הרי בשמים תקכב

הלוקח שאם אחר עבור ששה חדשים לא ימצא קונים להרויח בה אזי יהי' המוכר מחויב לחזור ולקנותה ממנו וליתן לו ריוח ב' מאות ר"כ ומסתפק ושואל אם אריך למיעבד הכי מחשש איסור צ"א בריבית א"ד כיון דעל משך ששה חדשים הוי מכירה גמורה שיש רשות ביד הלוקח למוכרה למי שירצה וגם אח"כ הוא תלוי ברצון הלוקח רק שבידו לכוף את המוכר אחר ו"ח שיחזור ויקנה ממנו מכח התנאי שהתנה עמו א"כ הוי לאחר ששה חדשים מכירה חדשה מהלוקח להמוכר ולית בי' משום ריבית זת"ש: הנה שורש דין זה פתוח אלי ים התלמוד בב"מ ס"ה: מכר לו בית מכר לו שדה וא"ל לכשיהי' לי מעות החזירם לי אסור לכשיהי' לך מעות אחזירם לך מותר מ"ש רישא ומ"ש סיפא סיפא דא"ל מדעתי' ופירש"י דא"ל מדעתי' אם ארצה אחזירם ולא שתתבענו בדין הלכך מותר דאי נמי חזר וקיבל מעותיו עד עכשיו שלו היתה וחוזר ומוכרה לו אבל רישא שע"כ צריך להחזיר מעיקרא לאו מכר הוא ע"כ ונראה לכאורה מזה דה"ה אם התנה הלוקח שמחויב המוכר לקבלה בחזרה אסור אמנם בש"ע ח"מ סי' ר"ז ס"ה כ' וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו המקח בזמן פ' או כשיתן המעות הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה וכ' בסמ"ע שם ס"ק י"א וז"ל נראה דהאי או כשיתן המעות קאי אמ"ש לפניו בזמן פ' וה"ק הן שהתנה שיתן לו המקח במתנה בזמן פ' או שיתנה במכירה כשיחזירנו לו בזמן פ' ועד אותו הזמן יהי' השדה בידו בקנין גמור ומש"ה מותר לאכול הפירות וליהנות ממה שקנו כו' ולא גרע ממתנה עמ"ל בזמן פ' מש"ה סתם וכתב בזה דהמכר קיים ויחזיר כמו שהתנה משא"כ כשלא קבע לו זמן אלא מכר לו השדה והתנה עם הלוקח דיחזיר לו השדה כ"ז שיביא לו מעותיו דזה אין שם מקח עליו כלל אלא הלואה הוא לכך אסור להלוקח לאכול הפירות מהשדה עכ"ד וא"כ ה"ה בנ"ד שהתנה הלוקח שמחויב המוכר לקבלו בחזרה אחר ו"ח דוקא ולא קודם לכן הו"ל כמתנה ע"מ להחזיר דהוי עד שעת החזרה קנין גמור ביד הלוקח. והנה א"ז הגאון בחו"ד סי' קע"ד תמה על הסמ"ע דאי דמי למתנה ע"מ להחזיר אפי' לא קבע זמן נמי כמבואר בסי' רמ"א ס"ו דמתנה ע"מ להחזיר בין לזמן קצוב בין מיד הוי מתנה. ולפענד"נ דהרי באמת ל"ד מכירה עמ"ל למתנה עמ"ל דבמתנה עמ"ל קיי"ל דיכול להחזיר גם דמיו כמ"ש הרא"ש בסוכה פ' לולב הגזול ועש"ך סי' רמ"א סק"י א"כ שפיר אמרינן דהוי מתנה עולמית והתנאי דחזרה הוי מילתא בפ"ע כיון שהברירה בידו להחזיר דמיו משא"כ במכירה עמ"ל הא ע"כ כונתו להחזיר לו גוף החפץ באותן דמים שמתנה וא"כ ל"ה רק קנין לזמן ומבואר בר"ן נדרים כ"ט. דכל קנין שאינו עולמית הוי רק קנין פירות ונהי דנימא דלענין להתיר איסור ריבית אמרינן קנין פירות כקה"ג דמי כיון דמ"מ אין שם הלואה עליו בכ"ז ל"ה קנין פירות רק היכי שקבע לו זמן שלאחר אותו זמן אם יביא מעות יחזיר לו א"כ כיון דעכ"פ עד אותו זמן יש לו הגוף בכה"ג שפיר אמרינן דחשיב הק"פ כקה"ג משא"כ אם לא קבע לו זמן רק שיחזיר לו בכל עת שיביא מעות א"כ הא יכול להביא מעות תיכף ויוחזר לו המקח בכה"ג לא חשיב קנין פירות כלל דומה לזה כ' בתוס' ב"ב כ"ז. ד"ה לא וז"ל וא"ת קונה אילן א' אמאי אינו מביא וקורא למ"ד ק"פ כקה"ג דמי ומ"ש ממוכר שדהו לפירות דמביא וקורא לדידי' כו' וי"ל דשא"ה שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש האילן מיד אין לו בקרקע כלום עכ"ל והה"נ אי לא קבע זמן הא יכול להיות שיביא מיד המעות ולא יהי' לו בשדה כלום א"כ בכה"ג לא חשיב קנין פירות כלל ול"מ גם להתיר איסור ריבית: והנה בחו"ד כ' שם בזה עפי"ד הרמ"א ביו"ד סי' ש"ה שכ' לענין פה"ב דבאמר ע"מ להחזיר מהני ואם אמר ותחזירם לי ל"מ ומובן עפי"ד הרא"ש הנ"ל שכ' דבמתנה עמ"ל בעינין חזרת הקנאה וא"כ באמר ע"מ מתנה גמורה היא רק שעל המקבל רמי קיום התנאי ובעי קנין מחדש משא"כ באמר ותחזירם לי לא דרך תנאי ל"ה מתנה כלל. ולפי"ז יש חילוק בין אמר ע"מ שתחזיר כשיהי' לי מעות דהוי כמכירה ע"ת א"כ כשמחזיר הוי כמוכר מחדש ומכירה הראשונה מכירה גמורה הי' ומש"ה מותר הלוקח לאכול הפירות אבל באמר סתם לכשיהי' לי מעות תחזיר לי דמי לאומר ותחזירם לי דל"ה מקח כלל והמעות הלואה ואסור לאכול הפירות. ולדעתי העני' יש לעיין בזה טובא לכאורה דבמ"ש להעמיס בד' הרמ"א סי' ש"ה הנ"ל החילוק בין שאמר ע"מ דאז מועיל כיון דבשעת חזרה צריך להקנות מחדש הנה דינו של הרמ"א הנ"ל הוא מתשו' הרשב"א והרשב"א הא ס"ל בחי' סוכה מ"א דבמתנה עמ"ל ל"ב חזרת הקנאה ועשעה"מ פ"ג מה' זכיי' שהביא גם דברי הר' ישעי' שברא"ש סוכה שם ובריטב"א שם בשם י"א דל"ב חזרת הקנאה ובאב"מ סי' כ"ח וקצוה"ח סי' רמ"א מובא תשו' הרא"ש בשם הר' אביגדור כ"ץ ותשו' מהר"ם בר ברוך דס"ל ג"כ דמתנה עמ"ל אינו רק קנין הגוף לשעה ואחר שעה חוזר ממילא לבעלים ועתוס' ערכין ל'. אמנם באמת אפי' אי נימא דא"צ חזרת הקנאה בכ"ז א"א לומר במתנה דכשמחזירו הי' למפרע שלו דהרי כיון דהי' יכול המקבל ליתן דמיו כנ"ל א"כ כשמחזיר לו גוף החפץ בודאי לא מיחשב של הנותן רק מכאן ולהבא משא"כ במכירה כשהוא בלי קביעות זמן כיון דמתנה שיחזור וימכור לו ע"כ כונתו רק על גוף החפץ לא על הדמים דעל הדמים ל"ש מכירה א"כ איפשר דכי חוזר אליו המכירה הוי של המוכר למפרע דומיא דכ' בתוס' גיטין מ': גבי איצטלא דפרסוה אמיתנא דכיון דיכולה לומר כלי אני נוטל משום שבח בית אביה ול"מ לסלוקי לה בזוזי גם רבא מודה דאמרינן למפרע הוא גובה ע"ש אמנם בקובע זמן א"א לומר דהוי של המוכר למפרע כיון דעכ"פ על משך הזמן שנקבע הי' בודאי של הלוקח ונהי דל"ב חזרת הקנאה דאמרי' דכשנשלם הזמן כלה קנינו של הלוקח וכמ"ש הר"ן בנדרים כ"ט. דזכי' דממונא ודאי פקעה בכדי אבל עכ"פ במשך הזמן שהוגבל הי' בודאי של הלוקח וכנ"ל ולכך ליכא בכה"ג איסור ריבית וגדולה מזו כ' בב"י יו"ד סי' קע"ב בשם תשו' הרשב"א שהקשה בהא דקיי"ל משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטתו ה"ד. אי בגו זימני' אע"ג דלוה מסלק למלוה מ"מ המלוה א"י לנגוש את הלוה לפרעו תוך הזמן וא"כ הוי כלוה לעשר שנים דאין שביעית משמטתו דאינו בכלל לא יגוש ואי לאחר זימני' אפי' באתרא דלא מסלקי הא יכול לסלקו ותי' דכיון שהי' זמן של"ה יכול לסלקו ה"ה כמוכר ואף לאחר כלות הזמן דיני' כאתרא דלא מסלקי ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד דבאמת הי' מכר רק שהי' תנאי שהמוכר יוכל לסלק להלוקח אחר זמן המוגבל מ"מ כיון דעד הזמן הלז ל"ה יכול לסלקו הוי מכר מעליא: ועפ"י דרכנו זה אמרתי ליישב קושי' הרשב"א בחי' למגילה כ"ו: אמר רבא האי בי כנישתא חלופה וזבינא שריא אוגורה ומשכונה אסור מ"ט בקדושתה קאי והקשו בתוס' שם דהרי ר"מ לא אסר במתני' אלא ממכר עולם אבל ע"ת שרי ומ"ש שכירות דאסור ומובא ברשב"א שם בשם התוס' שכ' דבאמת ר"מ חולק ע"ז ומתיר שכירות ג"כ והקשה הרשב"א דהרי משמע התם דגם רבנן לא פליגי על ר"מ רק דשרי גם ממכר עולם אבל מ"מ מודו דמכר ע"ת ג"כ שרי ותקשי מ"ש משכירות דאסור ונלפענד"ל דהנה בגמ' התם כ"ז: פריך על הא דקתני אין מוכרין ביהכ"נ אלא ע"ת שאם ירצו יחזירוהו ולר"מ היכי דיירי בי' הא הו"ל ריבית וקא"ר יוחנן ר"מ בשיטת ר"י אמרה דאמר צד א' בריבית מותר והקשו המפורשים דאכתי תקשי לרבנן דאמרי מוכרין אותו ממכר עולם ומשמע דה"ה על תנאי והרי קיי"ל צד א' בריבית אסור ולדברינו י"ל דפירכת הש"ס היא על מאי דקא' ע"ת שאם ירצו יחזירוהו דתולה הדבר רק ברצונם בלי קביעת זמן רק בכל עת שירצו יחזירוהו ולהכי פריך שפיר דהו"ל ריבית ומוכרח לשנויי דר"מ בשי' ר"י אמרה דצ"א בריבית שרי משא"כ לרבנן שפיר נוכל לומר דשרי ממכר עולם וה"ה מכר על תנאי היינו שיגבילו זמן שלאחר הזמן הלז יחזירוהו וקודם הזמן לא יוכלו לסלקו ובכה"ג הוי מכירה מעליא ול"ה צ"א בריבית ומעתה תתיישב קושי' הרשב"א הנ"ל דלכאורה צריך להבין קושי' התוס' מאי הקשו ממכירה ע"מ להחזיר לשכירות הרי הר"ן כ' בפ' בני העיר דמאי דמהני בבהכ"נ מכירת זט"ה משום דמיפקע הקדושה מהבהכ"נ וחלה על הדמים ואח"כ כיון דהדמים הוי' קדושה שני' קלישא קדושתי' ויכולין זט"ה להתנות להוציאן לחולין ע"ש וא"כ בשלמא במכירה כיון דהשתא מכירה גמורה היא פקעה הקדושה מהביהכ"נ וחלה על הדמים ואח"כ חוזרת וחלה הקדושה על הבהכ"נ ול"ד להא דקיי"ל בגיטין פ"ג. גבי היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאמרי' כיון דפסקה פסקה דהתם ודאי פסקה דבמה יחולו קידושין שניים כיון דכבר פטרה משא"כ הכא מתחללת הקדושה מהבהכ"נ לזמן ואח"כ חוזרת הקדושה הראשונה על הבהכ"נ ער"ן נדרים כ"ח: וגם אפשר דכי חוזרין ומוכרין להם מקדישים אותו מחדש משא"כ בשכירות הלא אין להקדושה על מה לחול ולא נפקעה הקדושה מהביהכ"נ מעולם וכן הרגיש בזה בס' ישיע"ק א"ח סי' קנ"ג. אמנם י"ל דהתוס' הקשו שפיר מדקא' ר"מ ע"מ שאם ירצו יחזירוהו בלי קביעות זמן וזה הא ל"ה מכירה לזמן כלל כיון דבידם לחזור ולקנותו מיד וכנ"ל ועדיין בקדושתי' קאי ואפ"ה מתיר ר"מ כיון שאינה מכירה לחלוטין א"כ גם שכירות היל"ל דשרי ולכך הוכרחו ע"כ לומר דלר"מ שרי באמת שכירות ג"כ וא"כ ממילא ל"ק קושי' הרשב"א הנ"ל לרבנן היכי שרי ע"ת דהרי לרבנן ע"כ לא שרי ע"ת רק בקובע זמן שעד הזמן הלז לא יוכלו לסלק להלוקח דאל"ה הא הוי צ"א בריבית דאסור לרבנן וא"כ שפיר חלוק מכירה לזמן כזו משכירות דבמכירה נפקע הקדושה מהבהכ"נ לזמן וחלה על הדמים משא"כ בשכירות אין להקדושה על מה לחול ובקדושתה קאי ולכך אסור וא"ש ע"נ: והנה ראיתי בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ע"ה שכתב דהא דאמרי' לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור היינו בלשון זה שהוא משמע שכשיחזיר לו המעות יבוטל המקח למפרע ונמצא שהי' המעות למפרע הלואה בידו אבל אם אמר לכשיהי' לי מעות תחזור ותמכור לי נמצא אף בשעת חזרת המעות אין כאן ביטול מקח למפרע ועד עתה מכירה גמורה היתה אלא שעתה הוא חוזר ומוכרה לו מכאן ולהבא ואין כאן שום צד הלואה אפי' צד א' בריבית ליכא ולפי"ז אפי' מטלטלין מותר כה"ג למכור ראובן) סחורה לשמעון במנה ושמעון יתחייב כשיהי' מעות לראובן לזמן פ' לחזור ולמכור לו במאה ועשרים ובמטלטלי איכא היתר יותר שהרי יש אחריות יותר מבתים ושדות עכ"ד הנה מכותלי דברי הנוב"י ניכר שגם הוא לא התיר רק בקובע זמן לחזרת המכירה אפס דהנוב"י אתי עלה מטעם דבעינין בחזרת המכירה הקנאה חדשה ושעל כן כ' שם דלא תקשי מבתי ערי חומה שאמרו בערכין ל"א. דהוא ריבית והתורה התירה