הרי בשמים תקכז

בד"ת ועד האלהי' יבא דבר שניהם וקרבו למשפט לפניך ודרוש תדרוש מעמי לחות דעי איך לידייני' להאי דינא: הנה לא נכחד ממך דברי הש"ך בח"מ סי' צ"ט סק"ד שפוסק שאין הלוה נאמן לומר שהוא של אחרים עד שיביא ראי' שכן הוא דחיישי' לקנוניא ול"מ הודאתו לחוב לאחרים אף שיש לו מיגו דהוי מיגו במקום חזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו ואף שישבע אותו האחר שהוא שלו אינו נאמן אכן בתומים שם העלה דאמרי' מיגו וכ' דכן יש להורות אפס בשכבר ראהו בידו דנימא מיגו דיהיב לי' במתנה כ' דיש לפקפק כמ"ש הראשונים בפ"ב דכתובות גבי שטר אמנה דנוח לו לומר שהוא של אחר דמובטח בו שלא ירצה לגזול את שלו אבל ליתן לו במתנה ירא ממנו שיעכבו חבירו לעצמו ויפשוט לו את הרגל ע"ש אמנם בנ"ד הלא כתב האססעקוראנץ נכתב ע"ש ראובן וחזינין שאינו ירא ממנו א"כ אית לי' שפיר המיגו דהי' נותן לו במתנה וא"כ נראה דאחרי שראובן ישבע שהשחת שלו מחויב לוי להחזירו לו וכדהביא שם בתומים דשבועה עכ"פ בעי כדין הבא ליפרע מנכסים משועבדים דלא יפרע אלא בשבועה. וה"נ הבע"ח הזה דינו כדין לוקח ע"ש סק"ד. ומלבד זה כיון ששמעון הי' סגן הסעקיועסטר והי' רגיל להתעסק בהסחורות של החצר ההוא בודאי אין ראי' ממה ששכר הוא המקום על השחת לשנאמר בו חזקה שהוא שלו כמבואר בש"ע שם ס"ג גבי סרסור דאין החפצים הנמצאים בביתו שהוא רגיל למוכרם בחזקת שלו שימשכנם בע"ח ולבר מן כל דין כיון שזאת ידוע שראובן קנה מעיקרא השחת והרי כתב האססעקוראנץ מוכיח על זה א"כ לענין דנימא ששמעון קנאו אח"כ ממנו מדשכר את המקום על השחת עכ"פ הלא בכה"ג ל"ש החזקה כ"מ שנמצא ת"י אדם הוא שלו כמבואר בסי' רמ"ה ס"ז מקבל מתנה שבא בע"ח לגבות ממנו ואמר אינו מתנה בידי אלא אני שומר עליו נשבע היסת ותחזור לבעלי' ואפי' לפמ"ש בס' שע"מ סי' צ"ט ליישב שלא תקשי מזה על שי' הסמ"ע והש"ך שם דהיכי שכבר תפס המלוה המטלטלין עבור חובו כיון שיכול אדם לתפוס עבור חובו הוי כלוקח וטענינין ללוקח ולא מפקינין מיני' והך דסי' רמ"ה מיירי היכ' שהמלוה בא לגבות מהם חובו בכה"ג לא טענינין לבע"ח שקנאם הלוה ע"ש בכ"ז בנ"ד הלא הי' התפיסה ע"י עכו"ם ול"מ כלום כמבואר בתשו' מהרי"ק הובא בד"מ ח"מ סי' כ"ו דתפיסה ע"י ערכאות ל"מ וענובי"ת ח"מ סי' ל'. וגם מה שחילק השע"מ שם אח"כ בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין א"נ לחוב לאחרים בהודאתו ומחזקינן שהם שלו דתפיסתו מוכחת עלי' הדבר ברור דבנ"ד ל"ש תפיסתו מוכחת עלי' כיון דלא נמצא באמת השחת אצלו בביתו רק שהוא שכר המקום של השחת והרי אומר ששכרו בממון של ראובן וכתב האססעקוראנץ מוכיח ומרע לי' להחזקה דכ"מ שנמצא ביד האדם הוא שלו. גם הרי בכנה"ג ח"מ סי' צ"ט בהגהות הטור אות ט' כ' בשם הר"י הלוי דהא דא' כ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו היי"ד חפץ או מעות אבל בסחורות ל"ש הך חזקה. וכי"ב כ' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ח הובא בנתה"מ סי' ס' ס"ק י"ד לענין חזקת כנכ"ה לחלק בין סחורות לשאר מטלטלין ע"ש שע"כ מכל הלין טעמי נראה ברור שראובן נאמן בשבועה שהשחת הוא שלו: סי' קנ ועד"ש באשה מתגרשת ששמה מעריסה ליבא נעכא ובפ"נ אינה נקראת רק בשם ליבא בלבד ורק אביה ואמה ואחדים מבני משפחתה במקומה קורין אותה בשני שמותי' ובמקום הנתינה אין יודעין רק משם ליבא בלבד ואשה זאת אינה יודעת לחתום והגאון בט"ג בלק"ש סט"ו כ' בכה"ג לכתוב לכתחלה שני גיטין אמנם כיון שבנידן הנשאל צריכין לשלוח הגט ע"י שליח עמי בעצה תשאל שלא להצריך רק גט א'. הנה הטעם של הט"ג הוא דדעתו דמי שניתן לו מלידה שני שמות הויין כשם אחד וכשהעולם קורין באחד הו"ל קיצור השם ובתשובותיו בס' בית אפרים סי' פ"ה האריך בזה ומביא מד' המהריב"ל שמטעם זה יש לחוש לכתוב ב' השמות בב' תיבות אבל בחדא שיטה וכ"כ בספר יהושע חאה"ע סי' ק"ד אמנם באמת הט"ג בעצמו לא ברירא לי' מילתא דא ואיהו גופי' כ' בלק"ש סק"ג במי ששמו מעריסה ראובן שמעון וקורין אותו ראובן בלבד ועולה וחותם בשניהם כ' וז"ל ולכן אין לכתוב רק ראובן שמעון ומה שנקרא ראובן הוא קיצור וקיצוה"ש א"צ לכתוב כלל ומ"מ הרוצה לחוש ולומר דדילמא כיון שנקרא בפ"כ ראובן הוי כנקרא בשם אחר בפ"ע יוכל לכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן ואם כתב להיפוך ראובן דמתקרי ראובן שמעון ג"כ כשר אע"ג דהעלי' והחתימה נקרא בשניהם א"כ זה עיקר מ"מ כל שב' השמות כתובין בפירוש אין לחוש לעיקר וטפל ובפרט שיש שרוצים לומר דהקריאה שם זה לבד נותן לו יתרון ועילוי על חבירו להקדימו אף שלפענ"ד בשמות הלידה דמה שנקרא בפי העולם אינו רק מחמת קיצור אין כאן עילוי ויתרון כלל מ"מ אין חשש מלעשות כן להקדימו ולכתוב ראובן דמתקרי ראובן שמעון עכ"ל הרי שדעת הט"ג בעצמו שיכולין לכתוב השם שנקרא בפי העולם לעיקר אף דהעלי' והחתימה הוא בכפילת השמות מכ"ש בנ"ד בודאי יש להקדים השם לובא [ואם בוא"ו או ביו"ד תלוי בהברה אם דוחקין החירק עט"ז ש"נ אות ל' ובט"ג שם סק"ג] שנקרא בפי העולם וליבא נעכא בדמתקריא אף דפורתא קורין אותה בב' השמות מ"מ הרי כח עלי' וחתימה עדיף מקריאת פורתא כמבואר בפוסקים ואפ"ה כ' הט"ג שיכולין להקדים השם שקורין העולם מכ"ש באשה שא"י לחתום דליכא לא עלי' ולא חתימה רק דפורתא קורין אותה בב' השמות בודאי יכולין להקדים השם הא' שקורין אותה רוב העולם והב' שמות בדמתקריא והמעיין בביא"פ שם יראה שלכן הכריח לכתוב דוקא ב' השמות קודם משום שבכתובה היו כתובין ב' השמות ונעשה עי"ז קריאת ב' השמות עיקר כמו שהביא שם מד' הס"ג של מהר"י מרגליות ע"ש. וכן מורה באמת פשטות לשון הרמ"א בסי' קכ"ט סט"ו דכל כה"ג שאין מוכח מתוך הלשון שהוא קיצור השם אין לדונו לקיצוה"ש רק לשם אחר שבחרו העולם לקרותו בשם זה ובתשו' חסד לאברהם מד"ז הגאון מבוטשאטש ז"ל חאה"ע סי' ל"ו מעיד שראה בכת"י א"ז גאון יעקב מליסא ז"ל שיש להקדים השם הא' שקורין רוב העולם ולכתוב כפילת השמות בדמתקרי וכן מפורש יוצא מדבריו בס' תו"ג סי' קכ"ט ס"ק י"ז שכ' ברוב קורין מרים ופורתא מרים שרה שיכתבו מרים דמתקריא מרים שרה ומשמע גם אם הב' שמות הם מלידה וכ"נ מד' מהרי"ק שורש צ"ח דשם א' מב"ש כפולין ל"ח קיצוה"ש ובשו"ת דברי חיים ח"א חאה"ע סי' ע"ה ובח"ב סי' קנ"ו דוחה ד' הט"ג הנ"ל מהלכה שעל כן אף שבגט שניתן מיד הבעל להאשה לא מלאני לבי לעשות מעשה כנגד הט"ג והייתי מצריך ב' גיטין אבל לא כמ"ש הוא ז"ל לסדר הגט הראשון בקדימת הב' שמות אלא שהגט הראשון יהי' בקדימת השם הא' שקורין בו הרוב וכפילת השמות בדמתקרי אבל כיון שבנ"ד הוא גט ע"י שליח בודאי די רק לכתוב גט א' בשם לובא דמתקריא לובא נעכא ענובי"ת חאה"ע סי' צ' וכן מורה ובא בס' ד"ח הנ"ל בס' קכ"ו בגט ע"י שליח עכ"פ וביותר שבנידוננו במקום הנתינה א"י רק משם לובא בלבד אפשר דהי' די גם לכתוב רק שם לובא בלבד דלא גרע מחניכה שהכל קורין בה ועט"ג בשא"נ אות נ' סק"ב ובשו"ת פנ"י ח"ב סי' ע"ח: ובנידן שם המגרש שנקרא אורי וכך הוא חתימתו ועלה בדעתך לכתוב דמתקרי עירא ע"ש עירא היאירי בנקודת חירק וקמץ הנרגש יותר במבטא לשוננו מלקרוא אורי בחולם וחירק עכ"ל תם אני ולא אדע מה ספק הוא זה הלא מקרא כתוב הוא בתוה"ק בצלאל בן אורי ואצלינו הלא נקודת החירק ודמלאפום הם קרובים במבטא ומחמת מהירת המבטא אין ניכר הבדל בין הברת חירק למלאפום עט"ג בשא"נ אות א' סוס"ק ב' ואיך יעלה על הדעת לכתוב עירא אחרי שאין שם זה מצוי אצלינו כלל והלא מבואר בתה"ד דבשמות אזלינן בתר הרוב ועט"ג שא"נ אות נ' סק"ה לענין שם הירש אף שלפי המבטא שלנו הי"ל לכותבו בעי"ן מ"מ יש לכתוב השם כפי הרגילות שהוא דבר הידוע ומפורסם שהנחת שם זה ביו"ד ובפי העולם בסגול וכמו שאין חוששין בכה"ג בשמות הקודש כגון מי ששמו אלי' שכותבין באל"ף והניקוד הוא האל"ף בצירי והלמ"ד בחירק אעפ"י שהעולם רגילין לקרות האל"ף בסגול והלמ"ד בשוא וכאלו הי' כתוב עלי' אין מקפידין ע"ז עכ"ל ומכ"ש בנ"ד שהאיש הזה חותם א"ע אורי אין כאן מקום ספק ולעולם אין לכתוב רק אורי בלבד: ובדבר אם אבי האשה המתגרשת כשר לשליחות הגט אם כי הרמ"א בסי' קמ"א סל"ג מחמיר במקום דאפשר לכתחלה אבל בנידן זה שכתבת שאין ידם משגת לשכור שליח אחר בודאי יוכל למנות את אבי האשה לשליח הולכה דכשר מעיקר הדין אף לכתחלה ועתוס' גיטין ד"ה: ד"ה ה"ג דגרסי זימנין דמייתי לה אשה או קרוב וע"ש ברא"ש. דברי גיסך דור"ש באהבה: סי' קנא בעזה"י יום א' כ"א מנ"א שנת תרמ"ט לפ"ק סטרי. שפעת שלומים מגבהי מרומים לכבוד ש"ב ידידי הרב הגאון המהולל בר פחתי ובריבי כש"מ יצחק אייזק שור נ"י אבד"ק בוקארעשט יצ"ו במדינת רומעניען. מכתבו הגיעני היום וחשתי להשיב לו אותיום מפני הכבוד עד"ש ברב א' שסידר גט בשם סאבל וכן אמרה האשה שקורין אותה סאבל וכן נכתב בכתובתה ועתה הביא דוד האשה גב"ע מרב א' שהיא נקראת סובל ונפשו היפה בשאלתו אם נחוץ לסדר גט אחר ולכתוב סוביל: הנה שאלתו באה סתומה ולא פורש אם מעריסה ניתן לה שם סוביל ועתה היא נקראת בפ"כ סאבל דאז בודאי היו צריכין לכתוב סאבל כיון דהשם סובל נשתקע וגם אם במקומה היא נקראת בשם סוביל ובמקום הנתינה היא נקראת סאבל הלא שם סוביל מבטין סאבל ובמדינת אשכנז קורין רק סאבל וגם אותן שקורין סוביל במדינתינו יודעין שמן השם סאבל הוא זה וכיון שתלוי בהברת אנשי המדינה בכה"ג לא איכפת לן בדיעבד בשינה כמ"ש ברמ"א סוסי' קכ"ט להכשיר בשינה