הרי בשמים תצד

ממקום שהתינוקות יושבות ונראות א"צ אפי' ראוי לב"מ ע"ש ולפענ"ד הי' נראה לבאר בזה מה שהקשה הר"ת בתוס' נדה ס"ז. מפ"ט דמקואות משנה ב' גבי ואלו חוצצין באדם וחשיב בית הסתרים שבאשה דהרי בית הסתרים ל"ב ביאת מים והקשו המפורשים דמאי קושיא היא זו הרי ראוי לב"מ בעינן ולהאמור נכון עפמ"ש בר"ש ספ"ח דמקואות בשם התוספתא דהא דקתני דבית הסתרים שבאשה חוצץ מיירי בנשואה ובאותו מקום דמקפדת שלא יהא דבר חוצץ במקום תשמיש וע"ז הקשה הר"ת שפיר דביה"ס זה הא ל"ב אפי' ראוי לב"מ. והנה לכאורה הי' מקום לומר דקושי' ר"ת הנ"ל הוא לאביי דס"ל בש"ס נדה הנ"ל דאותו מקום של האשה בלוע הוי ותקשי לדידי' המשנה הנ"ל דמיירי בביה"ס של אותו מקום כנ"ל והרי בבלוע ל"ב אפי' ראוי לב"מ [והא דקא' בגמ' נדה התם כדאיבעיא לן אותו מקום של האשה בלוע הוי או ביה"ס הוי למאי נ"מ כגון שתחבה לה חברתה כזית נבילה בא"מ ואמאי לא קא' נ"מ אם מונח שם איזה דבר שמקפדת עליו לענין טבילה דאי הוי ביה"ס חוצץ ובלוע אינו חוצץ י"ל דהרי הך דבלוע אינו חוצץ הוא משום דבלוע לא מטמא כלל כנ"ל א"כ עדיפא לי' להש"ס לומר נ"מ בטומאה גופה] אמנם ז"א דא"כ איך הכריח שם הר"ת מזה דמיירי לטהרות ולכך פוסלת חציצה והרי במקום שהוא בלוע כ"ע מודו דלא פסיל חציצה אפי' לטהרות כדמוכח מדברי הש"ס קידושין כ"ה. דקא' וסבר רבי לענין טבילה כטמון דמי והאמר רבין א"ר אדא אר"י מעשה בשפחה של בית ר' שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיני' והצריכה רבי טבילה אחרת ולכאורה מ"פ דילמא מיירי התם לענין טהרות א"ו כיון דלס"ד דהוי טמון אין סברא דתהי' פוסלת שם חציצה אפי' לטהרות וא"כ א"א למימר דקאי קושי' ר"ת הנ"ל לאביי: והנה בב"י סי' קצ"ח הקשה על הסמ"ג שכ' כדברי ר"ת הנ"ל דהמשנה דואלו חוצצין ביה"ס באשה מיירי לטהרות דלביה"ס הא ל"ב ביאת מים והקשה עליו דהא מ"מ בעינן ראוי לביאת מים וראיתי בספר סדרי טהרה שם ס"ק כ"ו שמביא בשם מהרש"ח שהקשה על הב"י דאמאי הקשה קושיא זו על הסמ"ג ולא הקשה כן על הר"ת כנ"ל והנלפענ"ד ליישב דברי הב"י ע"ד הפלפול דהנה בהא דא' בנדה ס"ו: בביה"ס נהי דל"ב ב"מ מקום הראוי לב"מ בעינן כדר"ז דאר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו' וכ' בתוס' שם וז"ל וא"ת כיון דלא מעכבא היכא דא"ר לבילה נמי ליתכשר וי"ל דסברא הוא דכיון דקפיד קרא לכתחלה לעשות המצוה בעינין שיהא ראוי לכך אעפ"י שאינו מעכב דאל"כ נתבטלה המצוה לגמרי של"ה יכול לעשותה וכן בכ"מ כגון ביאת מים דכתיב כל בשרו ומטעטים ביה"ס ומ"מ בעי' ראוי לב"מ בכל בשרה עכ"ל ונראה דזהו דוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה שייך שפיר לומר דאי נימא דל"ב אפי' ראוי תתבטל המצוה לגמרי ולהכי בעינין שיהי' ראוי לב"מ אבל למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ל"ב אפי' ראוי ולהכי באמת ס"ל לריב"י בתוספתא הובאה בר"ש סוף מקואות דבביה"ס ליכא חציצה כלל משום דאיהו לשי' אזיל דס"ל בנדה כ"ט: טבילה בזמנה לאו מצוה. ומעתה מיושב שפיר ד' הב"י הנ"ל דהקשה דוקא על הסמ"ג משום דבב"י סי' קצ"ז מובא בשם הסמ"ג דפוסק כהירושלמי דס"ל טבילה בזמנה מצוה א"כ ע"כ ס"ל דבעי' ראוי לב"מ וא"כ איך הקשה מהמשנה הנ"ל משא"כ על ר"ת ליכא קושיא דאיהו לשי' אזיל דמובא בתוס' יומא ח'. ד"ה דכ"ע בשם ר"ת דפוסק הלכתא דטבילה בזמנה לאו מצוה א"כ לדידי' הא ל"ב אפי' ראוי לב"מ ועולה קושייתו יפה ודוק: והנה לכאורה הי' נראה להביא ראי' לד' השואל בנוב"י הנ"ל מש"ס בכורות מ"ו: דקא"ר יוחנן דהא דפדחת פוטרת בכ"מ לאיתויי הא דת"ר גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה נכרית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה וקשה לכאורה הרי כיון דביציאת פדחתו חשבינין לי' להולד כילוד א"כ ל"ש היינו רביתי' דא' ביבמות ע"ח. וא"כ איך משכחת שנתגיירה אז הא ל"ה יכולה לטבול כיון דמקום הנחת פדחתו של הולד באותו מקום הו"ל חציצה כיון דקיי"ל אותו מקום של האשה ביה"ס הוי ובעי' ראוי לב"מ וא"כ אינה גיורת כלל וע"כ דבביה"ס של אותו מקום ל"ב אפי' ראוי לב"מ אמנם באמת לד' הריטב"א בשם רבותיו הנ"ל שכ' דהא דבעינין ראוי לב"מ הוא רק מדרבנן חכ הרי כ' בפירש"י יבמות ע"ח. דבדבר שאינו רק מדרבנן גבי גר אוקמ' אד"ת וא"כ אינו פוסל בטבילת גר א"ר לב"מ משום דאוקמ' אד"ת. ובלא"ה י"ל דהך ברייתא מיתוקמא אליבא דאביי דס"ל אותו מקום של האשה בלוע הוי דבלעדי זה הך ברייתא לאו הלכתא היא דהרי באמת הקשו בתוס' נדה ל"ו. ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי אין לה ימי טהרה הרי מעין טמא סתום ותי' דלוי מוקי הך ברייתא כב"ש דאמר מעין אחד הוא וא"כ איפשר דב"ש ס"ל אותו מקום של האשה בלוע הוי: אמנם בעיקר הדין ראיתי שכ"ד השואל בנוב"י הנ"ל מובא בס' בינת אדם שער בית הנשים סי' י"א בשם תשו' מ"ע שכ' שם דמקום שאין דרכו להתגלות לעולם אינו בכלל ביה"ס ול"ב בי' אפי' ראוי לב"מ ע"ש והוי הדין לפי"ז בנ"ד גם אם הטבעת מגיע במקום שהשמש דש שנקרא ביה"ח אינו חוצץ שע"כ אף שכפי דברי מכתבך בעובדא דידן האשה ממשמשת באצבעה הצד הא' של הטבעת בכ"ז אינו חוצץ לפי שאין המקום הזה עשוי להגלות לעולם. אפס שלכאורה עומד לנגד זה הדין של הרמ"א בסי' קצ"ח סמ"ג בשם י"א שהאשה צריכה להטיל מים קודם טבילה אם היא צריכה לכך גם צריכה לבדוק מעצמה בגדולים ובקטנים שלא תהא צריכה לעצור עצמה ולא יהי' ראוים לב"מ אמנם באמת מלבד דיש לחלק דהתם כשהיא עוצרת המי רגלים מידבקי ומיהדקי שפתי הרחם להדדי ותחלת שפת הרחם הא בודאי בעי' ראוי לב"מ כיון דהמקום שהתינוקת יושבת ונראת חשיב כגלוי לענין שרץ כדא' בנדה מ"א: משא"כ בחלל הרחם בפנים איפשר דל"ב ראוי לב"מ וחוץ לזה הרי מבואר בש"ך שם גבי הדין של הי"א הנ"ל שאינו מעכב בדיעבד ואינו רק חומרא בעלמא ובאמת מוכח להדיא הכי מדברי הש"ס בנדה מ"ג. בעי רבא זבה שנעקרו מימי רגלי' וירדה וטבלה מהו ולכאורה מאי מיבעי לי' הרי אפי' אי לא אזלי' בתר עקירה הא לא סלקא לה טבילה כיון דכבר נעקרו מימי רגלי' ועצרה א"ע הא ל"ה ראוי לב"מ וכבר הבאנו בשם התוס' דלטהרות חמיר לענין זה מלבעלה וע"כ דאין זה מדינא וא"כ בכנ"ד דא"א בע"א אוקמ' אדינא ותדע לך עוד דהרי התם בודאי בלוע הוי ובמקום בלוע בודאי ל"ב ראוי לב"מ כנ"ל וכ"כ באמת בנוב"י שם להוכיח מכח סברא דבלוע ל"ב ראוי לב"מ דאל"כ לא תועיל שום טבילה עד שישולשל המאכל שבמעים שהרי סופו לצאת וגם מקפידין עליו שלא ישאר בגוף זמן ארוך א"ו דבמקום דנקרא בלוע ל"ב ראוי לב"מ ע"ש וע"כ דהדין של הי"א הנ"ל ל"ה רק חומרא בעלמא ולא מן הדין ובמקום דא"א כבנ"ד אוקמא אדינא: ולבר מן דין יש להקל בנ"ד לענין דל"ה חציצה משום דהוי מיעוט שאינו מקפיד כיון דא"צ להסירו גם לבדיקת הנקיים כמו שנבאר להלן וליכא רק החשש שכ' בנוב"י שתצטרך להסירו בשעת לידה הלא כבר כ' בחת"ס יו"ד סי' קצ"ב דאין הקפידא הזאת גורמת חציצה שאין אותה ההסרה מטעם הקפדה לא על הטבעת ולא על לכלוך גופה אלא לפנות מקום לולד ואין זה מיקרי הקפדה לחציצה ומביא ראי' מטבעת של איש שאין בו אבן שאינו חוצץ כמ"ש ביש"ש ופסק הכי במג"א סי' קס"א והלא מסירו בשעת הנחת תפילין ונטילת לולב וע"כ משום שההסרה אינו משום קפידא אלא לפנות מקום ללולב ולתפילין ע"ש וכי"ב כ' בתוס' נדה ס"ב. לענין העברת כתם דבכה"ג לא חשיב קפידא ע"ש: ומלבד זה נלפענ"ד דע"י ההקפדה שתהי' לה בשעת לידה להסירו ל"ה חציצה משום דלא משכחת עתה הקפדה זו כי אם במשך הזמן שתתעבר ותלד ורבים מהפוסקים כתבו דלא מיקרי מקפיד לענין חציצה אלא היכי שיכולה להיות הקפדה זו גם בזמן שטובלת כגון בטבעת מהודק באצבעה דאלו מיקלע לה עיסה היום ללוש היא מסירתו אבל אם אינה מקפדת רק פעם א' לזמן מרובה אינו חוצץ וכן העלה בתשו' אמרי אש חיו"ד סי' ע"ו ומכ"ש בנ"ד שאדרבא מקפדת שתהי' שם עד הזמן שצוה עלי' הרופא כדי ליישר האם שתוכל להתעבר ברה"ג בודאי ל"ה חציצה: והנה ראיתי להגאון חת"ס בסי' קצ"ה שכ' לענין הכלות שטובלות ושערותיהן ארוכות ועתידין לקוצצן אחר בעילת מצוה דל"ה חציצה וכ' שם דהוא משום דל"א כל העומד כו' אלא כשעומד להעשות בלי הפסק ד"א בינתים כמ"ש בתוס' ב"ק ע"ו: ד"ה כל העומד דכיון דבין שחיטה לזריקה איכא מצות קבלת הדם בכוס ל"א בשעת שחיטה כל העומד לזרוק כו' וכתב עוד וז"ל ובפרט כיון דטעמו משום מיעוטו ומקפיד והכא אדרבא מקפדת שיהיו לה אותן השערות ועוד ראי' ברורה דאלת"ה נזיר טמא שטבל בשביעי וגילח בשמיני לא עלתה לו טבילה משום שער העומד לקצוץ ומבואר בהדיא בנזיר מ"ד: דיצא ידי טבילה א"כ אין קפידא בשערות אפי' עומד ליקצץ עכ"ל ודעתו הרמה שגבה ממני דמה דמיון הוא זה לכל העומד ליזרק דהתם א"א הזריקה בלתי שתהי' הקבלה מקודם וא"כ אנו צריכין לומר הרי כל העומד זה ל"א משא"כ בהכלות שנוהגות הנשים מאליהן לאחר גילוח השערות עד יום השני אחר הבעילת מצוה הא ל"ה רק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי ועוד פליאה דעת ממני דמה לו להחת"ס להביא מנזיר טמא שטבל בשביעי וגילח בשמיני הרי אפי' אם הוא מתגלח כמצותו לכתחלה ביום השביעי הוי הגילוח אחר הטבילה כדדרשינן התם מדכתיב וגילח ראשו ביום טהרתו דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח והי"ל להקשות שיהיו השערות חציצה ויהי' מוכח מזה דל"ה חציצה משום שאינו מקפיד אמנם באמת מהתם ליכא ראי' כלל כיון דמצותו בכך וגזירת התורה הוא שכן הכשרו לטבול מקודם ואח"כ לגלח ול"ה חציצה בזה. אולם הא קשיא לכאורה בהא דדרשי' התם במצורע שטבל ואח"כ גילח לא עלתה לו טבילה משום דכתיב והי' ביום השביעי יגלח את כל שערו והדר ורחץ את בשרו במים וטהר עפירש"י שם והרי בלא"ה ל"מ הטבילה כיון דמצות התורה היא לגלח השערות מקודם א"כ הויין השערות חציצה והנה לשי' הרמב"ם ז"ל פ"ב דמקואות שכ' שם דהשערות הם בכלל כל הגוף ול"ה רק מיעוטא א"כ אפי' אי נימא דבכה"ג הוי מקפיד כיון דלבסוף ע"כ יגלח השערות כדי להטהר וכמו שהוא באמת דעת קצת פוסקים דהיכי דלבסוף יקפיד ל"מ מה שאינו מקפיד בשעת טבילה בכ"ז הלא הוי רק מיעוט המקפיד ואינו רק מדרבנן ושפיר אצטריך קרא. אמנם לשי' הגאונים והראב"ד ז"ל דהשערות נידונין בפ"ע שפיר קשיא וע"כ דהם