הרי בשמים תקכד

ע"י שנתנפחה מחמת ריבוי אכילה ושתיי' ונפשך בשאלתך להודיעך חות דעתי העני' אם החלב מפרה זו שריא: הן כבר ראתה עינך מה שצדדו האחרונים להתיר החלב בזה מכח ס"ס דילמא הלכה כד' י"א בטיו"ד סי' מ"ח דהכרס הפנימי הוא היכי דפרעי טבחי לבד ושמא לא ניקב הכרס כלל. והנה בפמ"ג שם בשפ"ד סק"ד כ' לענין דינא נראה דכל הפוסקים פסקו כריב"ח אין לעשות מזה ספק וכל הכרס כולו בכ"מ שניקב טריפה אכן בפר"ת סק"ב הביא מד' רש"י ורמב"ם והרי"ף ובעל העיטור דאינו רק ספק טריפה דשמא הלכה כרבה בר ר"ה ע"ש ובספר האשכול מרבו של הראב"ד ה"ר לפסוק כרבה דכרס הפנימי מפרעתא וחיצונה הנחבא ממנו בין הצלעות וגם בס' אור זרוע הגדול ה' טריפות סוסי' תי"ד מביא ד' רבינו חננאל דפסק כרבה משום דאמימר דהוא בתרא דריש כולהי שיעורי דתנאי ואמוראי בכלל מפרעתא לבר מההוא דרב וריב"ח והוי ריב"ח יחיד נגד רבים ומדהביא שי' ר"ח באחרונה מוכח דגם איהו דעתו לפסוק הכי וערשב"א בתה"א בית שני שער ג'. והנה אף אי האוסרין הם הרוב ול"ה הספק דפלוגתא ס' השקול כבר כ' בס' סד"ט סי' קפ"ג סק"ב ובכ"ד דאף אם ס' א' אינו שקול ג"כ הוי ס"ס דסמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא ע' יבמות קי"ט. וחולין ע"ז: סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות ובפירש"י שם ועתוס' נדה י"ח. ד"ה שליא והנה אף להפוסקים שהובאו בט"ז וש"ך סי' ק"י דס"ל דס"ס ל"מ במקום חזקה והרי קיי"ל בהמה בחיי' בחז"א עומדת ולד' רבים מהפוסקים אמרינן הכי בכל ריעותא מחיים ולכאורה למ"ש המ"ל בפ"ב מט"צ ה"א דהיכי דאיכא גם ספק במציאות ל"ש לומר בשביל החזקה לא ישתנה הדין [ער"ן פ"ק דקידושין גבי נתן הוא כו' ועפמ"ג סי' ל'] וא"כ ל"מ הס"ס הנ"ל. אמנם לא מיבעיא למ"ש הפנ"י בכתובות ס"פ המדיר דבמקום חשש נקב שע"י קוץ או מחט איכא חזקה טובה להתיר יען דבשעה שנולדה לא נולדה עם קוץ או מחט והוי חזקה מבוררת ולכן מוקמינין אחזקה גם בנולדה הריעותא מחיים ורק בס' נקב שע"י חולי שיכול להיות שנולדה עם הנקב ל"ה חזקה ע"ש א"כ איכא בנ"ד חזקה להיתרא אולם מד' הרמ"א בסי' נון באמת לא נראה הכי אלא בדאיכא ריעותא מחיים בכ"ע איכא חז"א אולם זהו רק לענין הבהמה גופה אמרינין דבהמה בחיי' בחז"א אבמ"ה או שא"ז עומדת ומחזיקין מאיסור זה לאיסור טריפה אבל ל"מ חז"א דידה לגבי החלב ועד כאן ל"א בכתובות י"ג. לד' המכשיר בה מכשיר בבתה דמהני חזקת האם לגבי הבת אלא משום דתלויין זב"ז וממשיכין חזקת האם על הבת אבל בנ"ד אף אם הבהמה אסורה משום אבמ"ה או א"ז בכ"ז על החלב הא ל"ה מעולם לא איסור אבמ"ה ולא א"ז ואף דאיכא מ"ד דם נעכר ונעשה חלב וא"כ הי' על החלב מעיקרא איסור דם בכ"ז מלבד דלא קיי"ל כוותי' אלא כמ"ד אברי' מתפרקין כמ"ש בסוסי' קפ"ט חוץ לזה הא ל"ש בזה מחזיקין מאל"א כיון דבשעה שהי' דם הא ל"ה אסור משום דדם שלא פירש מותר ואחר שנפרש הא נתהו' לחלב שהוא היתר. גם הא נשתנה אז לגוף אחר ול"ש בי' מחזיקין מאל"א כהא דא' ביבמות כ"ג. לכי מגיירה גופא אחרינא הוא. וכעין מ"ש במג"א סי' רט"ז לענין מוסק וא"כ שפיר יש לדון בנ"ד להתיר החלב מכח ס"ס דאף דאיכא לברורי ע"י בדיקה אחר השחיטה אם ניקב הכרס הפנימי בכ"ז דעת הנוב"י במהד"ק חיו"ד סי' נ"ז דבחיי הבהמה לא מיקרי איכא לברורי מה שיכולין לבדוק אחר שחיטה. והן אמת דממאי דמהרא"י בפסקיו הובא בש"ך סוסי' ק"י מביא ראי' לדעתו דמהני ס"ס אפי' באיכא לברורי מהא דס"ל לר"ת בס' דרוסה שנתערבה באחרים הו"ל ס"ס אעפ"י שיכולין לברר ע"י בדיקה הלא מבואר דפשיטא לי' דמה שיכולין לברר ע"י בדיקה אחה"ש ג"כ מיקרי איכא לברורי אמנם הרי באמת ברמ"א סי' ק"י ס"ט פוסק דס"ס מהני אפי' באיכא לברורי וכ"פ הש"ך בכללי ס"ס אות ל"ד ועשעה"מ ה' ט"מ בכללי ספקות כלל ג' שכ' דהסכימו כל הפוסקים דא"צ לברורי ואף דהרשב"א בחי' חולין נ"ג. כ' דצריך לברר בכ"ז בתה"ב חזר בו וכתב דא"צ לברורי ועכ"פ בדאיכא טירחא העלו הפוסקים דא"צ לברר ערא"ש פ"ב דע"ז סי' ל"ה ועט"ז סי' פ"ד ס"ק י"א ובפמ"ג שם ובמג"א סי' תל"ז וכן התיר בתשו' ג"ש סי' ו' החלב מפרע צולעת משום ס"ס שמא לא שף ושמא לא איעכל ניבי' וכ' שם דל"ה במקום חז"א משום דלגבי החלב ליכא. חז"א וכ"כ בתשו' ברית אברהם סי' כ"ב: והנה ראיתי בס' בינת אדם שער הקבוע סי' נ"ד שכ' בבהמה צולעת לאסור החלב אף דאיכא ס"ס דאפי' את"ל דא"צ לבדוק הא איפשר שאפי' בלא בדיקה יראה שנשמט הירך ויתברר למפרע שאכל חלב טריפה ומצינו כי"ב בשומרת יום וזבה דטבילתן ביום ובעילתן תלוי' דשמא תראה ותסתור אע"ג דמותר לבעול ה"ז גרגרן וה"ה הכא החלב אסור מה"ט. אמנם בשער או"ה סי' כ"ה חזר בו וה"ר להתיר מחולין ע'. דקא' לא מחתך ומשליך ופירש"י ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין הוי וזה למ"ד למפרע הוא קדוש הרי דאע"ג דכשיצא רובא למפרע קדוש מ"מ ליכא איסורא וה"ה בחלב אע"ג דכשימצא טריפה הי' אסור למפרע מ"מ בשעת היתרו מותר והא דגזרו רבנן בזבה היינו לפי שהוא איסור כרת וכשאינו עומד להתברר בודאי אפי' באיסור כרת ל"ג כדמצינו בפ"ה דטהרות בס"ט ברה"ר דהלכה כחכמים דפליגי על ר"ע ומטהרין אפי' בגברא אע"ג דאיפשר שיתברר אמנם באיסור לאו אפי' עומד להתברר בודאי כמו בבכור ג"כ שרי וה"ה בחלב עכ"ד. והנה אף דבאיסור שאינו להרחקה אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת כביבמות קי"ט. ובפרש"י שם בכ"ז הרי כ' במ"ל פ"א מה' יו"ט ובנובי"ק חא"ח סי' כ"א דזהו רק בלאו שחייבין עליו מלקות אבל באיסור שא"ב מלקות ל"ש מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וא"כ הרי ידוע מ"ש הרמב"ם פ"ה ממא"ס והובא בב"י רסי' פ"א דאיסור חלב טריפה אינו רק כח"ש וא"ב מלקות א"כ ל"ש מה לי איסור לאו כו' ובאמת ל"ה צריך לזה דבלא"ה אינו דומה להך דנדה דהתם אם תראה תסתור למפרע ועשה איסור בודאי משא"כ בנ"ד אף אם ימצא אח"ש הכרס הפנימי נקוב הלא נוכל לתלות שבשעה שנחלבה ל"ה נקוב עדיין ולא יתברר בודאי שהי' אז חלב טריפה ולבר מן דין נראה דהיכי דעכשיו הוא שרי מדינא משום ס"ס אין אנו חוששין למה שאיפשר שיתברר אח"כ שאינו כן כדמצינו ביבמות ס"ז. באשת כהן שמת בעלה והניחה מעוברת כולן זכרים יאכלו העבדים בתרומה ופירש"י דל"ח לחלקו של עובר משום דהוי ס"ס שמא נקבה ושמא תפיל ול"ח שמא תלד זכר ויתברר דבאיסורא קאכיל. וכ"מ מגיטין כ"ח. במשנה המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים והאשה מותרת לינשא לשוק ואף שעומד להתברר בודאי ואיפשר שיבורר שבאותה שעה הי' מת ונמצא שנשאת למפרע באיסור. והכי מבואר בתוס' קידושין מ"ה: ד"ה בפירוש בשם ר"ת לענין קידושי קטנה. ואפי' לד' הר"מ מיוני שם נ"ח אלא שמא יקדשנה אבי' אחר זמן והבעל לא ידע ויהי' עמה באיסור אבל לחוש לשמא כבר קידשה ויתגלה אח"כ שקידשה לכ"ע ל"ח אלא מוקמינין לה עתה בחזקת פנוי' שלא נתקדשה עדיין והך דזבה דבעילתה תלוי' דמי לשמא ימות וכהא דא' התם בגיטין בגמ' שם בכהן שאמר לאשתו ה"ז גיטך שעה א' קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד וא' התם שמא מת ל"ח שמא ימות חיישי' דעל להבא ל"ש לאוקמי אחזקה ובכל שעתא איכא לספוקי שמא ימות תוך אותה השעה ונמצא שאוכלת מיד עתה באיסור וה"ה בזבה שמא תראה אח"כ ועביד למפרע בעת הבעילה איסור משא"כ לענין אכילת החלב בחיי הבהמה שיש היתר ס"ס או חזקת כשרות ל"ח כלל שמא יתברר אח"כ שעתה הוא טריפה דזה דמי לשמא מת דל"ח אף אי בודאי יתברר אח"כ אלמפרע והנה ראיתי לש"ב הגאון מלבוב ז"ל בס' שו"מ מהד"ק ח"ב סי' פ"ב שכ' דליכא כאן ס"ס כיון דהוי משם א' וגם אינו מתהפך ע"ש ובאמת הלא דעת הרמב"ם דל"ב בס"ס מב' שמות ופוסק הכי בפר"ח סי' ק"י עחו"ד שם וע' מג"א סי' תל"ט סק"ג מש"כ בשם הד"מ ועתשו' ח"ס סי' קמ"ד ובפרט לפ"מ שהעלינו דהחלב אית לה חזקת היתר ובכה"ג בודאי מהני לכ"ע אף שהוא מש"א כמ"ש בתוס' כתובות ט' וגם ל"ב מתהפך בכה"ג ע' פלתי סי' קפ"ז וק"צ. אמנם בנ"ד י"ל דבלא"ה ל"ה ס"ס כיון דהך דיעה דל"ה כרס הפנימי רק היכי דפרעי טבחי לא הובאה בש"ע אין לצרפה לס"ס כמ"ש בס' עין זוכר מהג' חיד"א במערכת הס' אות ל"ב בשם ס' בעי חיי ועפמ"ג בכללי הס"ס במחודשים ג'. וגם הלא עכ"פ רבו האוסרין [ [ועתבו"ש סי' מ"ח סק"ג שקרא תגר על המדפיסים שקבעו הג"ה בטור שם לה"ר להמתירים ניקב הכרס שלא במקום דפרעי טבחי לסתור ד' חכמי הש"ס ע"ש ובב"ח] ורבים מהפוסקים כתבו דאם ס' א' אינו שקול ל"ה ס"ס עב"י אה"ע סי' ו' ובש"ך יו"ד סי' נ"ג ס"ק י"ד ובכללי ס"ס דין ל"ג ובט"ז סי' ק"צ סק"א: והנה במרדכי בחולין פג"ה אות תרע"ה מביא בשם מהר"ם מר"ב דציר נבילה וטריפה אינו אסור רק מדרבנן דזיעה בעלמא הוא ורק ציר טמאה הוי דאוריי' מקרא דהטמאים ומבואר בתוס' בכורות ו': ד"ה רוטב וקיפה דחלב הוי כמו ציר ועתוס' חולין צ"ט: ד"ה שאני ע' פלתי סי' ס"ב ופ"א ובשפ"ד סי' פ"א ס"ק י"ב וכ"נ דעת רבותיו של רש"י שהובא ברשב"א חולין ט'. ולדידהו ע"כ הא דא' חולין קי"ז. דחלב טריפה אסור אינו אלא מדרבנן וי"ל עוד דהרי בגמ' בכורות שם מייתי קרא לאסור חלב טמא מגמל גמל וקא' דאצטריך קרא דסד"א חלב חידוש הוא כו' וי"ל דבטריפה דליכא קרא שריא החלב מדאורייתא וליכא רק איסור דרבנן א"כ לפי"ז לכאורה גם בספק א' יש להתיר החלב משום סד"ר לקולא אמנם באמת כל הראשונים ז"ל החליטו בפשיטות דחלב טריפה אסור מה"ת ובפר"ח סי' ע' ס"ק י"ח כ' דהדיעה הנ"ל היא דחוי' מהלכה. ויש ג"כ לה"ר כנגד זה מש"ס ע"ז ל"ה דקא' שמואל דגבינות נכרים אסורין מפני שמעמידין אותן בעור קיבת נבילה הא קיבה גופה שריא ומי אמר שמואל הכי והתנן קיבת נכרים ושל נבילה ה"ז אסורה והוינן בה אטו דנכרי לאו נבילה היא ואמר שמואל חדא קתני קיבת שחיטת נכרי נבילה ולד' המהר"ם הנ"ל מ"פ דהרי בתוס' שם כ' דלהכי ל"ק בעור קיבת שחוטה ומשום בב"ח דדוקא נקט נבילה דאיכא איסור דאוריי' משא"כ משום בב"ח כיון דל"ה דרך בישול אינו אלא מדרבנן וא"כ י"ל דלעולם חלב הקיבה גופה ג"כ אסורה מטעם חלב נבילה אפס דל"ה רק מדרבנן ולהכי קא' בעור קיבת נבילה דהוא דאיריי' וע"כ דחלב טריפה ונבילה ג"כ אסור מדאוריי'. וגם במ"ש למעלה דליכא חז"א על החלב יש לפקפק טובא דכיון דאנו מסתפקין לאסור החלב משום חלב שיצא מטריפה וכיון דלגבי הפרה איכא חז"א ממילא הוא נמשך גם על החלב