הרי בשמים תקה

הב' וע' בר"ש פ"ב דמקואות מ"ו בסה"ד שכתב דמיירי בלא עקר ע"ש וא"כ עדיין הטובל טמא וא"כ נטמאו המים שבראשו ובודאי מודה ר"י דמים טמאים אין מצטרפין לשיעור מקוה דאיך יטהרו האדם והם בעצמם טמאין עשו"ת חת"ס סי' רי"ב והרי בצל"ח פסחים בשי' רחסגה"כ אות ק"ג כתב דאפי' להאומרים דכולו שאוב אפי' בכלי המק"ט כשר מה"ת היינו בשהוא טהור רק שהכלי ראוי לקבל טומאה אבל אי נטמאו המים ממש אף אם נתנן בקרקע אח"כ פסולין מה"ת ע"ש וא"כ בודאי המים הללו שהם טמאין אין מצטרפין לשיעור מקוה ואי דנימא דהמים נטהרו בהשקה וכשי' הרשב"א שבסעיף מ"ט דגם לענין הוייתו ע"י טהרה מהני השקה ז"א דהרי בתוס' גיטין ט"ז. כתבו בשם ר"י דל"א קטפרס חיבור לענין השקה וא"כ לא נטהרו המים שבראש האדם ע"י חיבורן למי המקוה. ואמרתי לתרץ עפי"ד המהרי"ק שורש קנ"ו שהעיר בהא דאר"י אם הי' רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דהרי נוטפין ונזחלין מע"ג גופו והאיך ס"ל לר"י דהשני טהור ואף משלימין השיעור דמ"ס ותירץ דכיון שהטובל הוא טובל באשבורן הזוחלין המועטין הללו בטלין לגבי שאר המים וחשיבי כקוו וקיימי ע"ש ולפי"ז י"ל ג"כ הכי לענין הוייתו ע"י טהרה כיון דעיקר המקוה היא ע"י טהרה והוא טובל במים שהוייתן ע"י טהרה לא איכפת לן אם מיעוט המים הללו הם ע"ד המק"ט ומשלימין שפיר השיעור. אמנם בהא דבעי אם שרי להטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון שפיר קשה האיך שרי להטביל במים הללו הרי אין הוייתן ע"י טהרה ולענין השקה הא ל"א קטפרס חיבור והיא קושיא נפלאה לכאורה וחוץ לדרכנו י"ל עפמ"ש במהרי"ט בשניות סי' י"ח דהטעם דבהשקה ל"א קטפרס חיבור משום דלטהר מים טמאים בעינין שיהיו שוין למקוה דטבילת מים שוה לטבילת אדם וכלים דבעינין שיבואו לתוך המים ולא שיהיו חוצה להם כאותה ששנינו מקל שהוא מלא משקין כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי ר"י וחכ"א עד שיטבילנה כולה ע"ש וא"כ י"ל דהבעיא דש"ס חגיגה הנ"ל קאי לר' יהושע דלדידי' שפיר מועיל חיבור בקטפרס לענין השקה] שעל כן נראה דהא דל"א קטפרס חיבור לענין השקה היינו היכי שהמים כבר נטמאו ל"מ להו השקה בקטפרס שיחשבו המים הטמאים כזרועים ומחוברים להמקוה ע"י קטפרס דהשקה מטעם זריעה הוא כמ"ש בפירש"י בכורות כ"ב. ופסחים ל"ד. ונדה י"ז. ועט"ז סי' ר"א סק"ג אבל המים שהיו במקוה ונעקרו עם האדם מהמקוה כ"ז דאית להו חיבור משהו אפי' ע"י קטפרס יש עליהם עדיין תורת מחוברין למקוה ועט"ז ס"ק מ"ז. וסברא זו שייכא ג"כ בנ"ד דאף אי נימא דנקבים דקין אין מצטרפין לכשפופה"נ היינו לבטל כלי שהי' כבר אבל כשל"ה עליו שם כלי ורק שאנו באין לחוש שע"י סתימת הברזא יהי' עליו דין כלי כשהברזא עשוי' בנקבים כמין רשת שע"י צירוף יהי' ביניהן כשפופה"נ בודאי לא נעשה כלי עי"ז. וא"כ לפי"ז הרי הך גופא דקבעו ולבסוף חקקו אסור לטבול בתוכו הוי חומרא דבאמת בטור וש"ך מבואר דשרי וכן הסכימו המהרח"ש ובאר יעקב וכ"כ בפשיטות הב"ח סי' קצ"ח סכ"ט והכי מבואר מד' היש"ש פ"ז דב"ק סי' ח' ובתשו' חת"ס האריך להחזיק בדברי המקילין וגם בהך חומרא דנעשה כלי ע"י סתימת הברזא נמצאו הרבה חולקין א"כ בנ"ד שעשו בהארגז עוד נקב כמ"ר והנקבים נעשים עוד קודם גמר הכלי וגם הוא קבוע בקרקע ע"ד שכתב בש"ך ס"ק כ"ה וגם הברזא גופה מלאה נקבים אין אני רואה שום מקום להחמיר בזה: ובענין מה שממשיכין לתוך הארגז בכל פעם שאובין מהגיגית ועולין להמקוה העליונה דבין אי נחשוב שיוצאין המים לפי חשבון או מחצה על מחצה עש"ך ס"ק נ"ו נ"ז. הלא איכא חשש דנתן סאה ונטל סאה אחרי שעושין כן הרבה פעמים ומבואר בש"ך ס"ק ס"ג בשם הב"י שאין ראוי להכניס הראש בין המחלוקת אמנם בנ"ד אין לחוש לזה כיון שהארגז הוא מחובר עם המעיין שתחתיו ע"י הנקבים שבברזא דמבואר בדג"מ שם דבמעיין ליכא למיחש ואפי' החולקין בסעיף נ"ג ואומרים דגם בפסול שאיבה דרבנן בעי כשפופה"נ מ"מ בחשש זה דנתן סאה ונט"ס בודאי ל"ב ועכ"פ בודאי מועיל בזה צירוף הנקבים כשפופה"נ והא פשיטא דזה ל"ה קטפרס דלא מיקרי קטפרס רק כשזוחל ממעלה למטה אבל לא כבנ"ד שהארגז הוא בתוך המעין ומעורבין המים שבארגז עם מי המעין. ומלבד זה הרי לטהר השאובין הוי קטפרס חיבור כמבואר במשנה דמטהרין העליון מן התחתון ער"ש פ"ו דמקואות מ"ח דבדרבנן הוי קטפרס חיבור ובמהרי"ט בשניות סי' י"ז כ' דבהמשיכוה כולה הוי קטפרס חיבור ומכ"ש לענין חשש זה דנתן סאה ונט"ס שכתב הב"י שהאחרונים הסכימו להכשיר בודאי מועיל מה שמחובר למעין שתחתיו אפי' אי הוי קטפרס ומה טוב הי' לחבר צינור של אבנים או צימענט משך ג' טפחים בסוף הקנה שמהגיגית להארגז באופן שיהי' המשכה ג' ג' טפחים קודם שבאים המים להארגז ובכה"ג גם הרמב"ם והראב"ד מודו דכשר בנ"ס ונט"ס בכל ענין כמ"ש בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' י"ב וכ"כ בישיע"ק סי' ר"א בהתשו' לקאמינקא. והנה במה שהחמיר הב"ח בסי' ר"א דהמשכה ל"ה אלא היכי שנחו המים ע"ג קרקע ולא אם הולכין בזחילה דרך קרקע. הנה מלבד שבש"ך ס"ק ע"ז הנ"ל מבואר דגם בכה"ג הוי המשכה יש להביא עוד ראי' לזה לפענ"ד מש"ס חולין ק"ז. ההיא אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא ופירש"י וז"ל ואין כאן לא נטילה ולא טבילה נטילה דלאו מכח גברא קאתו טבילה נמי בצינור ליתא שאין כאן שיעור מקוה ולכאורה אפי' אי איכא מ' סאה האיך כשר להטביל בתוכו הרי שופכין המים להצינור מן היאור בדלי וא"כ נעשו שאובין בדלי ועכצ"ל דכיון דהצינור ל"ה כלי א"כ כי הלכו המים מעט בהצינור הוי המשכה ועתשב"ץ סי' מ"ט דדעתו דל"ב שיעור כלל בהמשכה וא"כ הרי כ' במג"א סי' קנ"ט סק"ט דאף דבמקוה בעינין רביי' והמשכה אבל בנט"י כשר שאיבה שהמשיכה כולה ולכך אי הי' מ"ס הוי כשר להטביל הידים בתוך הצינור עכ"פ שמעינין מזה דגם דרך הילוכו חשיב המשכה. ועמ"ש בישיע"ק שם עוד דגם המחמיר בנתן סאה ונט"ס בטפי מרובו הוא דוקא במ' סאה מצומצמות אבל אי איכא טפי ממ"ס לא איכפת לן ובנ"ד הלא הארגז מחזיק ק"כ סאין ובודאי יש מים כשרים יותר ממ"ס: והנה אם המים השאובין הבאין מהגיגית לתוך הארגז רבים על המים הכשרים שבארגז כשעולים להמקוה העליונה לכאורה יש בזה חומרת הש"ך בס"ק מ"א שכתב עמ"ש המחבר מקוה שי"ב מ"ס ומעין כ"ש יכול לשאוב כל מה שירצה ליתן לתוכה והם כשרים אעפ"י שהם רבים על המים שהיו בתוכה תחלה וכ' הש"ך וז"ל ואם הלכו אותן המים שהשליכו במעיין למקוה חסר של"ה בו כלום יש מתירין ג"כ לטבול בו עכ"ל רבינו ירוחם ומביאו ב"י ומשמע דיש אוסרין והלכך טוב להחמיר עכ"ל. הנה מלבד דהמעיין בב"י שם יראה מפורש דלא קאי רק בשאובין שרבו על מעין כל שהו ולא על מקוה שלימה של מ' סאה והחילוק בזה מובן שפיר דבמעין כ"ש כיון דאין כאן מקוה כשירה לטבילת אדם כיון שאין כל גופו עולה במימיו ולכן אף שכ"ז שהוא במקומו אין השאובין פוסלין אותו כיון די"ב שיעור טהרה לטבילת כלים אבל כשהלכו המים למקום אחר יש מחמירין דנפסלו שם המים ע"י השאובין כיון דגם במקומו ל"ה עליו עדיין שם מקוה לטבילת אדם משא"כ מקוה שי"ב מ"ס הלא שם מקוה עליו לכל טבילות שבעולם א"כ כיון שנטהרו בו השאובין במקומו לא איכפת לן אם הלכו המים אח"כ למקום אחר חוץ לזה הרי חולק על דין זה בנוב"י מהד"ת סי' קמ"א ובחת"ס סי' רי"ב כתב דלית מאן דחש לחומרא זו ובפרט אם יהי' דרך המשכה כנ"ל בודאי אין מקום להחמיר בזה וכ"כ בישיע"ק שם: והנה בדבר הברזא העשוי' לנקב שבשולי המקוה העליונה כדי לנקותה לכאורה אם הוא כלי הא כיון דבלעדי הברזא היו המים יוצאין לחוץ וא"כ לכאורה הו"ל הוייתו ע"י דבר המק"ט ויש פסול בזה להאוסרים בש"ע סעיף נ' לסתום בדבר המק"ט אמנם בתשו' חת"ס סי' רי"ח כ' דברזא שעשוי' לסתום הנקב לא מיבעיא לראב"ד פ"ט מכלים לאו כלי הוא כיון דלדידי' תליא אם ראוי לשמש בפ"ע וברזא זו א"ר לשמש בפ"ע אלא אפי' להרמב"ם דתליא אם שמו עליו וברזא שמו עליו בכ"ז לאו כלי הוא דטעמא דהרמב"ם כל ששמו עליו כגון עדשה תכשיט הוא וצינורא דאין שמה עלי' ממילא לאו תכשיט הוא כו' ע"ש ואפי' אי נימא דברזא כלי הוי כנראה באמת ממשנה ב' פי"א דכלים ע"ש בכ"ז אם מחבר הברזא לבנין בודאי אינו מק"ט כמבואר בפ"ו דכלים וכ"כ בב"י בשם תשו' הרשב"א והוא בתשו' הרשב"א ח"ג סי' רכ"ח דלאו דוקא המחובר לקרקע ה"ה כקרקע אלא אפי' מחובר בדבר המחובר לקרקע ה"ה כקרקע ומבואר ברמ"א ס"ז דמותר לעשות מקוה על הגג וע"כ דדבר המחובר במחובר לקרקע ה"ה כקרקע ומכ"ש בשנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע מהני אף שלא נתחבר כמבואר ברמב"ם פ"ט דכלים וברא"ש פי"א דכלים ועתיו"ט שם במשנה ב' וליתר שאת יוכלו לעשות ברזא של עץ בהצד הפנימי מכותל המקוה שיסתום מחצה מהנקב ובהצד החיצוני של כותל המקוה יהי' עשוי ברזא של מתכת שימלא המחצה השני' מחלל הנקב ובכגון זה שסתימת מי המקוה היא גם בלעדי הדבר המק"ט לכ"ע ל"ה הוייתו ע"י דבר המק"ט ואחרי כל התיקונים האלה המקוה הלזו היא כשירה לכל הדיעות והחומרות והויתה בטהרה היא הנלפענ"ד כתבתי יום ו' עש"ק כ"ב תמוז שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי: סי' קלה לק"ק סטניסלאב. בעזה"י יום א' ח' דחנוכה שנת תרמ"ח לפ"ק סטרי. רב שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף המופלג הותיק מוה' זלמן סאפדין נ"י. מכתבו הגיעני וע"ד אשר שאל דבר בעתו בדברי התוס' שבת כ"א: שכ' בענין הנס דחנוכה שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כ"ג ול"ה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים וכ' בתוס' דאם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים צ"ל שהי' מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו