הרי בשמים תקכח

ממנדל למענדל וכדומה וכן במרדכי גיטין פ' המגרש כ' וז"ל ומה שקורין בורזי"ש ואנו קורין באוריי"ש נראה בעיני דכיון שמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא והוא לשונם לדברי לשון קלילא אין להקפיד כלל עכ"ל ובב"ש שם סוף הסי' כ' דאפי' במקום כתיבה אין מבטין כן יש לכתוב לכתחלה כמו שמדברים במקום הנתינה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד אף שבמקום כתיבת הגט קורין אותה סאבל אם במקום נתינת הגט קורין אותה סאבל היו צריכין לכתוב לכתחלה סאבל ובפרט דהלא מובא בט"ג בש"נ אות ס' שנמצא בס"ג למהרא"ש שם סאבל בודאי יש לכתוב כן אף שקורין אותה סוביל והרי גדולה מזו כ' בתשו' צ"צ סי' פ"ד לענין שם מערקל אף שבמדינה זו אין קורין מערקל בסגול אלא מרקיל בפתח בכ"ז יש לכתוב מערקל בע' כיון שנמצא בס"ג לכתוב מערקל בע' אין לשנות ע"ש והלא יותר ניכר ההבדל בין פתח לסגול מחולם לקמץ דהרי הספרדים מבטין נקודת חולם כהברת קמץ שלנו ונהי דלכתחלה לא היינו מורים לכתוב סאבל בקמץ כשנקראה סוביל בחולם כמ"ש הב"ש בשא"נ אות ג' בשם גאטליב דבמקום שקורין בקמץ יש לכתוב גאטליב ובמקום שקורין בחולם יש לכתוב גוטליב וכ"כ בשם גאלדא גולדא וע' בט"ג בשם יוסף יאסף ובשם מארד"ש מורד"ש ובשם קאפלמן קופלמן אבל עכ"פ ל"ה שינוי גמור לפסול בדיעבד אם לא שיוכל להשיג בנקל מהבעל גט אחר: סי' קנב ובדבר השו"ב בק' שנעשים קצבים שוחטים לעצמם ומוכרים לאחרים הנה לית דין צריך בשש שיש למחות בידם לא מיבעיא למ"ש הר"ש בפ"ב דנגעים דהא דא' בעירובין ס"ג. צורבא מרבנן חזי לנפשי' הוא דוקא היכי דלא אתחזק איסורא אבל היכי דאתחזק איסורא אסור להורות לעצמו כדא' בפ' עד כמה כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו. וא"כ הא יש כמה הוראות בעניני שחיטה שהשו"ב מורים לעצמם ושחיטה הא הוא אתחז"א וע' בתוס' בכורות ל"א. שהקשו ג"כ הסוגיות דעירובין ודבכורות אהדדי והניחו בתימה והנה אף דגם סתם סכין אינו בדוק ובחזקת פגום הוא כבר כ' בס' בכ"ש בחי' שם דלד' הר"ש מיתוקמא הא דצורבא מרבנן חזי לנפשי' בסכין מוצנע אבל בסתם סכין אסור לו לשחוט בזה"ז שאינו מראה בכל פעם סכינו לחכם אסור לו לשחוט לעצמו ע"י שבודק בעצמו הסכין והנה באמת גם גוף השחיטה הא הו"ל אתחזק איסורא דבהמה בחיי' בחז"א עומדת והרי הצורבא מרבנן רואה לעצמו ושוחט בו ומ"ש בט"ז סוסי' י"ח מכח רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן שע"כ כ' הרמ"א שם דאינו אסור רק מצד המנהג ולא מדינא ע"ש אינו מובן דהרי בגמ' בכורות שם מוקי הך דחוץ מבכורות עצמו אפי' ביחיד מומחה אמנם כבר ביאר בפמ"ג במשבצות שם דכונת הט"ז הוא מכח דכיון שהוא מומחה הא בידו לתקנו כמבואר באמת בתוס' פסחים דף ד': ורק לענין הסכין ע"כ מוכרחין אנו לאוקמי בסכין מוצנע משום דבגמ' ביצה כ"ח: אמרי' דאסור להשחיז הסכין ביו"ט ואפ"ה ת"ח רואה לעצמו וע"כ כהבכ"ש הנ"ל דמיירי בלא אתחז"א אבל גוף השחיטה ע"כ הוא משום בידו. וא"כ בזמנינו הלא הדרך הוא שהשו"ב מורה לעצמו בכל מה שיקרה איזה שאלה בשחיטה דהוא נגד חז"א והלא זה אין בידו לתקנו וא"כ בודאי אסור מדינא כל שהוא נוגע ועפ"י האמור מיושב קושי' התוס' בנדה כ': איבעיא להו כזה טיהר איש פ' חכם מהו כו' ת"ש דילתא אייתא דמא לקמי' דרבב"ח כו' והק' דלמאי דס"ד דווהכי א"כ ל"ל לילתא להביא הדם לפני החכמים למה לא הראתה לר"נ בעלה ולד' הר"ש הנ"ל י"ל דהיתה עומדת בז"נ דאז היא בחזקת טמאה עתוס' זבחים כ"ט. וענובי"ק חיו"ד סי' ס"ג ובסד"ט סי' קצ"ו ס"ק י"ח. וא"כ במקום חז"א ל"ה ר"נ יכול להורות לעצמו כיון דנ"מ גם לאחרים לענין טהרות. וכ"כ בט"ז הנ"ל ובסי' שי"ב דהוראה אסור מדינא ואף להבית הלל בסי' שי"ב שהשיג על הר"ש בזה מהא דקיי"ל בסי' קכ"ז והוא מדברי הרא"ש דאדם נאמן על שלו אפי' באתחז"א וע"כ דהטעם הוא משום דבידו לתקנו ובכור אין בידו הלכך אינו נאמן גם בלא אתחזק והכי מבואר בפירש"י בכורות הנ"ל דלכך רואה קדשיו משום דבידו למיתשל משא"כ בכור מרחם קדוש דאיהו לא אקדשי' ולכך אינו נאמן דנחשד עליו ע"ש ובאמת הדבר מוכרח שכן הוא דהרי בנולד הבכור הוא ומומו עמו ל"ה אתחזק איסורא כמ"ש בפירש"י ביצה כ"ו: ד"ה ושוין ע"ש וא"כ לד' הר"ש בכה"ג שרי צורבא מרבנן לראות לעצמו ולא לישתמיט חד מהפוסקים שיאמר דבכה"ג חזי צורבא מרבנן בכור לנפשי' ובאמת מדברי הש"ס ביצה הנ"ל מוכרע דאסור גם בכה"ג מדקא' התם על הא דרצה לסייע דאין מוקצה לחצי שבת מהך דושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן ומוקי כגון דיתבי דייני התם והרי הו"מ לאוקמי כגון דחזי בעל הבכור צורבא מרבנן בשעה שנולד דכיון דלא אתחז"א הא חזי לנפשי' א"ו דלא תליא מילתא באתחז"א כלל. אמנם הלא גם הבית הלל שם הסכים לאסור בשו"ב מצד המנהג שלא יהי' שוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים וכבר כ' הרמב"ם ספ"י מה' שחיטה שבזה"ז אסור ליקח בשר מטבח ששו"ב לעצמו ומוכר לאחרים אא"כ הוא מומחה ומוחזק בכשרות עש"ע יו"ד סוסי' ס"ה ובש"ך סי' קי"ט ובעוה"ר מעטי המציאות המה והלא כבר צווחו קמאי על המנהג שנוטלים הטבחים הכרכשות מהכשרות וכל ההיתרים שכ' הפוסקים ביו"ד סי' ח"י ליתנהו בזה ובפרט אחר שנתפשטה בזמנינו הקולא להתיר בקליפת הסירכות הלא דבר זה תלוי ביד השו"ב אם לשבט אם לחסד בודאי איכא בזה משום חשדא. כי על כן החובה על כ"ת לעמוד בפרץ לתקן המעות הלז להרים מכשול מדרך עמו. וע"ד השו"ב שמזלזל במצות זריזין ומקלו יגיד לו לבעט במנהגי ישראל ובחומרות שהחזיקו בהם אבותינו כאשר חשב כ"ת במכתבו בודאי למיגדר מילתא ראוי להעביר שו"ב כזה ולהסיר אדרתו מעליו והלא יש כמה חומרות בבדיקות שהחזקנו בהם מצד המנהג לאסור אם כן אפוא איך תהי' מסורה הבדיקה ביד שו"ב קל הדעת כזה שאינו חושש לכמו אלה ויאשר כחו וחילו לגדור גדר בישראל: סי' קנג ובדבר הגט שסידר חתנו הרב מוהד"צ נ"י בשם המגרש גרשון בן אליהו שהמגרש העיד בפניו שיודע בבירור שמעריסה שמו גרשון וחתימתו ועלייתו. לתורה הוא גרשון בן אליהו וכן חתם אביו א"ע ועלה לתורה בשם אליהו רק שבפי העולם הי' נקרא אליה ויצאו עוררין על הגט באמרם שצריך ליתן ד' גיטין הנה הלכה פסוקה היא בש"ע סי' קכ"ט סכ"ב דאפי' בלא נודע אם שמו אליה או אליהו יכתוב אליהו וכ"פ ביש"ש פ"ד דגיטין אות א' ומבואר הטעם בתה"ד סי' רל"ג משום דאזלינן בתר רובא שנקראים ע"ש אליהו הנביא אפס דבב"ש שם כ' בשם מהרי"ט דאם נקרא בפי העולם אליה וא"י חתימתו ועלייתו לתורה צריכין לכתוב ב' גיטין ובשו"ת ח"ס חאה"ע סי' כ"א וסי' כ"ו כתב דבהגט הראשון צריכין לכתוב אליהו שהוא העיקר כיון דרוב אלי' דקרא הוא בוי"ו אבל אם ידוע חתימתו ועלייתו אליהו מלא אין לספק שיהיו צריכין לכתוב גם שם אלי' שנקרא בפי העולם אפי' בדמתקרי כיון שהוא קיצור השם וכן העלו כל גדולי האחרונים מלבד הנובי"ק סי' צ' שדעתו דהעיקר הוא שם אלי' חסר ובתשו' שבו"י ח"א סי' קכ"א כ' שעשה הלכה למעשה במושב זקנים בהסכמת הגאון ר"ד אופנהיים ז"ל דאף שקורין העולם אלי' היינו שמבליעין הה"א וקורין אלי' כמו יו"ד במלאפו"ם בכ"ז כיון שנקרא לס"ת אליהו יש לכתוב כן אף שבחתימתו מחו חותם א"ע אלי' ע"י רשומה היינו מטעם שלא לכתוב שם יה וכ"ה בט"ג בשם הרבה פוסקים לכתוב אליהו בוי"ו אף אם חותם א"ע אלי' עם רשימה והביא בשם השב יעקב שתמה על הב"ש שכ' בשם ס"ש שאין דרך לכתוב רשימה על ב' אותיות דהרי לפי הטעם שא"ר לכתובו אותיות השם א"כ הא גם יו"ד ק"א לבד הו"ל מאותיות שאין נמחקין לכך כותב אלי' ולעולם ששמו אליהו בוא"ו ע"ש ובאמת מצינו בש"ס דיטין ל"ו. שהיו חותמין א"ע באות א' לסימן משום טירחא דר' אושעיא חתם ע' ור"ח ס' והכי מצינו בפ"ד דמע"ש משנה י"א במוצא כלי וכתיב עליו. ק' כו' רי"א כולם שמות בנ"א הן ע' פי' הרע"ב ובתיו"ט שם ובפי"ב דשבת משנה ה' כ' התיו"ט לענין שבת דהכל לפי הזמן והמקום שהסכימו עליו אנשים שיהי' אות פלוני סימן לתיבה פלונית וא"כ בזה. הסכימו הוא בין האנשים שמי ששמו אליהו חותם א"ע אלי' עם רשימה מפני כבוד השם ולכך אין לכתוב בכה"ג רק אליהו בלבד ושם אלי' ל"ה רק קיצור השם: והנה אף דבקיצוה"ש שאיפשר שהוא שם בפ"מ צריכין לכותבו כמו אלחנןחנן היינו משום דגם שם חנן הוא מצוי כמו אלחנן ולכך צריכין לכותבו בדמתקרי משא"כ שם אלי' הא לא שכיח שיקרא אדם בנו מעריסה אלי' א"צ לכותבו וכ"כ בט"ג ס"ק ל"ג והרי חזינין באברהם אברם אף שאברם הוא שם בפ"ע בכ"ז כ' הרש"ל הובא בב"ש דאף שנקרא בפ"כ אברם אם אין לו קבלה ע"ז שנקרא שמו מלידה אברם א"צ לכותבו ולד' מהר"ם אף בידוע שקרא שמו אברם כל שאינו אומר שבני משפחתו נקראים כן מן הסתם יש לכתוב רק אברהם דזיל בתר רובא כמ"ש בט"ג סק"ב וסק"ה הרי דאף דאברם הוא שם בפ"ע בכ"ז כיון דהרוב נקראים אברהם א"צ לכתוב דמתקרי אברם וה"ה בשם אלי' כל שא"י שנקרא שמו מלידה אלי' וגם אין לו חתימה א"צ לכתוב רק אליהו בלבד. ובלא"ה י"ל דהרי כפי קריאת העולם אינו שם בפ"ע כיון דכפי שמבטין העולם בקריאתו בסגול הי' נכתב עליא ושם כזה לא מצינו אפס כשהוא חותם ג"כ אליה שפיר יש לכותבו בדמתקרי כמ"ש בט"ג בלק"ש עיירות ונהרות ס"ק י"ג ע"ש ואף דכ' בט"ז אות א' דעל החתימה אין לכתוב דמתקרי מ"מ מלבד דבחה"ס ח"ב מאה"ע סי' הסכים לכתוב גם על החתימה דמתקרי חוץ לזה י"ל דבנ"ד גם הט"ז יודה כיון דבאמת הוא נקרא אלי' רק שלפי ביטוי קריאת העולם איפשר שכונתם לכנות עליא אמנם כשהוא חותם אליה הוא מגלה בחתימתו פירוש קריאת שמו בפי העולם שהוא אליה דהרי המעלה דקריאת העולם הוא משום דמתחזק שמי' בהכי דקרי לי' ועני כדא' בב"ב קס"ז: וכשחותם אליה חסר מגלה דהחזקת שמו ע"י קרירת העולם הוא אליה חסר עט"ג אות א' סק"מ ובאות נ' סק"ה וא"כ שייך שפיר לכתוב דמתקרי כיון שע"י החתימה הוי קריאת העולם אליה. והרי בס' ג"פ ס"ק ס"ח כ' דאפי' קיצוה"ש שא"צ להזכירו בגט