הרי בשמים תקכא

ד"ה מכלל דרישא כו' שכ' ג"כ לענין נטל"פ בפסח דאין לאסור משום שלא יהא טפל חמור מן העיקר כיון דא"מ גזרינן אטו מינו ול"ש לומר דא"מ יהי' חמור ממינו ע"ש וע' בתשו' ח"צ סי' ע"ז לענין כל יתר כנטול דמי וז"ל וטבע כ"ף הדמיון כך הוא שאינו שוה ממש כמ"ש אצלי במק"א: וזה מבואר מאד בכ"מ בתלמוד ובזוהר ע"פ דמות כמראה אדם ועוד פסוקים אחרים רבים וכן באיכה רבתי ע"פ היתה כאלמנה מייתי טובא עכ"ל וע' פרישה יו"ד סי' רמ"ב דכל המוקש אינו שוה לגמרי אל אשר ניקש לו ומכ"ש דא"א למימר דהמוקש יהי' עדיף מהמקיש. ועוי"ל עפמ"ש בתשו' הרשב"א בענין הא דפסק הרמב"ם אכל ג"ה של עולה חייב שתים דאף דס"ל דאין בגידין בנ"ט מ"מ כיון דאחשבי' לענין איסור גיד אחשבי' נמי לענין איסור בשר עולה והה"נ אף דבעלמא טעם אינו כעיקר מ"מ הכא בבב"ח כיון דחשבת לי' להטעם לגבי איסור בב"ח מיחשב נמי לענין איסור בשר נבלה. ועולים דברי יפה תל"י דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קמה בעזה"י יום ה' אלול שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי. שלום רב וברכת כוח"ט לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה מוה' הלל לאנגערמאן נ"י דומ"ץ דק"ק העליטש יצ"ו מכתבך הגיעני והנני לתשובתך עד"ש באיש א' שכתב לעצמו ס"ת ולאשר לא הי' לו מקום מוצנע ומשומר כראוי להחזיק הס"ת אצלו בביתו ע"כ הי' מעמידה בביהכנ"ס ולא הי' מקדישה רק אדרבא הי' מתנהג עם הס"ת כאדם העושה בשלו והי' משאילה כמה פעמים לאיזה חבורה שהי' רוצה וכעת שבק לן ולכי"ח ובאו היורשים לקחת את הס"ת מהביהכנ"ס בתורת ירושה ואנשי הביהכנ"ס טוענים שאחרי שעמדה הס"ת בביהכנ"ס שלהם אין להיורשים משפט נחלה וזכות בהס"ת וקרבו למשפט לפניך ונפשך בשאלתך לחוות דעתי הקלושה איך לידייני' להאי דינא ואענה חלקי אמרה נפשי בזה בעזה"י: הנה לא נכחד ממך מ"ש המחבר בא"ח סי' קנ"ג ס"כ והוא מד' מהרי"ק בס"ת שהוחזק שהי' של אבותיו של ראובן אין הצבור יכולין להחזיק בה ובט"ז שם ס"ק ט"ו מביא תשו' רש"ל שכ' דאין יכול להוציאה מיד הצבור ואפי' אם בעל הס"ת חי ורוצה ללוקחה אין שומעין לו כי אם בשהתנה בפירוש בשעת נתינה שאינו מקדישה להביהכנ"ס אמנם הט"ז חולק עליו וכתב דכיון שידוע שהיתה שלו מתחלה איך יחזיקו הקהל מספק להוציאה מחזקתו שהיתה ודאי שלו והנה הפמ"ג במש"ז שם הביא ד' ס' אלי' רבה שכ' דהש"ע ג"כ ס"ל כד' הרש"ל רק דהש"ע מיירי בשהתנה בפירוש שאינו מקדישה ומביא ראי' דאל"ה קשיין דברי הש"ע אהדדי דבסעיף י"ח כ' בכלי קודש של יחיד יכולין הצבור להחזיק בהן וע"כ דהתם מיירי בסתם שלא התנה בפירוש שאינו מקדישם לכך הם בחזקת הצבור ובס"ת מיירי שהתנה בפירוש שאינו מקדישה וא"כ לפי"ז בנ"ד כיון שלא התנה בפירוש שאינו מקדישה יכולין הצבור להחזיק בה אמנם באמת תי' האלי' רבה שינויא דחיקא הוא מאד דמאן פסק להו להשני סעיפים הללו לומר דהא' מיירי בסתם והב' מיירי בהתנה. ולפענ"ד י"ל בקושי' הא"ר הנ"ל עפמ"ש בס' ת"ח בחי' לסנהדרין כ"א. דיחיד הכותב לעצמו ס"ת כשנותנה לביהכנ"ס ומקדישה הוא מבטל המ"ע של ועתה כתבו לכם משלכם ואם הוא מקדישה אינה שלו ע"ש ולפי"ז י"ל עפי"ד מהריב"ל שהובא במ"ל פ"א מה' מכירה לענין אם התנה בפירוש שיקנה בכסף קונה בכסף בלבד אפי' באתרי דנהיגי לכתוב שטרי וכ' דהיכי דאיכא איסורא הו"ל כאלו התנה בפירוש: ובחי' כתבתי לה"ר לזה מהא דקא' בע"ז ס"ה. רבא אמר הא דא"ל העבר לי ק' חביות בק' פרוטות הא דא"ל העבר לי חבית חבית בפרוטה וכ' בתוס' ד"ה הא כו' וז"ל לכ"נ לפרש ולעיתותי ערב אחר שהשלים קבלנותו א"ל כן ואשמעינין שאעפ"י שלא עשה עמו תנאי חדש אלא עפ"י תנאי הראשון הוא מעביר בפרוטה לפי חשבון מאה במאה פרוטות וס"ד שהכל שכר אחד הוא ונמצא בשכרו מעורב שכר יי"נ קמ"ל דשרי ע"כ ולכאורה אמאי באמת לא נימא דהוי ע"ת הראשון דהרי קיי"ל בכ"מ דבסתמא הוא על תנאי הראשון ערמ"א ח"מ סי' של"ג ס"ח ועב"ש אה"ע סי' קי"ד ס"ק ט"ו ועכצ"ל דכיון דאיכא איסורא לא חשיב כסתמא והו"ל כהתנה בפירוש שלא יהי' ע"ת הראשון. ונכון לבאר עפי"ז דברי הש"ס חגיגה ח': אמר עולא אר"ל הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביו"ט ראשון חוזר ומקריב חמש ביו"ט שני ר' יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו מקריב א"ר אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש האי סתם ה"ד אילימא דליכא שהות ביום לקרב האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום ואלא דלית לי' אוכלין האי דלא אקרבינהו דל"ל אוכלין לא צריכא דאיכא שהות ביום ואית לי' אוכלין מדבקמא לא אקרבינהו ש"מ שיורי שיירינהו וה"נ מסתברא דכי אתא רבין א"ר יוחנן הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביו"ט ראשון חוזר ומקריב חמש ביוט"ש קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ כאן בסתם כאן במפרש ש"מ איתמר נמי אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן ל"ש אלא שלא גמר כו' אלא שלא גמר היום אבל גמר היום חוזר ומקריב ולכאורה סוגיא זו תמוה דמחלק בין סתם למפרש וקא' עלה אתמר נמי הא דרב שמן ב"א דקא' אבל גמר היום חוזר ומקרב והיינו דמחלק בין יש שהות לאין שהות ולא בין סתם למפרש ובס' ט"א תמה דל"ל לפלוגי דר' יוחנן מיירי בסתמא ור"ל במפרש הי"ל לאוקמי שניהם בסתם רק מיירי ביש שהות ואיכא גילוי דעת שהי' בדעתו לחוג שני ימים לכך אינו מקריב ור"ל מיירי בדליכא שהות לכך אמרינן דהאי דלא אקרבינהו דליכא שהות ע"ש שדחק בזה ולהאמור י"ל דבאמת עיקר החילוק הוא בין סתם למפרש ולכך בדליכא שהות וליכא ג"ד שהי' בדעתו לחוג שני ימים אמרינן דבודאי ל"ה בדעתו לחוג שני ימים דא"כ הי' עובר על בל תוסיף כפירש"י שם וכיון דאיכא איסורא אמרי' דהוי כפריש שיקרב כולן בראשון והא דלא אקרבינהו משום דל"ה שהות משא"כ בשהי' שהות ליקרב א"כ לא נוכל לומר דסתמא הוי כפריש ליום ראשון משום האיסור דב"ת כיון דאיכא ג"כ ג"ד על להיפוך מדבקמא לא אקרבינהו שיורי שיירינהו והי' בדעתו לחוג שני ימים ולכך שוב אינו מקריב והשתא מייתי שפיר איתמר נמי דמחלקינין בין איכא שהות לליכא שהות וזהו גופא החילוק בין סתם למפרש והיינו דתרווייהו מיירי בסתמא רק בליכא שהות כיון דליכא ג"ד להיפוך הוי סתמא כפירושו משום האיסור דבל תוסיף והוי כהתנה בפירוש שיקריב כולן בראשון משא"כ באיכא שהות כיון דאיכא ג"ד להיפך מדבקמא לא אקרבינהו דהי' בדעתו לחוג שני ימים ולכך שוב אינו מקריב. וכי"ב מצינו ג"כ לענין היכי דאיכא ביטול קיום מ"ע הוי סתמא כהתנה והוא בתוס' סוכה מ"א: ד"ה אא"כ נתן לו במתנה שכ' שם דמה שנהגו הקהל לקנות אתרוג בשותפות אע"ג דא"י באתרוג השותפין כיון דאין מיוחד שלו ולא קרינין בי' לכם דמשום דקנאוהו ע"מ לצאת בו הוי גם בסתמא כאלו התנו כל א' בפירוש שמקנה לחבירו חלקו במתנה ע"מ להחזיר דבענין אחר אין יכולין לצאת בו ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אף שנתן הס"ת להביהכנ"ס בסתמא הו"ל כאלו התנה בפירוש שאינו מקדישה דאל"ה הא מבטל המ"ע דועתה כתבו לכם כנ"ל ולכך שפיר פוסק הש"ע לענין ס"ת דאין הצבור יכולין להחזיק בה אף בסתמא דהו"ל כהתנה בפירוש שאינו מקדישה כי היכי דלא לבטל המ"ע דועתה כתבו לכם משא"כ בכלי קודש בסתמא שפיר הצבור מחזיקין בהם כיון שלא התנה. ושני הדינים צדקו יחדיו: והנה לכאורה יש להעיר מדברי הירושלמי פ"ה דנדרים הלכה ה' חד בר נש קידש בס"ת ר' שבתי ור' חסידא עאלון עובדא קומיי ר' יוסה ואמר אינה מקודשת כו' אתא מימר לך אפי' בס"ת של יחיד קידש אינה מקודשת ולכאורה קשה מזה להך דיעה שבש"ע א"ח סי' קנ"ג סי' וביו"ד סי' רפ"ב סח"י דיחיד בס"ת שלו יכול למוכרה ולעשות בדמי' מה שירצה א"כ אמאי אינה מקודשת ואי מיירי שהקדישה להביהכ"נ בפירוש א"כ שוב ל"ה ס"ת של יחיד וע"כ מיירי שמסרה להבהכ"נ סתם ולא הקדישה בפירוש ואשמעינין דאינה מקודשת משום דאפי' בסתמא אמרי' דהרי הוא של צבור אמנם באמת לאו ראי' היא לפמ"ש במג"א שם ס"ק כ"ב דהיכי שמסרה להביהכ"נ לקרות בה אף שלא הקדישה לביהכ"נ חל עלה קדושת רבים ואסור למוכרה לכ"ע א"כ י"ל דמיירי הירושלמי בכה"ג שמסרה להביהכ"נ לקרות בה והו"א דכיון דאינה של הצבור דלא הקדישה להביהכ"נ יכול לקדש בה ואשמעי' דאפ"ה אינה מקודשת כיון דחל עלה קדושת רבים ואסור למוכרה. וע' בש"ך יו"ד סי' רנ"ט סק"ו מ"ש בשם תשו' מהר"י כהן לחלק בענין אחר בין ס"ת לכלי קודש ונראה מד' הש"ך שם דס"ל ג"כ הכי דבעל הס"ת יוכל לחזור וליקח לעצמו הס"ת מהביהכנ"נ אפי' בסתמא שעל כן א"י הצבור ג"כ לטעון קים לנו כמהרש"ל כיון דמבואר בתשו' חות יאיר דבמקום שהמחבר והרב בהג"ה סתמו דבריהם והסמ"ע והש"ך אין חולקין עליהם א"י לומר קים לי ובפרט דהמעיין בתשו' מהרש"ל שם יראה דמיירי שהי' אומדנות והוכחות שהבעלים הקדישו הס"ת ע"ש ואין לדון מדבריו למקום דליכא שום אומדנא וג"ד ולבר מן דין הרי האידנא המנהג כן הוא שכשאדם מניח ס"ת בביהכנ"ס חוזר ולוקחה לפי רצונו וחפצו וכשיורד מנכסיו מוכרה לאחרים א"כ במקום שידוע המנהג בודאי גם הרש"ל יודה דכל המקדיש אדעתא דמנהג הוא מקדיש כמבואר ברמ"א סי' רנ"ט וכ"כ להדיא במג"א הנ"ל דכל שהמנהג כן הוא הו"ל כאלו התנה בתחלה שלא תחול עליו קדושת רבים ע"ש כי על כן נלפענ"ד ברור דהדין עם היורשים ויכולין להוציא הס"ת לכל ביהכנ"ס שירצו דברי ידידך דור"ש באהבה מברכך בכוח"ט: סי' קמו בעזה"י יום ה' לחודש מנ"א שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי יראה בנחמה בעיר ה' שמה. בניות ברמה. ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש מוה' יעקב שלום הערציג נ"י כעת אבד"ק ניזאנקאוויטץ יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו על שאלתו בעובדא דאתא לקמי' באחד שמכר לחבירו סחורה מכירה גמורה אפס שהתנה