הרי בשמים תקכט

כבון ביצחק שקורין לו חקין מ"מ כשחותם א"ע בקיצוה"ש צריכין לכתוב יצחק דמתקרי או המכונה חקין וכ"כ בס"ק צ"ח בשם לחם רב לענין שמואל מולי ע"ש ומכ"ש בנ"ד כשחותם א"ע אליה צריכין לכתוב אליהו דמתקרי אליה ואף דבט"ג באות א' סק"ד בשם אברהם אברם ועולה לתורה אברהם וחותם אברם כהקריאה בפי העולם חוכך לומר להצריך ב' גיטין איפשר דמספקא לי' כיון דהחתימה מסייע לקריאת העולם וי"ל עי"ז שאברם הוא עיקר השם ואפשר כיון דהרוב מסייע להעלי' לתורה אברהם הו"ל הוא העיקר וכיון דאיכא ספק איזהו העיקר צריך ב' גיטין וזהו רק באברם שהקריאה שבפי העולם הוא ברור אברם משא"כ בשם אליה הלא בהקריאה בפי העולם בלעדי חתימתו הי' משמעות השם עליא כנ"ל ורק דאמרינן שהחתימה הוא פירוש על קריאת העולם והו"ל כליכא רק חתימה בלבד ובודאי אין לספק שמא אליה הוא עיקר השם וע"כ סגי בגט אחד אליהו דמתקרי אליה ואיפשר שלמעשה הייתי מתיישב להצריך בכה"ג שני גיטין אחר שדעת הנוב"י הנ"ל דשם אליה חסר הוא העיקר ואין הדבר פשוט כ"כ שיהי' השם אליהו העיקר מכח הרוב שנקראים אליהו דהרי כ' הגאון מוהר"מ בתשו' פנ"י מהמג"ש ח"ב סי' ע"ז דל"ש למיזל בתר רוב בשמות שני אנשים חד שמריה וחד שמריהו דדילמא האי גברא אתא ממי ששמו שמריהו וכ"ה בשם תשו' מהרי"ו לענין ירמיה ירמיהו דל"ש למיזל בתר רוב בשני גברי ע"ש אמנם היכי דידוע עלייתו לתורה וחתימתו בשם אליהו אין בזה שום ספק שא"צ לכתוב רק אליהו והרי באמת הסכמת האחרונים הוא לילך בעניני שמות בתר הרוב וע' בט"ג בהגהות וביאורים לב"ש שא"נ אות א' שכ' דגם בא"י איזה שם הקודש הוא מהכינוי של המגרש אזלינין בתר רוב איזה שם הקודש שנותנין לכינוי זה ע"ש ועכ"פ אם העלי' והחתימה הוא ג"כ אליהו אין ספק שא"צ לכתוב בגט רק אליהו בלבד ונראה דאפי' אם הי' חותם אלי' עם רשימה מ"מ אם המגרש מפרש חתימתו שכונת הרשימה לשם אליהו בודאי נאמן כמ"ש בט"ג בשם המג"ש דאם המגרש מפרש כונת רשימתו הוי כחותם כן בפירוש וכ"כ הב"ש גבי ישעי' ישעיהו דנאמן על כך וכ"פ בתשו' חת"ס הנ"ל וע' בשו' רח"כ סי' ס"ב ומכ"ש בנ"ד שחותם כן בפירוש יפה סידר חתנו הרב נ"י לכתוב רק אליהו בלבד. ובנידן השם גרשון ג"כ לא ידענא מקום ספק בזה דכיון שנקרא כן בפ"כ וגם עלייתו לתורה וחתימתו הוא גרשון הא ל"ה יכול לכתוב בע"א ורק בא"י אם שמו הוא בנו"ן או במ"ם כ' הב"ש דצריך ליתן שני גיטין אבל לא בידוע ומ"ש הב"ש בשם רש"ל דאם חכם א' סידר גט וכ' גרשון בנו"ן או במ"ם ואומר אח"כ שכך הגידו לו ששמו כך הוא א"נ דקיי"ל ת"ח המורה הלכה ובא לאחר מעשה אין שומעין לו הלא כ' בט"ג שם דל"ק הכי אלא בגוונא דמיירי התם שהמגרש ואחיו היו מסופקים ואיכא קצת רגל"ד שלא להאמינו הא לא"ה מה"ת לחשוד אותו במשקר ואף דמצינו בברכות מ"ג: דר"פ אמר הלכה כב"ה לאשתמוטי נפשי' היינו דלפעמים מיקרי ואמר משום כיסופא לאשתמוטי נפשי' אבל מה"ת לחוש לזה בסתם ולמה לא נימא שהאמת כדבריו ולכך עבד עובדא הכי ע"ש וע' בספרי שו"ת הר"ב סי' קכ"ט מ"ש בענין זה ובפרט לפמ"ש בחי' הריטב"א ביבמות ע"ז. דהא דאין שומעין לת"ח אם אמר לאחר מעשה אינו משום דחיישינן אשקרא ח"ו אלא דחיישינן מר שנו"נ בהלכה כדי לקיים דבריו אמר בדדמי כסבור שקבל כו' וכל הני מילי אי אמר מגמרא אבל כשאמר מסברא וה"ר לדבריו שומעין לו ע"ש א"כ זה ל"ש בנ"ד דאם אנו חושדין אותו ע"כ אמר שקר ח"ו וחוץ מדברי הט"ג הנ"ל אפשר לומר דמש"ס דברכות הנ"ל אין ראי' דאפשר כיון דר"פ טעה דבריך אהדס ברישא והדר אשמן ואכסיף לומר שטעה השמיט א"ע ואמר דהלכה כב"ה בידעו שלא יקבעו הלכה כמותו משום דהלכה כדברי המכריע וא"כ אין חשש שיבא תקלה ע"י להבא ומצינו בר"ה כ"ט: ואין משיבין לאחר מעשה ופירש"י גנאי הוא שנוציא לעז טועים על עצמנו ושפיר אפשר דמשום כיסופא מיקרי ואמר מה שאינו אבל כבנ"ד שנחשוד להמסדר שמשקר במה שא"ל הבעל ששמו גרשון הרי איכא תקלה גדולה שהאשה תנשא לעלמא בגט זה וח"ו לחשוד כן אפי' לקל שבקלים שע"כ כל המערער בזה ידו על התחתונה וחוששני לו מחטאת: ס' קנד ובנידן שנשלח לק' גט ממדינת צרפת שכתוב בו אליהו ארי' המכונה אלי הוא ברור לפענ"ד דהגט פסול דהוי שינוי השם דאם נקרא שמו כמו במדינתינו אליה חסר הא טעה בתרתי דהשמיט הה"א דגם הי' צריך לכתוב דמתקרי כיון שהוא שם שכתוב במקרא ואם קורין שם אלי היינו הלמ"ד בחירק נהי דשם זה לא נמצא בקרא והא דכתיב במלכים א' ט"ז חיאל בית האלי עפירש"י שם שמביא ב' פירושים ולשניהם אינו שם בפ"ע אבל עכ"פ הא כל שהוא מלה שיש לה פירוש בלשה"ק צריך לכתוב עליו דמתקרי כמ"ש בב"ש ואם כתב המכונה במקום דמתקרי פסול. וע"ד שנסתפק אם מועיל נתינת הגט בבי"ד טרם הותר הקשר בנימוסיהם כבר חקר בזה הגאון הפלאה בשו"ת גבעת פינחס סי' ל"ב וכתב דלא תליא זב"ז כלל ע"ש. דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה: סי' קנה נשאלתי באשה מתגרשת ששמה מעריסה אידל ובבית בעלה היו קורין אותה כן אכן במקום נתינת הגט שהאשה דרה שמה כעת משעה שהלכה מבית בעלה המתגרשת ממנו וגם קודם נישואי' עם בעלה זה בהיותה יושבת במקום הזה עם בעלה הראשון הכל קורין אותה איטשא ואין ידוע משם אידל כלל איך כותבין בגט: הנה לכאורה נראה דיש לכתוב בגט אידל דמתקריא אידשא כמ"ש בב"ש בשם יוסל או יוסקא שכותבין יוסף המכונה יוסל או יוסקא אף שהקריאה היא בקמץ תחת היו"ד ובשם הקודש הוא בחולם בכ"ז מאחר שנגזר משם יוסף יש לכתוב בוי"ו וה"ה בשם אידשא כיון שהוא משתרבב משם אידל יש לכתוב בדל"ת אמנם יותר נראה לכתוב איטשא בטי"ת ואין להשגיח בזה שהשם העריסה הוא אידל דשמות כאלה שהברתן בצדי"ק שבורה הם נכתבין בטי"ת שי"ן ולא בדל"ת שי"ן כגון מינטשא טשרנא טשיזא דהרי אפי' בשם הקודש מצינו לפעמים שכשלועזין אותו משנין גם כתיבתו לפי הברת הגעגוע כגון שלמה שלומקא אלעזר לאזר שרה שארקה סאיי' חוה חווקה וגם ביוסף יוסקא דעת כמה מהאחרונים ז"ל שאם נקרא היו"ד בקמץ יש לכתוב יאסקא וה"נ אף שהשם העריסה הוא אידל בדל"ת בכ"ז כפי שמגעגעין אותו משתרבב הדל"ת לטי"ת וכותבין איטשא והנה רב א' רצה לומר שא"צ לכתוב רק שם אידל בלבד ואם רוצין לכתוב הגעגוע יכתבו דוקא אידשא בדל"ת ושאם נכתב בטי"ת הוא פסול כמ"ש האחרונים בשם ריבה שאם כתב ריווא פסול: והנה לענין לכתוב שם אידל בלבד בודאי אינו נכון דהרי דוקא גבי שרלה חנלה דשני התנועות בתחלת השם הם שוין די לכתוב שם העריסה בלבד כמו שהאריך בזה בב"ש ש"נ אות ב' גבי שרה שארקה ועט"ג שם סק"ח אבל אידל עם אידשא ליכא שני תנועות שוות וכמ"ש בט"ג בש"נ אות י' סק"ו גבי יוכבד וקורין לה יוכלין דצריך לכתוב הכינוי משום דבשם יוכבד הכ"ף נקראת בסגול ומוכרתת מן היו"ד שננקדה נקודת החולם שלפני' משא"כ בשם יוכלין הכ"ף בשבא נח ורהוטה אל היו"ד שלפכי' ומתחברת הכ"ף אל היו"ד ע"ש וה"ה בשם אידל הדל"ת הוא מוכרתת מן האל"ף שלפני' ובשם אידשא הדל"ת הוא בשבא נח ורהוטה אל האל"ף שלפני' ועט"ג ש"נ אות ר' סק"א ובפרט דהלא עיקר קפידא הוא על מקום הנתינה ושם הכל קורין אותה בכינוי זה וא"י לשום אדם אם שם העריסה שלה הוא אידל ואיפשר דנקבע שם זה לעצמו כמ"ש בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ט לענין רחל רעכלן הובא בט"ג בש"נ אות ר' סק"ב וכמו בשינא שינציא בט"ג בש"נ אות ש' וכן לענין מרים מירוש ביש"ש סי' כ"ו הובא בט"ג בש"נ אות י' סק"ד שכ' דמירוש אינה הברה אחת כ"כ עם מרים וכיון דאשה אינה עולה לתורה ואינה חותמת לא נוכל לידע בבירור שכל שם מירוש בא ממרים וחוששין שמא שם אחר הוא לגמרי ע"ש וע' בט"ג בשא"נ אות מ' סק"ה לענין דיעבד בכה"ג וא"כ בנ"ד בודאי יש לכתוב הגעגוע בדמתקרי: ובנידן מה שרצה הרב הנ"ל לפסול אם כתב איטשא בטי"ת ומדמה לה לשם רבקה ריבה שאם כתב ריווא פסול דבר זה מביא לידי גיחוך דהלא מבואר בט"ג בלק"ש ס"ק מ"ב הטעם כיון שהוא שם הקודש צריך לכתוב הגעגוע כפי הנחת השם הקודש וכ"כ בחת"ס אה"ע ח"ב סי' כ"ח ממשמעות תשו' מהראנ"ח ובשם יוסל יוסקא לדעת האחרונים שכ' לכתוב בוא"ו י"ל כיון דגם שם יוסף נקרא בלשון בנ"א בקמץ לכך גם כשנשתרבב לשם יוסל או יוסקא אין לשנות האותיות מגוף השם וגם כפי הנראה מדבריהם שם העיקר מה שפסלו הגט שנכתב ריווא הי' רק משום שהיו בו שני טעיות שהי' כתוב גם יו"ד בין הווי"ן להאל"ף שעי"ז נשתנה השם מקריאתו ע"ש אבל משום זה לחוד שנשתנה מכפי הנחת השם העיקרי לפענ"ד אין לפוסלו כל שאין שינוי במבטא וראי' לזה דהרי ביחיאל איחל כ' ביש"ש פ"ד דגיטין אות י' שאין כותבין איכל בכ"ף כיון שנגזר משם יחיאל ובתה"ד חולק עליו והובא ברמ"א סי' קכ"ט סל"א ופוסק לכתוב בכ"ף וכ' הטעם משום שיש שקורין חי"ת כמו ה"א ואי איתא דבכה"ג שמשנין כתיבת שם הגעגוע מכפי הנחת שם העיקרי הוא פסול מאי תיקן אם נכתב בכ"ף הרי עוד גרע יותר שאם היו כותבין בחי"ת ליכא חשש רק למקצת מדינות שקורין ח' כמו הא' ועתה שנשתנה מחי"ת לכ"ף הוי השינוי לכ"ע א"ו דאין זה פוסל בדיעבד כל שאין שינוי במבטא ועתשו' בית אפרים סי' פ"ז לענין שם עטיא שיש לכתוב בטי"ת ואין לחוש במה שנגזר משם אסתר ומבואר בס"ש בשם נטע שלפי מבטא הספרדים שקורין התי"ו בדגש כמו טי"ת הוי נטע קיצוה"ש מנתן ואפ"ה כותבין נטע בטי"ת ולא בתי"ו ועט"ג שם סק"י. גם איפשר לומר דהתם בשם ריבה חמור כיון דהגעגוע יש לו פירוש בלשון הקודש לכך הוי שינוי אם מוציא השם מקודש לחול אבל בשם לעז יכולין שפיר לכתוב כפי הגעגוע ואין לנו להשגיח על מוצא השם והנחתו. והרי בט"ז בשם כתריאל כ' בפשיטות דאין שינוי אותיות פוסל כלל בשם לעז ע"ש ואף דלא קיי"ל כוותי' בזה עכ"פ אין להקפיד אם כותבין הגעגוע שלו בשינוי מעיקר השם רק כפי הברת הגעגוע: