הרי בשמים תצב

לה וסת שלא בשעת וסתה: והנה לא הודיע מעלתו מה ישפטו הרופאים על מציאת הקרטין של האשה הזאת והנה בסד"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ה מביא דברי תשו' עבוה"ג סי' כ"ב שדעתו להתיר מחמת אמירת הרופאים שטיפין הללו דרכן לבא מן הצדדין מהגידין הקטנים המושפעים בדם ובתשו' ח"צ סי' ע"ג דחה דבריו בשתי ידים דאין לסמוך על אמירת הרופא בזה בלי אמתלא והוכחה לדבריו אמנם גם להח"צ י"ל דס"ל דאין הגדת הרופאים מועיל להיתר ברור אבל בכ"ז להא מיהא מהני הגדתו למיעבד ספקא שנוכל להסתפק במן הצדדין דלא נימא בי' רוב דמים באין מן המקור ובלעדי זה כ' בב"ח סי' קפ"ג דל"ש בכי"ב לומר רוב דמים מן המקור כיון שהוא דבר מועט והוכחתו מהא דא' בנדה מ"א: אר"י מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות טמאה ודוקא תרתי אבל חדא מעלמא אתי פי' מן הצדדין וז"ש שהחמירו בנ"י אפי' טיפת דם כחרדל אעפ"י שאינו כ"א טיפה א' לא תלינן דאתי מן הצדדין שעפ"י הדין הי' איפשר למיתלי טיפה א' בצדדין אפס מצד חומרא דר"ז מחמרינן ובספר סד"ט סוסי' קפ"ט הוציא מדברי התוס' בנדה נ"ב: ד"ה ג' גריסין דאין דרך של האשה לראות מן המקור פחות מכגריס וכ"כ במנ"י רסי' ק"צ דבכזה ל"ש רוב דמים מהמקור ע"ש וא"כ בהנך קרטין איכא ס"ס ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא לא נימוח והו"ל ברי': אמנם כן בנידן שאלתינו יש לדון בזה כיון דאשה זו רואה הקרט עם ליחה לבנה הרי הליחה לבנה הוא יותר משתי טיפין ואיפשר לומר שפיר בזה רוב מן המקור וכ"כ סברא זו בנובי"ת חיו"ד סי' ק"א אולם באמת לפי המבואר בתשו' שב יעקב דהקרטין דין כתם יש להן וא"כ הלא כתב בטו"ז סוסי' ק"צ להקל בכתם וסביביו מראה טהור וחולק על תשו' הרמ"א שם ע"ש ואיכא באמת סברא להיפוך דכיון דהקרטין דרכן לבא מן הצדדין יש לנו לומר דגם המראה טהור בא משם כיון שבאין בב"א כדמצינו בתוס' נדה ר"פ האשה שהיא עושה צרכי' דכיון שבא הדם עם המ"ר ל"א שהדם בא ממקום אחר דכיון דבא בב"א עם המ"ר אמרינן דממקום המ"ר בא ע"ש ויש לצרף ג"כ מ"ש בספר החינוך פ' תזריע דהמראות הטהורות כמו ירוק ולבן חקרו החכמים שאינן באות מן המקור ע"ש ולבר מן כל דין י"ל דכיון דאיכא ס"ס מהני אף אי הספק דמן הצדדין הוא כנגד הרוב דהם מן המקור משום דבאמת בתוס' נדה י"ח. ד"ה שליא מבואר דאם ספק אחד הוא שקול אף שהספק השני הוא מיעוט הו"ל ס"ס משום דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והוא שלא כדבריהם בכתובות ט'. ופוסק הכי ג"כ בט"ז יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז דהיכי דס"א שקול חשיב ס"ס אף אם הב' הוא כנגד הרוב ע"ש וזהו ג"כ כונת הט"ז בסי' ק"צ סק"ב שכ' בהא דגזרו על כתמים אף דהוי ס"ס ספק מעלמא ואת"ל ממנה אימור לאו מן המקור והוא משום דרוב דמים באין מן המקור וכ' וא"ל ממ"ש רמ"א ס"ס בסי' קפ"ז ס"ה דהתם יש מכה ואפשר שהוא מן הצדדין וע"ז קאי הס"ס ע"ש והיינו דכיון דהך ס' מן המכה הוי ס' השקול מצטרף הס' השני דמן הצדדין אף דהוי רק מיעוט. וזהו טעם הרוקח שהובא בש"ך יו"ד רסי' שע"א שכ' דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת משום ס"ס ספק נפל וספק נקבה ואף דרוב ולדות בני קיומא נינהו וע"כ דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא להיתרא וכ"ה ד' הראב"ד בפ"ט מה' ט"מ הי"ב לפי הבנת הכ"מ שם ע"ש וכ"פ בסד"ט סי' קפ"ג סק"ב ע"ש: והנה לכאורה יש להתבונן דהרי הס"ס הוי משם אחד דאין נ"מ בין הספקות דבין אם מן הצדדין או לא נימוח היא טהורה. וראיתי בנבי"ת סי' צ"ט שכתב דל"ה משם אחד כיון דיש הבדל בין הספקות דאי הוי מן המקור אף שלא נימוח היא טמאה טומאת ערב משום מקור מקומו טמא משא"כ אי הוי מן הצדדין היא טהורה לגמרי ע"ש ולפענ"ד דא צריכא עיונא רבה דלא מיבעיא אי נימא דהספק הוא שמא לא נימוח והוי ברי' בפ"ע משום דאי הוי דם גם באינו נימוח טמאה וכדיעה הראשנה שבש"ע סי' קפ"ח ס"ו א"כ אי הוי ברי' בפ"ע בודאי ל"ש בי' מקור מקומו טמא דאין זה ממעינות המקור אלא אפי' אי נימא כהדיעה השני' דדם יבש מעיקרו ג"כ טהור והוי הספק שמא לא נימוחו והיא טהורה משום דם יבש ג"כ נלפענ"ד דל"ש בי' מקור מקומו טמא וטהורה אף לטהרות כיון דאי יבש מעיקרו הו"ל כחתיכת בשר ולאו בכלל מעין המקור הוא ושעפי"ז נראה לפענ"ד לבאר דברי הש"ס נדה כ"ב. בעא מיני' ריב"ח מר"א דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה א"ר עד דמידב דייב לי' כו' א"ל תניתוה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחים ויבשים א"ל לח ונעשה יבש לא קמיבעיא לי כי מבעיא לי יבש מעיקרא הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים אם נימוחו טמאה אי הכי אם לא נימוחו נמי אמר רבה כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היא והקשו המפורשים דמ"פ אי הכי הרי בלא"ה הו"מ למיפרך מאי איכא בין נימוחו ללא נימוחו. ונראה דהנה הרא"ה בבדה"ב כתב דהא דאם לא נימוחו טהורה הוא דוקא בלא נשתהא אבל אם שהא זמן מרובה אף שלא נימוח י"ל דמחמת שנשתהא נתייבש כ"כ עד שלא נימוח כלל ואי היו מטילין אותו קודם למים הי' נימוח והקשה עליו הרשב"א במשמרת הבית דא"כ אמאי לא נימוחו טהורה הרי לעולם יש לנו למיחש דילמא נשתהא זמן מרובה בבית הרחם עד שנתייבש כ"כ שאינו נימוח ע"ש אמנם אי נימא דדם יבש מעיקרא טהור א"כ ליכא חשש כלל דהרי א' בנדה ג' כותלי בית הרחם לא מוקמי דם ורק לטהרות ס"ל להלל דחיישינן אימור כותלי בית הרחם העמידוהו אבל לגבי בעלה מודה דא' כותלי ביה"ר לא מוקמי דם וא"כ אי נשתהא ונתייבש עד שלא יצא לבית החיצון הא הו"ל יבש מעיקרא וטהורה ולאחר שירד לביה"ח הא ל"ח דאשתהי משום דכותלי ביה"ר לא מוקמי דם ולפי"ז תתיישב שפיר קושית המפורשים הנ"ל דאי הוי אמרינן דיבש מעיקרא טהור הא שפיר איפשר לומר דהא דקא' אם נימוחו טמאה קאי לטהרות ומיירי בלא הרגשה ולהכי טמאה אם נימוחו משום דכדחזינן דנימוחו חיישינן דילמא יצא לביה"ח כשהי' לא ונשתהא בביה"ח ונתייבש כיון דלטהרות הא חיישי' לכותלי ביה"ר העמידוהו ואף שאינו רק ספק ובלא הרגשה אינה טמאה רק מדרבנן וסד"ר לקולא ז"א דלטהרות טמאה מדאוריי' גם בלא הרגשה משום מקור מקומו טמא והו"ל סד"א משא"כ כשלא נימוחו אמרינן דאם הוא יבש כ"כ שאינו נימוח בודאי הי' יבש קודם שיצא מהמקור ולכך היא טהורה אפי' לטהרות משום דאם הוא יבש מעיקרא אינו בכלל מעינותי' ול"ה רק כחתיכה בשר ול"ש מקור מקומו טמא משא"כ אחרי דמוכיח מהא דאם נימוחו טמאה דגם יבש מעיקרא טמא ע"כ דפסיקא לי' דמיירי בהרגשה ולענין לטהרה לגבי בעלה ע"ז שפיר פריך א"ה לא נימוחו נמי. ויש להביא עוד ראי' לזה מדברי הרא"ש בנדה שם שנתקשה בהא דא' התם בגמ' מעשה באשה אחת שהיתה כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים וא"ל אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה והקשה הרא"ש דלמה שאלו לרופאים ולא סמכו על הבחינה דהטלה למים בלבד. ולכאורה קשה דילמא להכי שאלו לרופאים דאלו להשערת הרופאים שמכה יש לה במעי' הי"ל דם מכה ול"ש מקור מקומו טמא וטהורה אף לטהרות משא"כ אי היו סומכין רק על הא דלא נימוחו בלבד הלא הוי מטמאינן לה טומאת ערב עכ"פ משום מקור מקומו טמא וע"כ דפשיטא לי' להרא"ש ז"ל דבלא נימוחו גם טומאת ערב ליכא משום דלאו ממעינות המקור הוא. ובלא"ה היטב אשר דבר בזה הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל בתשובת בית אפרים חיו"ד סי' נ' דרק בנדה ויולדת מטמא הדם לח ויבש דילפינן לה מקרא ר"פ דם הנדה אבל הא דמטמאינין מה דאתי דרך מקור לא עדיף מזובו של זב ורוקו וש"ז שאינו מטמא רק לח ולא יבש ע"ש וא"כ אם לא נימוחו בודאי טהורה אף לטהרות וכיון שכן ליכא נ"מ בין הספקות והוי משם אחד. אמנם הלא באמת מצינו ס"ס כזה בנדה נ"ט: באיש ואשה שעשו צרכיהן דילמא מן האיש ואת"ל מן האשה דילמא לא הדור מי רגלים למקור וממכה בא הרי דגם ס"ס זה משם אחד הוא והוכיח מזה בס' בינת אדם שער בית הנשים סי' ו' דהיכי דהספק היא שמא אין כאן ריעותא כלל הוי ס"ס אף דהוי משם א' ע"ש והכי מתבאר מדברי התוס' בנדה ס"ב. ד"ה הטבילו דבכה"ג הוי ס"ס אף דהוי משם א' ועי' במנ"י סי' קפ"ז. וחוץ לזה הרי כ' הרשב"א במה"ב הנ"ל דרוב מיני קליפות ושערות בריות הם דצורתן מוכחת עליהן והא דאמרו תטיל למים הוא רק לחומרא משום דהוי מיעוט דשכיח ופשיטא דבכה"ג מהני ס"ס אף דהוא משם א'. והנה אף דבנידן שאלתינו נתמעכו הקרטין בצפורן מ"מ הרי קיי"ל כטוש"ע סי' קפ"ח ס"ד כת"ק דרשב"ג בנדה שם דאף אם נימוחים ע"י מיעוך צפורן כל שאין נימוחים בפושרין מעל"ע היא טהורה וא"כ גם בנימוחים בצפורן איכא ספק שמא לא יהיו נימוחין בפושרין ולבודקם בפושרין מעל"ע ודאי דבר שא"א הוא בהני קרטין שיאבדו לקטנותן כמ"ש הגאון מהר"א שטיין בתשו' ב"ח החדשות סי' ל"ו ל"ז והנה ראיתי בסד"ט סוסי' קפ"ח מביא תשו' בית יעקב סי' קכ"ז שכ' דבקרטין איכא ס"ס ספק שמא אינו מראה דם טמא דאף שרואין שהוא אדום מ"מ הלא איכא מראה אדום שהוא טהור וכיון שאין אנו יודעין להפליא בין דם לדם חשיב ספקא וכ' בסד"ט שם דתליא בפלוגתת הראב"ד והרז"ה דלהראב"ד דס"ל רוב דמים באשה טמאין ל"ח ס"ס ע"ש. אמנם הלא כבר הבאתי למעלה בשם הראב"ד דאף כשספק א' הוא כנגד הרוב מהני א"כ איכא לדידי' הש"ס הנ"ל עוד העלו הפוסקים דאיכא בקרטין ס"ס ספק לא נימוחו והוי ברי' ואת"ל כונתו דילמא לא ארגשה דאף דמדרבנן טמאה גם בלא הרגשה מ"מ הו"ל ס"ס בדאוריי' וספק א' בדרבנן דקיי"ל דמותר כמ"ש בש"ך סי' פ"ג וסי' ק"י ס"ק ט"ז גבי ציר דגים ואף דהוא כנגד חזקת דם בא בהרגשה בכ"ז בקרטין ל"ש חזקה זו כיון דאשתני ויצא מגדר רוב דמים וכ"כ בתשו' חת"ס חיו"ד סי' קנ"ט ע"ש: אמנם לענין לטהר את האשה מטומאתה אחרי שראתה דם והיא נדה שתוכל לספור ז' נקיים דבעינן ספורין ובדוקין תעשה האשה הזאת כהוראת נובי"ק ס' מ"ג ומ"ח לסמוך בזה על בדיקת מהרי"ו המובא בש"ע סי' קצ"א והיינו כשתרצה להפסיק בטהרה תרחץ מקודם אותו מקום בעומק ותקנח היטב שם בחורין ובסדקין באופן שתדע שלא נשאר שום לכלוך דם ולא שערות ואח"כ תכניס מוך בעומק הרחם עד מקום שהשמש דש ויהי' המוך דחוק בכל רוחב הפרוזדור באופן שלא יהי' מקום לדם לצאת וישהא שם כשעה ושתים ואח"כ קודם שתוציא את המוך תרחץ