הרי בשמים תקיא

דראה אותן רצין דבעינין שליח של בעל הממון ע"ש וא"כ לא יוכל להיות שלוחו של הכהן שהוא אינו בעל הממון וא"כ ל"מ נמי כשנותן לחצרו של הכהן כיון דחצר הוא מדין שליחות וכבר התעורר בזה במח"א ה' זכיי' ומתנה סוסי' ט'. והנה לכאורה אמרתי לה"ר דבבכור מהני נתינה בחצרו של כהן וע"כ דל"ד לשאר מ"כ דכתיב בהו ונתן לכהן משא"כ בבכור והוא מדברי הש"ס בכורות י"ח: גבי הא דקתני במתני' התם ברחל שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו ב' ראשיהן כאחד ומת א' מהן דס"ל לר"ט יחלוקו ור"ע אומר הממע"ה וקא' בגמ' פלוגתתם הוא בחצר בעה"ב ורועה כהן דס"ל לר"ט אקנויי קא מקני לי' מקום בחצרו וניחא לי' דליתעביד מצוה בממוני' והו"ל כב' שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהן ומסתלק ופירש"י דאקנויי אקני לי' בעה"ב להרועה כהן מקום בחצרו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיוולדו מיד דתקני לי' חצרו עכ"ל הרי דבהנתינה לחצרו של כהן יוצא ידי מצות נתינה בבכור דאל"ה מאי הועיל מאי דאקני לי' מקום בחצרו שיזכה מיד כשיוולדו הרי אם א"י בזה ידי נתינה עדיין יוכל ליתנו לכל כהן שירצה. אמנם באמת לאו ראי' היא דהנה במח"א שם כתב דמה שהביא הפר"ח ראי' מההוא דסעיף י"ד דיכול הכהן לזכות המ"כ לישראל ת"ח שיקבלם מיד הנותן הרי דמהני ע"י שליח דמזה אין הוכחה דהתם איירי במכירי כהונה דחשיב כאלו זכה בהן הכהן וקיים זה מצות נתינה כדא' בגיטין ל'. ע"ש ולפי"ז גם מש"ס בכורות הנ"ל ליכא לאוכוחי מידי דהנה בתוס' בכורות ל"ה: הקשו דהיכי קא' הכא אקנויי אקני לי' הלא אמרי' התם ברועה כהן מימר אמר לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי ותי' דהכא מיירי במכירי כהונה ע"ש וא"כ במכירי כהונה הא מועיל גם בשאר מ"כ ע"י שליח כד' המח"א הנ"ל. ובלא"ה נלפענ"ד דל"ק מהא דבעינין שליח של בעל הממון דזהו דוקא היכי דבעינין זכיי' ממש ול"מ נתינה בע"כ אז ל"מ שליח של המקבל ובעינין דוקא שליח של בעל הממון שיזכה עבור המקבל משא"כ במתנות כהונה הרי מהני נתינה בע"כ ול"ב רצון הזוכה כלל רק דלימטי לידי' ע"ז שפיר מהני גם כשהמקבל עושה שליח והוי ידו כידו. ומיושב עפי"ז מה דקשה לכאורה בש"ס בכורות הנ"ל דמשום ניחא לי' לאינש דליתעביד מצוה בממוני' אמרינין דאקנויי קא מקני לי' מקום בחצרו וכ' בתוס' שם דאפי' בלא קנין קא קני דמכח המצוה גמר ומשעבד נפשי' ולכאורה הרי בודאי כ"ז שלא ילדה הפרה אין הבעה"ב מקנה לי' מקום בהחצר כיון דאיפשר שתהי' מפלת או נקבה תלד וע"כ דבשעה שהיא יולדת זכר מאותו רגע הוא מקנה לו החצר וקא קני לי' הרועה כהן להבכור ע"י החצר וקשה דהרי כ' הש"ך בח"מ סי' ר"ב דל"מ קנינו וחצרו באין כאחד והאיך קונה הרועה כהן את הבכור ע"י החצר הא באין כאחד ולהנ"ל נכון דהרי בקצה"ח סי' ר' ובאב"מ סי' קל"ט כ' דהא דל"מ קנינו וחצרו באין כאחד הוא דוקא היכי דבעינין שיזכה הקונה מרצונו אבל היכי דמהני ג"כ נתינה בע"כ ול"ב רק דלימטי לידי' מהני ג"כ כשבאין כאחד כדאמרינן גבי גט אשה ועבד גיטן וחצרן באין כא' ע"ש וא"כ מה"ט מהני נמי גבי בכור מה שקונה הכהן החצר עם הבכור כאחד כיון דבמ"כ גם נתינה בע"כ הוי' נתינה כנ"ל ואזדא לפי"ז מה דקשה לכאורה בדברי הש"ס ב"מ י"א: גבי מעשה דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ואר"ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו כו' ופריך והא בעינין עומד בצד חצרו ומשני ר"פ ד"א מקנה שאני וכ' במרדכי ובאס"ז שם בשם ריב"ן דאע"ג דקיימינין התם דטה"נ אינה ממון וליכא דעת אחרת מקנה מ"מ כיון דהי' ג"כ הקנאת המקום ובזה איכא דעת אחרת מהני נמי לגבי המעשר אף דלגבי הטה"נ ליכא ד"א ע"ש ולכאורה א"כ הו"ל קנינו וחצרו באין כאחד דל"מ לד' הש"ך הנ"ל ולהאמור נכון דבמ"כ כיון דמהני נתינה בע"כ ומה דא' התם שאני גט דאית' בע"כ ומשמע לכאורה דבמ"כ ל"מ נתינה בע"כ ז"א דהתם ה"פ כיון דגט הוי בע"כ דלא ניחא לה להתגרש ובע"כ היא מתגרשת לכך בעינין בגט עומדת בצד חצרה דאין חבין לו לאדם שלב"פ וכדא' התם בגמ' אבל מ"כ ולוי' דזכות היא להם ל"ב עומד בצד חצרו אבל באמת מהני גם בהו נתינה בע"כ] ול"ב רק דלימטי לידי' מהני ג"כ כשהקנין והחצר ב"כ ודו"ק: ובעיקר קושי' המח"א הנ"ל דהא ל"ה שליח של בעל הממון נראה דכיון דקיי"ל טה"נ אינה ממון ערמ"א ח"מ סי' פ"ז סל"ה וסי' ר"ג ורע"ו ובש"ך סי' ש"נ. א"כ הו"ל הכהן בעל הממון ושפיר נעשה שלוחו ובאמת פוסק הכי בפמ"ג סי' ס"א במש"ז סק"י כהפר"ח דאם הכהן שולח שלוחו מתקיימת מצות נתינה כשנותן להשליח. ויש להוכיח זה מדברי הריטב"א ביבמות פ"ו. שכתב לענין הא דתיקן עזרא לתת המעשר לכהנים והקשה הרי א"י מצות נתינה דקאמרה תורה ליתן ללוים ותי' דכיון דהפקר בי"ד הפקר שוינהו רבנן כאלו הכהנים הם שלוחי הלוים ע"ש הרי דמהני שליחות במ"כ ולוי' וצל"ע מזה ע"ד החת"ס יו"ד סי' רצ"ה שכתב שם דלא יפה כח הבי"ד בזה למיהוי שליח בע"כ של אדם ויש להרחיב הדיבור בזה אכ"מ ולבר מן כל דין הרי בחצר בע"כ הא קא' בפ"ק דב"מ דהוא מתורת יד וא"כ כשבעל הבכור נותנו לחצרו של כהן בע"כ יוצא שפיר מצות נתינה דהוא כידו של הכהן ורמי חיוב הטיפול על הכהן. זהו מה שנלפענ"ד בזה ותו לא מידי: ובדבר אשר העירות על דברת התוס' בסנהדרין ס"ד: בהא דקא' התם ר"א ברי' דרבא העביר כל זרעו למולך פטור שנא' מזרעך ולא כל זרעך והקשו התוס' דהרי מקמא איחייב לי' ותמהת דמאי איכפת לן דמקמא איחייב לי' הרי י"ל דחיובו מתלי תלוי וקאי כענין שמצינו בסנהדרין קי"ב. גבי עיה"נ דבעינין שיודח רובה דאמר רב יהוד' דנין וחובשין שאם ימצא אח"כ רובא דנין אותן דין אחר להריגה וה"נ י"ל דחיובו תלוי שבאם מעביר אח"כ שאר זרעו למולך מיפטר עכ"ק הנה בהשקפה ראשנה אמרתי דלא דמיא לעיהנ"ד כלל דהכא כיון דאילו מעביר כל זרעו למולך הא פטור לגמרי א"כ גם אם אינו מעביר שאר בניו איך נהרג הא הוי התר"ס שמא יעביר כל זרעו משא"כ בעיהנ"ד אם מודחין רובן שפיר נהרגין ואי דאיך נוכל להתרות בהם ליחידים שיהרגו בסייף כדין עה"נ דילמא ליכא רובא וחייבין סקילה ז"א דלא מיבעיא לד' הרמב"ם פ"ד מה' ע"ז ה"ו כפי מ"ש בכ"מ ולח"מ שם בדעתו דעה"נ ל"ה צריכין התראה גמורה רק ששולחין להם ב' ת"ח להזהירם ולהוכיחם ע"ש ועפירש"י סנהדרין דף ע"א. ד"ה מתרין א"כ הא ל"ב התראה כלל אלא אפי' לד' הראב"ד שם שהבין בד' הרמב"ם דעיה"נ בעי התראה גמורה וכ"כ בתוס' סנהדרין מ"א. ד"ה ואי כתיב בכ"ז י"ל כיון דסייף קל מסקילה ס"ל לרב יהוד' דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל דפלוגתא הוא בכתובות ל"ג וגם לפמ"ש בתוס' סנהדרין דף נ'. ד"ה קסברי דסייף וממונו אבד שקול כסקילה עכ"פ י"ל דאתרו בי' סתם שיתחייב מיתת ב"ד ואנן קיי"ל כרבנן דפליגי אר"י דס"ל דבעינין שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג כמ"ש הרמב"ם פי"ב מסנהדרין ה"ב וי"ל ג"כ דאתרו בהו הכי בפירוש שאם יודח מיעוטה יתחייבו סקילה וממונן פלט ואם יודח רובה יתחייבו סייף וממונו אבד דבכה"ג לכ"ע מהני כמ"ש בתוס' זבחים ע"ח. ד"ה הפיגול דל"ה התר"ס כיון דממ"נ יתחייב א' מהן וההתראה היתה על כולם ע"ש ועוד י"ל לפמ"ש בתוס' יבמות פ'. גבי אכל חלב מבן יב"ש ויום א' עד י"ח ונולדו בו סימני סריס רב אמר נעשה סריס למפרע וכ' בתוס' שם דלקי על חלב שאכל ול"ח התר"ס אע"ג דבשעת התראה הי' ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי מילתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה ע"ש וא"כ ה"נ אחר שעמדו למנין ונמצא שהי' רובה הא אגמ"ל שהי' רובה בשעת התראה ול"ח התר"ס משא"כ בהך דמולך האיך איפשר פשר לומר דחיובו מיתלי תלוי וקאי א"כ היכי חייב סקילה כשאינו מעביר רק מקצת זרעו הא הוי התר"ס שמא יעביר כל זרעו למולך ויהי' פטור והכא ל"ש לומר דכשלא העביר אח"כ שאר זרעו אגמ"ל דהי' בר חיוב סקילה ז"א דהרי כ' התוס' ביבמות ל"ה: בהא דהחולץ למעוברת והפילה דר"י אמר א"צ חליצה מן האחין דאם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברה מפולי מפלה לאו בת חליצה ויבום הוא השתא נמי תיגלי מילתא למפרע ור"ל אמר תיגלי מילתא למפרע ל"א וכ' התוס' שם וז"ל אע"ג דלקמן גבי ספקות שקידש אחת משתי אחיות חשבינין לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבא אליהו ויאמר דהא קדיש ל"ד דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה עכ"ל וא"כ הה"נ בשלמא בעה"נ דהספק הוא אם המודחין הם רובא והספק הוא באותה שעה שייך שפיר אם יבא אליהו כו' ואמרינן אגמ"ל ול"ח התר"ס משא"כ במולך הא צריך לידע עתידות אם יעביר גם שאר זרעו למולך ובכה"ג ל"ש אם יבא אליהו ול"א אגמ"ל ושפיר הוי התר"ס: הן אמת שראיתי להכ"מ בפ"ו מה' ע"ז שכ' בישוב קושי' התוס' הנ"ל דהא מקמא איחייב לי' ותי' דחיובו תלוי ועומד אמנם י"ל דהכ"מ כ' הכי בשי' הרמב"ם ז"ל ואיהו הא ס"ל בפ"ה משבועות דהתר"ס שמה התראה היכי דהלאו מפורש בתורה וע' נובי"ת חאה"ע סי' ע"ז שכתב בשיטתו דהיכי דהלאו לא משכחת כ"א בהתר"ס בכה"ג שמה התראה ע"ש אולם שי' התוס' אינו כן. והנה למ"ד בסנהדרין שם דמולך ע"ז היא וחייב ג"כ משום ע"ז אם עשה א' מד' עבודות למולך כפירש"י שם ובשוגג חייב ב' חטאות א"כ ל"ה התר"ס דאם יעביר שאר זרעו ויפטר משום מולך הא יתחייב משום ע"ז באתרו בי' משום שתיהן. אמנם ז"א חדא דהרי אנן קיי"ל דמולך לאו ע"ז הוי ועוד דהרי סתמא משמע דמיירי בכ"ע אפי' לא עשה א' מד' עבודות דליכא רק חיוב מולך בלבד וא"כ אי נימא דחיובו מתלי תלוי וקאי שפיר הוי התר"ס [ובחי' לסנהדרין נסתפקתי למ"ד מולך ע"ז הוי היכי שהיו לו ב' בנים והעביר בן הראשון למולך ולא עשה א' מד' עבודות ול"ה חייב רק משום מולך ואח"כ העביר הבן הב' ועשה ג"כ א' מד"ע ואתרו בי' משום ע"ז אי נימא כיון דאי מיפטר משום מולך דהוי כל זרעך וחייב משום ע"ז א"ד דהו"ל עדים השניים. עשאאילה"ז כיון דיכולין לומר גברא קטילא בעינין למיקטל כקושי' התוס' בסנהדרין פ"א. ד"ה ונגמר והארכתי בזה וכעת נראה דאם מעביר כל זרעו כיון דל"ה דרך עבודת מולך בהעברת כל זרעו ממילא א"ח ג"כ משום ע"ז ומ"ה מצינו בחזקי' דאמרי' בסנהדרין ס"ג: שסכתו אמו סלמנדרא שלא ישלוט בו האש ולא מצינו לו בן אלא חזקי' כפירש"י שם ולכאורה הרי דעת רש"י ז"ל בכ"ד דכרת הוא וזרעו נכרתין ע' שבת כ"ה. ד"ה וכרת ועתוס' ריש יבמות וא"כ כיון דלא עשו הבי"ד משפט