הרי בשמים תצא

[ועש"ך בכללי ס"ס די"ב שכ' בשם מהרא"י דל"ש שם אונס חד הוא רק בשם חד לגמרי אבל אם יש איזה שינוי אף דאין שום נ"מ לדינא הו"ל ס"ס וכ"כ הפר"ח ע"ש וע' בד"מ א"ח סי' תל"ט שכ' דכל שצריכין לדון אם התחיל ריעותא כלל לא איכפת לן אף דהוי משם אחר] ואף אי הי' פתיחת הקבר דילמא הי' דם טהור. וחוץ מדברי הרדב"ז י"ל דאפי' אי הי' באמת פתיחת הקבר אינו ודאי שהי' דם ואף דבהא שכ' קצת פוסקים דגם למ"ד א"א לפתיחת הקבר בלי דם הוא רק מטעם רוב אבל מיעוט יש שנפתח קברן בלא דם איכא למשדי בי' נרגא מד' התוס' בנדה י"ח: ד"ה למעוטי רוב דר"י שכ' וז"ל דל"ל דה"ק רוב פתיחת קבר אינו בלא דם ולא שורפין עלי' תרומה דהא קא' התם לר"י דאמר א"א לפה"ק בלא דם דמביאה קרבן ונאכל א"כ טמא ודאי הוא ושורפין עליו את התרומה עכ"ל הרי מפורש דליכא אפי' מיעוט פתיחת הקבר בלא דם אמנם זהו רק בהפילה דבר מה אבל בפתיחת מקור בלחוד ל"א רק דמצוי הוא שתראה דם עם פתיחת המקור אבל יש שנפתח מקורן ואין רואות כלום. ובאמת מוכח הכי מד' התה"ד גופי' דבהרגשה לחוד לא משוי לה לודאי רואה בבירור דהרי מדמה לה לוסת למ"ד וסתות דאורייתא והרי מבואר מדברי הש"ס נדה ט"ז. ודברי התוס' שם ד"ה אלמא דגם בוסת אינה ודאי רואה רק מקולקלת למנינא ע"ש ועפירש"י נדה ט"ו. ד"ה דאורייתא ועכ"פ בבדקה עצמה מיד ומצאה א"ע טהורה הלא נוכל לדמות להא דש"ס פסחים הנ"ל בעל ובדק ולא אשכח פלוגתא דר"מ ורבנן גבי גל טמא שנתערב בין ב' גלים דלר"מ כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן הוא וחכ"א בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה. ובשלמא בהא דנדה ס"א. בג' נשים שהיו ישנות במטה ובדקו שלשתן ומצאו עצמן טהורות דכולן טמאות בזה גם רבנן מודו דבגל טמא אימור עורב נטלה אבל האי דם מהיכא אתא ע"ש וא"כ בנ"ד דהוי רק ספק דילמא יצא דם בפתיחת המקור איפשר דגם ר"מ מודה דטהורה. ובש"ס נדה ט"ז הנ"ל ללישנא בתרא בפירש"י שם לענין וסת בבדקה מיד ליכא למ"ד בבדקה עצמה כשיעור וסת ומצאה טהורה ע' במהרש"א שם וגם לפירוש קמא שם עכ"פ ס"ל לרב הכי דבבדקה א"ע מיד כשיעור וסת ומצאה עצמה טהורה טהורה אף אי וסתות דאוריי' והרי קיי"ל הלכה כרב באיסורי וכ"פ הגאון מוה' יהונתן ז"ל בס' תפארת ישראל על ה' נדה סי' ק"צ. וכן נוטה דעת הגאון נוב"י בתשובה הנ"ל וע"ש במה שהעלה בד' התה"ד דלרנב"י דמוקי בש"ס נדה הנ"ל פלוגתא דרב ושמואל בוסתות דאוריי' או דרבנן וס"ל לרב וסתות דרבנן ולכך ס"ל דבבדקה ומצאתה טהורה טהורה ולמ"ד וסתות דאוריי' אם לא בדקה בשעת וסת ממש אפי' בדקה כשיעור וסת מ"מ לאוקימתא זו אמרי' דלמ"ד וסתות דאוריי' אין זה בגדר ספק וכודאי ראתה מחשבינין לה כמ"ש ברא"ש רפ"ק דנדה. להכי אמרינן שנאבד או נימוק מיד אף דלא שכיח ע"ש ועכ"פ למה שהראנו למעלה פנים מסבירות דהרגשה ל"ה רק סברא דרבנן וגם אי נדמה הרגשה לוסת למאי דקי"ל וסתות דרבנן לא חשיב רק ספקא ועשו"ת ד"ח ח"א סי' ל"ד מה שמפלפל בזה ובמק"א כתבתי לבאר. עפי"ז דברי רש"י ז"ל בסוטה כ': ד"ה פחדא צמית וז"ל דאגה שאינה באה פתאום אלא דואגת שמא יבאו אויבים להורגה צומת את המקור מלהוציא דם ואפי' בשעת וסתה וההוא דנדה אדאגה אתמר דקתני הגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה מפני שאורח בזמנו בא רמ"א אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה אם בדקה אח"כ ומצאה טהורה ול"א אורח בזמנו בא שחרדה מסלקת הדמים עכ"ל והקשה לי רב א' דל"ל לרש"י ז"ל לפרושי בשבדקה אח"כ ונמצא טהורה הרי אפי' לא בדקה עצמה כלל ג"כ היא טהורה וביו"ד סי' קפ"ד ס"ח מביא הרמ"א בשם י"א דלכתחלה צריכה בדיקה והוא ממשמעות ב"י שם אבל לענין דיעבד ליכא למ"ד דיהי' צריך בדיקה דוקא ולהאמור י"ל דהא דמקילינן בהיתה במחבא עכ"פ בדיעבד אפי' כשלא בדקה כלל הוא דוקא למאי דקיי"ל וסתות דרבנן משא"כ למ"ד וסתות דאוריי' לד' הנ"ל כיון דבודאי ראתה חשבינן לה והלא מבואר בב"י סי' הנ"ל דהיתה במחבא לא ברי לן כולי האי דתהא מסולקת דמים דהא חזינן כמה נשים אע"ג דהוו במחבא לא שינו את תפקידן ע"ש וע"כ כיון דלמ"ד וסתות דאוריי' אם לא בדקה בשעת הוסת ממש אפי' בדקה אח"כ ומצאתה טהורה היא טמאה דכודאי ראתה מחשבינן לה להכי בהיתה במחבא נחתינין חד דרגא ואמרינן דכשבדקה ומצאתה טהורה היא טהורה אבל כשלא בדקה כלל לא אתי ספק דסילוק דמים ומוציא מידי ודאי רואה בזמן הוסת למ"ד וסתות דאוריי' וע"כ פירש"י אם בדקה אח"כ ומצאתה טהורה דוקא דבכה"ג מהני לכ"ע אפי' למ"ד וסתות דאוריי' אבל לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן אין הבדיקה מעכבת עכ"פ ואחרי הצטרפות כל סניפי ההיתר שהצענו יש להורות בנידן שאלתינו שהאשה טהורה היא לבעלה. והי' שלום כנפש ידידו דור"ש באהבה: סי' קכו ובדרך אגב אעתיק פה מה שהשבתי ביום א' י"א תמוז שנת תרמ"ז לרב אחד מישוב קעניגספעלד במדינת אונגארן עד"ש באשה שאין לה וסת קבוע אבל עכ"פ אינה רואה בפחות מכ"ה ימים ולאח"כ אין וסתה קבוע לפעמים בכ"ו או בכ"ז או בכ"ח או בכ"ט וזה זמן רב אשר בכל פעם שהיא בודקת א"ע היא מוצאת קרטין עם ליחה לבנה ועפ"י רוב הקרטין המה שחורים ולפעמים נמצאים גם אדומים ובדקם ברוק ע"ג צפורן והמה נימוחים והאשה היא מוצאת הקרטין הן לאחר שמשתנת הן שלא בשעת השתנה וסיננו המי רגלים על עד פשתן לבן ונמצאו בתוכם קרטין כאלה עכ"ש וזהו תשובתי: הנה מאי דמספקא לי' למעלתו אם יש על האשה הזאת דין אשה שיש לה וסת לפענ"ד הוא פשוט דהוי עלה דין אשה שיש לה וסת לענין דקודם יום הכ"ה הוי שלא בשעת וסתה כמבואר בש"ע יו"ד סי' קפ"ו ס"ג באשה שאינה רואה פחות מי"ד ימים אחר טבילתה. ומה שהביא מעלתו דברי הסד"ט סי' קפ"ט סק"כ שכ' דלא חשיבא כיש לה וסת בכה"ג רק לענין בדיקה לפני תשמיש דבלא"ה הרשב"ם והרבה גאונים ס"ל דכל לבעלה ל"ב בדיקה ואפי' אי בעי' לאחמורי לא שבקינין אבל בעלמא איפשר דלא סמכינן אזה הנה הוא כ' שם באשה שראתה לל"א לל"ב לל"ד דצריכה לחוש לעונה בינונית כיון דהוסת שלה בזמנים הללו לא נקבע אף אחד מהם י"ל דאינה יוצאת בזה מגדר סתם נשים דחזיין מ"ל ל"ל אבל בנ"ד לענין שתחוש לפני היום כ"ה בזה לא יחלוק אדם לומר דנידונית כדין אשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה. והנה המעיין בתה"ד סי' רמ"ז יראה דהוכרח לחלק בין בדיקה לבעלה לבין טומאת מעל"ע דטהרות דקשיא לי' שם בהא דא' בנדה ד"ט: עברו עלי' ג' עונות וראתה די' שעתה ועוד עברו עלי' ג' עונות וראתה די' שעתה ועוד עברו עלי' ג' עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעל"ע ומסקינין התם דלא שכיונה אלא שפיחתה והותירה אבל כיונה קבעה לה וסת ודי' שעתה ומני ר' דוסא הוא והקשה דאמאי בפיחתה או הותירה כגון שראתה לצ"א לצ"ב לצ"ג היא מטמאה מעל"ע הרי עכ"פ הוחזקה שאינה רואה קודם תשעים ונימא דהוי יש לה וסת ודי' שעתה ומכח זה חילק התה"ד דלטהרות החמירו. אמנם לפענ"ד לא זכיתי להבין דבריו דהרי שם דף ד': מסקינין דהא דקא"ר דוסא אשה שיש לה וסת די' שעתה הוא דוקא בזמן וסתה אבל שלא בשעת וסתה מודה לרבנן דמטמאה מעל"ע א"כ לענין הראיי' שלפני התשעים יום הא אין נ"מ בין ר' דוסא לרבנן רק לענין הראיי' שלאחר תשעים יום א"כ עד"מ אם פיחתה הראשנה לצ"ג השניי' לצ"ב והשלישית לצ"א איך נימא דכשרואה לצ"א לא תטמא מעל"ע דהרי באמת כשעברו עלי' ג' עונות הרי היא בחזקת מסולקת דמים אפס בשביל הראיות שרואה אח"כ הרי חזינין דהדמים חוזרין אלי' ובכל פעם היא מקדמת יותר א"כ אמאי לא ניחוש דיצא הדם לביה"ח עוד ביום תשעים עש"ך סי' קפ"ט ס"ק ס"ו ואלא כשהותירה כגון לצ"א לצ"ב לצ"ג. א"כ בראיי' האחרונה של צ"ג שפיר מטמאה מעל"ע כיון דראיי' הקודמת היתה לצ"ב וכיון דלא הוקבע כל יום לוסת בפ"ע היכי נימא דהוי' אז וסתה. איברא דבנובי"ק חיו"ד סי' מ"ו רוצה לומר דהוי עלה דין וסת קבוע במשך הימים האלה שהוחזקה לראות בהן אף שמקדמת או מאחרת לפעמים והעמיס כן בד' הרמ"א סי' קפ"ד ס"ב ואשה שמשנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים או לאחר ע"ש אכן כבר תמה עליו א"ז הגאון חו"ד ז"ל בסי' קפ"ד סק"ד ע"ש שפירש דברי הרמ"א הנ"ל דמיירי במקדמת כגון שהי' לה וסת בג' לירחא ועתה הקדימה וראתה ג"פ בב' לירחא ובג' לירחא וחזרה וראתה ג"פ בריש ירחא ובב' לירחא ובג' לירחא דאז חוששת לשלשתן דהימים שהיו בתחלת וסת אף שהן עתה באמצע וסת לא אבדו מעלתן וכה"ג במאחרת וסת כגון שהי' לה וסת קבוע בריש ירחא ואח"כ ראתה ב"פ בב' לירחא דלא נעקר הוסת דריש ירחא עדיין דאין וסת נעקר עד ג"פ ובפעם הג' ראתה בריש ירחא ובב' בירחא דאז נקבעו שני הוסתות דב' בירחא ג"כ הוקבע כיון שב' פעמים הראשונים הוחזק ממעין סתום ואח"כ ראתה ב"פ רק בג' לירחא ובפעם הג' ראתה בריש ירחא ובב' בירחא ובג' לירחא דאז הוקבעו שלשתן וכיון שמשנית וסתה פעמים מקדמת ופעמים מאחרת חיישינן שמא הוא באופן ששלשתן הוקבעו מש"ה חוששת לשלשתן ע"ש. והן אמת שראיתי להש"ג ברפ"ב דשבועות אחר שהביא דברי התה"ד הנ"ל עלה ונסתפק שם אחר הי"ד יום מה היא באותן הימים אם כדין אשה שאין לה וסת או דכל אותן הימים שדולגת בהן הוי כ"א וסת בפ"ע אכן סיים שם ששאל את פי מהרר"ן ז"ל ודרך משא ומתן א"ל שיש להקל ע"ש. עכ"פ בנ"ד בודאי דינה כאשה שיש לה וסת קבוע והכי מבואר בדברי מהרי"ל הובא ב"ך סי' קצ"א סק"ז לענין אשה שרגילה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב ומתיר באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה וע"י בדיקה לתלות בדם מכה וכ' וז"ל אכן אם יש לה עונה כדרך הנשים אפי' אין וסתה קבוע כגון שפיחתה או הותירה גי' או ד' או שבוע או פחות או יותר רק שיהא לה עונה קבוע שרגילה להמתין לכה"פ מסוף ראיי' כו"כ ימים נלפענ"ד לסמוך אתקנתא דלעיל עכ"ל הרי מפורש להדיא דהוי עלה דין אשה שיש לה וסת וכ"כ בנובי"ת חיו"ד סי' צ"ד בפשיטות דבכה"ג דיינינין לה כדין אשה שיש לה וסת וטעמו של דבר מובן ממילא כיון דבימים שבינתים היינו קודם שרגילה לראות הראי' הראשונה הלא אין דמים מצויין בה והיא אז בחזקת מסולקת מדם המקור כמו אשה שיש