הרי בשמים תקל

איברא דנראה דגם הכותב אידשא בדלת אין מזניחין אותו שהדל"ת והטי"ת מתחלפין בהברתן כשבאין באמצע התיבה ומנוקדין בשבא נח כגון תדשא חדשי קדשי ואינו ניכר כ"כ אם הוא דל"ת או טי"ת אבל מ"מ יען כפי הברת בנ"א שקורין בשם זה בשנון מהראוי לכתוב איטשא בטי"ת אבל איך יעלה על דעת מי שיש לו מוח בקדקדו לומר עוד ההיפך שאם כתוב בטי"ת הוא פסול והרי אפי' לפי טעותו שצריכין לכתוב אידשא בדל"ת ג"כ ל"ה פסול אם כתוב בטי"ת דהרי כ' בב"ש בשא"נ אות ג' בשם גרשון ובאות י' בשם יהוד' בשם ס"ש דבשינה באותיות המתחלפין אפי' הוא להיפך מהחתימה כשר בשעה"ד ומה דהצריך שעה"ד הוא רק כשהוא נגד החתימה אבל בדליכא חתימה כשר בדיעבד בלא שעה"ד ובב"ש ש"נ אות ל' בשם ליבקא ליפקא כ' בשם ס"ש להכשיר וכ"כ בתשו' מהרשד"ם סי' ס"ח וכ"כ בצ"צ סי' פ"ד לענין שם זעליג להכשיר בשינוי מג' לק' כיון שבאים ממוצא אחד ואפי' לפ"ד הט"ג באות ג' ס"ק כ"ח שכ' לחלוק על היתר זה דשינוי באותיות המתחלפים כגון גרשון גרשום הרי כ' שם כיון דניכר השינוי במבטא אינו מועיל מה שהם מאותיות המתחלפים וכן באות ה' בשם הירמוזה שכ' בס' עזרת נשים דאם כ' אירמוזה כשר חולק עליו בט"ג משום דניכר ונרגש הרבה במבטא ע"ש. ובאמת מוכח הכי מדברי הגמ' גיטין ס"ג: גבי ההיא דהוו קרו לה נפאתא אזול סהדי וכתוב טפאתה כו' והרי דטלנ"ת הם ממוצא אחד ואפ"ה הוי שינוי כיון שהבדלם ניכר במבטא אבל בין דל"ת לטי"ת באמצע התיבה אינו נרגש ההבדל בינימו וכ"כ בתשו' מהרח"ש סי' ג' לענין קונשטנטינא דל"ה שינוי אם כתב דל"ת במקום טי"ת שני' ע"ש ועתשו' מהר"א ששון סי' ל' ומכ"ש בנ"ד שאין השומע יכול להבחין הרגשה דקה וקלה כזאת בין אידשא לאיטשא ומה גם כשנכתב עיקר השם אידל והספק הוא רק בהגעגוע ולפי דעתו של הרב הנ"ל ל"ה צריך לכותבו כלל האיך יעלה עה"ד לומר שיהי' פסול בזה והרי גדולה מזו מבואר בט"ג דאם כתב נתן המכונה נטא דכשר כיון שאינו רק לסימן ומכ"ש בנ"ד שאין סברא לפסול גם לדעת האומר שהי' מהראוי לכתוב בדל"ת. ולמעשה כבר נתבאר בדברינו דאף דמאן דכותב אידשא בדל"ת לא משתבש בכ"ז יותר ראוי לכתוב איטשא בטי"ת שבטית ההברה יותר צחה דומיא דכתב בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב בשם רוטנבורג דאף שכולן מזכירין בג' ונכתב כן בכתב גלחות מ"מ מוצא הלשון שנון וצח יותר בק' כותבין כן ע"ש: ומה שרצה הרב הנ"ל לומר שעפ"י כללי דקדוק לשון אשכנז ראוי לכתוב בדל"ת מלבד שגם דבריו בזה תלוים על בלימה ואין להם שורש וענף כלל במח"כ אולם אין רצוני ליכנס בויכוחים כאלה ולו יהי כדבריו הלא כ' הב"ש בכללים כלל א' שאין דורשין בשמות רק כותבין כפי שהוא ההברה. והרי בנובי"ק חאה"ע סי' פ"ז כתב לענין שם עיר פילטץ דבקריאת שמות לעז של עיירות ובנ"א אין להשגיח אפי' כתיבתן מתנגד לחוקי דקדוק לשה"ק לפי שאין מדרך העם לדקדק בקריאת שמות לעיירות או לבנ"א עפ"י דקדוק ע"ש ומכ"ש דלא איכפת לן אם הוא מתנגד אל כללי דקדוק לשון אשכנז ואין כותבין רק כפי הברת בנ"א גם הלא ידוע הוא שבשמות גיטין אין כותבין עפ"י דקדוק לשון לעז רק עפ"י דקדוק לשון תלמוד דהרי לפי דקדוק לשון לעז כותבין צירי בשני יודי"ן ובגט כותבין צירי בחד יו"ד וב' יודי"ן הם פתח חריף ומבואר בט"ג בש"נ אות ו' סק"ג דאם כ' על צירי שני יודי"ן יש לחוש אפי' בדיעבד דהוי שינוי השם ע"ש וכאלה שינוים רבים עצמו מספר כי על כן מהנכון לכתוב בנ"ד לכתחלה אידל דמתקריא איטשא וכן בשמות אחרים כאלה כגון גאלדא גאלטשא פרידא פריטשא וכיוצא בהן הנלפענ"ד כתבתי יום ב' כ"ו מרחשון שנת תרח"ם לפ"ק סטרי יע"א. סי' קנו בעזה"י יום ו' עש"ק טו"ב מנ"א שנת תרנ"א לפ"ק סטרי. שפעת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה וביראה מוה' חיים ישראל בלאך נ"י מו"ץ דק"ק סקאליע יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בענין אשה שבאה להתגרש ששמה מעריסה טויבא רוזא ובקהלתכם שהוא מקום הכתיבה ונתינת הגט ודרה שם זה עשר שנים נקראת רק טויבא בלבד אפס אמה קוראה אותה לפעמים טויבא רוזא וכן בהפאבריק בקהלתכם שהאשה עומדת לשרת שם נקראת מהפועלים על הרוב רק בשם טויבא ולפעמים קורין אותה טויבא רוזא: הנה בתשו' בית אפרים סי' פ"ד כ' בענין כזה לכתוב שני גיטין ולהקדים הגט שכותבין בו ב' השמות תחלה ודמתקרי ע"ש האחד וכ"פ בט"ג בלק"ש סט"ו. איברא דלפענ"ד השם האחד שנקרא בפי רוב העולם הוא העיקר אף דב' השמות הם מלידה כדמצינו בגיטין ל"ד: גבי יוסף יוחנן ורובא מרים ופורתא שרה לפי פיר"ת ז"ל דקיי"ל כוותי' ובב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"א גבי שמחה וריידל מביא בשם הב"י והלבוש דאזלינן בתר קריאת רוב העולם להקדים אפי' שם הלעז לשם הקודש ודעת הד"מ דלעולם מקדימין שם העברי אבל היכי ששני השמות הם קודש או שניהם חול בודאי אזלינן אחר רוב העולם לכ"ע כמ"ש. שם בשם תשו' רמ"א לענין פעסלין אסתר ע"ש ומה שמחדש הט"ג דשם אחד מב' השמות הו"ל קיצוה"ש דחו האחרונים ע' בס' ישיע"ק וד"ח והט"ג בעצמו בלק"ש סק"ג מפקפק בזה וכתב להכשיר בכי"ב לכתוב ראובן דמתקרי ראובן שמעון ע"ש וד"ז הגאון מבוטשאטש ז"ל בס' חסד לאברהם סי' ל"ו מביא שראה כתי"ק של א"ז הגאון מליסא זצללה"ה שהשיב לש"ב הגאון בעל ספר יהושע בזה"ל ומעולם אני נוהג כן במי דרובא קרו לי' ראובן ופורתא ראובן שמעון לכתוב ראובן דמתקרי ראובן שמעון והאריכות בזה ללא צורך עכ"ל ובכ"ז למעשה הייתי מצריך לכתחלה לכתוב שני גיטין אמנם כשיש איזה מניעה ועיכוב מלכתוב שני גיטין כגון ע"י שליח הנני מורה למעשה לסמוך על הגאונים הנ"ל לכתוב רק גט א' ולהקדים השם האחד שקורין רוב העולם והב' שמות בדמתקרי שעל כן בגט הזה שאנו דנין עליו אחרי שכפי ששמעתי נחלקו בזה הרבנים דקהלתכם שאחד מהם הורה לסדר ב' גיטין והשני חולק עליו ונתפרסם הדבר בעיר שצריך לכתוב שני גיטין ויש כאן משום חומרת הנוב"י במהד"ק חאה"ע סי' צ' להזהיר שלא להודיע להבעל והסופר מזה משום חשש ברירה אף שבחת"ס חאה"ע סי' כ"ו משיג עליו בזה בכ"ז עדיף לכתוב בנ"ד גט אחד טויבא דמתקריא טויבא רוזא. ובפרט דהלא בנ"ד גם המיעוט שקורין אותה טויבא רוזא עפ"י הרוב קורין אותה רק טויבא בלבד וא"כ הוי השם טויבא רוזא רק מיעוטא דמיעוטא בודאי אין לספק דילמא הוא העיקר עתשו' פמ"א. ובתשו' נובי"ק סי' פ"ח ובמהד"ת ס' קי"ז ובתשו' ברית אברהם סי' קי"ד ובעיקר הויכוח של הרבנים מ"ד דצריך לכתוב ב' גיטין לא משתבש ומ"ד שדי בגט אחד ג"כ לא משתבש ושלום על דייני ישראל: סי' קנז וע"ד השאלה במי שמעריסה נקרא שמו קלונימוס וכן עולה לתורה ואח"כ הי' נקרא בפי מקצת בנ"א קלמן וכן הוא חתימתו ורוב העולם קורין אותו בפניו קלמנקא איך לכתוב בגט: הנה ידוע ד' הט"ז מ"ש בשא"נ אות כ' בענין שם הירצקא קלמנקא דצריך לכתוב הכינוי כמו שקורין אותו בלשון בנ"א ובט"ג שם כ' לחלק דאם הכינוי מעריסה כן הוא הירצקא או קלמנקא ע"ש א' מאבותיו שהי' שמו כך יש לכתוב כן בגט לכתחלה ובדיעבד כשר גם אם לא כתבו כיון שהכל נקודה א' אבל אם מעריסה שמו הירץ או קלמן ואח"כ נשתרבב לשם הירצקא או קלמנקא די לכתוב לכתחלה בשם הירץ או קלמן ובא"י שם העריסה פוסק ג"כ לכתוב לכתחלה הירצקא או קלמנקא ע"ש וע' בט"ג בשא"נ אות ו' ובלק"ש סעיף כ"א שהעלה דאפי' שם געגוע לקטנות אם הרוב קורין אותו כך בפניו צריך לכותבו ולפי"ז לכאורה בנ"ד הי' צריך לכתוב קלונימוס המכונה קלמן והמכונה קלמנקא וכמ"ש ג"כ הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק כ"ט בשם תשו' מהר"ם מינץ במי ששמו משולם והכינוי שלו זלמן ואח"כ הי' נקרא זעמיל ע"ש יופיו דכותבין משלם דהוא עיקר שמו ועולה לס"ת בשם זה וכותבין המכונה זלמן והמכונה זעמיל ע"ש אמנם לפענ"ד יש לחלק דהתם השם זלמן הוי כמו שם העצם שאינו כינוי דוקא לשם משלם שהוא כינוי לכמה שמות הקודש כגון אפרים יקותיאל שלמה וכדומה והוי זלמן כמו שם בפ"ע רק שהשם זלמן נתכנה ונשתרבב לשם זעמיל ושפיר כותבין המכונה זלמן והמכונה זעמיל משא"כ שם קלמן אינו כינוי רק לקלונימוס ובב"ש מובא באמת דעת הד"מ וכמה אחרונים שלא לכתוב כלל קלמן מפני שהוא קיצור השם ונהי דאנן פסקינין לכתוב המכונה קלמן אבל אם נשתרבב גם השם קלמן ונתכנה לקלמנקא א"צ לכתוב שנית והמכונה קלמנקא ונהי דבשם הירצקא כה"ג הי' צריך לכתוב לכתחלה נפתלי המכונה הירץ והמכונה הירצקא היינו לפי שהשם הירץ לא נתכנה מנפתלי בהברתו משא"כ קלונימוס קלמן הלא יש בקלונימוס האותיות של קלמן ונלפענ"ד להביא סמוכין לזה מדברי הש"ס נדרים י': דפליגי ב"ש וב"ה בכינויי כינויין אם אסורין או מותרין וקיי"ל כב"ה דמותרין ומפרש התם טעמייהו דב"ה למ"ד כינויים לשון נכרים הם דס"ל לב"ה בהני לא משתעי נכרים וכ' הר"ן דאפי' משתעי הכי ליתי' מעיקר לשון אלא דמנייהו משתבשי בהכי ולאו לישנא הוא ע"ש וי"ל לכאורה דהה"נ הלא שם קלמן הוא נתכנה מקלונימוס בהיפוך אותיות הלכך כשאח"כ גם השם קלמן אשתרבובי אשתרבב לקלמנקא לא מן השם הוא זה לכפול עליו המכונה בפרט להב"ש דהמכונה קאי אשם הרי כינויי כינויין אינו שייך להעיקר וע"כ הי' נראה לכאורה דדי לכתוב קלונימוס המכונה קלמן ותו לא. אמנם ראיתי בספר יהושע ל"ש הגאון מט"פ ז"ל בפו"כ סי' קי"ז שכ' שם לחלק בין שם הירצקא לשם שארקה דבשלמא בשם שארקה דיוצא משם שרה דהוא שם הקודש אמרינן האי קה הנוספת הוא מלשון בנ"א וא"צ מה"ד לכותבו משא"כ שם הירץ דהוא שם לעז ל"ש לומר דהוא עיקר השם כיון דשניהם לשון לעז מאי אולמא דהאי מהאי ולכן אמרינן