הרי בשמים תצג

באותו מקום הביה"ח ותקנחנו היטב ואם תוציא המוך ויהי' נקי מדם ומשערות זהו הוכחה שאינו מן המקור והוי הפסק טהרה ואח"כ ביום שני שהוא הראשון לספירת הנקיים תחזור ותרחץ אותו המקום ותקנח בעד היטב ולא תבדקנו ואח"כ תחזור ותכניס מוך בעומק הרחם וישהא שם איזה שעה וקודם שתוציאנו תחזור ותרחץ ותקנח שם היטב ואם תוציא את המוך נקי זה יהי' לבדיקה ולספירת יום ראשון וכסדר הזה תעשה גם ביום השביעי מהנקיים והנה אף דברמ"א סי' קצ"א כ' דאין להתיר ע"י בדיקה זו כ"א כשרואה במ"ר ומרגשת כאב וכ"ה בתשו' צ"צ סי' צ"ב בכ"ז הלא רבו המקילין בזה גם שלא בשעת הטלת מ"ר כמ"ש בט"ז שם וכ"פ בכו"פ ע"ש ומדברי תשו' שב יעקב סי' ל"ח נראה דס"ל דגרע כשראתה במ"ר דיש לחוש דהדרא למקור ואייתי דם וכיון דהנך קרטין היא רואה בלא הרגשה ל"ב ג"כ הרגשת כאב וכן בתשו' בית יעקב הנ"ל העלה להתיר גם בלא מ"ר ובלא הרגישה כאב כלל והשיג על האומרים דבעינן כאב דוקא וע"ש שמסיק להלכה בהקרטין דאם בדקה ג"פ ולא נימוחו שוב א"צ בדיקה כמ"ש ברמ"א סי' קפ"ח ס"ה ואף כשמוצאת הקרטין ע"י בדיקת עד והרי ס"ל לרבים מהאחרונים ז"ל דיש בזה חששא דאורייתא דילמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא עתשו' שב יעקב סי' ל"ו וא"כ אזדא לי' סניף ההיתר הנ"ל מה שרואה בלי הרגשה אמנם הלא טעמייהו דהמחמירין ברואה ע"י בדיקת עד הוא משום חזקת דם בא בהרגשה ובקרטין הא ל"ש חזקה זו כנ"ל. וי"ל דאפי' החו"ד בסי' קצ"א שחולק על היתר הנוב"י בבדיקה הנ"ל הוא דוקא במראה דם דמידב דייב ושייך הטעם שכתב שם משום דמוך אגב זיעה מיכויץ כווץ ויוכל הדם לירד דרך סדק שלא יגע במוך ע"ש אבל בקרטין יבשים בודאי ל"ש הך חששא כמובן ויודה דמועיל בדיקה הנ"ל גם בלי הרגשת כאב וכ"פ בתשו' בית אפרים סי' מ"ט ע"ש במ"ש ליישב השגות הח"צ על הטו"ז: והנה אף אם תראה אותן הקרטין בתוך הז"נ ליכא חשש דאף. דהחו"ד כ' בסי' ק"צ דדם בלא הרגשה תוך ז"נ סותר מדאורייתא מלבד מה שרבים חולקים עליו עתשו' בית אפרים חיו"ד סי' מ"ח ובחת"ס סי' קע"ז הלא עכ"פ יש לצרף ד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דדם קישוי עולה וה"ה דם בלא הרגשה גם הלא בנובי"ת סי' קי"ב מורה להקל גם בלי כאב עכ"פ כשמוצאת כן גם בהמ"ר. ע"ש ובנידן שאלתינו הלא נבדקו המ"ר ע"י סינון ונמצאו בתוכם קרטין. וראיתי בס' שו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קי"ד שכ' לתרץ מה שתמה בנובי"ת סי' צ"ט על חכמי ליסא שנהגו בקרטין לסנן השתן וכ' דאם סיננה ומצאה קרטין בתוך המ"ר מועיל עכ"פ דלא יצרך הרגשת כאב עפמ"ש הרוקח הובא בב"י סי' מ"ד נמצאת אבן בכוליא כשרה שמשם יורדת לגיד הערוה א"כ כל שסיננה המ"ר ומצאה שם קרטין הוא הוכחה שבא מכליות אף שלא הרגישה כאב ע"ש. ונוכל לצרף גם זה להיתרא מה שהאשה הזאת רואה בכל פעם הקרטין עם ליחה לבנה וידוע מדברי הרופאים שזה בא מפיות הגידין הקטנים שבצדדין שיורדים מים לבנים משם ומחמת חריפות המים שוטפין עמהם הנך קרטין ובס' אשל אברהם מביא בשם תשו' שב"י שהעלה להתיר בהצטרף שאר גאונים בקרטין אף בלי כאב ואפי' בהרגשה אלא שמצאה תוך לובן תלינין ההרגשה בלובן ושהסכים לזה הגאון מהרש"ך ע"ש ועתשו' גבעת שאול סי' ס"ז. ובאם היתה רואה הקרטין ע"י הרגשה לא מלאני לבי להקל אבל כשאינה מרגשת בודאי יש לסמוך על גדולי עולם הנ"ל להתיר גם בלא מ"ר ובלא הרגשת כאב עפ"י התקנה הנ"ל ומכ"ש שבנ"ד הלא מצאה גם בתוך המ"ר. ונראה דאפי' המחמירים ואומרים דאין לסמוך על בדיקת מהרי"ו כ"א במ"ר וכאב והיינו משום דס"ל דהבדיקה בלחוד אינו בירור גמור אבל עכ"פ הא מרעא לי' להרוב דבא מן המקור ושפיר אית לן לסמוך על הס"ס הנ"ל והנה אף דס"ס ל"מ במקום חזקה הרי כ' הש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ח דבג' ספקות מועיל גם במקום חזקה וא"כ גם בנ"ד הא איכא ג' ספקות דילמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור ס' לא נימוח והוי ברי' ואת"ל נימוח שמא מראה טהור ואיכא ג"כ הספק דהרגשה בודאי מועיל גם במקום חזקת איסור בפרט דמה דרוצה הנוב"י בתשו' לחדש דבתוך ז"נ האשה היא בחזקת טמאה חולק עליו שם הגאון רח"כ עתשו' רח"כ סי' ל' וכן הסכים בחו"ד סי' קפ"ז סק"ה ובש"ש שמעתא ו' פי"א ובאב"מ בקונטרס התשובות סי' כ"ג דגם בתוך ז"נ היא עומדת בחזקת טהרה לאחר שתטבול וע"כ אין לה לחוש גם אם תמצא הנך קרטין בתוך הז"נ אפס יען שבתשו' חת"ס סי' קנ"ט אינני סומך על הס"ס הנ"ל רק אחר ג"י הראשונים חלילה לי לתקוע עצמי בדבר הלכה זו להקל נגדו אמנם לאחר שיבדקו הקרטין ברוק וצפורן היינו בהנחת רוק על הצפורן מקום הקרט ולמעך בצפורן אחד ע"ג חבירו ולא יהי' נימוח כ' בחת"ס שם שזה פשוט דאפי' ידעינן בבירור שהם מהמקור בלי ספק ואינה מרגשת שום כאב היא טהורה ושכן הוא מקובל מפי מורו הגאון רנ"א זצ"ל ע"ש [וע' בס' בינת אדם הנ"ל במ"ש להקל בקרטין שחורים אפי' תוך ג"י בלא שום בדיקה משום דזה מצוי הוא למצוא על בגדים לבנים ותולין במצוי ועתשו' חת"ס סי' קע"ו מה שמפלפל שם אם בקרטין שהם יבשים שייך לומר שחור אדום הוא אלא שלקה ע"ש] והאשה הזאת שאנו דנין עליה אחר שתעשה הבדיקה הנ"ל ע"י אשה בקיאה ויראה בשעת הפסק טהרה וגם בראשון ושביעי ויעלו הבדיקות הללו נקיים כנ"ל הנני מסכים לטהרה לבעלה ויציע הדברים הללו עוד לפני שני רבנים מפורסמים בהוראה וביר"ש ואי דרו דרינא בהדייהו דברי ידידו דור"ש באהבה. סי' קכז בעזה"י יום ג' א' דר"ח אלול שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי הנוטה כדוק שמים יכתוב ויחתום בספר לחיים את כבוד גיסי ידידי הרב הגדול חריף ובקי חכם ושלם כש"מ פינחס הלוי נ"י איש הורוויץ אבד"ק זוראוונא יצ"ו מכתבך הגיעני עד"ש באשה אחת ששמו לה הרופאים טבעת של גמי בפי האם הנקרא מוטטערקרענצכען כדי לסבב וליישר מעמד האם שלה בתוך הרחם שיועיל לה שתוכל להתעבר ופקדו עלי' שלא תסיר הטבעת משם משך ששה עשר ירחים וגם אחרי הזמן המוגבל לא יסיר הטבעת מקרבה רק רופא מובהק ומומחה והאשה אומרת שכשהיא ממשמשת באצבעה באותו מקום מרגשת רק צד אחד של הטבעת ונשאלת אם יש על האשה הזאת חשש בטהרתה לענין הבדיקה ואף שכפי אמירת הרופא נקל הדבר לרחוץ ולנקות כל מה שברחם בנקיון גמור ע"י איינשפריטצונג או זיטצבאד עם באדע־שפיעגעל בכ"ז נסתפקת אם מפי הרופא אנו חיין בזה שקשה לסמוך אפי' על רופא יהודי בזה"ז שמחללים כל קודש ומזלזלים באיסורי תורה וגם נפשך בשאלתך אם הטבעת הנ"ל חוצץ בטבילה זת"ש: הנה כבר ישב על מדוכה זו הגאון נוב"י ז"ל במהד"ק חיו"ד סי' ס"ד וכ' שם דאף דבית הסתרים צריך להיות ראוי לביאת מים דוקא בבית הסתרים אמרו כן אבל במקום הנקרא בלוע א"צ אפי' ראוי לביאת מים לפמ"ש בריטב"א קידושין כ"ה בשם רבותיו דמה דביה"ס צריך להיות ראוי לב"מ הוא רק מדרבנן הואיל ולענין טומאה דינו כגלוי וא"כ זה רק בביה"ס שמטמא במשא עכ"פ אבל בלוע דאינו מטמא אפי' במשא א"צ אפי' ראוי לב"מ וכיון דהטבעת הזה הוא למעלה ממקום שהשמש דש נקרא בלוע ואינו חוצץ בטבילה דשם א"צ אפי' ראוי לב"מ. ובהשמטה במפתחות שם וכן במהד"ת סי' קל"ה הוסיף דאף לד' התוס' שם ובסוכה ו': שכ' דביה"ס בעי מה"ת ראוי לב"מ מ"מ בהא דבלוע ל"ב ראוי לב"מ לא נחלקו על הריטב"א וס"ל ג"כ דא"צ אפי' ראוי לב"מ כשם שאינו מטמא ע"ש ומבואר לכאורה הכי בר"ש סוף מקואות שכ' לפרש מ"ש בתוספתא בנכנס לו חץ בירכו וקרם עליו עור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין טהורין דר"ל דכי היכי דלענין טומאה הוי טומאה בלועה כשקרם עליו עור ובטל אגב גופי' לענין חציצה נמי בטל אגב גופי' ע"ש הרי דס"ל להר"ש דבלוע לכ"ע אינו חוצץ אמנם באמת ליכא לאוכוחי מדבריו לנ"ד דעד כאן ל"ק הר"ש הכי רק התם בחץ בירכו דאין סופו לצאת ושייך לומר דבטל אגב גופי' משא"כ בטבעת שסופו לצאת איפשר דחוצץ לד' הר"ש אף שהוא במקום דחשיב בלוע וע"כ אנו מוכרחין לומר הכי בדעת הר"ש ז"ל דהרי באמת הקשה שם הר"ש מהא דבחולין דף ע"א: ילפינן דבלוע דלמטה לא מטמא מק"ו מבלוע דלמעלה שאינו עושה עיכול כו' וא"כ חץ בירכו דליכא עיכול אין כאן ק"ו ומנ"ל שמציל ותי' דאיכא ק"ו אחר ומה בלוע שסופו לצאת מציל בלוע שאין סופו לצאת אינו דין שמציל ע"ש וא"כ תינח בחץ בירכו דאין סופו לצאת משא"כ טבעת בא"מ הא הוא בלוע דלמטה שסופו לצאת וליכא ק"ו] ולפענד"נ להסביר הענין גם לשי' התוס' דהרי באמת הקשו בתוס' נדה ס"ו: ובמנחות י"ח: דאמאי לא בעינן ביאת מים לכתחלה בביה"ס כמו בילה וקריאה וחליצה ובכורים והנראה מתוך דברי התוס' במנחות בתירוצם שם הוא דהרי באמת מהקרא דוידיו לא שטף במים דרשינין מה דיו מאבראי הא ממעטינין טמון והקרא דכל בשרו הא מרבה אף טמון וע"כ דהריבוי והמיעוט קאי אדבר שבמקצתו דינו כטמון ובמקצתו דינו כגלוי והוא בית הסתרים דלענין טומאת מגע דינו כטמון שאין מטמא במגע ולענין טומאת משא דינו כגלוי שמטמא במשא ולכך גם לענין טבילה במקצתו דינו כטמון דל"ב ביאת מים ובמקצתו דינו כגלוי דבעינן ראוי לביאת מים וא"כ לפי"ז בבלוע דאין לו גם טומאת משא הרי הוי לגמרי כטמון ולא בעי' אפי' ראוי לב"מ: והנה לכאורה הלא קיי"ל בנדה מ"ב: כרבא דס"ל התם אותו מקום של האשה בית הסתרים הוי וא"כ היל"ל דבעינן באותו מקום ראוי לב"מ כדא' התם דבשתחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום אינה טמאה מכח טומאת מגע רק מדין טומאת משא והו"ל ג"כ מקצתו טמון ומקצתו גלוי והיל"ל דצריך שיהי' שם ראוי לב"מ. והנה ראיתי בתשובת נובי"ת הנ"ל שהרב השואל שם לחלק יצא דהא דביה"ס בעי ראוי לב"מ היי"ד במקום שהיו המים יכולין לבוא שם מעצמן כמו הפה החוטם האזנים אפס דגלי קרא דל"ב ב"מ אילו צריכין עכ"פ ראוי לב"מ אבל אותו מקום של האשה אפי' בית החיצון כיון שאף אם היתה מרחקת ירכותיה זו מזו ג"כ ל"ה המים נכנסין לשם מאליהן ולכן כל שהוא לפנים