הרי בשמים תקד

לקובעו בארץ וא"כ הלא באמת מבואר במשנה הובאה בשבת פ"ד. דכ"ע הבאה במדה שפתחה מלמעלה טהורה מכלום אפס דנימא כיון שמיוחד לטבילת נשים הוי זה מיוחד למדרס וכמו שר"ל בתשו' רעק"א סי' ל"ט. כ'. מ"מ הא אין עומד למדרס זה רק אחר חיבורו בקרקע ובכה"ג הא אין לו דין מדרס כמ"ש בט"ז סי' קצ"ח ס"ק ל"א ע"ש ועתוס' שבת ט"ז: ד"ה אחד כלים גדולים שמבואר בדבריהם דכלי הבא במדה הוי אין מק"ט לענין מקוה ומשמע דאף בתלוש אין עליו טומאת מדרס ע"ש ועתוי"ט פ"ו דמקואות מ"ח ובתשו' מהרי"ט סי' י"ז: אמנם עכ"פ דעת הראב"ד הנ"ל הוא כן לענין כלי שניקב בכדי טהרתו וא"כ איפשר דמש"ה החמיר התניא לעשות הנקב בהשולים קודם חיבור הנסרים דכל טעמו של הראב"ד הוא משום דגם שבר כלי ראוי לקבל טומאה ע"י יחוד וא"כ הא עד כאן לא מרבינין בת"כ פ' שמיני שבר כלי לטומאה מוכל אלא בשהי' כלי מעיקרא ונשבר אבל לא כשל"ה כלי מעולם. אמנם באמת הלא כ' ברמב"ם פח"י מה' כלים ובחי' הר"ן חולין נ"ד: דדוקא כלי חרש שנשבר טמא משא"כ כל הכלים כל שנשברו בכדי שיהיו טהורים מטומאתן הראשנה שוב אין מק"ט וכדקתני באמת בספרא מנין לרבות שברי כלי חרש ת"ל וכל כלי חרש וקתני עלה מכאן אמרו הדקין שבכ"ח כו' ע"ש וא"כ בשאר כלים ל"ש הטעם הנ"ל וגם האיך יועיל להראב"ד שם ניקב כשפופה"נ דהרי גם כשניקב כשפופה"נ כל שיחדו לרמונים טמא כמבואר בשבת צ"ה: וא"כ נימא ג"כ ההוא סברא דכיון שאלו יחדו לרמונים טמא יהי' כלי לענין מקוה אפי' בלא יחוד ובפרט אם קובעין הארגז בארץ גם הראב"ד יודה דכשר אף לטבול בתוכו: ואיפשר שכונת התניא הוא אחרי שדעת הנוב"י הנ"ל הוא דבנוקב ע"מ לסותמו בברזא הו"ל כלי גם קודם הסתימה בברזא וכ' שם דכיון שהי' כלי קודם הנקיבה אין אנו יכולים להוציאו מתורת כלי כ"א בראי' ברורה לכך היכי שדעתו לסותמו בברזא אין לנו ראי' להקל אדרבא יש לנו להחמיר מצד הסברא שא' קודם שנסתם בברזא הו"ל כלי ע"ש ויש להביא סעד לחומרא זו עפ"מ דא' בשבת נ"ט. גבי הזוג והעינבל חיבור דלכך הזוז טמא לעצמו אפי' ניטל העינבל הואיל וראוי לגמע בו מים לתינוק וכ' בתוס' שם דאפי' לא יחדו לכך משום דהואיל דמעיקרא הוי כלי גמור וגם עתה הדיוט יכול להחזירו אית לן למימר דע"י דבר מועט שעדיין ראוי לגמוע בו מים חשיב כלי אפי' בלא ייחוד ע"ש והה"נ כיון דההוא גיגית הוי מעיקרא כלי גמור וגם עתה אחרי שנקבו הדיוט יכול להחזירו ולסותמו בברזא שנעשה לכך הלכך כל כמה דחזי לתשמיש מה אפי' בלא ייחוד הו"ל כלי וא"כ תינח היכי דמעיקרא הי' כלי גמור אבל היכי שלא בא מעולם לכלל כלי כגון שניקבו השולים קודם שנתחברו הנסרים בודאי ל"א דע"י שאיפשר לסותמו בברזא יהי' עכשיו כלי וגדולה מזו מצינו בשבת קי"ב: דמיבעי' לי' חזקי' בהא דתנן כל כלי בע"ב שיעורן כרמונים ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמ"ז וסתמו עד שהשלימו למ"ר ואמרינן עלה פנים חדשות באו לכאן ע"ש הרי דע"י הסתימה הוי פנים חדשות וא"כ אפי' בניקב אחר שנעשה כלי הוא חומרא גדולה לומר דע"י שיכול לסותמו יקבל עכשיו טומאה הרי לאחר הסתימה יהי' פנ"ח דאטו נימא דפשוטי כ"ע יקבל טומאה ע"י שחושב לעשותו כלי ובאמת בתשו' בא"פ סי' נ"ג ובתשו' חת"ס הנ"ל הרבו להשיג על הנוב"י בזה והביאו ראיות חזקות היפוך דבריו אמנם בכ"ז לא מלאם לבם להקל לכתחלה נגד ד' הנוב"י וכן בתשו' רעק"א הנ"ל חושש לדבריו לענין לכתחלה אף דאיהו לא ס"ל הכי וכתבו שיש לעשות נקב אחד גדול כמוציא רמון ולסותמו בסיד וצרורות דרך בנין ועוד יעשו נקב כפופה"נ עם ברזא ולפתוח הברזא בשעת הטבילה ולסתום אח"כ ע"ש ובתשו' פרשת מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט ז"ל הנמ"ח סי' ט"ז ראיתי דפשיטא לי' דכשמסירין הברזא בודאי לא מיקרי כלי ובשעה שהברזא בתוכו מספקא לי' ע"ש ועכ"פ אם עושין הנקב בשולי הכלי מעיקרו לית דין צריך בשש שאין סתימת הברזא שאח"כ עושהו כלי ומבואר כעין חילוק זה בכ"מ פ"ו דמקואות ה"ג ע"ש ולפי שבענין חמור כזה אנו צריכין לצאת ידי כל הדיעות החמיר הגאון התניא זצוקללה"ה שיהי' הנקב נעשה קודם חיבור הנסרים שלא יקרא עליו שם כלי מעולם ובנידן שאלתינו יש תרתי לטיבותא שנעשה עוד נקב כמ"ר שנסתם בסיד וצרורות דרך בנין והנקב של הברזא נעשה קודם חיבור הנסרים בודאי עדיף: עוד הנה מקום אתנו לצרף בנ"ד לסניף להיתרא מה שהברזא עשוי' נקבים דקים כמין רשת א"כ בודאי לא נעשה כלי עי"ז דהרי באמת מבואר בש"ע ס"מ דכלי שניקב בשוליו אפי' כ"ש אין עליו תורת כלי ומ"ש בס"ז להחמיר דבעינין נקב כשפופה"נ כ' בש"ך שם ס"ק כ"ג דהוא רק חומרא לכתחלה וא"כ הא באמת דעת המחבר בסעיף נ"ב והוא ד' ראבי"ה במרדכי שהובא בב"י דאפי' לחבר מקוה חסר עם מקוה שלם נקבים דקין הרבה מצטרפין לכשפופה"נ ונהי דהח"צ בסי' מ' חולק עליו ומצריך שיהי' דוקא במק"א כשפופה"נ ובלבושי שרד בח"ד ס"ק ר"ו כתב דרוה"פ חולקים על דין זה התם הוא רק לענין חיבור מקוה חסר עם שלם דבעינן מדינא כשפופה"נ אבל לענין שלא יהי' כלי איפשר דגם החולקים יודו דאף להמחמירין להצריך נקב כשפופה"נ נקבים דקין הרבה מצטרפין. וראיתי לאא"ז הגאון זצ"ל בשו"ת בר ליואי חיו"ד שה"ר דאין מצטרפין לענין ביטול מתורת כלי מש"ס שבת קי"ב הנ"ל דבעי ניקב כמ"ז וסתמו וחזר וניקב כמ"ז וסתמו עד שהשלימו למ"ר ופירש"י אצל הנקב הראשון הרי דבעינין שיהי' במקום אחד דוקא ולפענ"ד אין ראי' מהתם דהרי כל ראיית הראבי"ה דנקבים דקין מצטרפין לחיבור המקואות הוא מהמשנה ה' דפ"ו דמקואות אם הי' שק או קופה מטבילין בהם כמה שהם מפני שהמים מעורבין וא"כ בעינין עכ"פ שיהיו הנקבים סמוכים דוקא דומיא דשק וקופה כדמצינו בהא דקיי"ל בחולין מ"ה. בחסרון הגרגרת דנקבים דקין מצטרפין לכאיסר מהא דקא' התם בעוף ניקבה כנפה מצטרפין לרוב ופירש"י שם ושיעור סמיכות נקבים זל"ז כנפה דהא אניקבה כנפה קיימינין וכ' בר"ן שם דה"ה בבהמה דהשיעור כאיסר אין הנקבים מצטרפין זל"ז עם השלם שביניהם לכאיסר אלא אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב כיון דנלמד מניקבה כנפה והכי קיי"ל ביו"ד סי' ל"ד וא"כ מכ"ש בנ"ד לחומרא לא מצרפינין הנקבים הדקין לכשפופה"נ אלא בשהנקבים סמוכין זל"ז דומיא דשק וקופה וכן ראיתי בשו"ת אמרי אש סי' פ"ב שכ"כ בשי' הראבי"ה הנ"ל וא"כ שפיר פירש"י הנ"ל אצל הנקב הראשון כיון דבעינין שיהי' עכ"פ סמוכין זל"ז ואיפשר דבכה"ג דנ"ד גם הח"צ יודה דמהני צירוף הנקבים הדקין. גם לענין חיבור המקואות דהרי בתשו' ח"צ שם דוחה ראיית הראבי"ה ממשנה דמקואות הנ"ל משום דהתם המים מקיפין מכל צד ע"ש וא"כ בנ"ד שהארגז עומד בתוך המעין הי' מועיל גם לענין חיבור מקוה חסר לשלם אף להח"צ ומכ"ש לענין לבטלו מתורת כלי בנקב בשולים דל"ב שפופה"נ רק לחומרא. וביותר נראה דאפי' לד' א"ז הגאון הנ"ל דס"ל דגם לענין ביטול מתורת כלי לא מצטרפי הנקבים הדקין לכשפופה"נ הוא רק היכי שהי' כלי מעיקרא ואנו רוצים לבטלו מתורת כלי ע"י חיבור הנקבים בזה אמרינן דבעי' דוקא כשפופה"נ במק"א משא"כ בנ"ד הלא הארגז הזה נתבטל מתורת כלי ע"י שניקב כמ"ר עוד קודם שנגמר ול"ה עליו שם כלי מעולם ורק לענין החשש שלא יעשה כלי ע"י הברזא בזה ודאי אמרינן דכל שהוא מנוקב נקבים דקים שיש בצירופן כשפופה"נ אינו יורד עליו תורת כלי עי"ז והוא דומיא דא' בכריתות כ"א. ההוא לאסוקי טומאה מיני' כו' וכי"ב כ' בתוס' נדה כ"ו: ד"ה תחילתו ליישב ד' רש"י ז"ל שפי' בחולין קכ"ד דקא' הא בתנור בר ט' הא בתנור בר ז' ופירש"י דתנור ז' אע"ג דל"ה ד' סגי ברובא והקשה ר"ת דלא יהי' סופו חמור מתחלתו דהא תחלתו ד' ותי' דהעושה כ"ת אינו עושה אלא דבר חשוב ולכך בעי' ד' דוקא אבל כלי שנתמעט כ"ז שראוי אינו מתבטל מתורת כלי כמו גרדומי ציצית דבשירים סגי ע"ש והה"נ י"ל דאע"ג דכשהי' כלי מעיקרא לא נתבטל כ"ז שאינו מנוקב כשפופה"נ במקום אחד אפי' יש נקבים דקין הרבה שיש בצירופן כשפופה"נ אבל לעשותו כלי מתחלתו ל"מ בדאיכא נקבים דקין הרבה שבצירופן יש כשפופה"נ וכי"ב כ' בפנ"י גיטין ט"ז. בתד"ה הניצוק ליישב קושי' התוס' שם דהתם קא' דטופח להטפיח הוי חיבור ובפ"ו דמקואות תנן עירוב מקואות כשפופה"נ וכתב הפנ"י לתרץ דודאי לכתחלה בעינן עירוב מקואות כשפופרת ברום קליפת השום מים צלולין אבל היכי שכבר נתערבו ונתנגבו כל שיש עדיין משקה טופח להטפיח עדיין כאלו הם מעורבין כשיעור וטובלין בהם ע"ש והוא כסברא הנ"ל דלעשות מתחלה חיבור מקואות ע"י טופח להטפיח ל"מ אבל כשהי' כבר חבור גמור ונפסק כ"ז שמחובר עדיין בטופח להטפיח אינו מתבטל החבור דמעיקרא ואנכי הבאתי סמוכין לזה ממשנה ח' דפ"ג דעוקצין תבואה שנעקרה ומעורה אפי' בשורש קטן טהורה דאינו מתבטל החבור דמעיקרא כ"ז שמעורה קצת. ובהך סברא אמרתי ליישב מה שהקשיתי בחגיגה י"ט. דקא' התם על המשנה דמקוה שנמדד וי"ב מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זא"ז הראשון טהור והשני טמא א"ר יהוד' אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור בעי מיני' מר' יוחנן לר' יהוד' מהו להטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון גוד אחית אית לי' לר"י גוד אסיק לית לי' א"ד גוד אסיק נמי אית לי'. ולכאורה ילה"ק דהרי באמת קשה לפ"מ דקיי"ל בש"ע סמ"ח לענין דאסור להמשיך מים למקוה בדבר המקבל טומאה שלא יאחז האדם בידו דף ויעבירם עליו ופי' בש"ך ס"ק ק"ד כיון שהאדם מקבל טומאה וא"כ ה"נ האיך מצטרפין המים שעל גוף האדם להשלים למ' סאה הרי ל"ה הווייתן ע"י טהרה כיון שהאדם מקבל טומאה ואיך משלימין לשיעור מקוה ואף דמצינו בפ"ה דמקואות מ"ה ס"ל לר' יהודה נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל אפי' קנה אפי' זב וזבה ולפי פירוש הרע"ב שם הזב והזבה סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ובתוספתא פ"ד דמקואות איתא מזחילין ע"ג המת דברי ר' יהודה הרי דס"ל לר' יהודה גופי' דל"ב במקוה הוייתו ע"י טהרה ז"א דר"י ס"ל רק דשרי להסתים הזחילה ע"י דבר המק"ט ולא מיחשב בזה הוייתו ע"י דבר המקבל טומאה אבל גוף מי המקוה מודה דבעינן הוייתו ע"י טהרה וכ"כ ברא"ש ה' מקואות ובפרט לפמ"ש בכ"מ ספ"ו מה' אה"ט דאין אדם טמא מיטהר בטבילה רק לאחר שעולה מן המים ולא בעודו תוך המקוה ע"ש וא"כ בהא דאם עודהו רגלו במים כיון דע"כ חשבינין לי' כאלו עדיין לא עלה מהמים דא"כ ל"ה מיטהר