הרי בשמים תצח

והכי מוכח ג"כ ממתני' דפ"ו דמקואות דקתני דמטהרין העליון מהתחתון שפי' הר"ש שם שבעליון אין מ"ס ובתחתון יש מ"ס וא"כ ע"כ בעינין שיהי' פתוח הסילון המחברן בשעת הטבילה כיון דליכא בעליון מ"ס וא"כ הו"ל זוחלין וע"כ דבכה"ג ל"ה עלי' דין זוחלין: ובדברי הש"ך ס"ק ק"כ הנ"ל גבי ג' גממיות דהוצרך לומר משום שחוזרין המים למקומן ול"ק משום דהוי ממקוה למקוה היינו משום דהתם בעינין לצרופי הג' מקואות לשיעורא וקיי"ל דאין הנזחלין מערבין כמ"ש בסעי' ס' וע"כ הוצרך לומר מכח שחוזרין למקומן. גם יש לצרף בנ"ד מ"ש המחבר בסעיף נ"א דהיכי שמטפטף מעט מעט ל"ה זוחלין דאין הזחילה ניכרת והה"נ כיון דהסדקים קצרים ואין המים הולכין דרך שם רק כשדוחקין אותן אין הזחילה ניכרת ובפרט שיש בהמחיצה המחלקת נקב כשפופה"נ המחבר שני המקואות יחד חשיבי כמקוה אחד ממש בודאי אין לחוש בכה"ג לזחילה כמו שאין חוששין במקוה א' אם המים הולכים ונעים מצד הא' להב' כי על כן אין לפקפק כלום בהכשר המקוה הלזו לפענ"ד: וע"ד השאלה השני' בענין אם החקיקה והקביעה באין כאחד שחוכך בזה השואל בחת"ס סי' רי"ז להחמיר הנה מאד צדקו בזה דברי החת"ס שם שמכשיר בכה"ג ותורת משה אמת. והא דמצינו בשבת צ"ט: בעי ר"י בור ט' ועקר ממנו חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא מיחייב וכן בעי התם רבא כשהנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ועתוס' שבת ח'. ד"ה רחבה. התם לענין חיובי שבת שפיר מיבעיא לן בכה"ג משא"כ לענין מקוה הלא באמת קיי"ל תלוש ולבסוף חיברו הוי חיבור אפס דהפסול הוא משום דנקרא עליו שם כלי בתלוש ע' ב"ק ס"ז. וכמו שהסביר בחת"ס שם בדברי טעם וא"כ כשבאין כאחד הא לא נקרא עליו שם כלי בתלוש ולא פסול: איברא דלכאורה הי' נראה לה"ר דהיכי דהקביעות והחקיקה באין כאחד הוי כחקקו ולבסוף קבעו והוא מהירושלמי שבת פ"ט הלכה א' דפריך התם על הא דאמר רב המשתחוה לבית אסרו ממתני' דפ"ד דמקואות השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא והך בית הא הו"ל כחיברו ואח"כ חקקו ומשני סיתותן של אבנים הוא גמר מלאכתן ולכאורה אינו מובן דאטו נעשה הבית בסיתות האבנים ועכצ"ל דכונת הירושלמי הוא דלאחר סיתות האבנים אינו חסר עוד מלאכה לבנין הבית רק לחברן יחד בטיט ובשעת חיבור האבן האחרון נגמר צורת בנין הבית ואז באין הקביעות והחקיקה כא' והו"ל כחקקה ולבסוף קבעה. אמנם י"ל דהתם לענין שיאסר משום ע"ז כל שאינו דומיא דהרים דדרשינן ולא ההרים אלהיהם נאסר ולהכי גם בכה"ג שהקביעות והחקיקה באין כאחד מיחשב כתלוש ונאסר משא"כ לענין הכשר מקוה לא פסול רק היכי שנקרא עליו שם כלי בתלוש ולהכי כשבאין החקיקה והקביעות כא' לא נפסל וה"ה בבית שבאמת בסיתות האבנים לא נגמרה מלאכתן עד שמחברן בטיט והראי' דהרי בשבת ק"ב: א' מסתת משום מאי מחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש הרי דס"ל לרב גופי' דל"א סיתותן הוא גמר מלאכתן דא"כ הי' מיחייב משום מכה בפטיש: אמנם כן יש להקשות לכאורה לפי"ז בש"ס מעילה כ'. דקא' וכיון דבני לה מיהת מעל לימא מסייע לי' לרב דאמר רב המשתחוה לבית אסרו וכן בירושלמי הנ"ל מדמה לה להדדי ולהנ"ל הרי רב לא קא' הכי אלא בע"ז משום שאינו דומיא דהרים משא"כ לענין מעילה הרי הא דאין מעילה במחובר לקרקע ילפינן במעילה י"ח: חטא חטא מתרומה דכתיב ראשית דגנך היינו דאידגן וא"כ בעינן תלוש ממש וכל שאינו תלוש ממש היל"ל דליכא בי' מעילה. אמנם י"ל דהך מילתא תליא בפלוגתא דרבא ור"פ בחולין ט"ז. דרבא מחלק התם בין ע"ז להכשר זרעים דאע"ג דבע"ז ס"ל לרב המשתחוה לבית אסרו בכ"ז בהכשר זרעים בחישב בשביל שיודח הכותל הוא פלוגתא דתנאי ולחד תנא כיון דבהכשר זרעים כתיב כלי כל שאינו כלי חשיב מחובר ואינו מכשיר ואידך תנא ס"ל דאין חילוק ולר"פ כ"ע הכי ס"ל דאין חילוק וא"כ י"ל דבסוגי' דמעילה קאי הגמ' אליבא דמ"ד דלא מחלק ובשיטה זו קאי ג"כ סוגיית הש"ס פסחים דף כ"ו. אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב"ז שהי' יושב בצלו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא איפשר ומיכוין ושרי והקשה בשעה"מ ריש ה' מעילה לפמ"ש התוס' שם ד"ה וריח דהיכי דלא אסור אלא מדרבנן כשהוא לצורך סברא הוא דאפי' איסורא ליכא וא"כ מאי ראי' מהא דריב"ז הי' יושב ודורש בצלו של היכל שאני התם דאין מעילה במחובר לקרקע וליכא אלא איסור דרבנן ושרי לצורך וע"כ דקאזיל אליבא דרב דס"ל המשתחוה לבית אסרו ואין חילוק בין ע"ז למעילה. [ומה שמוכיח בשעה"מ שם מהא דלרב אפי' בנאו ולבסוף הקדישו י"ב מעילה דבנין ההיכל היו בונין ואח"כ מקדישין לפענ"ד מהא ליכא ראי' דהרי בתוס' עירובין ל"א: וב"מ נ"ד. הקשו הרי אין הקדש מתחלל על הקרקע ותי' כיון דאי לא קדיש סופו לתלוש חשוב תלוש ע"ש וא"כ אפי' אי היו מקדישין אח"כ הו"ל כהקדישו ולבסוף בנאו כיון דבשעה שמתחלל מעות ההקדש על בנין ההיכל ע"כ חשבינן לי' תלוש מטעם הנ"ל וא"כ הו"ל כהקדישו ולבסוף בנאו. אמנם האמת כן הוא דלרב אפי' בבנאו ולבסוף הקדישו י"ב מעילה כדמוכח בסוגי' דמעילה הנ"ל ובתוס' ערכין כ"א. ד"ה כי דייר] והכי קאזלה ג"כ סוגי' דערכין כ"א דפריך התם כי דייר במעילה קאי וכ' בתוס' שם דלרב פריך וע"כ דס"ל ג"כ דאין חילוק בין מעילה לע"ז וי"ל עפי"ז מ"ש רש"י ז"ל במעילה י"ד: ר"פ אמר היינו טעמא דבונין בחול ואח"כ מקדישין לא ניתנה תורה למלאכי השרת ופירש"י דא"א דלא יתבי זימנין בטולא דבנין מפני החמה ונמצא מועל ולכאורה הא במחובר לקרקע אין מועלין ומאי איכפת לן אי יתבי זימנין בטולא דבנין ולהאמור י"ל דלר"פ לשיטתי' הא ס"ל דלכ"ע בית כתלוש דמי בכל מילי אליבא דרב. ובהכי ניחא נמי סוגיית הש"ס בקידושין נ"ד. דפריך התם על הא דאר"מ דמועלין בשירי לשכה ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות לפי שלא ניתנה תורה למה"ש ופירש"י שיהיו זריזין מליהנות מן החומה לישב בצלה כו' והקשה הריטב"א בחי' הרי אין מעילה במחובר לקרקע ולהאמור נכון דהרי קאי שם לרב דאמר התם חזרנו על כל צדדים של ר"מ כו' וא"כ י"ל דפריך אליבא דמ"ד דס"ל אליבא דרב דאמר המשתחוה לבית אסרו גם במעילה תלוש ולבסוף חברו דבית הוי תלוש וא"ש אמנם להלכה פוסק הרמב"ם דיש חילוק בין ע"ז למעילה דבפ"ח מע"ז פוסק כרב דהמשתחוה לבית אסרו ובפ"ה מה' מעילה פוסק דבנאו ולבסוף הקדישו אין מועלין והוא מטעם הנ"ל דרק בע"ז קביעתו וחקיקתו כאחד הוי תלוש ולא בשאר מילי אמנם הלא בנידן שאלתינו אין אנו צריכין לכ"ז דכפי הציור של המקוה שבקהלתכם כפי מכתבך גם לד' השואל שבחת"ס הנ"ל אין שום נדנוד חשש על המקוה הלזו אחרי שהג' דפנות הם קרקעית החפירה יצאו דברינו בטהרה כן ה' הטוב יזרוק עלינו מים טהורים ויטהרנו ונצא בדימוס בימים הנוראים הבאים לקראתינו לשלום ולכל טוב בכלל כל ישראל כנפש ש"ב ידידך דור"ש באהבה: סי' סי' קלב בעזה"י יום א' כ"ה תשרי תרנ"ג לפ"ק סטרי שלום תנינא לכבוד ש"ב ידידי הרב החריף כו' בנש"ק כש"מ משה אייכענשטיין נ"י אבד"ק זידיטשוב יצ"ו. מכתבך הגיעני שנית ע"ד המקוה שבק' וכתבת שקשה בעיניך להכשיר נגד ד' המעיל צדקה שכ' שאפי' י"ב אלף סאה יזהר שלא יצאו המים משפת המקוה בשעת טבילה דא"כ הו"ל זוחלין: הנה הספר מעיל צדקה אינו ת"י למען אותיותיו יחכמוני לדעת שורש דבריו טעמו ונימוקו ולפענ"ד אין לזוז מדברי הש"ך ס"ק ק"כ שהבאתי דהיכי דנשאר עד מקום הזחילה מ"ס לא איכפת לן מה שיוצאין המים מלמעלה מכח האדם הטובל והנה לכאורה הי' נראה דעיקר ד"ז אם המים אין יוצאין מאליהן רק מכח האדם הטובל אי הוי זה בכלל זוחלין תליא בביאור דרז"ל דדרשינין פסחים ק"ט. ורחץ את כל בשרו במים מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ"ס. והנה בתשו' הריב"ש סי' רצ"ד כ' דמיתורא דכל שכתבה תורה קבלו חכמים מפי השמועה דאתא לאורויי דבעי' שיהיו מי המקוה מחזיקין כשיעור כל גופו ש"א דהיינו אע"א ברום ג"א טרם שיכנס לטבול בהם לא שיהי' הוא מכוסה במים בהתפחת המים מחמת גופו והוי כאלו כתיב במים שהוא שיעור כל בשרו ע"ש ולפי"ז ע"כ צריכין לומר דשיעור כל קומת האדם הוא רק ג' אמות עם ראשו דהא גם ראשו בכלל בשרו וצ"ל ע"כ דס"ל כד' הרמב"ן הובא באס"ז ב"ב ק' שכתב דגבהו ש"א ג"א מצומצמות וכ"ה בריטב"א יומא ל"א בשם גאון. ולפי"ז ל"ה מה שמתחסר המים מכח האדם הטובל בכלל הטבילה ולשי' זו גם כשיוצאין המים מכח האדם הטובל ל"ה טבילה בזוחלין כיון דגזירת התורה היא שנחשוב שיעור הכשר המקוה טרם שיכנס בה האדם הטובל ואז אינו זוחל אמנם למ"ש התוס' ביומא שם דשיעור גובה האדם ג"א בלא הראש וא"כ ע"כ כשקבלו החכמים מפי השמועה בהללמ"מ שיעור מי המקוה ג"א ובג"א הרי ליכא רק שיעור כיסוי הגוף בלא הראש וע"כ דחשבה התורה שיעור הכשר הטבילה אחר שיכנס האדם הטובל ויהיו המים צפין מלמעלה ויכסו גם את ראשו כמבואר באמת בתוס' שם ולפי"ז שפיר כשהמים יוצאין מכח הטובל הו"ל טבילה בזוחלין כיון דהצפת המים מלמעלה ג"כ בכלל הטבילה הוא ושעפי"ז הי' נראה לבאר מה שהקשו התוס' ביומא שם וז"ל וא"ת א"כ יהי' עין עיטם גבוה יותר מכ"ג אמות שאם לא הי' אלא כ"ג א"כ היו המים יוצאין לחוץ. ולכאורה צריך להבין מאי קישור וחיבור יש לקושיא זו עם מה שהקדימו מקודם דשיעור קומת האדם ג"א בלא הראש דהרי לפ"מ דס"ל להתוס' בהקושיא דל"ה החקק מהמקוה רק כשיעור המים אע"א ברום ג"א א"כ כשנכנס אדם לטבול יוצאין המים כשיעור קומת האדם וחסר מהשיעור מ"ס ולהאמור י"ל דבלא"ה ל"ה קשי' להו דאפשר לומר כמ"ש בריב"ש סי' רצ"ב דבית הטבילה של שער המים הי' בעומק בקרקע החדר של בית הטבילה ושטח הקרקע של בית הטבילה עשוי קטפרס מעט