הרי בשמים תקלג

דאיכא הטעם שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ונמצאת א"א יוצאה בלא גט אבל עכ"פ הא ע"כ אית' גם טעמא דקנסא דהרי הרי"ף והרא"ש פליגי התם דלהרי"ף צריכה גט משום טעמא דקנסא אפי' היכי דליכא טעמא דשמא יאמרו כו' ולהרא"ש היכי דליכא טעם דשמא יאמרו כו' א"צ גט משני משום קנסא לחוד כמו שהאריך בזה הב"ש בסי' ט"ו ס"ק כ"ג ע"ש ועב"י אה"ע סי' קנ"ט בבד"ה שם אבל עכ"פ היכי דליכא טעמא דקנסא אין להצריכה גט משום שמא יאמרו כו' בלחוד לכ"ע והכי מבואר בתוס' יבמות צ"א. ד"ה הני ובדף צ"ב: ד"ה אבל חכ"א אמנם להטעם הראשון של הנימוק"י כדי לעגן אותה אפשר לומר לכאורה דכיון דקנסוה חכמים כדי לעגן אותה גם כשהלכה וניסת לאחר אסור לה לדור עם בעלה עד שתקבל גט מהבעל השני דא"כ מצינו חוטא נשכר כפירכת הש"ס ביבמות צ"ב: אמנם הלא באמת הא דקנסוה רבנן כי היכי דתידוק כמבואר בפירש"י ר"פ האשה רבה ובגיטין פ"ט: וזה ל"ש רק כשניסת בשוגג אבל ניסת במזיד הוי כמו זנות ול"ש בזה כי היכי דתידוק וכ"כ בתוס' יבמות מ"ט: ד"ה סוטה. לענין מה שרצה ר"ת לומר דבבא על הסוטה נהי דממזר מדאוריי' ל"ה מדרבנן מיהא ממזר הוי מידי דהוי אאשה שהלך בעלה למדה"י וא"ל מת בעליך וניסת ואח"כ בא בעלה דהולד ממזר ותצא מזה ומזה ודחו התוס' דאין ראי' דהתם קנסוה כי היכי דתידוק אבל הכא א"צ לקונסה כדי שלא תזנה תחת בעלה וכ"פ ברמ"א אה"ע סי' ד' סט"ז דזינתה ואח"כ בא בעלה אין הולד ממזר אפי' מדרבנן. וא"כ נישואי מזיד הא הוי ג"כ כמו זנות והכי מבואר בדברי תשו' הרלב"ח שהובא בחמ"ת סי' י"ז ס"ק קי"ט ובב"ש שם ס"ק קט"ו וא"כ ה"ה לענין שא"צ גט מהשני בניסת במזיד ובב"י אה"ע סוסי' י"ז מובא תשו' הרשב"א שמחולקין בדין זה הרשב"א עם התלמידים דדעת התלמידים דבניסת במזיד א"צ גט מהשני והרשב"א חולק עליהם ולהאמור נתבאר שדעת הראשונים הנ"ל כהתלמידים והכי מוכחא באמת סוגיית הש"ס דיבמות צ"א. דקא' התם אי לימא ר"ש עפ"י בי"ד מי בעיא גיטא והתניא רש"א עשו בי"ד בהוראתן כזדון איש באשה עפ"י עדים כשגגת איש באשה כו' ואמאי ל"ק דהכונה כזדון איש באשה היינו כמו אשה שניסת במזיד שלא עפ"י בי"ד דבעיא גיטא ה"ה עפ"י בי"ד בע"א משום דהו"ל למידק משא"כ עפ"י ב' עדים כשגגת איש באשה ול"ב גיטא דאנוסה היא וע"כ דבניסת במזיד לא קנסוה דלא שייך למיקנסה כנ"ל ומבואר הדבר יותר בתוס' יבמות צ"ב: ד"ה נותן דבניסת במזיד ל"ש למיגזר ולמיקנסי' כי היכי דלא קנסינין בזינו משום דנישואי מזיד לא שכיחא כמו זנות ע"ש ועט"ז אה"ע סי' ד' סק"ט שהאריך בזה אמנם בכ"ז חלילה לנו להקל נגד ד' הרשב"א הנ"ל שכ' דגם בנשאת במזיד צריכה גט מהשני ובאמת מדברי הרמב"ם בפי"ג מה"ג ה"ד נראה דס"ל דעיקר הטעם הוא משום גזירה שמא יאמרו גירש ראשון כו' עלת"מ ומל"מ שם ובכנה"ג אה"ע סי' ט"ו האריך בד' הרמב"ם דהעיקר הוא גזירה שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט וטעמא דקנסא לאו הלכתא הוא ע"ש ועפירש"י גיטין ע"ט: במשנה שם ד"ה תצא מזה ומזה והנה לכאורה י"ל דבדיעבד היכי שכבר ניסת להשלישי בלא גט מהשני לא תצא משום דקיי"ל באה"ע סי' ק"נ דאם ניסת בגט שפסול מדרבנן לא תצא ובב"ש סוסי' י"א העלה דאפי' הי' התראת בי"ד לא תצא בדרבנן ועתשו' ח"צ סי' ג' אמנם באמת לפי"ד הש"ס יבמות הנ"ל דעשו בי"ד בהוראתן ככונה איש באשה ופירש"י כפנוי' שנתכוין לקדשה דבעיא גיטא א"כ אפשר דהו"ל כאשה שנתקדשה בקידושין דרבנן דמבואר בש"ע אה"ע סי' ל"א ס"ד דאפי' אם ניסת תצא וע' גיטין פ"ו. ובתוס' יבמות נ"א: ד"ה אי אולם אחרי שכבר הבאנו דעת רבים מהראשונים ז"ל דבניסת במזיד ל"ב גיטא יש לסמוך ע"ז עכ"פ לענין שאם ניסת לשלישי בלא גט מהשני דלא נימא בי' שאסורה לבעל ולבועל והרי דעת מהר"י באסן בתשו' סי' פ' דבקידושי דרבנן לא נאסרה משום ונטמאה כו' כלל כי על כן י"ל דאין לאוסרה על השלישי אחר שתקבל עתה גט מהשני אבל כל זמן שאינה מקבלת גט מהשני בודאי אסורה לדור עם בעלה השלישי. הנלפענ"ד כתבתי דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קסב בעזה"י יום ו' עש"ק י' מרחשון שנת תרח"ם לפ"ק סטרי. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתו"י ותיק וחסיד כש"מ מאיר שלום סג"ל ראטנבערג נ"י אבד"ק סקאליא יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד שבקהלתכם כותבין בג"פ סקאליא דמתקריא אלכסנדריא וטעה הסופר וכתב בגט במקום עמידת העדים אלכסדריא והשמיט הדל"ת וכבר ניתן הגט: הנה ידוע מ"ש מהרשד"ם ז"ל דגם בשמות המגרש והמתגרשת אם כתב השם בשינוי למה שאינו שם כלל כשר כיון דמוכח מתוכו שאין זה שם האיש או האשה לפי שאינו שם כלל אמנם בשו"ת הר"א מזרחי סי' ס"ו הוכיח מפירש"י גיטין ס"ג: בההיא דהוו קרו לה נפאתה כו' דאפי' אם נשתנה למה שאינו שם כלל פסול והעלו הפוסקים דבכה"ג עכ"פ אינו בכלל שינה שמו ושמה אפס דהוי כאלו לא נכתב השם כלל כיון דאינו נקרא יפה ואין כאן טעות לשם איש אחר או אשה אחרת הו"ל כלא כתבו כלל וכיון דבלא כתב שמו ושמה פסול ג"ז פסול אבל בשם העיר כיון דאם לא כתבו כשר כמ"ש בב"ש סי' קכ"ח סק"א בשם הרא"ש ורוה"פ וע' ר"ן בגיטין פ' הזורק וכי"ב מבואר בדברי הר"ש בן הרשב"ץ שהובא בב"י שם לענין אם כתב תנס במקום תונס וז"ל ואם אינו נקרא יפה הרי הוא כמי שאינו ור"ל שאם אין שום מקום שיהי' לו שם כזה הוי כלא כתבו כלל ובפרט בענין שינה מקום עמידת העדים הלא כל הטעם הוא משום דמיחזי כשיקרא כמבואר בתוס' גיטין פ'. ובמרדכי ב"ב פ' ג"פ ועתוס' יבמות צ"א: וברא"ש שם וא"כ אם השינוי הוא באופן שאין לו יחס לשם של מקום אחר כלל הרי לא מיחזי כשיקרא איברא דראיתי בשו"ת מבי"ט ח"א סי' ר"ט שכתב לענין גט שכתב בו שם העיר בסיני במקום בסינים דפסול אף אם ליכא עיר ששמה בסיני וידוע שנכתב בטעות בסיני במקום בסינים אפ"ה הוי בכלל שינוי בשם העיר וכן העלה בתשו' הרא"ם ח"א סי' ס"ז לענין גט שנכתב בעיר שנקראת ליפנטו וכ' ליפונט במקום ליפנטו ע"ש אמנם בנ"ד י"ל דכ"ע יודו דכשר כיון דהשם של העיר הזאת המורגל בפי כל בין יהודים ובין א"י ובכל השטרות הנעשים בד"י ובדא"ה הוא סקאליא ושם זה הלא נכתב כמשפטו וחוקתו ומהשם אלכסנדריא שכותבין בגט הא רק מיעוטא דמיעוטא יודעין מזה השם ועדיף עוד משינה מקום הלידה דכשר וע' בנובי"ק חאה"ע סוסי' פ"ח בנידן שם העיר פילץ שכ' וז"ל ויש כאן עוד מקום להקל כיון ששם האומות נכתב כהוגן א"כ אפי' נכתב שם של ישראל קצת בשיבוש ידעו הכל שהוא טעות ולא יתלו במקום אחר ע"כ ומכ"ש בנ"ד שהשם אלכסנדריא אינו מורגל גם בין ישראל והרי בר"ן גיטין ל"ד: נסתפק אם תיקן ר"ג כלל בשמות העיירות לכתוב ב' השמות דאפשר דלא תיקן ר"ג רק בשמו ושמה ועכ"פ בדיעבד אפשר דלא מיפסל בלא כ' ב' השמות של העיר כיון דליכא לעז ע"ש וא"כ עכ"פ בכנ"ד שאינו שם גמור אין להסתפק דכשר ובפרט שהרי אח"כ נכתב בהגט ב' פעמים במקום עמידת האיש והאשה אלכסנדריא א"כ מוכח הטעות מתוכו והר"ז דומה למ"ש בתשו' הרא"ש הובא בש"ע אה"ע סי' קכ"ו סכ"א דאם כתב ברביעי כ' יום לירח שבט ויום ד' הי' כ"א לחודש כשר כיון דמוכח הטעות מתוכו ואפי' למ"ש בהג"ה שם בשם הריב"ש דחולק ופוסל היינו משום דבנדונו הי' מקום לתלותו במוקדם דפסול כמבואר למעיין בתשו' הריב"ש סי' קי"ז אבל בנ"ד דאין מקום לתלות לפוסלו הו"ל כלא כתבו כלל וכשר ועב"ש סי' קכ"ז סק"כ והרי קיי"ל בב"ב קס"ו: ובח"מ סי' מ"ב ס"ו דאם נכתב למעלה חנני ולמטה חנן ילמוד תחתון מעליון דבאות א' אמרינן דטעה ע"ש ונהי דבסמ"ע שם מביא בשם הירושלמי שאם חסר אות א' מלמעלה הוא בעיא דלא איפשטא אם ילמד תחתון מעליון או עליון מתחתון היי"ד התם די"ל דהוא חזרה אבל בגט דליכא למימר הכי בודאי תלינין בטעות באות א' והרי ברמ"א ס"ב מכשיר במקום דחק אפי' בשינוי גמור במקום העמידה ופוסק הכי בג"פ להקל בשעה"ד ומכ"ש בנ"ד דל"ה שינוי כנ"ל וגם אינו בשם העיר ממש ובשו"ת פנ"י ח"ב אה"ע סי' ע"ג מכשיר גם שינוי ממש בכינוי העיר ומה גם שבנ"ד הגט כבר ניתן חלילה להוציא לעז על הגט הזה וברור לפענ"ד שהוא כשר: סי' קסג ועד"ש איך לסדר ג"פ שהמגרש עולה לתורה שרגא פייביל ובפ"כ נקרא פייביל וחותם א"ע פאוול אבל המגרש הוא בור וא"י לאמן את ידיו במלאכת הכתיבה ואינו רגיל לחתום רק באקראי כשיזדמן לו איזה פעם לחתום הוא חותם א"ע כן בלי שום טעם רק מחסרון ידיעתו: הנה ידוע מ"ש הב"ש בשא"נ אות ז' ובכ"ד דהיכי דניכר בהחתימה שינוי במבטא הכל הולך אחר החיתום וכן הורה זקן הגאון נוב"י ז"ל בתנינא חאה"ע סי' קנ"ד דהיכי דיש שינוי בהחתימה בהמבטא אם לא נכתב כפי החתימה הוא פסול ובט"ג באות הנ"ל ס"ק י"ח האריך בענין זה ומסקנתו להצריך בכה"ג ב' גיטין. אמנם הלא כבר כ' בט"ג בש"נ אות י' סק"ב דלא מיקרי חתימה אלא מי שרגיל לחתום באגרות ובשטרות ולא כשחותם באקראי ע"ש ובפרט שכפי מכתבו האיש הזה הוא בור וא"י למה הוא חותם כך הרי כ' בט"ג בש"נ אות ב' סק"ז גבי שם בילא דאין להשגיח חתימתה דידוע דנשי לאו דינא גמירי ואין מה שחותמת א"ע בשביל איזה כונה או קבלה מאבותי' ואף שיראה הרואה שינוי בהחתימה לא יוציא לעז בשביל זה וכי"ב כ' באות ל' סק"ו בשם תשו' פמ"א ע"ש ועתשו' צ"צ סי' פ"ד והלא בתשו' נוב"י הנ"ל שהוא המחמיר בזה בכ"ז מפורש יוצא מדבריו שם דהיכי החתימה במכוון ולא עפ"י קבלה מאבותיו אין להשגיח בחתימה זו כל עיקר ובפרט דלא נמצא בשום מקום שיהי' השם הזה מסובר כהחתימה היחת ובב"ש באות ש' מובא שם פאביל בא' אחר הפ' אבל נח ברז ווי"ן ומבואר