הרי בשמים תקטז

הלא כיון דמגוה דמנא נעקרו כבר נתקדשו אפי' למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא לדעת משום גזירה שמא יאמרו מוציאין מכ"ש לחוץ ע"ש. וכי"ב אשכחן בתוס' שבת כ"ב. לענין הא דדרשינין כשם שחל על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה דעצי הסוכה היתרים על הכשר סוכה לא אסורי מטעם חלות קדושה עליהן משום דאין קדושה חלה רק עד כדי הכשר סוכה ע"ש ועפי"ז יהי' נכון הא דכ' בתשו' עבוה"ג סי' צ"ה בשכתב אלקיכם במקום אלקים לעשות מהכ"ף כפופה מ"ם סתומה ולמחוק אח"כ המ"ם סתומה הראשונה. וראיתי לש"ב הרב הגאון מוהרצ"א ז"ל אבד"ק לבוב בס' שו"ת רצ"ה סי' כ"ט שהרבה לתמוה במה שנראה מדבריו דנטפלין לאחר שנפרדו נפקעה קדושתן וכמ"ש בנוב"י הנ"ל מנ"ל לומר כן דהרי כיון דכבר קידש השם את הנטפלין נשארים המה בקדושתן ולא פקעה קדושתייהו אף לאחר שנפרדו ולא גרע זה מהקלף שכ' בתוס' ערכין ו'. לאסור לכתוב תיבה אחרת במקום שהי' כתוב השם דהשם קידש כל עובי הקלף. ולהאמור לק"מ דכיון דמעלת הנטפלין אינו רק מפני ששימשו להשם והי' מחובר לטהור פשטה קדושה עליו מכח צירוף השם וכיון של"ה כאן מקומו של הנטפל הזה הא בא"צ לכלי אין הכלי מצרפו כנ"ל. ונהי דבעודו מחובר להשם אסור למוחקו משום בזיון השם כמו עצים היתרים על כדי הכשר סוכה דאסורים משום ביזוי מצוה אבל לאחר שנפרד הוי כאלו ל"ה כאן מעולם. וכי"ב כ' בתוס' ערכין ל"ד. בהא דקא' התם על הא דפריך בתי ע"ח ללוים מי אית להו והתניא ערים הללו אין עושין אותן לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים כו' תרגמה רב יוסף ברי' דרב סלא חסידא קמי' דר"פ כגון שנפלו להן הן ומגרשיהן ופריך הן ומגרשיהן למשתרינהו קיימי והקשו בתוס' דמאי נ"מ אם נסתרו כיון שהיו מוקפות חומה מעיקרא דהא תניא לעיל אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן ותי' דכיון שהם ראויות שלא יהא להם חומה לא תועיל להם קדושת חומה שהי' קודם לכן כאלו לא היתה מעולם ע"ש וא"כ הה"נ כיון שהנטפל הזה ל"ה מקומו כאן להכי כשנפרד הו"ל כאלו ל"ה מעולם כאן: ובהא דא' בערכין שם בקורה ששם כתוב עלי' יגוד וישתמש במותר דקמ"ל שם שלא במקומו לא קדיש וכ' בתוס' וז"ל ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגוררו מקום השם שאין לכתוב במקומו לכאורה אינו מובן מאי בעי התוס' בזה. ונלפענ"ד דהכונה בגמ' שם דאשמעינן דאם הקורה עבה אינו נאסר אפי' כנגד השם אלא חתיכה דקה מהקורה שהיתה צריכה כדי שיהי' נכתב עליו השם אבל המותר אינו קדוש דהי"ל שלא במקומו כיון דמקום השם דינו כנטפל ובנטפל הא כל שא"צ להשם אין השם מצרפו כנ"ל ולפיכך י"ל דבקורה אם היא עבה אינו קדיש רק כפי הצורך לכתיבה ולא יותר באופן שלאחר שנחתך ממנו החלק הזה עם השם שרי להשתמש במותר ועז"כ התוס' דבס"ת אינו כן דקדיש כל הגויל שכנגד השם מעל"ע והוא עפי"ד התשב"ץ ח"ר סי' קמ"ט שכתב דהא דפסול קליפה בשם הוא משום דכשקולף מה שנשאר הוא קלף א' דוכסוסטוס דגויל ל"ה אלא כשהוא שלם עיו"ד סי' רע"א דבקלפים שלנו ל"ש זה] וא"כ הוי חציו על הגויל וחציו על הקלף או על הדוכסוסטוס דפסול כדא' בירושלמי ע"ש. ולפי"ז כשכותב השם הקדוש בס"ת על הגויל ע"כ הוא מקדש כל עובי הגויל כיון דצריך לכולו שיהי' שלם דאם יקלפנו הלא יהי' הנשאר קלף או דוכסוסטוס וא"כ ממילא מתקדש כל עובי הגויל מעל"ע. עכ"פ בנידן העבוה"ג הנ"ל שפיר שרי למחוק המ"ם סתומה אחר שנפרדה מהשם דכיון דל"ה ראוי לשם זה מעיקרא הו"ל כאלו ל"ה כאן מעולם כאמור: אמנם בזה יפה תמה הגאון הנ"ל בתשו' שם על העבוה"ג דהרי שמות הקדושים צריכין ביחוד כתיבה לשמן ולא סגי בהלשמה של הס"ת וא"כ האות הכ"ף הא נכתב לשם נטפל דקילא קדושתי' מקדושת השם וא"כ איך יעשה מהכ"ף מ"ם סתומה שרשית של השם הרי לא יהי' כולו לשמה וגם העברת קולמס לשמה אח"כ ל"מ לדידן דקיי"ל כרבנן דר"י ודבריו בזה צדקו מאד דאפי' להסוברים דנטפלין לשם קדושתן מדאוריי' עכ"פ קילא קדושתן מהשם גופי' דהרי אפי' הקלף של מקום השם גופי' שכ' התוס' הנ"ל שאם נקלף אין לכתוב במקומו כיון דיש לו קדושה אסור לזלזל בו לכתוב עליו דבר חול אבל מ"מ אין עליו קדושת השם גופי' דהרי א' בשבת קט"ז. מקום הכתב אגב כתבא הוא דקדיש אזלא כתבא אזלא קדושתי' וע"כ משום דקילא קדושתי' להכי א' התם דאין מצילין אותן מפני הדליקה והוא דומיא דקיי"ל דעליות העזרה לא נתקדשו אע"ג דהצד השני של התקרה שהוא לתוך העזרה בודאי יש לו קדושת העזרה אפ"ה הצד הב' שהוא העלי' לא נתקדש אבל קדוש מיהת שאסור להשתמש עליו תשמיש של גנאי ע' ש"ע א"ח סוסי' קנ"א. ויש להביא עוד ראי' לזה מהא דא' בזבחים כ"ד. רבה זוטי בעי לה הכי בעי ר' אמי נעקרה האבן ועמד במקומה מאי מאי קמיבעיא לי' כי קדיש דוד רצפה עליונה קדיש א"ד עד לארעא דתהומא קדיש ולכאורה אפי' אי ל"ה קדיש דוד הרצפה עד ארעא דתהומא בכ"ז נימא דמה שכנגד הרצפה יהי' קדיש כמו המקום שכנגד השם דהרצפה הא צריכה לקרקע שתחתי' וע"כ דנהי דהקרקע שתחת הרצפה קדושה אבל מ"מ אינה קדושה כ"כ שתהי' כשרה לעמידת הכהן לעבודה דבעינין לעמוד לשרת. וידעתי שיש מקום לדחות דבשלמא הקורה של מקום השם וכן הקלף הוא כולו גוף אחד אבל אבני הרצפה עם הקרקע הם שני גופים. אמנם עכ"פ הא משיניא דנטפל לשם קילא קדושתי' מהשם לכ"ע וא"כ לכאורה פליאה דעת העבוה"ג הנ"ל שהתיר לעשות מהכ"ף מ"ם סתומה שרשית אחרי שהי' מקודם נטפל איך תעשה מ"ם שרשית של אלקים ואיפשר דסברתו הוא דכיון דנעשה עתה אות חדש אמרינן דקידושו וגמרו באין כאחד ע' משב"ח פ"ו מיסוה"ת ובס' בני יונה סי' רע"ו: הנה משכא לנו שמעתתא קצת ועתה נחזור למה שהוכחנו דבנטפל מה שהוא יתר על כדי הכשר הצריך לגוף הקדושה אינו קדוש וא"כ מכ"ש בנ"ד דעובי הכתיבה של הכ"ף היותר מהכשירה הלא עוד מגרע להאות דצורת אות כ"ף לכתחלה צריך להיות בחללה כעובי קולמס א"כ בודאי אין קדושה חלה על היתרון הזה דאין עליו דין מחובר להשם שמתחלה הי' עומד להנטל מכאן והוי כמאן דפרוד ע' כי"ב בתוס' חולין ע"ג. לענין חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי. ושעפי"ז אמרתי ליישב מה שהקשה בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רס"ד מש"ס ערכין י': דמכתשת של משה נתפגמה והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה והקשה מי התיר ליטול תיקונה הלא מכתשת כ"ש הוא למסקנת הש"ס שבועות י"א. ע"ש ויש לחזק עוד קושייתו ביותר עפי"ד הנוב"י הנ"ל שכ' שם דבקליפת הנטפלין איכא איסור יותר מבשם גופי' דהשם גופי' כל מקום שהוא הוא בקדושתו משא"כ הנטפל כשקולפי הוא מבטלו מקדושתו וכן התיקון הזה של המכתשת הרי כל זמן שהי' על המכתשת הי' נטפל לכ"ש וקדוש קדוה"ג משא"כ לאחר שהוסר בטלה קדושתו ולהאמור נכון דכיון דהתיקון הזה עוד גרועי גרעי' להכ"ש לא ירדה לו תורת קדושת נטפל. ולבר מן דין י"ל דכל מה שאינו נצרך לגוף הקדושה דכשר גם בלעדו אין עליו תורת נטפל ויש להביא סמוכין לזה מפ"ג דכלים משנה ה' הטופל כ"ח הבריא כו' וחכ"א הטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא ופי' המפורשים דרעוע כיון שטפילתו מעמידתו וטפילתו צריכה לו הרי הוא חיבור והוי כאלו נוגע בגוף הכלי וטמא אבל כ"ח הבריא כיון שא"צ להטפילה ל"ח הנטפל חיבור לו ע"ש והה"נ בנ"ד אין עליו דין נטפל לקדושה כל שהי' כשר גם בלעדי הטפילה. ועפי"ז מיושב עוד הפעם קושי' החת"ס ממכתשת הנ"ל דהנה במ"ל פ"א מה' כלי המקדש הי"ד הקשה דאיך תיקנו את המכתשת הרי קיי"ל בזבחים פ"ח. כ"ש שנפגמו אין מתקנין אותן דאין עניות במקום עשירות ותי' דהא דכ"ש שנפגמו אין מתקנין אותן היינו כשנפסלו עי"ז ואין עושין מעין מלאכתן אז אסור לתקנן ולעשותן כ"ש דמיחזי כעניות אבל הך מכתשת כיון שהיתה כשירה גם קודם התיקון הוי שרי לתקנה שתהא מפטמת ביותר ע"ש ולפי"ז שפיר הוי רשאין ליטול תקונה דבשלמא כשהיתה מפטמת ביותר אחר התיקון שפיר הי' עלה דין נטפל אבל כיון דלא הועיל כלום והמכתשת היתה כשרה בלעדו הו"ל כטופל את הבריא דאין עליו דין נטפל. והנה לענין לגרור בתוך הכ"ף שיש לכאורה חשש חק תוכות לפי המבואר בא"ח סי' ל"ב סי"ז דאם נפלה טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות אין תקנה לגרור הדיו ועי"ז יהי' ניכר האות דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינין וכתב ולא וחקק ומבואר במג"א שם ס"ק כ"ג בשם הרד"ך והר"מ אלשקר דאפי' מקצת האות בכתיבה ומקצתו בחקיקה ל"מ דבעינין שיהא כל האות ע"י כתיבה דלא כהב"י באה"ע סי' קכ"ה ואף דהפסול שאין בחללה כעובי קולמס ל"ה רק משום כתיבה תמה דדעת הר"ץ הובא במהרי"ק סוף שורש ע"א דלית בזה משום ח"ת ופסק כוותי' בפמ"א ח"ב סי' כ' מ"מ הרי בתה"ד סי' מ"ח ומהרי"ק שורש צ"ח אוסרים לתקן פסול שאינה כתיבה תמה ע"י חק תוכות וכ"פ האחרונים. אמנם כ"ז היכי דהפסול הוא בגוף האות וכן בהך דנפלה טיפת. דיו מיירי באופן שנתקלקל צורת האות שבלעדי המחיקה לא הי' נקרא דאז כיון שנעשה אות ע"י חקיקה הו"ל חק תוכות אבל כשלא נפסד תמונת האות ליכא איסור דח"ת דהרי פסקינין בא"ח סי' ל"ב סי"ח לענין אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקנה ובמג"א ס"ק כ"ז כתב דה"ה אם רגל הכ"ף מגיע לסוף בלי היקף קלף רשאי לגרר קצת ושם בס"ק כ"ט כתב לענין אם נוגע קוצה השמאלית של יו"ד דהאל"ף באל"ף יכולין לגרור להפרידה כיון דגם בלא הקוצה מיקרי יו"ד ע"ש ועב"י שם ובד"מ יו"ד סי' רע"ד סק"ב וא"כ ה"נ בנ"ד הרי לא נפסדה צורת האות וליכא בגרירת עובי הכ"ף משום ח"ת: אמנם לפמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סי"א להסתפק לאסור למחוק בה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע רק מעט דכיון דכל העולם קורא אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגג הו"ל כמוחק את השם א"כ ה"נ בנ"ד כל העולם קורין אותה כ"ף ואסור לגרור מעוביה להרחיב חללה ואף שהוכחנו למעלה דליכא בזה משום נטפל לשם וגם אפי' אם הי' עליו דין נטפל הרי בב"י שם בשם ר"י אסכנדרני כ' הטעם משום מראית עין דדמי למוחק את השם דכיון דנטפלין דרבנן הרי בדרבנן ל"ח למ"ע עש"ך יו"ד סי' פ"ז בכ"ז מיראי הוראה אנכי ומסתפינא להורות קולא בזה אחרי שלא נראה הכי מדברי האחרונים דהרי בנובי"ת