמו שם הירש דאף שהעולם קורין בסגול בכ"ז כיון דמעיקרא הונח שם זה ביו"ד כיון שאז היו קורין בחירק אף שעתה נשתנה לקרותו בסגול אין משנין כתיבתו וגם כשכתוב ביו"ד הוא נקרא בסגול וכ"ה בשם אייזק זיינוויל שאף שהם נכתבים בשני יודי"ן כפי הנחתם מעיקרא שהיו קורין אותם בפתח חריף מ"מ הם נקראים בפתח פשוט וה"ה בשם פייביל אין שום שינוי בהקריאה בין אם נכתב באלף או בשני יודי"ן וע"כ לפענ"ד יוכל לכתוב שרגא פייביל דמתקרי פייביל ואם אפשר לכתוב שני גיטין מה טוב: סי' קסד וע"ד מקרה בלתי טהור שאירע בכפר סמוך לק' באשה אחת שבחורף העבר היתה שומרת יבם וזינתה עם אחד ונתעברה הימנו קודם החליצה וילדה ולד אחר שחלץ לה היבם ועתה רוצה הבליעל הזה שזינה עמה לקחתה לו לאשה ונפשו בשאלתי אם יש מקום להתיר להם לינשא אחרי שבלא"ה הם דרים כעת ביחד ובעזות מצחם בוש לא יבושו משום אדם ואם לא יהי' להם היתר נישואין עפ"י ד"ת ירבו ילדי זנונים וקרוב הדבר שימירו דתם זת"ש: הנה ברמ"א אה"ע סי' קנ"ט ס"ג כ' גבי שומרת יבם שזינתה דקיי"ל דשריא ליבם דלא כרב המנונא אפ"ה אסורה לבועל משום קנסא ובב"ש שם סק"ט כ' דד"ז תלוי בשני תירוצי הגמ' בכתובות ט'. בהא דפריך התם מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה ומשני התם אונס הוי ואבע"א כי הא דארשב"נ אר"י כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו דלתי' קמא כיון שנבעלה באונס שריא לבעלה ה"ה דמותרת לבועל וה"ה בש"י שזינתה שמותרת ליבם שריא לבועל אבל לתי' השני דגט כריתות כותב לאשתו גם באונס דשריא לבעל אפ"ה לבועל אסורה וה"ה בש"י שזינתה אסורה לבועל. והנת בתוס' סוטה כ"ז: הובא ד' הירושלמי ר"פ כשם דאפי' זינתה באונס דמותרת לבעלה ישראל מ"מ לבועל שהי' מזיד היא אסורה וכ' בב"ש סי' י"א סק"ג דס"ל להירושלמי דתירץ בתרא עיקר דאשת אורי' היתה מותרת לדוד מפני שהי' כותב לה אורי' גט כריתות בצאתו למלחמה ע"ש אולם סתמא דתלמודן ס"ל דאנוסה שריא גם לבועל וכמ"ש בתוס' יבמות ל"ה. ד"ה אעפ"י דבאמת אית לן למימר דלגבי בועל נאסרה גם כשהיא אנוסה כיון דקרא דוהיא לא נתפשה דדרשינין מיני' דאנוסה מותרת לא מיירי אלא בטומאה דבעל גרידא דלהכי נפסלה מתרומה וכהונה גם באונס אלא דבכ"ז יש לנו לומר דבאונס גם לבועל אינה אסורה דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל ע"ש והכי פשיטא להו להתוס' בשבת נ"ו. ד"ה ליקוחין ע"ש והנה בהגהת מ"ל פ"ב דסוטה הי"ב הביא בשם תשו' מהר"א ששון סי' קנ"ז שנסתפק בזינתה וחזרה וזינתה אם היא אסורה לבועל שני כיון דהוא לא אסרה אבעל מאחר שהיתה אסורה ועומדת מזנות ראשון והקשה עליו מש"ס סוטה כ"ה. ת"ש אלמנה לכ"ג גו"ח לכה"ד כו' לא שותות ולא נוטלות כתובה מישתא הוא דלא שתיא הא קנויי מקני להו ולמאי אי לאוסרן עליו הא אסירן וקיימין אלא לאו להפסידן כתובתן אר"י מדיסקרתא לא לאוסרה לבועל כבעל דתנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והרי התם ג"כ לא אסרה הבועל על הבעל דאסורה וקיימא ואפ"ה אסורה על הבועל. ובשו"ת שבו"י ח"א סי' צ"ד הקשה עליו מש"ס סנהדרין מ"א. אלא באשה חבירה דקיי"ל דמיקטלא אליבא דריב"י היכי משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו ולהמהר"א ששון הא אינה אסורה על בועל שני כיון שכבר אסורה על בעלה מזנות ראשון וענובי"ת חאה"ע סי' כ': והנלפענ"ד ליישב ד' המהר"א ששון ז"ל ע"ד הפלפול והחידוד עפ"ד שאמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל ביבמות צ"ה. בהא דקא' התם אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה שיכול והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר כו' מאי איסור קל כו' אלא א"ר יוחנן סוטה סוטה למאן אילימא לבעל בא עלי' בעל אסרה עלי' דבועל מאי איריא בא עלי' אפי' נתן לה גט כו' ופירש"י ד"ה מאי אירי בא עלי' וז"ל בלא בא עלי' נמי משעה שנסתרה עמו נאסרה על בעל ועל בועל לעולם עד שתשתה כדתניא נטמאה נטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ולכאורה הך ברייתא דנטמאה נטמאה כו' הי"ל לרש"י ז"ל להביא בדיבור הקדום שפי' וקתני נאסר האוסר אסרה על הבעל כו'. ונראה דהנה בסוטה כ"ה. לבתר דמיבעיא לן והדר פשטה דבעל שמחל על קינויו קינויו מחול קא' דמיפלג פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א קודם סתירה מחול לאחר סתירה אינו מחול וח"א לאחר סתירה נמי מחול והנה בירושלמי סנהדרין פ' הנחנקין מבואר דבעל שמחל על קינויו לאחר סתירה ג"כ מחול ורק לאחר שנמחקה המגילה א"י למחול ובתוס' סנהדרין פ"ח. ד"ה קינויו כ' זה והוא מועתק מהירושלמי כמבואר בס' ת"ח שם. ולכאורה קשה לפי"ז בש"ס יבמות הנ"ל דפריך על הא דקא"ר יוחנן סוטה מאי איריא בא עלי' אפי' נתן לה גט הרי מבואר בירושלמי פ"ב דסוטה וכ"פ הרמב"ם פ"א מה' סוטה ה"ז גירשה ה"ז כמי שמחל על קינויו וא"כ המסדר הירושלמי הוא ר' יוחנן וס"ל דגם לאחר סתירה קינויו מחול א"כ בנתן לה גט הו"ל כמי שמחל ושוב אינה אסורה על הבועל. אמנם נראה דהנה לכאורה ילה"ק היכי מועיל מחילת הקינוי לאחר סתירה הרי הו"ל ס"ט ברה"י דס' טמא ומה מהני מה שמחל על קינויו איך נסתלק בזה הס' איסור דשמא זינתה ומצאתי שנתקשה בזה בשו"ת רעק"א מהד"ת הנמ"ח סי' ק' ע"ש] אמנם י"ל דבאמת מחמת ספק איסור לא הי"ל לאוסרה כיון דהאשה היא בחזקת היתר לבעלה אלא דגזירת התורה ה"א בסוטה שתיאסר אף דאית לה חזקת היתר וזהו רק אם הי' קינוי כמ"ש בתורה אבל אם הבעל מחל לה הקינוי אתי דיבור ומבטל דיבור הקינוי וכיון דנעקר הקינוי למפרע הרי בכה"ג ל"ג התורה איסור עלי' ואינה אסורה ג"כ מכח ספק איסור משום דאוקמ' בחזקת היתר לבעלה וא"כ זהו רק לגבי הבעל משא"כ לגבי הבועל הא ליכא חזקת היתר כיון דבלא"ה אסורה לו משום א"א דומיא דכ' הראשונים ז"ל ביו"ד סי' נ' דבריעותא מחיים ל"ש חזקת היתר כיון דבלא"ה אסורה משום אבמ"ה וא"כ שפיר אסורה להבועל מכח ס' איסור [ועפיז"נ לבאר ד' הש"ס סוטה כ"ח. ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בו ס' כודאי שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון א"ד שיעשה בו ס' כודאי וממקום שבאת מה סוטה רה"י אף שרץ רה"י ולכאורה אינו מובן הלשון וממקום. שבאת ונראה דהנה בפירש"י שם ד"ה סוטה כו' וה"ה לשוגג אשתו ואשת איש עמו בבית ונתכוין לאשתו ונזדמנה לו זו ואף היא שגגה כסבורה שהיא בעלה עכ"ל ולכאורה ל"ל לרש"י לפרושי דהי' גם הבועל שוגג הרי גם אי האשה בלבד היתה שוגגת היא מותרת לבעלה ונראה דהנה הא דמייתי ר"י שם ק"ו מסוטה דבס"ט ברה"י עשאו כודאי והיינו ע"כ דחייבין עליו על ב"מ כמ"ש בתוס' בכ"ד והיכי מוכח זה מסוטה הרי בסוטה לבעלה אפשר דאסרה התורה רק מכח ספק והו"ל רק ס' איסור תורה דמדאוריי' לחומרא וע"כ דמייתי רק מהא דאסורה לבועל אע"ג דהבועל אומר ברי לי שלא זינה עמה וע"כ דעשאה הכתוב כודאי ולהכי פירש"י שפיר דגם הוא הי' שוגג דאי הוא הי' מזיד באמת אסורה עליו אע"ג דהיא היתה שוגגת כד' הירושלמי הנ"ל ומיושב בזה מה שהקשו בתוס' חולין ד"י ובריש נדה דהיכי מוכח דס"ט ברה"ר ס' טהור אפי' ליכא חזקת טהרה הרי י"ל שאני סוטה כיון דיש לה חזקת היתר ולהאמור נכון כיון דהילפותא הוא רק מאיסור הבועל ולגבי הבועל הא ל"ל חזקת היתר כיון דאסורה עליו משום א"א כנ"ל וז"ש וממקום שבאת ר"ל מאיסור דהבועל ילפינין דדוקא ברה"י ס"ט אבל ברה"ר ס' טהור אפי' ליכא חזקת טהרה כיון דלגבי הבועל הא ל"ל להאשה חזקת היתר] וא"כ מיושב שפיר דקא' אפי' נתן לה גט דנהי דהו"ל כמי שמחל על קינויו הא בכ"ז להבועל אסורה אמנם לכאורה אכתי היכי אסורה אבועל אם לא אסרה אבעל כיון דאפי' ודאי זינתה אינה אסורה על הבועל אם לא אסרה אבעל וע"כ דהירושלמי דהוא ר' יוחנן לשי' דס"ל דגם באנוסה לישראל והבועל מזיד אף דלבעלה שריא לבועל אסורה אלמא דס"ל דלא תליא איסורא דבועל בשל הבעל והנה בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' כ"ו כתב דלר"ע ודעמי' דס"ל בסוטה כ"ח. דאסורה לבועל מכח הריבוי דוי"ו דונטמאה לדידי' בודאי אם לא נאסרה לבעל לא נאסרה גם להבועל משא"כ לרבי דס"ל דב' קראי ונטמאה כתיבי א' לבעל וא' לבועל ולדידי' אפשר דלא תליא איסורא דבועל בבעל וכ' שם דפשוט דלדינא הלכה כר"ע ור' יהושע ור' זכרי' בן הקצב נגד רבי ולהכי קיי"ל כל שאינה אסורה לבעל אינה אסורה לבועל ע"ש ועפי"ז י"ל הא דא' ביבמות כ"ד: דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא וכ' שם בתד"ה אמר רבי דדוקא לבועל נאסרה ע"י כיעור אבל לא לבעלה ע"ש והיינו דרבי לשיטתי' דדריש מב"פ ונטמאה ולא תליא איסור הבועל בשל הבעל ומיושב עפי"ז קושי' התוס' בשבת נ"ו. בהא דקא' התם רבי דאתי מדוד מהפך בזכותי' ודריש כו' ע"ש ודוק] והשתא מובן פירש"י הנ"ל דלהכי מייתי הא דאסורה לבועל מב"פ ונטמאה על הא דקא' אפי' נתן לה גט משום דהוי קשיא לי' קושייתינו הנ"ל דהרי גירשה הו"ל כמי שמחל על קינויו וע"כ דאפ"ה לבועל אסורה ואיסורו של הבועל לא תליא בהבעל ומייתי ע"ז דלבועל אסורה משום ב"פ ונטמאה דאלו להמ"ד מהריבוי דוי"ו הא כל שאינה אסורה על הבעל גם על הבועל אינה אסורה כנ"ל ונראה דבהא מחולק הש"ס בבלי עם הירושלמי דהש"ס דילן ס"ל להלכה דבעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אינו מחול ולהכי אמרינן דסברא הוא דלא אסרה התורה אבועל רק היכי דאסורה אבעל כד' התוס' יבמות הנ"ל משא"כ הירושלמי לשי' דס"ל דבעל שמחל על קינויו אפי' לאחר סתירה מחול ולבועל אפ"ה אסורה כנ"ל וא"כ ע"כ לא תליא איסורא