הרי בשמים תקלא

דהירצקא הוא שם בפ"ע ע"ש וא"כ יש לחוש גם בשם קלמנקא דהוא שם בפ"ע וע"כ יש לכתוב המכונה קלמן והמכונה קלמנקא והנה במ"ש לכתוב המכונה קלמן אף דבשני שמות לעז הלא כותבין דמתקרי כנמצא בב"ש בשם תשו' מהר"ם לובלין גבי מירל מירוש הנה כבר נשאלתי ע"ז מהרב מהור"פ חיים טויב נ"י אבד"ק ראנדאל ונראה דהוא משום שכ' במהרי"ט הובא בט"ג דקלונימוס הוא שם מורכב מלשון יון ולשה"ק דקלו הוא בלשון יון טוב ונימוס הוא דרך ומשפט חרוץ כדא' בגמ' עשו לה כנימוס או שכולו הוא שם מלשה"ק שפירושו קולו ודיבורו הוא נימוס לכך מחשבינין לענין זה כשם הקודש וצריך בנ"ד לכתוב קלונימוס המכונה קלמן והמכונה קלמנקא הנלפענ"ד כתבתי דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קנח בעזה"י יום ד' ר"ח מנ"א שנת תרנ"א לפ"ק סטרי יראה בנחמה. בעיר ה' שמה. ה"ה כבוד ש"ב ידידי הרב הגדול חריף ובקי ירו"ש מוה' זלמן לארבערבוים נ"י ראב"ד ומו"ץ דק"ק זאלקווא יצ"ו. מכתבו הגיעני וחשתי להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש באחד שבא לפניו לסדר לו ג"פ ששמו מעריסה יוסף. ובשם זה נקרא לתורה וחותם בו ובפי העולם נקרא יאסיא ודעתו לכתוב יאשיא בשי"ן ימנית ודורש מאתי חו"ד בזה וגם אם לכתוב המכונה או דמתקרי: הנה ידע מ"ש הרמ"א בסוסי' קכ"ט כל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינות כגון ליב שיש מדינות שמדברים בלשון קלילא ליב ובמקצת מדינות מדברים ליבא או ליוא כו' או שהלשונות מתחלפות בקריאת הב' או פ' כו' שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון רפה הולכין אחר לשון בנ"א במדינה שנותנים בו הגט כו' והנה במקומנו המבטא הוא יאסיא כמו שנמצא בט"ג בשא"נ אות י' וכן בש"נ אות ג' גבי גוציא גוסיא ובודאי צריך לכתוב באל"ף ולא בוא"ו אף ששרשו משם יוסף כמ"ש בט"ג הנ"ל וכ"כ לענין גולדא גאלדא גוטליב גאטליב וכמ"ש בב"ש בש"נ ריש אות ג' לענין שם גאדיל דאף שיוצא משם גד שנכתב בלא אל"ף כשכותב גאדי"ל צריך לכתוב באל"ף אחר הגימ"ל וכ"כ רש"ל וט"ז בשם שארקה אף שנגזר משם שרה צריך לכתוב שארקה באל"ף אחר השי"ן וכ"כ בב"ש בש"נ אות ב'. אמנם אם המבטא של בני המקום נתינת הגט לקרוא יאשא בשי"ן ימנית מהראוי לכתוב יאשא אבל לא כמו שעלה ע"ד כ"ת לכתוב יאשיא ביו"ד אחר השי"ן כי כשקורין יאסיא בסמ"ך תנועת היו"ד מורגשת לא כן כשמדברים בשי"ן ימנית שאז אין מרגישין הברת היו"ד כמ"ש בט"ג בש"נ אות ד' סק"ב דוואסיא דוואסא ובאות מ' סק"ט לענין מינציא מינטשא וכן באות ס' סק"ד לענין סאסיא סאשה והאריך בזה באות ש' סק"ז ע"ש וע' בשו"ת ד"ח ח"א סי' ע"א. כללו של דבר דגיעגוע השם יוסף תלוי בהברת אנשי מקום נתינת הגט איך רגילין לבטא בשפתים ובדיעבד אין קפידא בענין זה כמבואר ברמ"א שם דבדיעבד אם שינה בא' מאלו הדברים כשר וכ"כ בתשו' מהרח"ש ולענין אם לכתוב המכונה או דמתקרי הנה אף דהב"ש בשא"נ אות ס' כ' בשם הס"ש לענין שעי' כיון דיוצא משם ישעי' דינו כשם הקודש דכותבין עליו דמתקרי ולא המכונה הא כתב שם הב"ש דלא קיי"ל כוותי' ובש"נ אות ב' מספקא לי' להב"ש בדעת הס"ש עצמו אי ס"ל כן להלכה ואנן נהיגין לכתוב בכי"ב המכונה וכן ביש"ש פ' השולח סי' כ' השיג בזה על המהרי"ק גבי שרה שערלן שדעתו לכתוב בלעז ששרשו בעברי דמתקרי ולא המכונה והוא דחה דבריו והסכים לכתוב המכונה דאין לך כינוי גדול מזה כשמקצרין השם ומוציאין אותו מתיקונו ומכנין אותו בענין אחר וזהו גמגום השם וכינויו כעין כינוי נדרים שהוא קונם קונח קונס אלמא דכל כה"ג איקרי שפיר כינוי ע"ש וע' פסקי מהרא"י סי' ו' לענין יעקב המכונה יעקל ועתשו' נובי"ת חאה"ע סי' קי"ט לענין מי ששמו מאיר יהוד' ונקרא בפ"כ מייאיר ליב בהרגש שני יודי"ן שיש לכתוב מאיר יהודה המכונה מייאיר ליב מפני שגם מייאיר הוא שם של חול ועג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ט וע"ב שהביא בשם גדולי רבני אשכנז לכתוב בקיצור שה"ק המכונה ולא דמתקרי: סי' קנט ועד"ש בנידן שהמגרש שמו שמשון נקרא בפי העולם בפתח תחת השי"ן הא' אם יש לתקן לכתוב בגט אל"ף אחר השי"ן למען לא יהי' מקום לטעות בשם שמשון בחירק: הנה ראיתי בתשו' רח"כ סי' ס"ח בשם חאווע שהורה לכתוב חאוה משום דאף אם יוצא משם חוה שפיר למיכתב חאוה וראי' מתשו' מ"ב סי' קי"א באשה ששמה מלכה בחירק שנזכר בתורה פעמים חסר יו"ד אחת אשת נחור ושנית בת צלפחד ואעפ"כ פסק לכתוב מילכה ביו"ד כדי להפריש בין שם זה ובין שם מלכה בפתח ע"ש אמנם באמת אין להביא מזה לנ"ד דהתם אנו מסופקין בשרשו של השם אם הוא משם חוה או חובה וכן מלכה ומילכה שתי שמות נפרדות נינהו משא"כ בנ"ד הלא כולם נקראים מעריסה שמשון בחירק ע"ש שמשון הגבור הנכתב בקרא ורק העולם משתבשין לקרותן בפתח בודאי אין לנו להטיל אל"ף באמצע לשנות השם מכתיבתו במקרא וגדולה מזו כ' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קי"ח לענין שם הילל אם לכותבו מלא כ' שם דאם נטיל בו אות יתירה שלא נמצא בכתוב יש לחוש לשינוי השם ומוסיף זה אינו אלא גורע ולכך יותר טוב לכתוב חסר ואצ"ל שאם חותם א"ע בדקדוק הלל חסר ודאי אין לנו אלא כחתימתו כענין שכ' בת"ה בשם ירחמיאל ע"ש הרי דאף שנמצא ג"כ הילל מלא בכ"ז יש לכותבו חסר בכדי שלא ישתנה השם מכפי שנכתב במקרא ונהי דגבי שם הילל קיי"ל כפסק הש"ע בסוסי' קכ"ט לכותבו מלא עח"מ וב"ש שם היינו כיון דהמבטא הוא בחירק ותנועת חירק הוא מושך יו"ד כמ"ש הס"ש לענין שם בנימין מלא ע"ש וכן מ"ש בט"ג בש"נ אות ח' באשה שידוע ששמה חוה בפתח וקורין אותה בקמץ יש לכתוב חוה המכונה חאווה והיינו משום דתנועת הקמץ מושך א' משא"כ לתנועת פתח הרי א"צ אל"ף וכבר דחו בתשו' רח"כ סי' ע' וכן בתשובה שאחרי' שם מהגאון בעל מרכבת המשנה הראי' מפירש"י כתובות ס"ט: דתנועת פתח מושך אל"ף ע"ש וכן דחה פירוש זה באס"ז בכתובות שם ומ"ש בר"ן נדרים ל"ז: בהא דקא' התם מקרא סופרים שמים מצרים ופי' הר"ן שאעפ"י שאין בהם אל"ף נקראים כאלו היתה בהם י"ל דהכונה אל"ף בין שי"ן למ"ם וכן במצרים היכי דקרינין בקמץ לפי שהקמץ מושך אל"ף כנ"ל. וכ"כ באמת בפירש"י שם ע"ש וע' מכות ז': בפירש"י ד"ה אם למסורת כו' כשאתה קורא ונשל אתה מוסיף הברה של אל"ף או של ה"א בין נו"ן לשי"ן ע"ש וע' בב"ש שא"נ אות ו' גבי שם ואלק כ' בשם ס"מ כשקורין הוא"ו בקמץ יש לכתוב אל"ף אחר הוא"ו אבל במדינות אלו שקורין בפתח יש לכתוב ולק חסר א' וכ"כ בשם ורידמאן עט"ג שם ס"ק י"ז וכן בשם זאלקינד ובשם לזל וע"ש אות מ"ם נחום המכונה מנלי או מנלא אם קורין המ"ם בפתח ועוד שם גבי מנחם דמתקרי מן דאם קורין המ"ם בקמץ כותבין מאן באל"ף ע"ש ובש"נ בשם בשא חאניכה טשרנא טלצא מטל ועוד בכ"ד. והרי אפי' באות א' השרשית כ' בתשו' הרא"ם ח"א סי' ס"ו דחסרון אל"ף אינו שינוי מורגש דאשכחן בכתוב תיבות הרבה חסרות מהן אל"ף השורש כמו לא יהל שם ערבי וכי"ב ומכ"ש באות אל"ף השמשית ועתשו' נובי"ת סי' קט"ז לענין עיר יאמפאלא כ' שם דאם הוא הי' המסדר הראשון הי' קובע לכתוב ימפלא בלא אל"ף כי אין הפתח תנועה גדולה שימשוך אחריו אל"ף ע"ש והרי במהריב"ל ח"ג סי' ט' כ' דאפי' במקום שנוהגין לכתוב הא' במקום פתח בכתובות ושטרות בכ"ז אם חסר הא' לא איכפת לן כיון דאין מוחלט דוקא להשים הא' במקום פתח וזימנין הסופרים משמיטין הא' לכך אין קפידא בזה אם נחסר לפעמים ע"ש וא"כ כיון שגם אם נכתב בלא אל"ף יקרא ג"כ בפתח כמו שהוא נקרא בפי העולם למה נטיל בחנם אל"ף באמצע לשנותו בכתיבתו מהמקרא אבל בשם לעז כי"ב שפיר יכולין לכתוב אל"ף להרחבת המבטא כמו שנמצא כ"פ בפוסקים אבל בשם שמשון שיסודתו במקרא קודש בלי אל"ף ורק העולם משתבשין וקורין אותו בפתח אין לנו לכותבו בגט באל"ף אם גם בלא אל"ף הוא נקרא כהקריאה בפי העולם: איברא דראיתי מובא בשם מהריב"ל שכ' דאף דכ' הריב"ש בסי' נ"ז הובא בב"י סי' קכ"ח גבי הדרה שכל שאיפשר לפרש הלשון אף בדוחק באופן שלא יהי' שינוי כשר הוא דוקא בשם העיר דכיון די"ל בלשון זה הכי והכי הו"ל כאלו לא נכתב שם העיר כלל דכשר לד' רוה"פ אבל לא בשמו ושמה כיון שאם לא נכתב פסול ע"ש אמנם יפה כ' בזה בס' עזרת נשים שא"נ אות ש' גבי שם שלום וז"ל באופן דאני נבוך הרבה איך יצאנו י"ח בכתיבת שמות הללו שלום בחולם ושלום בשוריק דכיון דמקרי הכי והכי הי"ל כמאן דליתי' וכאלו לא נכתב שם המגרש ויראה ליישב בזה דכיון דכותב שלום בן אברהם מכח שנכתב בן אברהם אנו מכירין ויודעין מי הוא המגרש אם שלום בחולם או שלום בשוריק והרואה הגט יקרא שם המגרש לפי הסימנין שמזכיר שם אביו ושם אשתו וממילא יתברר לו ויקרא הגט כהלכתו עכ"ל וראיתי בט"ג שם שכ' ע"ז ותירוצו דחוק ולפענ"ד שפתיו ברור מללו דהרי באמת כ' בתשו' מהר"ם פדואה סי' ל"ה בשם המרדכי שמכשיר באם לא נכתב בגט רק בן פ' וידוע שאין להאב בנים אחרים אמנם אנן לא קיי"ל כוותי' וכמבואר בב"י רסי' קכ"ט בשם הרשב"א דשם אביו ואבי' לחוד ל"מ ומובן הדבר בטעמא דהרי באמת הא דבענין שמו ושמה בגט הוא משום דכתיב ספר כריתות וא"א לספירת דברים של כריתות אא"כ כתב שמו ושמה כמבואר ברמב"ן ור"ן בגיטין כ'. וכ"ה בר"ן פ"ק דקידושין. ושמה"ט ל"מ אם כ' בגט איש שבסי' מובהק פ' מגרש אשתו פ' כיון דליכא ספירת דברים וה"ה דל"מ מה"ט אם לא נכתב שמו רק שם אביו בלבד דאף שידוע שאין לאב זה בנים אחרים מ"מ ל"ה ספירת דברים בכך ושע"כ כ' באמת א"ז הגאון בס' תו"ג סי' קכ"ט ס"ק ט"ו במי שנקרא תמיד ע"ש אביו כמו בן עזאי י"ל דזה הוי דרך ספירת דברים ע"ש וא"כ לפי"ז אם באמת נכתב שמו ושמה בגט כהלכתו א"כ איכא ספירת דברים