הרי בשמים תקיח

נמי הוי כתיבה יפה אפס שלא נתקדש מהני העברת הקולמס לקדשו ול"ש לומר דהוי הפסק כיון דגם בכתב התחתון האותיות הם כהלכתן אפס שלא נתקדשו אבל רבנן פליגי עלי' וס"ל דל"מ העברת הקולמס משום דהכתב התחתון שלא נתקדש הוי הפסק ולפי"ז עכצ"ל דמאי דפליגי במנחות ל': אי כותבין השם על המחק אבל שאר התורה לכ"ע כותבין על המחק ואנן קיי"ל דאפי' השם כותבין על המחק אף דעל המחק היינו שנמחק בעודו לח כפירש"י שם וא"כ ניכר הדיו והוי הפסק בין האותיות להקלף ועכצ"ל כמ"ש הנוב"י שם דדיו שלהם ל"ה רישומו ניכר כלל בנמחק לח וליכא הפסק ואזדא בזה מה שהעיר בפמ"ג א"ח סי' ל"ב בא"א ס"ק ל"ד לדידן דפסלינין כתב ע"ג כתב איך רשאי לכתוב על המחק ולהאמור ליתא דכוון דע"כ דיו שלהם ל"ה רישומו ניכר כלל בנמחק לח ול"ה כתב עג"כ עכ"פ בנ"ד שאינו תחת האותיות אלא בין האותיות בודאי כשר כיון שלא נשתנה צורת האותיות ולפי"ז מ"ש הרמ"א באה"ע סי' קכ"ה סט"ז נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאסי"ן עד שנראין כדבוקין מ"מ נראה שאין האותיות נוגעין כשר שלכאורה אם הם דבוקין הא נוגעין אהדדי ולהאמור י"ל דאע"ג דע"י הגיפלאסין האותיות דבוקין בכ"ז כיון שאינו משחיר כמו הדיו כמו בנידן שלנו ולא נשתנה צורת האותיות לכך כשר: ומה שרצה מעלתו לדמות זה למ"ש הט"ז בסי' ל"ב סק"ז לענין נקב באות שאם הנקב ניכר נגד השמש פסול וה"ה בנ"ד שאם תופסין היריעה כנגד השמש לא ניכר שום נגיעה כלל כשר במח"כ ל"ד כי עוכלא לדנא דשם כ' הט"ז להחמיר שאף שלעינינו לא ניכר הנקב להדיא רק אם מעמידין אותו נגד השמש ג"כ מיקרי נחלק לשתים וגם בזה חולק במג"א שם ס"ק ט"ו ומכשיר אפי' ניכר הנקב נגד השמש ומוכח באמת הכי מדברי הש"ס מנחות ל"ה. ואמר אביי הא קילפא דתפילין צריך למיבדקי' דדלמא אית בי' ריעותא ופירש"י נקב ובעינין כתיבה תמה וליכא ר"ד מנהרדעא אמר לא צריך קולמוסא בדיק לה ופי' בתוס' שם דהקולמוס בדיק לה משום דכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ולכאורה צריך להבין הרי אביי גופי' מוקי בשבת ק"ה. הא דאר"ה כותבין תפילין ע"ג עור של עוף דאשמעינן דהו"א כיון דאית בי' ניקבי לא קמ"ל כדאמר במערבא כל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב וא"כ אמאי קא' אביי במנחות דצריך למיבדקי' ולד' הט"ז י"ל דס"ל לאביי דבשלמא עור של עוף אע"ג דאית בי' ניקבי ניקבי מ"מ הא הדיו עובר עליהן וכיון שהם בתולדה אין הנקבים ניכרים נגד השמש ולהכי כשר משא"כ במנחות שפיר קא' דצריך למיבדקי' דילמא אית בי' נקבים שנעשו אח"כ ובזה לא יועיל מה שהדיו עובר עליהן לחוד דאכתי צריך לבודקן דילמא ניכרין הנקבים נגד השמש ואז הא אינו מועיל מה שהדיו עובר עליהן כד' הט"ז הנ"ל וכיון דרב דימי פליג על אביי וס"ל דגם בזה קולמוסא בדיק לי' וכ' בתוס' והרא"ש דכן הלכה הכי נקטינין וכשר כל שהדיו עובר עליו אפי' ניכר הנקב נגד השמש אכן בנ"ד הלא הוי איפכא דנגד השמש לא ניכר הנגיעה וכשמונח על השלחן ניכר הנגיעה בודאי אי הי' דיו שחור ממש הי' פסול אמנם כיון שניכר האות ואינה נגיעה כלל כנ"ל בודאי הוא כשר לכ"ע ולכן יעשה בזה שאלת תינוק דל"ח ול"ט ואם יקראנו ככתיבתו בודאי הוא כשר וליתר שאת יגרור הנגיעות ויעשה ריוח בין הדבקים שבלא"ה לד' הרשב"א בשבת ק"ד. בכה"ג לא מיקרי חק תוכות וע' בס' ב"מ אה"ע סי' קכ"ה דאינו אלא משום ליתא דח"ת דרבנן הנלפענ"ד כתבתי דברי ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט בספרן של צ"ג בכלל כ"י: סי' קמג בעזה"י יום א' ג' תמוז שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי. שלום ורב טוב לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי בחדר"ת כש"מ דוד צבי זעהמאן נ"י ראב"ד ומו"ץ דק"ק דוקלא יצ"ו. מכתבך הגיעני עד"ש בעובדא דאתא לקמך באשת ראובן שלותה זה איזה שנים משמעון בידיעת בעלה ורשותו איזה סכום מעות ע"צ היתר עיסקא ולא עסקו כלל בהמעות רק שהאכילו ממנו לבניהם וב"ב וכעת תובע שמעון מראובן וזוגתו המעות וגם העיסקא עד היום ומשיב ראובן כנגדו א' שלא עסק בהמעות ולא הרויח א"צ לשלם עיסקא ב'. הוא לא לוה ממנו רק אשתו וא"צ לשלם עיסקא עבורה גם נזכר במכתבך שראובן יש לו חלק נחלה שנפל לאשתו בירושה מאביה הוא עלית ביתו של שמעון ודר שם עם אשתו זה זמן רב והבית כולו הוא אינטאבולירט ע"ש שמעון ולא נזכר כלל בהטאבעלע שם אשת ראובן רק ידוע ומפורסם לכל שכן הוא ונעשה זה מטעם איזה הברחה זהו תוכן הענין: הנה בראש דברך כתבת שזה פשוט לכל בתי דינים שבישראל שאפי' אם הלוה לא הרויח כלום בעסקים שעשה אחר ההלואה בכ"ז אם הרויח בהעסק שהי' לו קודם שלוה מחויב ליתן עיסקא להמלוה משום שהמלוה נעשה שותף עמו בכל מה שיש לו והו"ל כמוכר להמלוה כל העסקים שיש לו ואם הרויח בא' מהן צריך לשלם ריוח להמלוה ושכן מבואר בחו"ד סי' קע"ז סק"ו עמ"ש הש"ך שאם הי' תחלה מלוה א"י לעשות עיסקא עז"כ דהיינו רק על העסקים שמכבר ומטעם דמלוה אינו קונה משמע הא אם נותנן מתחלה בתורת עיסקא מועיל אפי' על העסקים הקודמין עכ"ד. הנה מאי דפשיטא לך מיבעיא לי טובא דהנה בעיקר דברי החו"ד הנ"ל יש לעיין לפענ"ד במ"ש דדברי הש"ך בשם המרדכי פ' החובל שהובא בש"ך שם קאי על העסקים שיש לו מכבר הלא באמת מבואר ביש"ש פ' החובל סי' ע' דקאי גם על העסקים שיקנה אח"כ דגם אם נתעסק הלוה בהן ונאנסו חייב באונסין כאשר מתחלה כי אין המעשה משתנה בחליפת דברים וראיתו מהא דא' התם בא"ל קרע כסותי באתא לידי' בתורת שמירה אע"ג דהדר א"ל קרע לאו כלום הוא ה"נ בתורת מלוה קאי ולא משתנה לעסקיו ע"ש ובש"ך סי' קע"ז ס"ק מ"א הביאו בקיצור ועפי"ז צדקו מאוד דברי הדג"מ שכתב ע"ד הש"ך שם וז"ל והיינו שהתנו כך בדברים בעלמא אבל אם קנו ממנו או שעשו שטר עיסקא משתעבד אפי' אחר ההלואה עכ"ל והיינו דכיון דהטעם דל"מ מה שאמר אחר ההלואה למחצית שכר כיון דל"ה רק פטומי מילי כמו בקרע כסותי א"כ היכי דכתב שטר הרי כתבו בתוס' כתובות ק"ב. ד"ה אליבא דב"נ דהואיל וטרח לכתוב שטרא גמר ומשעבד נפשי' ע"ש והנה באמת דברי המרדכי דפ' החובל הנ"ל. הובאו גם ברמ"א ח"מ סי' קע"ו ס"א ובנתה"מ שם הקשה דנהי דא"ל אחר ההלואה בכ"ז הרי כיון דא"ל קנה בהמעות שאתה חייב לי סחורה לשותפות לא גרע משליח דעלמא דקנה לשותפות ואין המשלח יכול לחזור בו כמבואר בסי' קפ"ג ותי' דמיירי שנאנסו המעות בידו טרם שקנה דאז חייב כיון דלא זכה המלוה בהמעות עדיין אבל אם קנה הלוה כבר לצורך שותפות איזה סחורה נקנה להמלוה ע"ש ובמחכת"ה אשתמיט מיני' דברי היש"ש הנ"ל אבל עכ"פ הלא הנתה"מ מפרש דברי המרדכי לענין אם נאנסו המעות מידו קודם שקנה וע"ז סובבים הולכים ג"כ דבריו בחו"ד הנ"ל דעיקר דינו של המרדכי הוא דל"מ מ"ש שיהיו למחצית שכר לענין שאם נאנסו המעות מידו קודם שקנה והחו"ד מוסיף והולך דל"מ גם לענין העסקים שכבר קנה כיון דמלוה אינו קונה והיינו אפי' לד' הרמ"א שכ' בח"מ סי' קצ"ח דאם התנה שיקנה בכסף בלחוד מהני נהי דהש"ך גופי' שם חולק עליו אבל הא הב"ח שם פוסק כוותי' וכ"פ במח"א ה' קנין מעות סי' א' וא"כ לדידהו אי הי' מתנה מתחלה שיהי' למחצית שכר הו"ל כאלו התנה שיקנה בכסף לבד והי' מועיל גם לענין העסקים שכבר קנה אם הי' מתנה בפירוש שיהיו העסקים האלו למחצית שכר מ"מ לאחר ההלואה ל"מ גם לדידהו כיון דמלוה לא קני אבל אליבא דהלכתא ל"מ באמת גם בתחלת ההלואה לענין העסקים שכבר קנה למ"ש הש"ך דל"מ תנאי שיקנה בכסף לחוד וכן מפורש יוצא מדברי הק"א מבעל לחה"פ להלכות ריבית שהעתיק מפנקס הארצות שנכתבו בכת"י הגאון הסמ"ע באות ח' וז"ל והסוחרים בירידים שכבר קנו הסחורה ואח"כ לוקחין מעות לא יפה הם עושים וכשאירע כן צריך להקנות להם הסחורה בק"ס או במשיכה או בהגבהה או בדרך התגרים לפי הזמן לאחר שקנו ממכם הסחורה יתנו להם בעיסקא אבל נתינת המעות ל"מ לקנות הסחורה כי המעות אינם קונות עכ"ל: הן אמת דיש מקום לומר דשפיר נקנה הסחורה להנותן בעיסקא כיון דעושה כן להפקיע איסור ריבית אנן סהדי דגמר ומקנה בלא שום קנין כענין שמצינו בתוס' בכורות י"ח: ובע"ז דף ע"א. לענין הפקעת בכורה עי' תוס' עירובין פ'. ד"ה רב אמר ובאס"ז ב"מ ר"פ המפקיד ואף למ"ש בנובי"ק ח"מ סי' כ"ח דלא מצינו בשום מקום דגמר קנין יהי' חשוב קנין בכ"ז י"ל בנותן עיסקא לחבירו וכיוצא דמקרבי דעתייהו מועיל גם לדידי' גמר ומקני כעין שכ' בתוס' עירובין מ"ט. ד"ה זו דמפני הקירוב דעת שביניהן עשאו חכמים כאלו הקנו זה לזה ע"ש או כמ"ש מעלתו דכיון שמנהג נותני בעיסקא כן הוא הו"ל קנין סטימותא אמנם באמת המעיין בדברי האחרונים ז"ל נראה שההיתר עיסקא של תקנת מהר"ם ז"ל ל"ה רק במה שיתעסק הלוה אח"כ ע"ד המבואר ביו"ד סי' קס"ז וזה הא לא יוכל להיות על העסקים הקודמין ע' בס' נחלת שבעה ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' נ"ו וע' נתה"מ סי' קע"ו סי"ט. ובפרט במה שראיתי לקצת אחרונים שרוצים לומר דאפי' לא הי' להלוה שום עסק והוציא המעות למזונותיו דכיון דע"י שהיו לו מעות מזומנים הוו מוזלי המזונות גבי' זה גופי' חשיב ריוח וכן ראיתי לש"ב הגאון מלבוב ז"ל בס' שו"מ מהד"ק ח"ג סי' ק"ס לענין מלמד שלוה ע"צ היתר עיסקא להשיא בנו שכתב דענין היתר עיסקא הוא כל מה שירויח ואף אם אינו בעסק זה מ"מ אי לאו שהי' לו עסק זה הי' מוכרח ליטול מעות אחר לצורך עסק זה וא"כ מלמד שפרנסתו מהמלמדות ואם לא יהי' לו מה לאכול לא יוכל לעבוד עבודת המלמדות ולא ירויח פרנסתו ושפיר מיקרי עיסקא עכ"ד והנה אף שכדבריו ראיתי ג"כ בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קל"ד לענין קהל שקבלו מעות בעיסקא וז"ל ואע"ג שאין להקהל שום עיסקא מ"מ הדבר ידוע אילו לא באו הני זוזי לידם היו צריכים להוציא כסך ההוא מבעלי בתים להוצאות וצרכי הקהלה ועכשיו שבאו לידם הני זוזי דיתמי וכדומה משלמים הרווחים ג"כ מהכנסת בע"ב כ"א לפי עשרו וסכומו ונעשה כאלו מעיקרא חלקו המעות של יתומים בין כל אנשי הקהלה והגיע לפ' סך