הרי בשמים תקב

כנ"ל משא"כ בדף של נחתומין כשהוא של מתכת דהוא דאורייתא הרי כ' בתוס' סוכה ה'. ד"ה מסגרתו דדף של נחתום לפי שהוא רחב וראוי להניח עליו דבר דמי' לבית קיבול ועמג"א סי' תרכ"ט ס"ק י"א דמיקרי כלי וא"כ אף שמחוסר עוד תיקון להחליקו לכך וקבעו קודם ההחלקה מ"מ כיון דגם קודם ההחלקה שם כלי עליו ל"א דבטיל לגבי קרקע בדאורייתא ופריך א"ה דלגבי דרבנן גם כלי בטיל לגבי קרקע א"כ חקקו ול"ק נמי נימא דבטיל לגבי קרקע ומשני שא"ה דאיכא עליו תורת כלי בתלוש היינו דין כלי דפסול לגבי מקוה וכיון דחל עליו כבר שם כלי פסול למקוה א"כ לא נפקע שם פסול מעליו ע"י חיבורו לקרקע ואזדא בזה מה שהקשה ג"כ בחת"ס שם דאמאי לא מייתי מהך דפרה פ"ה משנה ז' השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה וא"צ צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה וא"כ הו"מ למיפרך מהך מתני' מני לא ר"א ולא רבנן מדקתני היתה כלי וחברה בסיד משמע דקבעה ולבסוף חקקה ל"ה כלי [ומ"ש בחת"ס שם לתרץ דהו"מ לשנויי כולה ר"א ושוקת היינו בין חקקה תחלה או קבעה תחלה ל"ה כלי וכלי שחברה בסיד ר"ל שלא חברה היטב אלא בסיד בלי גפסית או צרורות דרך בנין וזה אינו מבטל תורת כלי ע"י חבור חלוש כזה עכ"ל לפענ"ד יל"ע בזה מדברי התוס' בסוכה מ"ח. בהא דקתני התם בניסוך המים דהי' ממלא מן השילוח בצלוחית של זהב ומערה לתוך ספלים של כסף והקשו התוס' מהא דתנן במנחות צ"ט: שתי שולחנות היו באולם א' של כסף וא' של זהב על של כסף נותנין לחה"פ בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין וא"כ כיון שהיו ממלאין בצלוחית של זהב האיך היו מנסכין בספלים של כסף ותי' וז"ל וי"ל דספלים היו קבועים בסיד ולא כלים נינהו דנחשבים כגופו של מזבח עכ"ל הרי דגם חבור בסיד בלחוד הו"ל חבור לענין דבטיל לגבי מזבח ול"ה כלי ויש לחלק. ובפשיטות י"ל דל"ק קושי' החת"ס עפמ"ש בפירש"י שבת צ"ה: ד"ה ועדיין דלענין קידוש מי חטאת בעינין כלי ראוי יותר מלקבל טומאה וא"כ י"ל דאתיא כרבנן ואף דלדידהו ל"ה כמחובר לענין שמקבל טוהאה בכ"ז ל"ה כלי לענין קידוש מי חטאת דבעינין כלי ראוי יותר וה"ה לענין צ"פ] ולדברינו בלא"ה ל"ק דהך מתניתין שפיר מצי אתיא כרבנן ול"ק קבעה ולבסוף חקקה נמי דבכה"ג של"ה עליו שם לווי קודם הקביעות בודאי לא חל עליו שם כלי לאחר שנקבע בקרקע והתם הא קודם החקיקה ל"ה רק סלע ול"ה עליו שם לווי וממילא דל"ק נמי לפי"ז מה שהקשה בט"ז א"ח סי' קנ"ט סק"ח על האגודה שהובא ברמ"א שם שכ' דאין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קיבול וברזא והקשה דלענין נט"י יש לנו להקל לרבנן דהוי כלי אפי' קבעו תחלה כיון דנט"י מדרבנן וזהו כלי מה"ת והא ק"ו הוא מהתם דמה התם במילתא דשאיבה שהוא דרבנן אזלינין לקולא ומבטלין מה שהוא כלי מה"ת כדי להקל כ"ש הכא בנט"י שהוא דרבנן דניזל בי' לקולא ויהי' כשר במה שהוא כלי מה"ת וא"כ אפי' קבעו תחלה נמי כשר ולהאמור הא באמת כשל"ה עליו שם לווי קודם הקביעות הא בטיל לגבי קרקע ואינו חל עליו כלי ומיושב נמי לפי"ז הך דתשו' הרשב"א סי' ת"ת המובא בב"י שכתב אם הי' כלי אבן א' חקוקה בכ"מ פסול והוא שחקקו ול"ק משום דהו"ל כלי ואין טובלין בכלים דמעין ובור כתיב ומבואר שאם הי' קבעו ולח"ק מותר לטבול בתוכו אע"ג דטבילה בכלים פסול דאוריי' ולדברינו נכון דאם הי' קודם הקביעות אבן בעלמא בלי צורת כלי אינו נעשה כלי לאחר שנקבע בקרקע ול"ק נמי ע"ד הטור והש"ך הנ"ל ודינם דין אמת דהיכי דקודם הקביעות ל"ה עליו שום צורת כלי וחקקו אחר שנקבע בקרקע שרי אפי' לטבול בתוכו ואינו סותר לדברי הש"ס הנ"ל וכיון שכן סרה מהר תלונת הנוב"י בתשו' הנ"ל ע"ד הגהמ"ר בקידושין והמהרי"ק שחששו בצינורות של עץ הארוכין הקבועים אע"ג שאין להן לבזבזין מד' רוחותיהן שמא יחלחלו המים גומא בתוכם והקשה הרי יהי' קבעו ולח"ק דכשר ולדברינו נכון דבהנהו צינורות כיון שקודם החטיטה אית עליהם שם צינורות ובכה"ג דאית לי' שם לווי קודם שנקבע הא בדאורייתא לא בטיל לגבי קרקע ולא שרי רק מטעם שאיבה דרבנן ולהכי בנידן הגהמ"ר הנ"ל כיון שכל המים של המקוה הלכו דרך הצינורות הללו אית לן לחוש להסוברים דכולו שאוב דאורייתא ופסול אפי' קבעו ולבסוף חקקו: איברא דלכאורה עדיין יש להקשות לפי"ז מהך דתשו' הרא"ש כלל ל"א ס"ז שהובא בש"ע סעיף מ"ח דאם הסילון של מתכת מחובר לקרקע אפי' מקלח להדיא לתוך המקוה כשר שהרי אינו מק"ט לפי שבטל אג"ק הרי דגם לענין הוייתו ע"י טהרה דאוריי' אף בהי' לו שם לווי אמרינן דבטל אג"ק אמנם י"ל דנהי דמשום השם לווי של הכלי לא בטיל ועדיין שם כלי עליו כמו קודם שנקבע בקרקע כיון דמשום השם לווי דאית לי' הוא חשוב בפ"ע והו"ל כתלוש אבל בכ"ז יש לדון בו מדין כל המחובר לו הרי הוא כמוהו דדין זה לאו בקרקע הוא דוקא וגם בתלוש אמרינן דהוי עלי' דין המחובר בו כמוהו בחולין פ"ק בשן וצפורן וכיון דמחובר לקרקע הוי עלי' דין כלי קרקע תלוש וטהור דקיי"ל דכלי אדמה טהורין ולכאורה יש להכריח זה מדברי התוס' בסוגיין ד"ה צינור וז"ל איכא לאוקמי אפי' בפרוץ משני רוחות כדרך הצינור וכגון שחטטו באמצע לקבל צרורות דבהאי בית קיבול חשיבי מים שאובין כו' ודוקא שמים נופלין מצינור למקוה אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה המשכה הוא ואינו פוסל אם יש כבר במקוה כ"א סאה מי גשמים עכ"ל ויש להבין דמי הכריחם להתוס' לפרש דמיירי שהי' חטיטה ופסול משום שאובין כיון דבלא"ה הלא כ' התוס' דמיירי שנפלו המים מהצינור למקוה ול"ה קרקע א"כ הו"מ לפרושי בצינור של מתכת ופסול משום דפשוטי כלי מתכת מק"ט ול"ה הוייתו ע"י טהרה ונהי דעל התוס' גופייהו ליכא קושיא כ"כ כיון דמדקא' בגמ' שאיבה דרבנן ע"כ דמטעם שאובין קאתינין עלה אכתי קשה מנ"ל באמת להגמ' דהפסול הוא משום שאובין דילמא משום הוייתו ע"י טהרה. וע"כ דבפשוטי כלי מתכת אף דאית עלי' שם לווי קודם שנקבע בכ"ז אית עליו הדין של מה שהוא מחובר בו אילו הי' תלוש והו"ל ככלי אדמה דטהורין. [ובענין מה שהקשו המפורשים דגם למאי דקא' דמיירי בצינור של עץ וע"י חטיטה אכתי מנ"ל דהפסול הוא משום שאיבה דל"ה רק מדרבנן דילמא משום הוייתו ע"י טהרה דהוא דאוריי' הנה אף דהיכי דאיכא כ"א סאה מים כשרים גם משום הוייתו ע"י טהרה ל"ה רק דרבנן דמדאורייתא ברובא בטיל כמבואר בדברי הר"ש פ"ב דמקואות מ"ג ע"ש אמנם הרי הי' יכול לאוקמי כשכל המים באים למקוה ע"י הצינור הזה דבכה"ג הוא דאורייתא ולכאורה י"ל דהרי באמת צריך להבין דברי התוס' הנ"ל שכתבו דמיירי שהמים נופלים מצינור למקוה וליכא הפסק קרקע דאל"ה הוי המשכה הרי לפמ"ש בתוס' שם שהחטיטה הוא באמצע הצינור הא איכא המשכה בהצינור גופי' בהחלק שלמטה מהגומא וכמבואר בש"ך ס"ק ע"ז דהוי המשכה ע"ג הצינור גופי' ע"ש וכ"מ באמת ברא"ש ה' מקואות סי' ו'. ואנן הוא דנהגינין להצריך המשכה ע"ג קרקע הראוי לבלוע לכתחלה כמ"ש בש"ך ס"ק צ"ז אבל לא מדינא וע"כ משום דשיעור המשכה לענין שאובין הא בעינין ג' טפחים וא"כ איפשר בכה"ג דליכא ג"ט למטה מהגומא. אמנם לענין הוייתו ע"י טהרה הא קיי"ל דסגי בכ"ש כל שאינו מקלח להדיא למקוה כמ"ש בש"ע סמ"ח והכי מפורש בתשו' חת"ס סי' קצ"ט ע"ש וא"כ כשהגומא אינו בסוף הצינור ממש הו"ל הוייתו ע"י טהרה. אמנם באמת בנקוה"כ חזר בו הש"ך מזה וכתב דע"י הגומא שבצינור הוי כל הצינור עי"ז כלי קיבול ולא מקום הגומא בלבד והכי מבואר באמת בדברי הטור וכ"כ בש"ג ב"ב שם וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ו דמקואות ה"ו ע"ש ומכ"ש לענין קבלת טומאה בודאי אמרינן דכשיש בו גומא כל הצינור מקבל טומאה דהרי לענין שאובין יש באמת סברא לומר דלא גרע ממים העוברים על שפת הכלי דל"ה שאובין והרי מעין שהעבירו ע"ג אחורי כלים דינו כמקוה אבל לא נעשה שאובין עתיו"ט רפ"ה דמקואות אמנם החילוק מובן דבשפת ואחורי הכלי ליכא תוך כלל אבל צינור הא יש לו תוך ומקבל מים אלא שלא נעשה לקבלה וכיון דחטט בו גומא לקבל צרורות כל הצינור מיקרי כלי קיבול ומכ"ש לענין טומאה בודאי כל הצינור מק"ט ול"ה הוייתו ע"י טהרה אכן י"ל דהיותר משיעור יד לחיטוט הצרורות אינו מק"ט וא"כ ל"ה מילתא דפסיקא הפסול דמק"ט דכשהוא ארוך יותר משיעור יד הא המותר אינו מק"ט והוי הוייתו ע"י טהרה. וניחא לן בזה מה שהקשיתי בהא דקא' בסוגיא שם אי לימא ר"א דבית דילמא ה"ט דר"א דסבר מוכר בעין יפה מוכר לפמ"ש בתוס' שם עמוד א' ליישב הני ספרים דגרסי במתני' התם מכר את התנור וכירים דהרי תנור וכירים לא חשיב חיבור מדמקבלי טומאה וא"כ ל"ה כמחובר ואמאי יהי' בכלל בית וכתבו דצ"ל דרק לענין קבלת טומאה ל"ה חבור אבל לענין מכירה חשיב חיבור והוי בכלל בית וא"כ אמאי לא אתיא כר"א דבית דילמא הוי שפיר חיבור לענין בית ורק לענין טומאה ל"ח חיבור ופוסל את המקוה משום דל"ה הוייתו ע"י טהרה ולהאמור נכון כיון דסתם צינור הא משמע גם של אבן וכלי אבן הא אין מק"ט] אמנם י"ל דמהא אין ראי' כ"כ כיון דצינור סתמא קתני וכולל גם צינור של אבן וכמו שפי' באמת הרשב"ם שם וכלי אבנים הא לא מקבלי טומאה: וגם בצינור של עץ וחטט בו לקבל צרורות אינו מילתא דפסיקא שהוא מק"ט שיוכל להיות שאינו מק"ט כגון שחשב לעשות חטיטה יותר גדולה ולא גמר עדיין דהרי א' בחולין כ"ה. חק קפיזא בקבא אינו מק"ט ומשום שאובין איכא כיון שי"ב בית קיבול. אבל באמת בלא"ה אין להקשות מהדין דתשו' הרא"ש הנ"ל כיון דמיירי שנעשה ע"מ לקבוע בקרקע וכמ"ש בדג"מ שם ומבואר בפי"א דכלים מ"ב דצינור סתמא נעשה לקרקע ובתשו' תשב"ץ ח"ב סי' נ"ו מאריך קצת בזה וע' בס' בית מאיר סי' קצ"ח. ומשמע מדברי הנקוה"כ יו"ד סי' שע"א דבנעשה לקובעו בקרקע אף שאינו משמש עם הקרקע אינו מק"ט ולק"מ: והנה לכאורה קשיא לי בסוגיין ממקואות פ"ו מ"י האביק שבמרחץ בזמן שהוא באמצע פוסל והקשה בתויו"ט הרי כיון דנקבע בקרקע ונעשה לשמש עם הקרקע הוא טהור וכ' בתוספת חדשים דיש לחלק בין שאוב לטומאה דדוקא לענין טומאה בעינין תלוש ממש וכיון שחברו אינו מק"ט אבל שאוב הא מכח פסול כלי הוא וכיון דחל עלי' שם כלי בתלוש לא מיבטל תו שם כלי מיני' דהא אפי' בכלי גללים דלא מק"ט פוסל שאובין ע"ש ולפי"ז קשה לכאורה בהא דפריך ועוד הא אריב"ח בדף של מתכת מחלוקת שעי"ז הוכרח לאוקמי כרבנן שהוא לדעת הר"ח ז"ל דלא