הרי בשמים תקא

יו"ד סי' ר"א סנ"ז בכלי שמונח בצד המקוה מנענע בידו במקוה כדי שיעשה גל במים ויעבור ע"ג הכלי והקשו בטו"ז וש"ך דהרי בא ע"י תפיסת ידי אדם ופסול ותי' דכיון דהוא מנענע בידיו במקוה וממילא נעשה גל ל"ה ע"י אדם ע"ש הרי דהתם עושה מעשה בגוף המים ואפ"ה כיון שבמקום המים העוברים ע"ג הכלי אינו עושה כלום לא חשיב בידי אדם ומכ"ש בנ"ד שאינו עושה כלל בגוף המים וע' אריכות מזה במהרי"ק שורש נ"ו וא"כ יש מקום להקל לכאורה בניקוי המקוה ע"י פלומפע כיון דליכא בי' פסול דתפיסת י"א וכבר בררנו למעלה דגם כלי קיבול אינו ולית בי' משום שאובין ובפרט שהרי קובעין אותו בקרקע ומ"ש בשו"ת אמרי אש סי' פ"ו וז"ל ועוד כפי הנראה בפלומפין קביעותו בארץ וחקיקתו באין כאחד ואנחנו מפורש לא מצאנו להתיר אלא קבעו ולבסוף חקקו ופירש"י דהו' כעושה חריץ בקרקע אבל בזה דקביעותו וחקיקתו באין כאחד מנין לנו דטהור עכ"ל הנה מלבד שגוף הדבר שכ' שהפלומפע קביעותו וחקיקתו באין כאחד אינו ברור דלדעתי הו"ל קבעו ולבסוף חקקו מלבד זה כבר הוכחתי בתשובה לעיל סי' קל"א] דהיכי דהחקיקה. והקביעות באין כאחד אינו פוסל במקוה והכי מבואר באמת בדברי תשו' הרשב"א שהובא בד"מ וברמ"א ס"ז ע"ש: אמנם בכל זה חלילה לנו להקל בזה שכבר העלו האחרונים ז"ל דהפלומפע הו"ל ספק כלי כמ"ש בפמ"ג א"ח במש"ז סי' קנ"ט ס"ק י"א ואא"ז הגאון מליסא ז"ל בסידור דה"ח ובשו"ת אמרי אש הנ"ל. והנה מ"ש כ"ת לצדד להקל עפמ"ש בש"ך סי' קצ"ח ס"ק מ"ה בהיתר השליבות של עץ שבמקוה מטעם דנעשו מתחלה לעמוד עליהן בשעת הטבילה אין שם כלי עליהן אלא שם בנין עליהן אין זה דמיון לנ"ד דהתם ליכא רק חשש פשוטי כלי עץ דלכ"ע אינו מקבל טומאה רק מדרבנן משום דדומה לכלי ואיכא גזירת מרחצאות ולכן כתב הש"ך דכיון דעשויין מתחלה לעמוד עליהן בשעת הטבילה ע"י שיוקבעו בקרקע שם בנין עליהן ולא דמי לכלי משא"כ בפלומפע דאיכא עלי' חשש כלי ממש וכיון דאינו משמש עם הקרקע אע"ג שנעשה מתחלה לקובעו בקרקע איכא על המים חשש הוייתן ע"י דבר המקבל טומאה ענובי"ת סי' ק"ט וגם חשש שאובין שעל כן יש להחמיר שלא לנקות המקוה ע"י פלומפע רק עד שיעור המקוה ולא יותר וח"ו להקל בזה הנלפענ"ד כתבתי ידידו הדור"ש באהבה: סי' קלד מדי עסקי בסידור התשובות לדפוס בעניני מקואות באה אלי שאלה מאת כבוד גיסי ידידי הרב וכו' מו"ה לוי יצחק לעמבערסקי נ"י אבד"ק סמילא יצ"ו בארץ רוסיא על אודת מקואות חדשות שנתקנו בכמה קהלות שמה ברשות גדולי חכמיהם ורבניהם באופן זה שמעמידין בתוך חפירת מעין ארגז גדול הנקרא רעזערוואאר של מתכת המחזיק עד ק"כ סאה קצתו חפור וטמון בקרקע וקצתו בולט וסביביו הרבה אבנים צרורות וסיד עד שהוא מכוסה כולו ובשוליו עשויים שני נקבים גדולים כ"א כמוציא רמון ואחרי קביעת הארגז יסתם נקב אחד בסיד וצרורות דרך בנין ובהנקב השני נתון ברזא של עץ שי"ב הרבה נקבים קטנים וכאשר יתמלא הארגז ממי המעין שעומד בתוכו ישימו עליו כיסוי ברזל מחוזק במסמרים ומתוכו יוצאים שני קנים של מתכת קנה אחד עולה למעלה לתוך גיגית של מים שאובין העומדת בחדר השני ובקצה הקנה ישימו ברזא העשוי' לסגור ולפתוח והקנה השני עולה עד לתוך מקוה עליונה עשוי' מאבנים בצימענט וכאשר תפתח הברזא של הקנה הא' ירדו המים מהגיגית על ידו למטה לתוך הארגז הנ"ל וכאשר יתמלא על כל גדותיו אזי ידחקו המים ההם את המים שבארגז לעלות דרך הקנה השני העולה למעלה לתוך המקוה העליונה וכאשר תתמלא המקוה תסגר הברזא מהקנה הא' ובשולי המקוה העליונה עשוי בצדה נקב סתום בברזא של מתכת שכשרוצין לנקותה יצאו המים דרך שם. ודרש ממני לחוות דעתי העניה בזה: ראשנה נשים לב לחקור בענין התהוות המקוה הלזו ע"י המים שבאין מהארגז שניקב כמ"ר וסותמין הנקב בברזא לאחר קביעותו בקרקע. והנה בש"ך סי' ר"א ס"ק כ"א העתיק לשון הטור שכ' גיגית שקבעוה בארץ ונתמלאה ממי גשמים אין טובלין בה כיון שהי' שם כלי עלי' קודם שקבעוה וכ' ע"ז הש"ך ומשמע אם לא הי' עלי' שם כלי קודם שקבעוה כגון שקבעו עץ או אבן ואח"כ חקקה כשר עכ"ל וידוע מה שתמהו ע"ז בתשו' מהרח"ש ובנוב"י מהד"ת סי' קמ"ב שהוא נגד דברי הש"ס ב"ב ס"ה: ת"ר צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה מני לא ר"א ולא רבנן הי ר"א אילימא ר"א דבית כו' אלא ר"א דדף דתנן דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין מני אי ר"א אפי' חקקו ולבסוף קבעו אי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי לעולם ר"א היא ושאני פשוטי כ"ע דטומאה דרבנן מכלל דשאיבה דאורייתא והא קיי"ל דרבנן ועוד הא אריב"ח בדף של מתכת מחלוקת לעולם רבנן הוא ושאני שאיבה דרבנן א"ה אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי שאני התם דאיכא עליו תורת כלי בתלוש ע"כ א"כ מבואר מדברי הש"ס דלהכי מקילינין בקבעו ונפ"ק משום דשאיבה דרבנן וא"כ זהו רק בדאיכא רוב מים כשרין אבל כולו שאוב הא להרבה מן הראשונים ז"ל הוי דאורייתא ובפרט טבילה בכלים בודאי הוא דאוריי' כמ"ש בתוס' פסחים י"ז: והאיך מקילינין לטבול בתוך גיגית שקבעה ולבסוף חקקה. וראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצ"ח שהעמיק הרחיב הדיבור בביאור השיטות וג"א בעניי כבר הרביתי חזון בענין זה תל"י בספרי שו"ת הרי בשמים מהד"ק סי' ד' בדברים של טעם ומה שנלפענ"ד כעת בישוב הקושיא הנ"ל ובביאור הסוגיא הוא דהנה בחת"ס שם הקשה מאי דוחקי' לאוקמי כרבנן נימא ר"א היא ופשוטי כ"ע דרבנן והכא בצינור שיש לו ד' לבזבזין עסקינין והוי כלי המקבל טומאה דפסול מה"ת לרוב הפוסקים דגם במקוה בעינין הוייתו ע"י טהרה ותי' דע"כ הוכרח לשנויי כרבנן משום ריב"ח דמוקי בדף של מתכת דלדידי' לא הו"מ למימר שאני פשוטי כ"ע דרבנן כיון דבשל מתכת עסקינין וע"כ מוכרח לומר שאני שאיבה דרבנן ומיירי ע"כ בצינור שאין לו לבזבזין רק שחטט בו לקבל צרורות וא"כ אין בו משום הוייתו ע"י טהרה דמסתמא החיטוט אינו בסוף הצינור ויש ממנו עד סוף הצינור הרבה יותר משיעור יד לחיטוט הצרורות ולא גרע מחיבור לפי סילון צינור קטן המבואר בסעיף מ"ח והוי הוי' בטהרה וליכא רק משום דהמים עוברין ע"ג ונעשין שאובין דל"ה רק מדרבנן עכ"ד והנה לכאורה קשה למאי דמוקי בדף של מתכת הא ליכא למיפרך כ"כ אי רבנן אפי קבעו ולבסוף חקקו נמי דדילמא ה"ט דמטמאי בדף משום דנהי דע"י שהוא מחובר בקרקע א"י לחול עליו שם כלי מ"מ הא גם פשוטי כלי מתכת טמאין משא"כ לענין שאובין דאי לא נעשה כלי הא אין עליו תורת שאובין ולכך שפיר בקבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל משום דאינו חל עליו שם כלי במחובר כדא' בחולין קכ"ט. מעשה עץ שימש וכדתניא בת"כ הובא בפירש"י חולין ט"ז. לענין הכשר זרעים יכול אפי' בבורות שיחין ומערות ת"ל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל כו' ועתוס' שבת י"א: ד"ה אלא שכתבו בהא דמוקי התם אביי וכן בגת בכרמלית ואע"ג דאין כרמלית בכלים הא גת כיון דמחובר לקרקע ל"ש כלי ע"ש וכיון דאין חל עליו שם כלי במחובר לית בי' פסול שאיבה. גם דקדק בחת"ס שם על הא דקא' שא"ה דאיכא עליו תורת כלי בתלוש מהו הלשון תורת כלי היל"ל שהי' כלי מעיקרא ובס' ת"ח דקדק על לשון אי הכי דהרי מעיקרא ג"כ הוי קשה חקקו ולבסוף קבעו נמי. והנלפענ"ד בזה עפ"מ שפירשו רוב הראשונים ז"ל הובאו בב"י דחקקו דצינור היינו החטיטה והוי הפירוש קבעו ולבסוף חקקו היינו שחלל הצינור נעשה בתלוש והחטיטה לקבל צרורות הי' במחובר והי' עליו א"כ שם צינור קודם שקבעו רק של"ה עליו דין כלי לענין שאובין לפי של"ה בו עדיין בית קיבול אבל השם כלי הי' עליו גם קודם קביעותו בקרקע ער"ש פ"ד דמקואות וברא"ש בנדה פ' תינוקת והנה בסוכה דף ד'. פליגי ר' יוסי ורבנן בתבן ואין עתיד לפנותו אי בטיל לגבי קרקע לענין אהל המת ומבואר התם במפורשים דאף לרבנן דבעינין ביטול בפירוש ובסתמא לא בטיל לגבי קרקע הוא רק בדאורייתא ולא בדרבנן עפנ"י שם והנה מצינו בגיטין ע"ז: ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הו' קיימת בחצר אזל גיטא נפל בפיסלא אר"י חזינין אי הוי' ד"א על ד"א פלג לי' רשותא לנפשי' ואי לא חדא רשותא הוא כו' ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה אבל גבוה עשרה אע"ג דל"ה ד"א ולא אמרן אלא דלית לי' שם לווי אבל אית לי' שם לווי אע"ג דלא גבוה י' ואע"ג דל"ה ד"א ופירש"י דאי הוי להאי שם לעצמו הו"ל חשיב ולא בטיל ע"ש ולפי"ז נראה דבאית לי' שם כלי אפי' לר' יוסי כ"ז שאינו מבטל אותו בפירוש לא בטיל לגבי קרקע כמו בתבן ואין עתיד לפנותו לרבנן וכדא' בחולין ט"ז: שאני סכין דלא מבטל לי' וכי"ב כ' בתוס' ב"ב ק': שהקשו בברייתא דתיבת המגדל שי"ב כוך שהובאה בחולין קכ"ה: דאמרינן התם טומאה בתוכה מה שבבית טמא משום שדרך טומאה לצאת תיפוק לי' דקבר סתום טומאה בוקעת ועולה ותי' דבכלים ל"ש דין קבר להיות בוקע ועולה משום דכלי לא מבטל לי' להתם ע"ש והוא מטעם דכל דאית לי' שם לווי הוא חשיב ולא בטיל אמנם בודאי אי מבטל לי' בפירוש גם בכלי מהני עתוס' שבת כ"ז: בהא דתנן התם כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן וכ' דאיירי בדבר הקבוע שחברו לקרקע אע"ג שמתחלה הי' בגד כיון שחיברו לאהל בטלו מתורת בגד ע"ש ועתוס' שבת מד': ד"ה ואין מצלת וב"ב כ'. ד"ה היא גופה וי"ל דבכלי דבעינין גם לר' יוסי ביטול בפירוש הוא כמו בתבן ואין עתיד לפנותו לרבנן דלגבי דאורייתא בעינין ביטול בפירוש ובדרבנן גם בסתמא כי מחברו לקרקע הוא בטיל לגבי קרקע ונהי דלרבנן ל"ה מחובר לקרקע כקרקע אבל עכ"פ אמרינן דבטל חשיבות דכלי מיני' ול"ה עליו שם כלי ולפי"ז י"ל דפירכת הש"ס הוא אי רבנן הרי כיון דס"ל דמחובר לקרקע אינו כקרקע אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ואי דלא יוכל לחול עליו שם כלי במחובר דבטיל אג"ק ז"א דהרי כיון שהחקיקה למעבר המים הי' קודם שקבעו א"כ הי' עליו שם צינור קודם הקביעות וכיון דאית לי' שם לווי הוא חשיב ולא בטיל לגבי קרקע בדאורייתא כ"א כשביטלו בפירוש כנ"ל ומשני שאני שאיבה דרבנן ולענין דרבנן אפי' איכא עליו שם כלי בטיל בסתמא כשחברו לקרקע