הרי בשמים תצה

יסברו דבעינן דההקפדה תהי' דוקא בשעת הטבילה וכיון שאינו קוצצן אז הא אינו מקפיד עליהן וכמ"ש הר"ן בחולין פ' בהמה המקשה לענין ידות הכלים שהן ארוכין כו' ע"ש. איברא דלכאורה אכתי ילה"ק לפ"מ דאר"כ ביבמות ע"ח: דדוקא ברובו בעינן מקפיד אבל בכולו אפי' אינו מקפיד חוצץ מה"ת א"כ כיון דהשערות נידונין בפ"ע ובנזיר ומצורע הא בעינין גילוח כל השער כדקיי"ל בנזיר מ'. דשייר ב' שערות ל"ע ולא כלום וא"כ בכולו הא חוצץ מה"ת אף שאינו מקפיד אמנם אחר העיון ג"ז ל"ק די"ל דאצטריך קרא היכי שכבר גילח רובו קודם הטבילה ומיעוט השערות שייר עד לאחר הטבילה דאז אפי' אי הוי מקפיד ל"ה חוצץ מה"ת כיון דמדאוריי' בעינן רובו ומקפיד ואשמעינן קרא דאפ"ה לא עלתה לו טבילה. ובלא"ה י"ל דהשערות אע"ג דעומדין ליקצץ מ"מ ל"ה על מקום הקציצה שיקצצו אח"כ רק דין בלוע ע' בד' המרדכי פ"ב דשבועות אות תשנ"א ובלוע הא אפי' מקפיד אינו חוצץ כנ"ל: וע"ד בדיקת הפסק טהרה וז' נקיים הנה אם הטבעת הוא למעלה ממקום דישה הלא שם א"צ בדיקה לכ"ע ותוכל האשה לבדוק עצמה שפיר כראוי אמנם אפי' אם מגיע למקום בין השינים במקום שהשמש דש הלא באמת רוה"פ הסכימו דבדיקה זו שכ' הרא"ש וההגהמי"י דצריכה שתהי' עד מקום שהשמש דש אינה רק למצוה מן המובחר ובב"י סי' קצ"ו כ' שטעם האומרים דבעינן בדיקה עד מקום שהשמש דש הוא משום דקיי"ל דנשים מטמאות ביציאת הדם לביה"ח אעפ"י שעדיין לא יצא ועד מקום שהשמש דש הוא בית החיצון ע"ש הרי באמת בתשו' זכרון יוסף הובא בסד"ט סי' קצ"ו ס"ק כ"ג דן בזה דרוב נשים פוסקות מלראות ביום ה' או ביום ו' לראייתה ואתי עלה מסוגי' דנדה ט"ו. בעלה מחשב ימי וסתה היינו דמחשב משך זמן ראייתה שרגילה לראות מקודם א"כ כשעבר זמן שרגילה לראות ומעינה סתום אין לנו לחוש שמא עדיין מקורה פתוח אפס שיש לנו לחוש שמא הדם שיצא מכבר נתעכב בבית החיצון והרי מה שיוצא אח"כ מבית החיצון לחוץ לא מזיק כלום לענין ספירת הז"נ כמו שהאריך בזה בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' מ"ב ע"ש רק שהיא טמאה טומאת ערב לענין טהרות שעי"ז החמירו לכתחלה בבדיקה זו גם לבעלה ואף דחזקה הנ"ל שנסתם מעיינה הוא חזקה שלא נתבררה בכ"ז הרי בנובי"ק סי' מ"ו האריך להוכיח דמדינא ל"ב כלל אפי' בדיקת חורין וסדקין וסגי בקינוח כשי' הראב"ד כיון דהא דקיי"ל דמטמאה למפרע משום דאימור כותלי ביה"ר העמידוה הוא רק לטהרות שע"כ לטהרות בעינן לכ"ע בדיקת חו"ס אבל לבעלה ולחולין אמרינן כותלי ביה"ר לא מוקמי דם אפי' במקום דליכא חזקת טהרה ע"ש ויש להוכיח זה לכאורה מדחזינן דבבתולה דא"א בבדיקת חו"ס מוקמינן אדינא דסגי בבדיקה קלה אמנם י"ל דמזה אין ראי' דאיפשר דהטעם דלכתחלה בעינן בדיקת חו"ס הוא דאף דכותלי ביה"ר לא מוקמי דם זהו רק מכח רוב דעל הרוב אין החו"ס מעמידין את הדם וכיון דקיי"ל היכי דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא להכי מצרכינן בדיקת חו"ס לכתחלה וע"כ במקום דא"א לבדוק בחו"ס שפיר סמכינן ארובא אמנם כ"ז ל"ש רק היכי דליכא מידי שיסתרך הדם ויתעכב על ידו משא"כ בנ"ד שאיפשר שנתעכב על הטבעת שבמקורה באמת חיישינן מדינא שהטבעת עצר בעד הדם כענין דא' בנדה ג'. ומודה רבא במוך דחוק אולם כבר כ' בתשו' זכרון יוסף הנ"ל להוכיח דאין לחוש לזה ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן למימר דנפיק דמא דאכתי הוי תותי דטבעת. והא דקא' ומודה רבא במוך דחוק פירושו דמטמאין ב"ש למפרע מעל"ע כמו לב"ה אבל לא להחמיר יותר מב"ה לטמא למפרע אף לחולין ומוכיח זה עוד מהא דתניא בנדה ו'. הרואה דם כו' ואינה מקולקלת למנינה כו' ולא מפליג בין שהי' אצלה מוך דחוק או לא וקשיא ניחוש כיון דאיכא גבה מוך דחוק אימא מאתמול נפיק לביה"ח והמוך עיכב מלצאת עד היום ואם תראה דם ביום ז' ליציאת הדם ניחוש דילמא שמיני הוא לתחלת הגעת הדם לביה"ח ותהי' שומרת יום כנגד יום א"ו דלהא ל"ח ע"ש שהאריך להקל שדי לה לבדוק עד מקום שידה מגעת וא"צ להסיר הטבעת וכן בשו"ת חת"ס הנ"ל כ' להקל ע"י בדיקת מוך בלי הסרת הטבעת ובשו"ת רעק"א סי' ס' הורה בזה דהבדיקה דהפסק טהרה ויום הא' דהז"נ תהי' ע"י שפופרת ומוך בתוכו ולדחוק המוך הרבה עד שיכנס לפנים ממקום שהשמש דש סמוך לפי האם ממש דבזה הוי הוכחה דאם המקור זב הי' נוטף על המוך ול"ב בדיקת חו"ס ע"ש: והנה כפי שנודע לי אחרי החקירה אצל רופא יהודי ומילדת בקיאה ומומחית בענין הטבעת הנ"ל הנה אותן שנקראים מיטטערהאלטער לרחצן ולנקותן מכל לכלוך יען שהוא סותם פי המקור וגם הבדיקה בזה הוא קשה. אמנם אותו שנקרא מוטטעררינגעל שפי המקור הוא בתוך חלל הטבעת זה איפשר לרוחצו היטב בנקל ע"י מוטטערשפיהל עד שלא ישאר עליו שום לכלוך וגם אינו מעכב הבדיקה כלל שעל כן אם הוא טבעת כזה בודאי ליכא שום חשש הן לענין הבדיקה והן לענין הטבילה וע' בתשו' נובי"ת הנ"ל שכ' לענין בדיקת הנקיים שאם הוא באופן שפי הרחם הוא מכוון נגד חלל הטבעת א"כ בשעת הפסק טהרה תתן צמר גפן תוך מטלית של פשתן נקי ולבן באופן שיהי' עב קצת ועכ"פ כמו רוחב חלל הטבעת ותכניס העד הזה עמוק עד למעלה מהטבעת דהיינו דרך חלל הטבעת יעבור עד הבדיקה עד נגד פי המקור ויהי' אצלה מן קודם ביה"ש עד אחר צה"כ ואם תמצאנו נקי הרי הפסיקה בטהרה וגם ביום ראשון תעשה כן ובשאר ששת ימים תבדוק כפי האפשר לה ע"ש ובדיקה זו נראה בעיני יותר ממ"ש בשם תשו' רעק"א הנ"ל דע"י שפופרת איכא חשש פתיחת הקבר כמ"ש האחרונים: סי' קכח ובדבר סתימת נקבי השינים שבספרי הרי בשמים סי' קכ"ג הנני חוכך להחמיר לענין טבילה ובזמנינו נשים רבות עושות רפואה זו הנה עוד בשנת תרמ"ח השבתי בזה להרב מוה' יעקב יוסף האממער נ"י מו"ץ דק"ק סניאטין שאחרי שעמדתי על המחקר בזה נודע לי שאין זה חציצה בטבילה ול"ד לרטי' שע"ג מכה דחוצץ כיון דשם הלא מסירין הרטי' לפעמים לראות אם תעלה ארוכה להמכה או לתקנה לכך הוי שפיר מיעוט המקפיד ותדע דהרי בתוספתא חשיב הך דאגד שע"ג המכה עם שירים נזמים וטבעות ובהני כ' הראב"ד דחוצצין משום דלפעמים מסירין אותן בשעת לישה וכדומה וה"ה ברטי' שע"ג מכה הוי ג"כ טעם זה משא"כ בסתימת נקבי השינים הרי עשוי להגן מהכאב ונעשית הסתימה באופן שלא תנטל משם לעולם הוי רביתי' ולא חייץ כדא' ביבמות ע"ח: גבי עובר והוא ק"ו ממ"ש המרדכי לענין המארלאקין דהרי בנ"ד איכא סברא לומר דכיון דמבטלת הסתימה להשנים היא בטילה לגבייהו והוי' כגוף השנים וליכא חציצה כדמצינו בחולין פ"ג: היכי ליעבד ליבטלי' קא מוסיף אבנין כו' לא ליבטלי' כו' קא הוי חציצה הרי דהיכי דמבטל לי' להתם ל"ה חציצה וכ"נ מד' הש"ס עירובין ק"ד. גבי בודקין מלח ע"ג כבש ה"ד אי דמבטלה קמוסיף אבנין ולא פריך מטעם חציצה והכי מבואר בתוס' שבת צ"ג: ד"ה ויכול ע"ש ובמה שנחלקו הראשונים ז"ל פ"ק דסוכה גבי תבן וביטלו אי בעינין ביטול לעולם או סגי ביטול לפי שעה עתוס' ב"ב ד"כ. ובאס"ז שם ועתשו' גבעת פנחס חיו"ד סי' נ"ו. ובפרט די"ל ג"כ דכיון דהסתימה נקבעת ע"י רופא אומן בדבק באופן שלא תזוז משם בודאי הדבר ברור דהו"ל כגוף השנים כענין שמצינו בתוס' יומא מ"ד: ד"ה בכל בשם הירושלמי דהנרתק של עור שהי' סביב יד המחתה ל"ה חציצה כיון דנקבע שם במסמר נחשב כגוף המחתה ע"ש ולבר מן דין הרי כ' במג"א סי' קס"א סק"י דהיכי דמצטער בנטילתו הו"ל מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ ע' סד"ט סי' קצ"ח ס"ק כ"א וכ"ו. ומה שכתבתי בספרי שם מדברי המרדכי לענין המארלאקין שלא התיר רק משום שהוא סכנה להסירן באמת המרדכי הוצרך לזה משום שהי' רוב שערות אבל במיעוט כיון שאינו מקפיד אינו חוצץ וגם הרי בעובדא דהמרדכי גוף המארלאקין אינו צורך גופה אבל בנ"ד סתימת החור מהשן הוא צורך גופה שלא יכאב לה השן ומ"ש בספרי שם דכיון דנשים אחרות שאין להן כאב שינים מקפידות שלא ימצא דבק כזה בין שיניהן לכך הוי מיעוט המקפיד וחוצץ הנה אף דבזבחים צ"א: מיבעיא לן בטבח שאומנתו בכך וכדומה אי הוי חציצה משום דשאר אנשים מקפידין ונשאר בתיקו ובמג"א סי' קס"א הכריע בנדה לחומרא ובנט"י לקולא הלא בפמ"ג שם באמת תמה בזה דהרי מיעוט המקפיד הוי דרבנן ואמאי נחמיר ע"ש הן אמת דהרבה פוסקים ס"ל כהש"ך ביו"ד סי' ק"י דבאתחזק איסורא גם סד"ר לחומרא וא"כ אף דבט"ז סי' קצ"ח ס"ק כ"א כ' לענין אשה ששכחה ליטול צפורן וא"י אם הי' שם טיט או צואה דסד"ר לקולא היינו דאיהו לשיטתי' אזיל דכ' בסי' ס"ט ס"ק כ"ד דגם באתחזק איסורא אמרי' סד"ר לקולא וכ"פ בפר"ח סי' ק"י. אכן להפוקים דבאתחז"א ל"א סד"ר לקולא הא לכאורה בטבילת נדה הו"ל אתחז"א והי"ל לפסוק לחומרא אמנם הרי כיון דאחר הטבילה אזדא מינה החז' א מה"ת ובכה"ג גם מדרבנן לא מיקרי אתחזק כמ"ש הר"ש בפ"ב דמקואות איברא דגם בזה יש פלוגתא בין הפוסקים בתיקו בדרבנן אי הוי לחומרא או לקולא עב"י א"ח סי' רנ"ג אמנם הרי הך גופה דביה"ס בעי' ראוי לב"מ העלו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בקידושין כ"ה. דל"ה רק מדרבנן והו"ל תרי דרבנן והוי כאין לו עיקר מה"ת עב"ש סי' כ"ח ובכה"ג בודאי גם באתחז"א הוי ס' לקולא וע' בתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ט שכ' להלכה דבמיעוט המקפיד אמרינן סד"ר לקולא ע"ש ובפרט שבנ"ד איכא לאצטרופי גם הטעמים שכתבנו למעלה להיתרא כי על כן הדרנא בי מהחומרא הנ"ל והאמת הברור דל"ה סתימת נקבי השנים חציצה בטבילה וע' בתשו' רעק"א סי' ס' ובתשו' אמרי אש חיו"ד סי' ע"ה שכ' ג"כ להקל בזה: סי' קכט וע"ד שאלתך בפרשה א' מתפילין של ראש שמשך הסופר גגה של אות א' כזה **ציור בספר** שהנקודה התחתונה רחבה כדל"ת ואם מהפכין אותה נראה כצורת אות ב': הנה בודאי אם הי' משתנה האות בדרך קריאתו ל"ה מהני קריאת תינוק דלא חכים ולא טיפש דבש"ס מנחות כ"ט: בעובדא דאיפסק כרעא דוי"ו דויהרג בניקבא דהכשיר ר"ז ע"י קריאת תינוק דל"ח