הרי בשמים תקכג

אע"ג דג"כ מכר הוא משום דשאני התם שא"צ לחזור ולקנות שהרי אפי' נתן בע"כ מהני. ולפענ"ד מהא דמהני בע"כ של הלוקח אין ראי' דל"ב קנין דאיפשר דצריך קנין ובכסף הגאולה נקנה בחזרה להמוכר והכי משמע באמת מד' הש"ס בקידושין כ': דגאולת ע"ע ושדה אחוזה וכי"ב בעינין קנין בשעת הגאולה מדא' התם גבי ע"ע הנמכר לנכרי וא"א אין נגאל לחצאין הנך מאה פקדון נינהו גבי' יהיב להו ניהלי' ונפיק וכ' בספר המקנה שם דהנך זוזי למלוה דמי דלהוצאה ניתנו וכיון דמלוה אינו קונה בהכר להכי צריך ליקח המעות ולחזור וליתן לו בתורת קנין ע"ש וה"ה גבי גאולת בתי ע"ח איפשר דבעי קנין אלא דכך גזרה התורה דמועיל הקנין אפי' בע"כ של הלוקח ועש"ך ח"מ סי' ר"ז סק"ח כפי שהבין בדבריו הנתה"מ שם בהתנה המוכר שיחזיר לו המקח כשיתן לו המעות מהני הקנין אפי' אם נתן המוכר המעות בע"כ של הלוקח ומחויב למכור לו דנתינת המוכר המעות להלוקח דמי לפירעון חוב דלכ"ע הוי נתינה ע"ש אכן י"ל עפמ"ש הרשב"א והריטב"א בחי' יבמות ע'. בהא דקא' התם והא קיי"ל גבי תרומה דלא אכיל אלמא לא קני לי' רבי' והקשו בתוס' דהא א' פ"ק דקידושין ע"ע גופו קנוי ותי' דכיון דיוצא בגירעון כסף בע"כ של אדון לא חשיב קנין ע"ש וה"ה די"ל בבתי ע"ח כיון דהמוכר יכול לגאול בע"כ של הלוקח לא מיקרי קנין וע' במקנה קידושין ה'. ובק"א סי' כ"ז] אמנם לפענ"ד לא תליא כלל בזה דהרי אפי' אי אמרינן דא"צ קנין והיינו דגזה"כ הוא דנפקע קנינו של הלוקח ע"י פדיונו של המוכר וחוזר ממילא להמוכר ולא בתורת קנין אבל בכ"ז מכר הוא כדא' בב"מ ק"ט. התם זביני מעליא הוא ויובל אפקעתא דמלכא הוא והטעם דא' דבתי ע"ח הוי ריבית כיון דלא נקבע זמן לגאולת המוכר ותיכף משעת המכירה בידו לפדותו עד שנה תמימה וליכא זמן שתחול בו המכירה בהחלט לכך דמיא להלואה והוי ריבית ומדוקדק לפי"ז לשון המשנה דקתני המוכר בית בבתי ע"ח ה"ז גואל מיד וגואל כל שנים עשר חודש ה"ז כמין ריבית כו' והיינו כיון דגואל מיד וליכא קביעת זמן לכך הוא דמיא להלואה. ותדע לך שכן הוא דהרי במוכר שדה אחוזה ל"א דהוי ריבית והתורה התירה אף דקיי"ל במכרה בק' והשביחה ועמדה במאתים שייך השבח להמוכר כשפודה אותה לאחר ב' שנים כדילפינין בערכין ל'. מקרא ול"א דהוי ריבית לגבי המוכר כמו בבתי ע"ח וע"כ משום דבשדה אחוזה הוקבע זמן דאין יכול לגואלה לפני ב' שנים לכך הוי מכירה גמורה עד הזמן הלז וליכא צד ריבית: שוב ראיתי בספר קצוה"ח סי' נ"ה שכ' שם לדחות דברי האגודה המובא ביו"ד סי' רל"ב שכ' דאם אירע אונס ביומא דמישלם זימני' ל"ה אונס וה"ר מגיטין ע"ד: בראשונה הי' נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש מעותיו ללשכה כו' והרי נאנס ביום האחרון ול"ל להלל לתקוני וע"כ דל"ה אונס כיון שהי' לו לפדותו מקודם וכ' ע"ז הקצוה"ח דאין ראי' מזה דבבית עיר חומה אפי' אם אירע אונס של"ה יכול לפדותו כל השנה ג"כ ל"מ כיון דהבית נקנה תיכף להלוקח אלא שנתנה תורה רשות למוכר לפדותה תוך י"ב חודש וכל שלא פדאו אפי' ע"י אונס אין הבית חוזר ללוקח והו"ל כמו אונס רחמנא חייבי' דל"א ע"ש ובאמת כבר קדמו בזה המג"א בסי' ק"ח ס"ק י"א ואא"ז בנתה"מ שם דחה דבר זה דבית בבתי ע"ח הוי כמו הלואה כדאמרי' דריבית גמורה היא והתורה התירה והוי אונס רחמנא פטרי'. ולפענ"ד ד"ז תליא בתרי לישני דרבא בגיטין שם דלל"ק שם דס"ל דתקנתו של הלל במוכר בבתי ע"ח שיהי' חולש מעותיו ללשכה הי' בפניו וא"כ אי איתא דמוכר בית בע"ח הו"ל הלואה א"כ הרי קיי"ל דבחוב פירעון בע"כ שמי' פירעון ולמה הי' צריך לתקוני כמו שהקשו באמת בתוס' שם וע"כ כתי' הרשב"א דשאני בחוב דלא מפסיד המלוה מידי במה שישלם לו החוב משא"כ במוכר בית בע"ח הא הבית מכור הוא להלוקח ומה דזכי לי' רחמנא לגאול תוך שנה אינו אלא תנאי מבחוץ וכה"ג שמפסיר המקבל בכך מה שהוא שלו נתינה בע"כ ל"ה נתינה וא"כ ללשון זה ע"כ הוי מכר גמור משא"כ לל"ב דרבא דס"ל דהלל לא תקין רק שלא בפניו אבל בפניו לא אצטריך לתקוני משום דנתינה בע"כ שמי' נתינה וע"כ להך לישנא הוי כפריעת חוב וכיון דקיי"ל כל"ב דרבא כמו שפסק הרשב"א שם לכך שפיר כ' הנתה"מ דל"ה רק הלואה והוי אונס רחמנא פטרי' ומוכח הכי ג"כ מש"ס קידושין כ': דא' התם דבתי ע"ח אין נגאל לחצאין דילפינין גאולה גאולה משדה אחוזה ומבואר בחי' הרשב"א שם ובהרא"ש והעיטור הובאו בב"י ח"מ סי' ע"ד וביו"ד סי' קע"ב דלכך אצטריך למיגמר משדה אחוזה דאין נגאל לחצאין משום דקיי"ל בב"מ ע"ז: האי מאן דאוזפי' מאה זוזי לחברי' ופרעי' זוזא זוזא פירעון הוי וכ"כ בחי' מהרי"ט בקידושין שם ואי איתא דגאולת בתי ע"ח מכירה הוי א"כ בלא"ה לא הי' סברא שיגאל לחצאין דהא דא' התם בב"מ מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם ה' מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים התם מיירי כשקיבלם המוכר מרצונו ולא עייל ונפיק אזוזא אמרי' דבשתיקה נתרצה להקנות גם במקצת דמים אבל פשיטא דא"י הלוקח לכוף את המוכר לקבל דמי המקח זוזא זוזא דהרי בעייל ונפיק אזוזי ל"ק וא"כ ממילא הוי ידעינן דאינו נגאל לחצאין ול"ל הגז"ש דגאולה גאולה וע"כ דמכירת בתי ע"ח הלואה הוא. ואיפשר להעמיס זאת ע"ד החידוד בכונת ד' הש"ס בקידושין שם דקא' מה לשדה אחוזה שכן הורע כחו לגאול מיד לכך אין נגאל לחצאין והיינו כיון דא"י לגאול קודם ב' שנים ויש קביעות זמן להגאולה א"כ בכה"ג הא הוי זביני מעליא כנ"ל ולכך אין נגאל לחצאין דלאו הלואה הוא וע"ז אמר מוכר בית בבתי ע"ח יוכיח שיפה כחו ליגאל מיד א"כ כיון שלא נקבע זמן ויכול לפדותו מיד עד יב"ח הא בכה"ג ל"ה מכר רק הלואה כנ"ל וא"כ הול"ל דנגאל לחצאין כמו דמהני בפירעון הלואה זוזא זוזא ואפ"ה אין נגאל לחצאין והבן: והנה עוד רצה הנוב"י שם להוכיח מהא דקיי"ל שומא הדרא ללוה והרי המלוה אוכל פירות בינתים ולד' הרא"ש הובא ברמ"א סי' ק"ג אפי' נתיקרה צריך הלוה ליתן כשעת היוקר משום דמכר גמור הוא ה"ה בנ"ד הוי מכר גמור ודחה ראי' זו דהתם הלא הברירה ביד המלוה למכור השדה על כרחו של הלוה ושוב לא תיהדר דזבנה או אורתה או יהבה במתנה לא הדרא ללוה לכך הוי שפיר מכירה חלוטה משא"כ כשא"ל לכשיהי' לי מעות תחזור ותמכור לי הא אין בידו למוכרה לאחר ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד הרי קודם הששה חדשים הרשות ביד הלוקח למכור הסחורה וגם אח"כ רק ברצון הלוקח תליא מילתא בודאי הוי מכר גמור ובפרט לפ"מ שהוכחנו למעלה דהיכי דאיכא זמן של"ה יכול לכופו על חזרת המכירה הוי מכירה מעליא בכה"ג אף שלאחר זמן שנקבע יכול המוכר לפדותה גם אי מכרה לאחר בכ"ז הוי מכירה מעליא ושדה אחוזה יוכיח דהרי אפי' מכרה הלוקח הראשון עדיין יכול המוכר לגאלה לאחר ב' שנים כדא' בערכין ל'. ואפ"ה הוי מכירה מעליא וכנ"ל. ומ"ש כ"ת מד' האס"ז ב"מ ס"ג שפי' הא דקא' התם ריבית ע"מ להחזיר א"ב דהיינו בשהתנה שיהי' המכר קיים עד אותה שעה ויחזור הלוקח וימכרנה להמוכר באותן דמים דאפ"ה אסור לרבנן דר"י כיון דאין דרך לוקח לעשות כן ירדה תורה לסוף דעתם דלהלואה גמורה נעשה ולפיכך אה"כ את כספך לא תתן וגו' ול"א את כספך לא תלוה לו לרבות מכר כי"ב שיהי' דינו כמלוה. הנה מלבד שהאס"ז הוא יחיד בפירוש זה וכל הראשונים לא שערוהו הנה היטב אשר דבר בזה מעלתו דרק היכי שתלוי ביד המוכר לבטל המכירה בכל עת שירצה והלוקח תלוי בדעת המוכר בזה שפיר שייך לומר דהתורה ירדה לסוף דעתם שלא נתכונו רק להלואה אבל בכנ"ד הלא הכל תלוי ביד הלוקח ועד ו' חדשים היא מכירה פסוקה בודאי דרך החגרים הוא זה ועמח"א ה' ריבית סי' י"ג מ"ש בזה. מעתה נחזור לנידן הנשאל לפנינו לענין דינא הנה באמת כפי התנאי הזה שהתנה הלוקח הרי לא יהי' בטוח בהריוח שהתנה עמו שהרי בכלות הששה חדשים כשיבא הלוקח להכריח את המוכר שיקנה ממנו בחזרה הסחורה וליתן לו ריוח המדובר סך ב' מאות ר"כ כשיאמר המוכר שאינו רוצה לקיים התנאי הלא תתבטל המכירה למפרע ויהיו המעות הלואה ביד המוכר ושוב לא יוכל הלוקח לתבוע ממנו הרווחים שיהי' ריבית וע"כ א"א לעשות כ"א בדרך זה שמלבד הקנין שעושה עמו על המקח יעשה קנין מהמוכר על התנאי הנ"ל באופן שלא תתבטל המכירה אף כשלא יקיים התנאי רק שיהי' חיוב בפ"ע שיתחייב המוכר בקיום תנאי זה מכח הקנין. והן אמת דכפי המבואר מד' הש"ך יו"ד סי' קס"ט ס"ק נ"ז נראה דס"ל דאין להתיר עפ"י תנאי של חזרת קניי' בשעת המכירה רק שיהי' בדרך הבטחה שיחזור ויקנה ממנו וכן פוסק בקונטרס הסמ"ע על דיני ריבית שכ' שם שאין לך הערמת ריבית גדולה מזו כיון שתחלת קנינו הי' אדעתא דהכי ע"ש ובשו"ת פנ"י מהמג"ש ח"ב סי' כ"ז כ' לעשות קודם שטר מכירה סתם בלי שום תנאי ואחר החתימה יכתבו שנתרצה הלוקח לחזור ולמכור להמוכר בקצבת ריוח כו"כ ע"ש. אמנם באמת במכירה עפ"י תנאי לזמן כבנ"ד איפשר דגם הסמ"ע והש"ך יודו דשרי וענתה"מ סי' ר"ז שמביא בשם המח"א דבמכירה עפ"י תנאי שרי וליכא לתא דאיסור ריבית כ"א כשאומר סתם כשאתן לך מעות תחזיר לי ע"ש ועתשו' עטרת חכמים מהגאון רב"פ ז"ל חיו"ד סי' י"ד שכ' שמעיקר הדין ליכא איסור ריבית כ"א כפי המוזכר בגמ' לכשיהי' לי מעות אחזירם לו שלשון זה יש לפרש ביטול המכירה מעיקרא והי' כלא הי' וז"ש בפרש"י שם בזה"ל ע"מ אני מוכר לך לכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול מעותיך ע"כ שלשון וטול מעותיך מורה הכונה שהמכירה בטלה אבל היכי דליכא ביטול מכירה ליכא איסור ריבית כלל ע"ש ולכן באופן שכתבנו לפענ"ד אין בזה שום איסור ריבית. דברי ידידו דור"ש באהבה ס' קמז בעזה"י יום ה' כ"ח למב"י שנת תרנ"א לפ"ק סטרי שלום ורב טוב לכבוד גיסי ידידי הרב הגדול חריף ובקי חכם ושלם כש"מ פינחס הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק זוראוונא יצ"ו מכתבך הגיעני והנני לתשובתך ע"ד השאלה שבאה לפניך בפרה שדקרו אותה במתכת תחת הצלעות נגד הכרס לרפואה