הרי בשמים תקטו

לאודועי וכה"ג מצינו בב"ק מ'. גבי שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין ח"נ ושואל משלם ח"נ ופריך לימא לי' תורא שאילי אריא לא שאילי ופירש"י נטירותא דאריא לא קבילת עלי ומשני בהכיר בו שהוא נגחן הרי דבלא הכיר שהוא נגחן פטור השואל משום דאיבעי לי' להבעלים להודיעו וה"נ בנ"ד הי' הפשיעות מהגבאי שממונה על הספרי תורות דאיבעי לי' לאודועי לבני ביהמ"ד שהס"ת ההיא קרוע שלא יקחוהו להקפות שלא יפול ואם הי' באופן שהגבאי לא ידע מזה כגון שזה מקרוב נקרע מבלי הודע לו ובכה"ג הי' חשיב פשיעות גבי שומר והי' חייב כדא' בגמ' דב"מ הנ"ל מכדי בקרא ש"ש דיתמי הוי איבעי לי' לעיוני והה"נ בנ"ד איבעי לי' לאוחז הס"ת לעיוני אם הס"ת הוא שלם שלא יפול מידו וכיון דבכל ענין הי' פשיעות חייבים להתענות: והנה אפי' אי נימא דביום שמחת תורה שאז בנ"י מפזזים ומכרכרים וטרודים בשמחת התורה הו"ל כאנוס של"ה פנאי לעיין כדמצינו בב"ק ל"ב ומודה איסי בע"ש ביה"ש מפני שהוא רץ ברשות בכ"ז מלבד דבאמת נראה דגם אם נפל הס"ת לארץ בדרך אונס חייבין להתענות כדמצינו ביבמות צ"ו: בביהכנ"ס של טבריא בנגר שיש בראשו קלוסטרא שנחלקו בו ר"א ור' יוסי עד שקרעו ס"ת בחמתן קרעו ס"ד ופי' התוס' קרעו בכונה משמע. אלא שנקרע ס"ת בחמתן והי' שם ר' יוסי בן קיסמא אמר תמי' אני אם לא יהי' ביהכנ"ס זו ע"ז וכן הו'. הרי חזינין דאע"ג שהקריעה מהס"ת היתה בדרך אונס ריתחא דאורייתא עד שהגמרא קורא אותו נקרע ממילא אפ"ה נענשו על המקרה הרע הזה שאירע להם. ונראה כן גם מד' תשו' מהר"י מברונא סי' קכ"ז שכתב לענין חיוב תענית כשנפל ס"ת לארץ שבא להם האות והסימן מן השמים שצריכין תשובה וכדא' בגמ' האי מאן דאתהפך לי' רצועה ליתב בתעניתא ע"ש וכן מצינו בחגיגה ה': רבי הוי נקיט ספר קינות וקא קרי בגוי' כי מטי לההוא פסוקא השליך משמים ארץ נפל מן ידי' אמר מאיגרא רם לבירא עמיקתא וע' במנחות ל"ב: ואם לחשך אדם לומר מעשה בר"א שהי' יושב על המטה ונזכר שס"ת מונח עלי' וישב ע"ג קרקע ודומה כמי שהכישו נחש התם ס"ת ע"ג קרקע הוי ופירש"י הי' ס"ת מושלך דאיכא בזיונא יתירא לכך נצטער עכ"ל והרי התם מצא הס"ת מושלך ולא ידע אם הי' בפשיעות אם לא ואפ"ה נצטער ודומה כמי שהכישו נחש. מכ"ז נראה שגם כשנפלה הס"ת לארץ באונס יש לדאוג ולהצטער שבא האות והסימן מן השמים שצריכין תשובה ולכן יש לגזור עליהם תענית. ולבר מן דין הלא בני הביהמ"ד האחר שלקחו הס"ת הלזו בש"ת בבוקר כבר שמעו מהמקרה ההוא שנפל לארץ בערב א"כ הי"ל לשים אל לבם ולעיוני שפיר ובודאי הוי אצלם פשיעות גדול. ובנידן כמה יתענו הנה באחרונים לא נמצא חיוב להתענות רק יום א' עמג"א סי' רפ"ח סק"ז ובא"ר סוסי' מ' וע' באה"ט א"ח סי' תקע"א שכ' בשם כנה"ג דאם נפלו תפילין או ס"ת דיתענה רק באותו יום ובשבת למחר ע"ש וע' ברכ"י יו"ד סי' רפ"ב שכ' וז"ל שמענו בק"ק א' שנפל הס"ת הורה רב המקום שיתענו כל הקהל בה"ב לכפר העון שנתבזה הס"ת ולדעתי הקצרה מדינא אין הרואה שנפל הס"ת חייב להתענות אמנם נכון הדבר שכל רב בעירו יגזור ויתקן לפי מקומו ושעתו עכ"ל וע"כ בנ"ד צריכין בני הביהמ"ד השני להתענות בה"ב ואותם שאין כחם בריא והם חלושי המזג יוכלו לפדות א"ע בממון כמסת ידם וכנדבת לבם ולתת כסף התרומה הזה לת"ת או להשיא יתומים או לצורך פדיון שבויים שהם דברים שמוכרים ס"ת בשבילם וה' יכפר בעד כו' כי לכל העם בשגגה דברי ידידו מ"ח דור"ש באהבה: סי' קמ בעזה"י יום א' ז' אדר שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי ברכות שמים מעל יחולו עלי ראש כבוד ידידי הרב וכו' כש"מ נחמן כהנא נ"י אבד"ק ספינקא יצ"ו במדינת אונגארן. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד השאלה שבאה לפניו שנמצא בס"ת באות כ"ף כפופה של תיבת אלקיכם של"ה בתוך חללה כשיעור עובי קולמס אולם צורת האות ניכרת היטב כזה **ציור בספר** ונפנשו בשאלתו איך לעשות לתקן בזה אם לגרד בתוך הכ"ף להרחיב חללה הלא יהי' חק תוכות ואם למחוק כל האות הא איכא איסור מחיקת נטפל לשם עכ"ש: הנה כ"ת החל לצדד בשם א' מהמחברים לתקן הכ"ף לגרור קצת מעוביה בתוך חללה עפמ"ש בנובי"ק סי' ע"ו דקדושת הנטפלין אינו רק מדרבנן ומחיקת מקצת אות מהשם ג"כ אינו רק דרבנן דהוי ח"ש א"כ הו"ל תרי דרבנן. הנה מלבד מה שיש לדון טובא בגוף הדבר שפשוט בעיניו דח"ש בזה אינו רק מדרבנן דבתשו' רמ"ע מפאנו סוסי' ל"ו מבואר שהוא מה"ת ובס' בני יונה אסברה לן דהרי בע"ז ילפינן מקרא דחייב לשרש אחרי' כל שורש ואף מקצת מע"ז ולנגד זה נאמר הלאו לא תעשון כן לד' אלקיכם למחוק אף מקצת מן השם לפיכך אפי' ח"ש אסור כאן לכ"ע מה"ת חוץ לזה תם אני ולא אדע אטו בתרי דרבנן מקילין לכתחלה: ומה שיש לפענ"ד לדון בזה נראה דהנה בנוב"י שם מביא בשם הגאון מ' טיאה ווייל ז"ל שכ' דנטפל לשם אינו רק מדרבנן מדקיי"ל כמ"ד בפסחים י"ט. דצירוף לקודש דדרשינין כף אחת כל מה שבכף אחת אינו רק מדרבנן כמ"ש ברמב"ם פי"ב מאה"ט וה"ה בזה כיון שהוא תיבה אחת מצורף לקודש ואינו אלא מדרבנן והנה הנוב"י שם הקשה עליו דא"כ היל"ל דגם הנטפל מלפניו יהי' עליו קדושת השם מטעם צירוף ואנן קיי"ל בשבועות ל"ה: דרק הנטפל מלאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם ולא הנטפל מלפניו. ולפענ"ד בחנם השיג עליו דבשלמא בנטפל מלאחריו שכותבו אחר שכבר נכתב השם שפיר אמרינן דמצרפו השם לקדושה ונעשה קודש בשעת כתיבתו אבל הנטפל מלפניו הרי בשעה שכותבין אותו עדיין לא נכתב השם שנאמר דהשם יצרפו לקדושה א"כ בשעת כתיבה לא היתה חלה עליו הקדושה ואיך תחול עליו אח"כ כשכותב השם כיון שהנטפל כבר נכתב ובקדושת סת"מ והאזכרות שבהם אין הקדושה חלה עליהן אלא בשעת הכתיבה וכתיבת האותיות מושכתן למה שהן. והכי מפורש יוצא מדברי הריטב"א בחי' שבועות שם שכ' דל"ש לומר קדשו השם למפרע דלא מיקרי קדשוהו שמים אלא בשקדשהו בשעת כתיבה שכבר נכתב השם ע"ש ואף דקיי"ל בשבועות שם דש"ד משדי צ"ב מצבאות ה"ז נמחק וכ' בכ"מ פ"ו מיסוה"ת ה"ד וכ"כ בריטב"א שם דזהו דוקא כשלא גמר את השם אבל לאחר שגמרו אפי' מוחק אות א' חייב הרי דאף דבשעת כתיבת ש"ד וצ"ב לא נתקדש עדיין אפ"ה אמרינן דלכי גמרו חלה הקדושה למפרע ז"א דבשם גופי' כל האותיות שבו הם כגולם אחד ומאליו הוא קדוש אמרינן שפיר דמשמתחיל לכתוב השם מתחלת הקדושה שלכי יגמרנו תחול הקדושה למפרע וכמבואר בתשו' רמ"ע הנ"ל שישנה לקדושת האזכרה מתחלת הכתיבה ועד סוף ואינה משתלמת אלא לבסוף ע"ש והכי אמרינן לגבי בכור בחולין ס"ט: דלמפרע הוא קדוש וכיון דנפיק לי' רובי' אגמ"ל דמעיקרא הוי קדוש וה"נ לענין קדושת השם עצמו דמאליו הוא קדוש שייך למימר הכי דמכי נגמרה כתיבת השם כולו קדושין אותיותיו למפרע ובחי' כתבתי ליישב בזה מה שראיתי מקשין דאמאי אמרינן ש"ד משדי צ"ב מצבאות נמחק הרי חזי לאצטרופי בהוספת יו"ד לשדי ויהי' כמו ח"ש דאסור משום דחזי לאצטרופי ויהי' שיעור שלם ולדברינו יהי' נכון דהרי כ' בפמ"ג יו"ד סי' ס"ב דהפירוש חזי לאצטרופי הוא שאכל עתה ח"ש ואם לאחר שאכל יאכל עוד ח"ש בכא"פ ויצטרף א"כ הכא לאחר שמחק ש"ד אף אם יוסיף יו"ד וימחקנה הא לא יתחייב כיון דבשם הלא ע"כ אמרינן דמשהשלימו למפרע הוא קדוש וא"כ הרי א' בחולין ע'. דלאחר דליתי' בעולם ל"ש למפרע הוא קדוש א"כ ה"נ לאחר שימחקנו הא ליתי' בעולם וא"כ אפי' אם יכתוב אח"כ יו"ד לא נימא למפרע קדוש ולא יהי' איסור כלל] משא"כ בנטפל דאינו קדוש רק משום צירוף א"כ כ"ז של"ה נכתב השם המצרפו הא הי' חול א"כ כיון שהכתיבה הי' חול אף שכותב השם אח"כ לא חלה עוד קדושה עליו דהעיקר תלוי בשעת הכתיבה כנ"ל [ועפ"י סברא זו יצדקו דברי החת"ס שהבאתי למעלה בסי' קל"ט] וכיון שכן דנטפלין מטעם צירוף קאתינין עלה הרי א' בחגיגה כ"ד. צריך לכלי הכלי מצרפו שא"צ לכלי אין הכלי מצרפו וא"כ הדיו היתירה מה שמכסה ריוח החלל הכ"ף יותר מעובי קולומס המבואר בב"י נהי דכשר בדיעבד אבל עכ"פ הא אין צורך בו להשם ול"ה עלי' קדושת נטפל ואף דא' התם דמדרבנן אפי' א"צ לכלי הכלי מצרפו בכ"ז הלא מבואר בתוס' מנחות כ"ד. ד"ה שאין דזהו דוקא בשירי מנחה מהני צירוף הכלי שלא יצא מקדושתו שהי' עליו קודם קמיצה אבל היכי שמעולם ל"ה צריך לכלי ל"מ צירוף הכלי שרת לגבי' ע"ש ומבואר הכי בירושלמי בחגיגה שם א"ל ריב"ז בשם ר' יוחנן מפני מה אמרו שיירי מנחות מחברין עצמן מפני שנזקקו לכליין ופי' המפורשים דכיון דבתחלה הוצרכו לכלי דעשרון אמר רחמנא אלא שאח"כ שהוציא הקומץ נעשו שירים מש"ה מחברין את עצמן ע"ש הרי דדוקא שיירי מנחה דהוזקקו תחלה לכלי הוא דמצרף אבל בדבר שלא הוזקק מעולם אינו מצרף. וזהו נראה בטעמו של הדין שכ' בט"ז יו"ד סי' רע"ו סק"ז דהיכי שנכתב הנטפל בטעות אין השם מקדשו דאף דבהא שכתבו המהרמ"ל והמ"ב להתיר באם דילג היו"ד מאלקינו למחוק הנ"ו חולק הט"ז וכ' שאין למוחקן כיון שיש לו שייכות להשם בכ"ז היכי שנכתב בטעות אות שאינו שייך להשם לא קדיש ע"ש והיינו ג"כ מטעם האמור דכיון דא"צ להשם אין השם מקדשו דבשלמא בשם גופי' דאינו מטעם חיבור וצירוף רק שקדוש בעצמותו מבואר בפוסקים דקדוש אפי' בטעות וכ"כ בט"ז גופי' סי' הנ"ל סק"ב וכ"מ באמת מהך דמס' סופרים פ"ה ה"כ ע"ש אבל בנטפל שאינו קדוש רק מתורת חיבור וצירוף כל מה שא"צ להשם לא נחתא עליו קדושת השם. וה"ה בנ"ד היותר משיעור הצריך לאות הוי א"צ להשם ואין מתקדש מחמת השם כדמצינו נמי בזבחים ק"י: גבי ניסוך המים דיש שיעור למים דצלוחית של זהב מחזקת ג' לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוי טפי לא קדשינהו כלי דלא חזי לי' ואין כ"ש מקדש אלא הראוי להן וכ"כ בתוס' מנחות מ"ו. לענין קידוש תנור. והא דבמנחות פ"ח. פליגי אי בירוצי המדות נתקדשו ומבואר בתוס' שם דבדיעבד לכ"ע נתקדשו התם הכי אגמרי' רחמנא הלכה למשה מסיני כמבואר התם ושם בדף צ'. מבואר דבירוצי מדות