הרי בשמים תצו

ול"ט התם הי' המעשה שנפסק הוי"ו באופן שהיו מסופקין אם הוא יו"ד או וי"ו כמו שדקדק רש"י ז"ל שם בפי' שכתב ונראה כמין יו"ד וכן בתוס' שם מייתי עובדא בגט שהי' דל"ת של כדת קטנה כמו יו"ד אבל לא יו"ד ממש ולהכי הכשיר ר' אליהו ע"י קריאת ינוקא דל"ח ול"ט וכ"כ בפירוש בב"י רסי' ל"ב בשם המרדכי ובמהרי"ט חיו"ד סי' ל"ב כ' וז"ל ול"ש להביא תינוק שאם האות נתחלף צורתו לכל מראה עיני הגדול מה יושיענו התינוק בקריאתו כו' ע"ש ועט"ז סי' ל"ב סק"ט ובמג"א סק"כ ועתשו' רמ"א סי' ל"ח אות א' אולם אינני רואה בתמונת אות א' הלזו שום שינוי דמה לנו במה שכשמהפכין אותה נראית כב' אם כמו שהוא נקרא הוא א'. ואנו אין לנו אלא מה שמצינו בגמ' שבת ק"ג: וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין כו' וכל הני דחשיב התם ע' בתוס' שם אבל שינוי שאינו מפסיד תמונת האות אינו פוסל ע' בפירוש הרא"ש נדרים ל"ז. מ"ש בפירוש עיטור סופרים ובטוש"ע יו"ד ססי' ער"ה ועתשו' רש"ל סי' ע"ג ובתשו' הרא"ש כלל ג' סי' י"א שהובא בטוש"ע יו"ד סי' רע"ד מש"ש בצורת האותיות וע' בתשו' לחמי תודה למהר"י באסן סי' כ"ח שהאריך להכשיר בענין כזה ובחת"ס יו"ד סי' רס"ה מביא מספר ישן שנמצאו בו אותיות עקומות ולפופות שאין לפסול בזה וע' בתשו' נובי"ת חיו"ד סי' קע"א שכ' שם בנידן שנמצא בס"ת היו"ד העליונה שבאל"ף הפוכה וסיים וז"ל אבל באמת נלפענ"ד שכל מה שלא נתבאר בגמ' אינו מעכב וכמה שינוי אותיות יש בין כתב שקורין וועלט"ש ובין כתב שלנו הנקרא תמה ורוב צורת האותיות שבכתב וועלטש אינם כפי שהם בב"י וכי ס"ד לפסול הס"ת הנכתבים בכתב וועלטש עכ"ל וע' בתשו' הריב"ש סי' ק"ך ובנובי"ק חיו"ד סי' ע"ד. והלא מובא בספרי המקובלים שבתפילין דרש"י צ"ל הנקודה התחתונה שבאל"ף דומה לדל"ת ורק בתפילין של ר"ת צ"ל הנקודה העליונה והתחתונה שניהם בתמונת יו"ד וע' לבוש א"ח סי' ל"ו. ואיפשר שבכיון הרחיב הסופר נקודה התחתונה של האל"ף שתדמה לדל"ת ובאמת גם כשמהפכין אותה אין עלי' צורת בי"ת אחרי שהקו האמצעי שבאל"ף היא מתעקם ונמשך למטה וע"כ לפענ"ד אין אני רואה שום חשש בזה והתש"ר הוא כשר. דברי גיסך ידידך דור"ש באהבה מברכך בכוח"ט לראשית השנה הבעל"ט: ס' קל בעזה"י יום ב' ז"ך סיון תרנ"ו לפ"ק סטרי רב שלום וברכה. ברביי' והמשכה לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראה כש"מ פישל פעלדמאן נ"י מו"ץ דק"ק ביטשקוף יצ"ו במדינת אונגארן מכתבו הגיעני עד"ש שנשאל באשה א' שבבואה מבית הטבילה ראתה באצבע אגודל שלה שנחתך מהצפורן לתוך העור ונפרד מקצת מהעור בעומק עד סמוך לבשר והעור הנפרד הי' תלוי ועומד והסירתו בידי' ועלה ונסתפק כ"ת אם צריכה טבילה שנית והספק שלו הוא מכח ד' הט"ז בסי' קצ"ח ס"ק כ"ב שכתב בטעמא דצפורן המדולדלת שפירשה רובה אינה חוצצת משום דאין חציצה במה שנדבק עדיין כי לא הי' מגולה שם אלא משום החלק הנפרש להכי אם רובו קיים ומיעוטו נסדק נמצא דמקום הסדק צר הוא ואין המים יכולין לבא באותו הסדק משא"כ כשנפרץ רובו נמצא שנתרחב מקום הסדק ויכולין מים לבא שם וכיון דבנ"ד הי' רחב המקום שנפרש העור והמים יכולין לבא שם אין האשה הזאת צריכה טבילה שנית או איפשר דדמי להך דסעיף כ"ב דאבר ובשר המדולדלים חוצצים זת"ש: הנה לטעם הראשון שכ' הב"י דאבר ובשר המדולדלים חוצצים משום דאינם יונקים מן הגוף אינם חשובים מן הגוף וחשובים כקטועים והו"ל כאלו נתגלה מקום חבורם וכשזו באה לטבול נמצאו אבר ובשר זה חופים על מקום חיבורם ומונעים אותו מלבא במים והו"ל כבית הסתרים שאם יש עליהם דבר חוצץ מעכב בטבילה דרק גבי כלים כ' הרא"ש בידות הכלים שהן ארוכין דאין פוסל בהם חציצה דביה"ס אבל באדם פוסל ע"ש וא"כ זה שייך רק באבר ובשר מדולדל שנפרד רובו ככולו ומחובר כ"ש שכיון שאין לו חיבור גמור עם הגוף אינו יונק עוד מהגוף והו"ל כקטוע והוי מקום החבור חציצה משא"כ עור האצבע שנחתך בסכין בתוך העור הא העור של האצבע כולו עדיין מחובר עם הגוף ויונק ממנו אף שאותו מעט אינו יונק מ"מ מיעוטו בתר רובו גריר וכמ"ש הב"י אח"כ בהפירוש השני שפירש התוספתא דאבר ובשר המדולדלים לענין אם נמצא עליו דבר חוצץ בצפורן שפירשה רובה דכיון שהרוב אינו נחשב מהגוף לא איכפת לן אפי' נמצא דבר חוצץ במיעוט המחובר דמיעוטא בתר רובא גריר ע"ש וה"ה הכא להיפוך: אמנם כן לכאורה צריך להבין דברי הב"י דלמה צריך לומר משום שאינו יונק מהגוף הרי גם אי יונק מן הגוף מה בכך עכ"פ הבשר שנפרש עומד לחתוך וכחתוך דמי דומיא דידות הכלים שהן ארוכין אף דלע"ע הוי כולו גוש אחד אפ"ה אמרינן דכחתוך דמי משום דעתיד לקוצצו ואמאי לא נימא גם כאן דכחתוך דמי אמנם הדבר נכון דהרי באמת גם אי כחתוך דמי לענין שיהי' חוצץ לגבי מקום החיבור הרי הו"ל בלוע ולא בית הסתרים כיון שמעולם ל"ה גלוי המקום הזה דהרי גם בקאלטיניש כ' המרדכי לחד תי' דהו"ל בלוע משום דמיהדקי השערות ומסובכין בהדדי אפס דשם באמת ל"ה בלוע כיון דקודם לזה היו השערות כ"א בפ"ע אבל אבר ובשר מדולדל הלא הוי בלוע ובבלוע הא ל"ב ראוי לביאת מים ואין חציצה פוסל ענובי"ק סי' ס"ד אפס דכיון דעומדים להחתך הו"ל כבלוע שסופו לצאת ואין עליו דין בלוע. אכן עדיין יש להתבונן דהרי כיון דאבר ובשר המדולדל צריך אומן לחתכן הא הו"ל כבלוע שסופו לצאת ע"י הדחק דקיי"ל בנדה ס"ב: גבי חרסון של זב כר' יוחנן דאמר התם אי הוסק אין אי לא לא דכיון שא"י לצאת רק ע"י הדחק הו"ל בלוע ואף דא' התם ביכול לצאת והקפיד עליו ד"ה טמא וא"כ אבר ובשר מדולדלין הא דרך בנ"א להקפיד עליהן לחתכן וא"כ הו"ל יכול לצאת והקפיד עליו דל"ה בלוע גם לר' יוחנן אמנם הלא קא' בגמ' התם ביכול לצאת ולא הקפיד לר"ל בטומאה דרבנן מודה דהוי עלי' דין בלוע וא"כ יכול לצאת והקפיד עליו לר"י הו"ל כמו אליבא דר"ל ביכול לצאת ולא הקפיד וא"כ לר"י בטומאה דרבנן גם ביכול לצאת והקפיד הו"ל בלוע. וא"כ מיעוט המקפיד דחוצץ הא ל"ה רק מדרבנן וא"כ הוי בזה לרי"י דקיי"ל כוותי' דין בלוע [וצל"ע בר"ש שילהי מקואות במש"ש בהא דקתני במתני' התם בחץ התחוב באדם שאם אינו נראה אינו חוצץ ובתוספתא קתני שאם קרם עליו עור אינו חוצץ דהוא מטעם בלוע ע"ש] וא"כ אף אי כחתוך דמי כיון דל"ה רק בלוע ל"ב ראוי לביאת מים ואינו פוסל חציצה ולהכי כ' הב"י שפיר דכיון דאינן יונקין עוד מהגוף הו"ל כאלו נתגלה מקום חיבורם ול"ה עליו תורת בלוע רק בית הסתרים ושפיר פוסל בהו חציצה ושעל כן כ' הרמ"א בסעיף כ' שאם נשאר צפורן שלא חתכה צריכה טבילה אחרת ומובא בש"ך שם ס"ק כ"ה בשם הראב"ד דכיון דהצפורן עומד ליקצץ חייץ ופוסק הש"ך שם דאפי' עברה לילה ולא מצאה עד למחר צריכה טבילה אחרת ע"ש והיינו דכיון דא"צ אומן לחתיכת הצפורן הו"ל כאלו עומד ליקצץ ממילא ולכ"ע ל"ה בלוע רק ביה"ס ולהכי חייץ וא"כ בנידן שלפנינו בעור שנפרש הא א"צ אומן לחתיכת העור והו"ל כסופו להתחתך ממילא ושפיר חוצץ כמו בדין ששכחה ליטול צפורן דצריכה טבילה שנית ורק כששמשה כבר עם בעלה אין להצריכה טבילה שנית כמ"ש בטו"ז שם ואפי' בעברה לילה א' ולא שמשה עדיין נהי דהש"ך מחמיר גם בזה בשכחה צפורן להצריכה טבילה שנית אפי' הי' הצפורן נקי בכ"ז בסד"ט שם כ' דאין לדחות דברי המהר"ם לובלין וטו"ז מהלכה כיון דרוה"פ ס"ל דצפורן עצמו אינו חוצץ. ולכך אף דאפשר לה לטבול שנית א"צ בעברה לילה א' ע"ש אבל כשבאה לשאול תיכף לאחר הטבילה בודאי יש להחמיר להצריכה טבילה שנית: והנה עפ"י דברינו הנ"ל יתיישב מה שהובא קושיא בספרי שו"ת הרי בשמים מהדו"ק סי' ק"ג לשי' הרמב"ן שהובא בב"י יו"ד סי' רס"ח דגר שטבל קודם שמל מהני בדיעבד הרי המילה עומד לחתוך וכחתוך דמי והו"ל חציצה ולהאמור יתורץ ע"נ עפ"מ דא' ביבמות ע"ח. גבי הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה אמאי א"צ טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דאר"י ד"ת רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ ופירש"י וגבי גר אוקמ' אדאורייתא ע"ש וא"כ ממילא ל"ק הקושיא הנ"ל דנימא כל העומד לחתוך כו' כיון דבאמת הלא זה הוי בלוע רק דהו"ל בלוע שסופו לצאת ע"י הדחק היכי דמקפיד עליו וזה בודאי אינו רק דרבנן מדמודה בטומאה דרבנן וא"כ בגר אוקמ' אד"ת אמנם באמת אין אנו צריכין לזה דבלא"ה י"ל דהרמב"ן לש' שהובא בחי' הרשב"א והריטב"א בקידושין כ"ה. בשמו דהא דבעינין בביה"ס ראוי לב"מ ל"ה רק דרבנן ולהכי שפיר פוסק דגר שטבל קודם שמל עלתה לו הטבילה כיון דבגר אוקמ' אד"ת. וממילא אזדא נמי לפי"ז מה דקשה לכאורה מש"ס בכורות מ"ו: דקא"ר יוחנן דהא דפדחת פוטרת בכ"מ לאיתויי הא דת"ר גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה נכרית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה וקשה לפ"מ דקיי"ל בנדה מ"ב: כרבא דאמר התם אותו מקום של האשה ביה"ס הוי ובנובי"ת חיו"ד סי' קל"ה כ' דבעינין במקום הזה ראוי לביאת מים וא"כ קשה הא כיון דביציאת פדחתו חשבינן לי' להולד כילוד א"כ ל"ש היינו רביתי' דא' בש"ס יבמות הנ"ל וא"כ איך משכחת שנתגיירה אז הא ל"ה יכולה לטבול כיון דמקום הנחת פדחתו של הולד באותו מקום הו"ל חציצה וא"כ אינה גיורת כלל ולהאמור נכון דגבי גר הא אוקמ' אד"ת ול"ה חציצה. ולשי' התוס' בסוכה ו': ובקידושין שם דמה"ת בעינין בביה"ס ראוי לב"מ וכן לשי' רש"י דס"ל בסוכה שם ובעירובין ד"ד. דבגוף אפי' מיעוט שאינו מקפיד חוצץ מה"ת איפשר לומר דאתיא הך ברייתא כריב"י שבתוספתא שהובאה בר"ש סוף מקואות דס"ל דבביה"ס ליכא חציצה כלל דהרי בלא"ה אתיא ההיא ברייתא דלא כהלכתא דקתני דאין נותנין לה ימי טהרה והקשו בתוס' נדה ל"ו. ללוי דאמר ב' מעינות הן אמאי אין לה ימי טהרה הלא מעין טמא סתום ותי' דלוי מוקי הך ברייתא כב"ש דאמר מעין אחד הוא וא"כ איפשר דב"ש ס"ל ג"כ דביה"ס ל"ב ראוי לב"מ כלל כריב"י ודו"ק: