הרי בשמים תקכו

קצת מחמת נגיחת הקרן אפי' הגיע לשיעור מסמוס דנהי דנתמסמס הו"ל כניטל זהו דוקא היכי שאין עליו עור דשלטא בי' אוירא והולך וכלה לגמרי אבל אם העור קיים שפיר הדרא בריא כדמצינו בחולין מ"ו: גבי יבשה הריאה דהוי שיעורא כדי שתפרך בצפורן וקא' דאף לרבנן דס"ל גבי אזן בכור דשיעור היובש הוא שאם תינקב אינה מוציאה דם גבי אזן בכור לא הדרא בריא אבל ריאה דלא קא שלט בה אוירא הדרא בריא ופירש"י דהרוח מקלקל את המכה ובמק"א העירותי לפמ"ש בתוס' כתובות ל"ג: ד"ה דילמא בהא דקא' התם אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי תעלה ע"ד שזה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד שחובשין אותו ואי מית קטלינין לי' כו' ממאי דבמזיד ונקה מקטלא דילמא בשוגג ונקה מגלות והק' התוס' איך שייך גלות אם מת אחר שחבשוהו ב' או ג"י הרי א' במי שאחזו שחט בו שנים או רוב שנים ה"ז אינו גולה דחיישינן שמא הרוח בלבלתו ותי' דדוקא בשחט בו רוב שנים חיישי' לבלבול הרוח אבל בשאר חבלות אין הרוח מזיק כ"כ שיכולין לשמור יפה מבלבול רוח לכרוך על המכה שום דבר ע"ש והנה בתוס' זבחים י"ב: הקשו דאמאי אצטריך לר"י מום בם הני הוא דכי עבר מומם ירצו הא כל הדחויים אם עבר מומם לא ירצו הואיל ונדחו אידחו הא מום עובר לא ילפי' דלדחי דל"ה דחוי דהתם ממילא הוי ותי' דאיכא מום דאינו עובר אלא ע"י רפואה ולפי"ז קשה היכי שרי רבנן לשחוט ביבשה האזן בשיעור שתנקב ואינה מוציאה טיפת דם הרי חזינן דבריאה כה"ג כשרה דהדרא בריא ורק דבאזן שליט בי' זיקא ולא הדרא בריא הרי לפ"ד התוס' הנ"ל דהיכי דאפשר לכרוך שום דבר שלא ישלוט בו הרוח ל"ח לבלבול הרוח שיפסיד החבלה וא"כ ה"נ כיון דאפשר לכרוך על מקום זה של האזן שלא יפסידנו הרוח ויחזור לברייתו הלא גם היכי ואינו עובר כ"א ע"י רפואה ג"כ הו"ל מום עובר ומכ"ש בכגון זה שא"צ לרפואה רק לשמירה משליטת הרוח בודאי הו"ל מום עובר ואין שוחטין עליו ואפשר דהתוס' בכתובות הנ"ל דכ' דל"ח לבלבול הרוח אם אפשר לכרוך שום דבר זהו דוקא לענין שהרוח יגרום מיתה אבל מ"מ אינו מועיל לענין שיחזור לברייתו דאפי' אם כורך שום דבר כיון דהוא באבר חיצוני שליט בי' זיקא ולא הדרא בריא אמנם ילה"ק מברייתא דחולין נ"ז: דקא' ובגלגולת שי"ב נקב ארוך אפי' נקבים הרבה מצטרפין למלא מקדח אר"י בן המשולם מעשה בענבול בא' שנפחתה גלגלתו ועשו לו חידוק של קרוי' וחי' א"ל רשב"א משם ראי' ימות החמה הי' וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת וקשה דהרי בלא"ה י"ל דאין ראי' משם דכיון דעשו לו חידוק של קרוי' ונסתם הנקב לא שליט בי' אוירא ולכך הי' חי אבל אי ל"ה סותמין הנקב באמת ל"ה חי ואין ראי' משם דטריפה חי' דאפשר דחי משום דלא שלט בי' אוירא שימות ע"י הנקב שבגלגולת דהרי לענין שלא ימות ע"י שליטת הרוח מהני סתימת איזה דבר כנ"ל וצע"כ] וע' בסוכה ל"ו. בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפה מהו כו' דילמא התם הוא דלא שליט בה אוירא הדר בריא אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחא כו' וכן בנדה נ"ה. קא' דטעמא דחכמים דפוסלין בגלודה משום דאהכי והכי שליט בה אוירא ומתה ע"ש וא"כ ה"ה די"ל בנ"ד דאפי' החולקים ע"ד הב"ח וס"ל דעור לבדו אינו מציל בכ"ז היכי דיש תחתיו בשר אלא שנתמסמס אמרינן דמגין עכ"פ לענין דנימא דהדרא בריא כיון דלא שליט בי' אוירא. ובפרט דבנידוננו הלא נתרפא ונסתם באופן שאינו ניכר כלל וגם לפמ"ש האו"ה שהובא בט"ז וש"ך רסי' מ"ו דבכל דבר שיש שיעור לחסרונו ל"מ סתימה מ"מ מלבד דלכמה פוסקים צריך להיות מפולש וכ"פ בתב"ש להכשיר בהפ"מ כשאינו מפולש חוץ לזה הרי הטעם דל"מ סתימה ביש שיעור לחסרונו הוא משום דמה בכך דסותם סוף כל סוף חסר הוא כמ"ש בכו"פ סי' ל"ו ס"ק י"ב לענין יבשה הריאה וכ"ה בפמ"ג בפתיחה לה' טריפות הריאה וזה תינח בסתימה מבשר או מחלב אבל בחזר ונתרפא יפה דנתמלא החסרון הלא אין כאן חסרון כלום אפס די"ל דהוי סתימה דסלקא לאח"ז דל"מ אמנם הרי לשי' הב"ח הנ"ל דטריפות דכרס החיצונה ל"ה טריפות מחמת עצמו רק מחמת שסוף הכרס הפנימי לינקב ונראה מד' הפמ"ג במש"ז סי' מ"ט סק"ג שהביאו ולא השיג עליו דפוסק כוותי' ובאמת נראה כדבריו מהא דקיי"ל בטריפות דכרס החיצונה בגדולה הוי השיעור טפח ובקטנה ברובא ואמאי ל"א הגדול לפי גדלו ובקטנה הוי לפי ערך שיעור טפח בגדולה כדקיי"ל בשאר טריפות בכ"ד וע"כ דהטריפות הוא רק משום שסוף לינקב הכרס הפנימי וקים להו לחז"ל דלא יזיק לכרס הפנימי רק בקרע טפח או רובא דהוי ככולו] א"כ בכה"ג הא מהני גם סתימה שלאח"כ כמ"ש ביו"ד סי' מ"א לענין חצר הכבד. ולבר מן דין יש להקל בנ"ד כיון שנתרפא באופן שאין שום רושם ניכר כלל זהו עד מוכיח של"ה הלקותא באופן המטריף דאלו הי' בדרך שנטרף ל"ה חוזר כבראשונה והי' ניכר איזה רושם עכ"פ כדמצינו בנדה נ"ה. והרי בשר דגזעו מחליף וטמא אמר מר בר ר"א בשר נעשה מקומו צלקת ופירש"י כלומר רושם נראה בה חריץ או גומא ואין כולו חוזר עתוס' שם ובחולין קכ"ח. ד"ה כוליא שכ' דעצם הוי אין גזעו מחליף דאף שמתרפא קצת אבל אין מתרפא כבתחלה שניכר רושם אחרי הרפואה וכן בבשר נעשה צלקת ע"ש וע' גיטין ס"ח. חיורא באוכמא לקותא הוא ופירש"י לקותא הי' שם בבשר ונהפך העור ללבן ע"ש ונראה מכ"ז דאם לא ניכר שום רושם הוא הוכחה של"ה בו לקותא גמורה וע' בס' דעת קדושים מהגה"צ מבוטשאטש זצוקללה"ה סי' מ"ב סק"ב שהאריך להוכיח דע"י נגיחה בקרן אין חשש לנקיבת הכרס הפנימי כל שהעור שלם [איברא דמה שמבואר בתוך דבריו שם דע"י נגיחת קרן א"צ לבדוק כנגדו באברים הפנימיים דכח לנקוב אין בקרן רק שע"י מתיחה נקרע ע"ש באורך. הנה באמת מבואר איפכא מדברי שו"ת הרשב"א ח"א סי' שפ"ג שכ' וז"ל כל שנקבו הדקין בין בנקב שוה בין בנקב משופע טריפה ואותן קצת אנשים שאמרו לך שדרך רוב הבהמות כן אין שומעין להם שמא שותפים היו או הקצבים שותפים של עמלק שאנו לא ראינו כן להבהמות כלל כ"ש לרובן ושאלתי לבקיאין הקצבים ואמרו לי כי זה מנגיחת בהמה אחרת שכן דרכן ולפיכך עובר מכח הנגיחה הנקב למעלה בשפוע כו' ע"ש וכ"כ בתשו' פנ"י ח"א סי' י"ב שכל שהוא מחמת נגיחת קרן צריך בדיקה כנגדו ע"ש ואפשר שהם מיירי באופן שאין העור שלם אבל כשהעור שלם ל"ב בדיקה כנגדו] ובפרט דיש לצדד ג"כ דהוי ס"ס כיון דבחולין נ"ב: הוא איבעיא דלא איפשטא אי ברוב קרוע או ברוב ניטל וא"כ נהי דקיי"ל להטריף גם בנקרע משום דסד"א לחומרא ערא"ש שם סי' ל"ט מ"מ הוי ס"ס ספק שמא רוב קרוע כשר ואת"ל רוב קרוע טריפה שמא כהב"ח דל"ה טריפות מצ"ע ומועיל סתימת העור שעל כן אף דבעובדא דידן כבר היתה הפרה מעוברת אז ולידה לחוד ל"מ להוציא מס' טריפה בכ"ז החלב שריא מטעמי דאמרן: ובדרך אגב אומר במה שראיתי בספר מנחת חינוך מצוה ל"ד שכ' להסתפק באם עשה חבירו טריפה אם נהרג עליו וכ' שם דלשי' הרש"ל דרק רוב טריפות אינן חיים אבל מיעוטן חיים א"כ הוי דין זה כמו עשאו גוסס שכ' בתוס' סנהדרין ע"ח. דאינו נהרג עליו אף שרובן למיתה ובד"נ אזלי' ב"ר בכ"ז כיון דחזינן דהקילה תורה דחובשין אותו אעפ"י דאמדוהו למיתה אין הורגין אותו כ"ז שהוא חי וה"ה בעשאו טריפה אך להסוברים דאפי' מיעוט טריפה ליכא דחי אפשר דהורגין אותו ושוב הביא הא דא' בגיטין מ"ג. גבי הבעיא דמי שח"ע וחב"ח שקידש מהו ת"ש המית מי שח"ע וחב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו וא"א קידושיו לאו קידושין יורשין מנ"ל אראב"א כשעשאו טריפה ופריך כופר הוא ואר"ל כופר אינו משתלם אלא לאח"מ ופרש"י כיון דבכופר כתיב והמית איש או אשה א"כ כאן דכתיב מכה איש ומת ג"כ דוקא במת אבל טריפה לא ע"ש ובמחכת"ה אשתמיט מיני' דברי הש"ס ב"ק מ"ב: דדריש ר"ע התם והמית איש או אשה מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נזקי' ליורשי' ופריך והתניא וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו ואר"ל ל"א אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאח"מ והו"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק וקא' מ"ט ופירש"י מ"ט אין כופר משתלם אלא לאח"מ אע"ג דכתיב והמית נימא דכיון דאמדוהו לישתלם מחיים א"ק והמית איש או אשה השור יסקל וכ' באס"ז שם בשם הר"א מגרמיזא ז"ל דמוכיח מהשור יסקל כו' דכמיתת הבעלים כך מיתת השור ורוצח אינו נהרג עד שימות הנרצח לגמרי ע"ש הרי דברוצח פשיטא לי' דבעי' שיומת הנרצח לגמרי וכופר דאינו משתלם רק לאח"מ מיני' ילפי' ואפשר דברוצח פשיטא לי' כיון דילפי' בסנהדרין ע"ח: מקרא דאע"ג דאמדוהו למיתה חובשין אותו עד לאחר מיתת הנרצח אבל בעשאו טריפה ונהרג בינתים ע"י אחר אפשר שמי שעשאו טריפה נהרג עליו דמלשון ומת לא מוכח כלום. והנה אין להוכיח מד' התוס' חולין מ"ב: ד"ה אר"י א"ש וכן לטרפה כו' א"נ לענין טרפות אדם קאי וכן לטרפה נמי אגלגולת דמשכחת בי' חומרא וקולא חומרא לענין הורג את הנפש וקולא לענין פדיון בכור כו' ולענין עשה חבירו טרפה ע"ש הרי שכ' התוס' דנהרג עליו אם עשאו טריפה ז"א די"ל דנהרג עליו אם מת אח"כ כמו באמדוהו למיתה דחובשין אותו עד שימות הנרצח והורגין אותו אח"כ ואפשר דאם נהרג בינתים ע"י אחר א"ח עליו מיתה מי שעשאו טריפה: סי' קמט וע"ד העובדא דאתא לקמך בראובן שקנה בחצר אחד מאת הממונה בכח הבאנק הנקרא סעקוועסטער ערמת שחת לערך תשעה קלאפטער והבטיחו בהאססעקוראנץ על שמו אח"כ שלח את שמעון שהי' סגן הסעקוועסטער הנ"ל לשכור עבורו מערל א' תושב הכפר ההוא מקום להניח שם השחת למען לא יגבהו איזה בע"ח מהמאסע בחובו וראובן נתן ביד השליח שמעון מעות עבור שכירות המקום ושכר העגלות להוביל השחת למקום המושכר ואחר עבור ירחי מספר ושמעון כבר עקר משכני' וסיכי' מהכפר הלז בא לוי בע"ח של שמעון לעבוט עבוטו בכח הערכאות והראו לו הערלים מהכפר ההוא על השחת לאשר שמעו מפי שמעון שהשחת הלז הוא קנין כספו ובאמת הגיד שמעון כן שרצה להתפאר בפני הערלים שהשחת הוא שלו וראובן העריך משפטו בערכאותיהם נגד לוי שהשחת הוא שלו והראה הכתב מהאססעקוראנץ וכן הודה שמעון שהשחת הוא של ראובן וביני וביני נמכר השחת בהגעריכט וכסף הפדיון מונח שם עד אשר יתברר הדבר עם מי הצדק וכבר נגוזו ועברו כשלש שנים ועוד לא נחרץ המשפט בהערכאות וקבלו ע"ע להגיש עצומותיהם