הרי בשמים תקח

הנחה ע"מ צריכה שתהי' ההנחה אחר ההדלקה ושפיר איפשר למדחי דאין ראי' ממנורה כיון דדרשא דתמיד ל"ד ולכך התם שפיר מדליקין משום דליכא מצוה עדיין כ"ז שלא נגמרה הדלקת שבעת הנרות ודעת לנבון נקל ליישב בזה קושי' התוס' על הא דקא' הגמ' והא הכא כיון דקביעי נרות כו' הלא במנחות פ"ח. איכא מ"ד דל"ה קבוע אלא הי' מסלקו לגמרי בשעת הטבה ואח"כ מניחו ולהאמור י"ל כיון דע"כ המקשן סובר דדרשא דתמיד דוקא א"כ גם למ"ד דל"ה מחובר ג"כ קשה דממ"נ אי יסלק שאר הנרות וידליקן בנר המערבי א"א כיון דבמנורה בודאי הדלקה עושה מצוה וא' התם דאי הדלקה ע"מ הדלקה במקומו בעינן וא"א לסלקן מן המנורה ולהדליקו ואי שיסלק הנר מערבי ממקומו וידליק בו שאר הנרות א"א דא"כ מתבטל המצוה דתמיד דבשעה שמדליק שאר הנרות אין הנר מערבי דולק במנורה דבשלמא בשעה שמטיב הנר מערבי לא מתבטל מצוה דתמיד כיון דעוסק בהדלקת הנר מערבי גופי' אבל שיטלנו להדליק בו האחרים הא מתבטל אז המצוה דתמיד וא"ש: ובדרך פלפול י"ל בישוב קושי' התוס' דגם למ"ד שהי' מסלקו בשעת הטבה ג"כ קשה עפ"מ שמבואר בפ"ג ופ"ו דתמיד והובא גם בפירש"י כאן דלמ"ד מזרח ומערב היו מונחים היו מדליקין שתי הנרות הראשונות המזרחיות והנר השני הוא הנר המערבי משום דאין מעבירין על המצות וכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא ובי' לא מצי לאתחולי דכתיב יערוך אותו לפני ה' צריך שיהא א' חוצה לו דאל"ה לא קרינין בי' לפני ה' ולכך היו שתי הנרות הראשונות דולקות תמיד ואילולי הטעם דאין מעבירין עה"מ ל"ה צריכין להדליק שתי נרות תמיד והי' די בהנר המערבי השביעי שהוא לצד מערבי יותר מכולם והנה מבואר בתוס' זבחים נ"א. ובמנחות ס"ד: דמשום אין מעבירין עה"מ אין שייך לקבוע מקום למצוה רק מדרבנן ע"ש וא"כ הא דהוי קביעותא דנר מערבי בנר שני ל"ה רק מדרבנן וא"כ הרי מבואר בפירש"י שבת מ"ו. דבמנורה של חליות אם מפרקה ומחזירה כמו שהיא אפי' בלאו תקיעה ביתדות ומעשה אומנות מיקרי עושה כלי וחייב משום מב"פ וא"כ גם למ"ד שהי' יכול לסלקה פריך שפיר דאיך תיקנו רבנן דליהוי נר מערבי בנר שני שהוא מילתא דאתי לידי איסור דאורייתא דאם כבה בשבת נר א' נהי דאיסור הדלקה הותר אבל הא יתחייב משום בונה אם יפרקה ויחזירנה כנ"ל וע"כ ע"י קינסא וא"כ איכא משום ביזוי ואכחושי מצוה. ויש להרחיב הדיבור בזה אולם כשל בעוני כחי והנני עמוס הטרדות והתלאות ל"ע ה' ירחם עלי דברי ידידו דור"ש באהבה מצפה לישועה: סי' קלז בעזה"י יום א' ה' אדר"ש תרנ"א לפ"ק סטרי שלום רב לאוהבי תורת ד' כבוד הרבנים המאה"ג לממשלת התורה והיראה דיינים מובהקים ומצויינים בשערי ההלכה הרב מוה' נפתלי סג"ל גאלדבערג נ"י והרב מוה' משה אפטער נ"י והרב מוה' יוסף בעער נ"י ביד"צ דק"ק טארנא יצ"ו. בהדי פניא דמעלי שבתא הגיעני מכתבם עד"ש ע"ד התקנה אשר נעשתה בעיר פ' זה שבע עשרה שנה נגוזו ועברו עפ"י טובי העדה בהסכמת חבר עיר ובידה"צ וכל אנשי העיר אשר הקמח המוכשר על חה"פ יהי' תחת השגחת הביד"צ ובאמצעית ראשי העדה ונאמני הקהלה יתנהל אופן המסחר של הקמחא דפיסחא וההכנסה מזה העולה לכמה אלפים יתחלק בכל שנה בין עניי דמתא ועתה נצמח קטטה ומריבה בין רבים מאנשי העיר ובין מנהלי העדה וברצון מתנגדי המנהיגים לעבור הגבול אשר גבלו הראשונים ולהרוס אשיות התקנה הנ"ל ויאמרו להביא למו רב ומורה ממק"א להכשיר את הריחיים דשם ולתת השגחתו על כל הנעשה נגד רצון הבי"ד וטובי העיר ונפשכם בשאלתכם אם יוכלו הביד"צ להכריז איסור על הקמח הנ"ל על חה"פ כי חוץ לזה אשר בהירוס התקנה הטובה הלזו יפסידו העניים אף גם יקופח עי"ז פרנסת דייני מתא עכת"ש: הנה לא פורש במכתבם אופן התיסדות התקנה. והנה אם נתקנה ביום הוסדה שהקמח שיהי' נטחן בלתי השגחת הבי"ד ומנהלי העדה יהי' אסור לעוגות מצות על חה"פ הדבר פשוט דרשות ביד הצבור לאסור את המותר כהך דתשו' הרא"ש המובא ביו"ד סי' א' בקהל שפסלו שחיטת הכל ומ"ש הפר"ח שם דשחיטה אחר אינו אסור מעיקר הדין אלא משום קנסא זהו דוקא אם התקנה היתה בסתם שלא ישחוט אלא טבח ידוע אבל אם היתה התקנה בפירוש שמה שישחוט זולתו יהי' אסור אז מדינא שחיטת אחר אסורה כמבואר בשמ"ח סי' ב' סכ"ב [דלא כנראה מדברי תשו' נובי"ק חיו"ד סי' א' דהפר"ח מיקל אף בכה"ג] וכ"פ בנובי"ת חיו"ד סי' ה' דבכה"ג שאסרו בפירוש שחיטת זולתו אסור הבשר משחיטת אחר מדינא דרשאין הצבור לגזור למיגדר מילתא על פתו ויינו שיהי' פתו כפת כותי ויינו כיי"נ כמבואר ברמ"א סי' ר"ה ס"ב וכן הוא בכל דבר שיש בו צורך קיום וחיזוק התורה כהך דא' בסנהדרין מ"ו. דבי"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה ואף הטובים לחודייהו יכולת בידם לתקן בעירם כן בלעדי הסכמת אב"ד עיר כהא דתניא ב"ב ח': ורשאין בני העיר להתנות כו' ולהסיע על קיצתן ופירש"י לקנוס את העובר על קיצת דבריהם כו' ואף דא' התם ד"ט. דהיכי דאיכא אדם חשוב לא כל כמינהו דמתנו כבר כ' בתשו' ריב"ש סי' שצ"ט ומהר"ם אלשקר סי' מ"ט דזה לא קאי רק אבני אומניות שעשו תקנה ביניהם והריב"ש הסביר הענין דאי ליכא אדם חשוב אז הם בתקנתם כבני העיר אבל היכי דאיכא אדם חשוב ועשו בלעדי הסכמתו אינם אלא כיחידים ולא כבני העיר ע"ש וכ"פ הסמ"ע סוסי' רל"א ונהי דבטור' וברמ"א וכן בש"ך שם כ' לחלוק ע"ז ושגם בני העיר אינם רשאין לתקן בלתי הסכמת חבר עיר וכ"פ בתשו' ב"ח החדשות סי' מ"ג ע"ש אולם היכי שהתקנה היא למיגדר מילתא לכ"ע מועיל תקנת טובי העיר בלחוד בלתי הסכמת חבר עיר והרי בדאיכא רווחא להאי ופסידא להאי נחלקו הראשונים ז"ל אי מהני תקנת הטובים בזה דשי' ר"ת במרדכי ב"ב שם דאין כח ביד זט"ה לתקן אפי' בהסכמת הרוב להפסיד היחידים ושי' הראבי"ה שם דיכולין לתקן גם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ובלבד שלא ימחו הרוב והובאו שני הדיעות בח"מ סי' ב' ואפ"ה אם אם התקנה היא למיגדר מילתא לכ"ע יכול הרוב לכוף את המיעוט אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כמו שהאריך בזה המהרי"ק בשורש ק"פ ובמהרשד"ם חיו"ד סי' פ"ב ע"ש ולפענד"נ להסביר הענין בטיב טעם דהרי באמת בכל התקנות כגון כשמתנין על המדות ועל השערים איכא רווחא ללוקחים ופסידא למוכרים שמוכרחים למכור בזול כפי קיצתן של בני העיר ואפ"ה מהני התקנה וע"כ מטעם הפקר ב"ד הפקר כמ"ש בח"מ סי' ב' בהג"ה שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול והפקרן הפקר וא"כ אמאי לא תועיל ג"כ תקנתם להפסיד ליחידים מטעם הפקר בי"ד ונראה בטעמא דמילתא דהנה בש"ס גיטין ל"ו. פריך על הא דהלל התקין פרוזבול ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא אמר אביי בשביעית בזה"ז ור' היא כו' ושם ע"ב ומא"מ דמדאוריי' לא משמטא שביעית ותקנו רבנן דתשמט אמר אביי שוא"ת הוא רבא אמר הפקר בי"ד הפקר וכ' הכ"מ בפ"ט מה' שמיטה ויובל הט"ז בדעת הרמב"ם דלא ס"ל כפירש"י בגיטין שם דשינויא דרבא קאי גם למאי דאקשי ברישא מא"מ דמדאוריי' משמט כו' אלא סובר דשינויא דרבא לא קאי רק אפירכא השני' מא"מ דמדאוריי' לא משמט ותקנו רבנן דלשמט וטעמו דכל שאין הממון בידו הפקירוהו הבי"ד אבל להוציא מידו שלא כדין תורה כלומר אלו היתה שמיטת כספים דאוריי' ל"ה מתקני להוציא מידו ע"י הפקר ולהבין במאי מחולקים רש"י והרמב"ם ז"ל נראה דהנה הרמב"ם בפ"ב מה' ממרים כתב לחלק בענין אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין אם פשטה הגזירה בכל ישראל דהיכי שהגזירה היתה משום סייג וגדר ופשטה בכל ישראל אפי' בי"ד גדול מן הראשונים א"י לבטל והקשה הכ"מ שם מגיטין ל"ו: גבי התקין הלל פרוזבול אמר שמואל אי איישר חילי יותר מהלל אבעלי' וא' נמי התם דאי לדרי עלמא תיקן הלל פרוזבול אין בידינו כח לבטל דאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו כו' משמע הא גדול בחכמה ובמנין יכול לבטל ותי' דתקנת פרוזבול ל"ה סייג וגדר אלא תיקון העולם מפני תקנת עניים שלא תנעל דלת בפניהם ומפני תקנת העשירים שלא יפסידו ע"ש אמנם רש"י ז"ל בגיטין שם עמוד א' ד"ה מוסרני כו' ובעמוד ב' שם כ' דתקנת פרוזבול הוי סייג וגדר וע' במהר"ם שיף שם מ"ש בדברי רש"י ולפי"ז שפיר כל חד לשיטתי' אזיל דהנה בגיטין שם יליף ר"י דהפקר ב"ד הפקר מקרא דעזרא וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ור"א יליף מקרא דיהושע אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו והנה לענין לומר הפקר ב"ד הפקר להוציא ממונו ש"א מתחת ידו לא נוכל למילף מהך דמה אבות מנחילין כו' כיון דהאב המנחיל שמרבה לזה וממעט לזה הרי הך ממונא לא אתי לידי' דבן מעולם ואיך נוכל ללמוד מזה להפקיר ממונו ש"א שהוא כבר תחת ידו ולא נוכל למילף מהך קרא רק לענין להפסיד ממון שאינו תחת ידו אמנם מהך קרא דעזרא דכתיב יחרם כל רכושו שפיר מצינו למילף דהפקר ב"ד הפקר גם בממון כזה שכבר הוא תחת ידו אמנם בעינין דוקא שיהי' במקום סייג וגדר דומיא דהך דעזרא וערמב"ם פכ"ד מסנהדרין ה"ו ולכאורה יל"ע לפי"ז מב"מ כ"ז. דמיבעיא לן אי סימנים דאוריי' או דרבנן כו' וא"א דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממונא כו' ופרש"י דהפקר ב"ד הפקר והרי התם הוא להוציא מיד המוצא ואינו סייג וגדר אמנם י"ל דהתם אמרי' בכל גווני הפקר ב"ד הפקר דניחא לי' למוצא דניהדרי' בסימנים כי היכי דכי אבדה לי' לדידי' ניהדרי לי' בסימנים כדא' התם בגמ' וכי"ב בב"מ י"ב: עניים גופייהו ניחא להו וע' תשו' מהר"ם בר ברוך החדשות סי' ע"א. ומלבד זה הא כ' הראשונים ז"ל דלמוצא לית לי' חז"מ] ולפי"ז א"ש מאד דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל דתקנת פרוזבול ל"ה סייג וגדר כנ"ל א"כ לא נוכל למילף זה מקרא דעזרא וא"כ לא מצינין