הרי בשמים תצ

וכמו דלפירש"י התם שפי' סטימותא רושם על המקח אפי' לא נהוג למקני צריך לקבל מ"ש ה"ה בת"כ דג"כ הוא מדין סטימותא לפר"ח שהובא ברא"ש שם הוי דינא הכי ותמה אני על הרב בעל שערי משפט בסוסי' ר"ד שכ' דכיון דלפירש"י ורמב"ם סטימותא הוא רושם אין הכרח לזה דבת"כ מקבל מ"ש לכך אזלינן לקולא וכמ"ש הב"ח דבכ"ד דאיכא פלוגתא דרבוותא לענין קבלת מ"ש אזלינן לקולא לנתבע ע"ש ואף שדין זה אמת דהיכי דאיכא פלוגתת הפוסקים בענין חיוב מ"ש אין לחייבו מספק כיון דמ"ש לאו דינא הוא שיהי' חיובו מסור לבי"ד רק דין שמים רובץ על החוזר בו לפי תקנת חז"ל וכנראה מדברי התוס' בכורות י"ג: ד"ה ה"ק כו' וא"ת והא איכא מי שפרע י"ל כשקבל עליו לדון בדיני ישראל ומי שפרע אין זה דין עכ"ל ור"ל שאינו דין המסור לבי"ד רק קללת שמים ובודאי אין לחייבו מספק והכי מפורש להדיא בשו"ת אבקת רוכל סי' קכ"ט דהיכי דאיכא פלוגתא אי חייב מ"ש צריך המוכר להחזיר המעות והלוקח פטור מלקבל מי שפרע ע"ש אמנם בכ"ז דין השערי משפט הנ"ל פליאה דעת ממני דאיך יתכן לומר דלרש"י ורמב"ם לא יהי' ת"כ בכלל סטימותא הרי כל דבר שנהגו התגרים לגמור בזה המקח ע"י המעשה יהי' מה שיהי' הוא בכלל סטימותא וכמ"ש הפרישה בסי' ר"א שכל מה שנוהגין בגמר המקח ע"י איזה מעשה קרוי רושם וסימן ע"ש וא"כ מאחר דפסקינן ברושם בלחוד דחייב לקבל מ"ש ה"ה בת"כ והרי המחבר בסי' ר"א כלל ת"כ עם רושם בהדדי דחד דינא אית להו הן לענין קנין הן לענין מ"ש ועי' אס"ז ב"מ מ"ז: סי' קכד וע"ד שאלתו בכבד שנמלח בכלי מנוקב ושהא והודח ואח"כ נמלח בכשא"מ הנה בכבד שנמלחה בכשא"מ מבואר באור זרוע הגדול סי' תע"ה דאסורה וכ"פ במנ"י כלל כ"ד סק"ב. אמנם נראה דנהי דמחמירין שלא להתיר הכבד במליח כרותח משום שפולטת ואינה בולעת כדקיי"ל לאסור בבישול מ"מ אין עלי' רק דין חתיכה שנפלה לציר בסוסי' ע' שאינו אסור רק מה שבתוך הציר וחוץ לציר כדי קליפה משום דדם אינו מפעפע למעלה דנהי דבנמלח בשר בכשא"מ קיי"ל כרמ"א בסי' ס"ט סי"ח לאסור כל החתיכה אפי' מה שחוץ לציר הלא כ' בש"ך שם ס"ק ע"ד הטעם דשאני בנמלח בכשא"מ כיון שהמקום דחוק גורם שהדם שבתוכו נפרש ממקום למקום ושוב אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צליי' וא"כ הרי הרי כ' הפלתי והפמ"ג והחו"ד בסי' ע"ג דבכבד דכולה דם אינו אסור פירש ממקום למקום ע"ש א"כ אין לאסור בכבד שנמלחה בכשא"מ רק מה שבתוך הציר ואפי' שהא כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח דאז אסור גם מה שחוץ לציר מכח כבוש לדיעה הראשנה שברמ"א סי' ק"ה ס"א דבכבוש ל"ש דם אין מפעפע למעלה כיון דכבוש כמבושל ובישול מפעפע למעלה בכ"ז הרי לענין מה שחוץ לציר הא איכא ס"ס ספק דלמא כבד פולטת ואינה בולעת דהרי הפר"ח וכו"פ באמת מתירין כבד שנכבשה משום שפולטת ואינה בולעת ואת"ל דכבוש אוסר גם בכבד דילמא כהדיעה השני' שבסי' ק"ה הנ"ל דבכבוש שרי מה שחוץ לציר בפרט דהרי לכמה דיעות דם כבד אפי' פירש חי אינו אלא דרבנן ומכח זה נראה ג"כ להתיר בנידן שאלתינו בכבד שנמלחה ושהתה שיעור מליחה והודחה ונמלחה בכשא"מ משום דאיכא ג"כ ס"ס ספק דילמא כר"ת דכבד שנמלחה דינה כשאר בשר ואת"ל דגם לאחר מליחתה אין דינה כשאר בשר דילמא כמ"ד דפולטת ואינה בולעתו. והא דהודח נסתמין נקבי הפליטה גם בשאר בשר רבים מקילין עי' מש"ז סי' ע' ס"ק ט"ז ובסי' ע"ג בשפ"ד ס"ק ט"ו. ובכבד שהיא מרובה בדמים איפשר דכ"ע יודו דאין הדחה סותמת נקבי פליטתה וע"כ יש לצדד בזה להתיר לפענ"ד: ובענין מ"ש בפמ"ג יו"ד סי' ק"א בשפ"ד סק"ח בהא דמבואר שם דתרנגולת בנוצתה ל"ה חהר"ל ואפי' הוסרו הנוצות אח"כ ל"א חוזר וניעור וכ' הפמ"ג דאפי' נתערבו קודם הסרת הנוצות אם לא נודע התערובת עד אחר שהוסרו הנוצות לא בטיל ונסתפק מעלתו באם יש ס' כנגד האיסור בכה"ג אי שייך דין זה כדוגמא שמחלק בנובי"ת חיו"ד סי' נ"ד. בין ביטול ברוב לביטול בששים לענין בא לעולם ע"י תערובת. הנה מלבד שנמצא חולקים על סברת הנוב"י הלזו עפמ"ג וישיע"ק יו"ד סי' י"ד ובספר יהושע בפו"כ סי' ק"ט. גם הנוב"י ל"ק סברתי' אלא דוקא בתערובת לח דבאיכא ס' הו"ל כאלו אין כאן איסור ונאבד מן העולם אבל ל"ש זה בתערובת יבש שאינו נבלל והרי כל הטעם דתליא בנודע הוא משום דהידיעה גומרת הביטול ע' שפ"ד סי' ק"ט ס"ק י"ג ובסי' ק"י ס"ק י"ג וא"כ מה לי ביטול ברוב או ביטול בס' וע"כ ברור הדבר לפענ"ד דגם ס' ל"מ. בזה דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קכה בעזה"י יום ד' ז"ך למב"י שנת תרמ"ד לפ"ק סטרי. האלף שלומים לך שלמה כבוד ידידי הרב האברך המופלג ירא ושלם בנן של קדושים מוה' שלמה שפירא נ"י חתן הרב הצדיק המפורסם מוה' ישכר בעריש נ"י אבד"ק דאלינא יצ"ו. מכתבו הגיעני היום וחשתי להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש באשה אחת שקרה לה זה פעמים שנדמה לה בעת השינה שנפתח מקורה ובכל פעם כשבודקת א"ע בבוקר מוצאת א"ע טהורה ונפשו בשאלתו אם צריכה לחוש להרגשה זו: הנה שורש דין זה הוא מהתה"ד שהובא בש"ע יו"ד סי' ק"צ שכ' דאם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה דם היא טמאה דהרגשה דאורייתא היא היכי דליכא למיתלי במידי אחרינא. אכן בשו"ת רדב"ז ח"א סי' קמ"ט דחה דין זה בשתי ידים וסותר שם עיקר הוכחת התה"ד מדפריך בר"פ הרואה כתם לשמואל ממתני' דנמצא לאח"ז פטורין מן הקרבן אי דארגישה אמאי פטורין הרי דס"ל דהרגשה דאוריי' היא מדבעי הש"ס לחייב עלה קרבן וכיון דסברא דאוריי' היא הוי כלמ"ד וסתות דאוריי' דאפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה וכ' הרדב"ז דליכא ראי' מזה דשא"ה דיש דם לפנינו לכן מטמאין למפרע משעת הרגשה אבל לא בלא נמצא כלל ע"ש ובאמת ממקומו הוא מוכרע דבהרגשה בלבד ליכא למיחשבה כודאי ראתה עכ"פ מדפריך הש"ס רק מסיפא דנמצא על שלה לאח"ז דאמאי לא פריך מרישא דנמצא על שלו חייבין בקרבן דאי בארגישה מאי איריא נמצא אפי' לא נמצא חייבין בקרבן וע"כ דמשום הרגשה בלחוד ל"ה כודאי טמאה לחייב עלה קרבן ואינה טמאה רק מספק גם להתה"ד והספק הוא משום דילמא היתה ההרגשה משום דם טהור דע"כ גם דם טהור בא בהרגשה מדמצרכינן בנדה י"ט. קרא דדמי' דמי' על ד' מיני דמים הטמאין באשה ואי איתא דדמים טהורים אינן באין בהרגשה תיפוק לי' דטהורה משום דמדאוריי' הא אינה טמאה עד שתרגיש ואי דבעינין קרא לענין לטמא קדשים וטהרות ז"א דתינח למ"ד מקור מקומו טהור א"כ מראות טהורות אינן מטמאין גם קדשים וטהרות משא"כ למ"ד מקור מקומו טמא הא גם דם טהור מטמא קדשים וטהרות וע"כ דקרא אתי לענין לבעלה וא"כ אי אינן באין בהרגשה הא בלא"ה היא טהורה מה"ת וע"כ דגם דם טהור בא בהרגשה וא"כ שפיר איכא לספוקי בבדקה ולא מצאה כלל דההרגשה היתה מחמת דם טהור משא"כ במתני' דנמצא אח"ז שפיר פריך אי דארגישה הו"ל כודאי טמאה מה"ת דהרי זה דומה להא דתניא בפסחים י'. על ובדק ואשכח פלוגתא דרבי ורשב"ג בשדה שאבד בה קבר אי אמרינן הוא קבר שאבד הוא הקבר שנמצא והיכי דאיכא למימר כאן נמצא כאן הי' גם רשב"ג מודה כמו שהאריך בזה בנובי"ק חאה"ע סי' מ"ו ע"ש וכיון שכן דבהרגישה ולא מצאה ל"ה רק ס' טמאה א"כ בנ"ד דאיכא ספק בהרגשה גופה דדילמא ל"ה רק חלום הרי הו"ל ס"ס ספק שמא לא ארגשה ואת"ל ארגשה דילמא הי' מחמת דם טהור ואיכא נ"מ בין הספיקות דאם הי' דם טהור הרי היא טמאה טמאת ערב למאי דקיי"ל מקור מקומו טמא ואף דלהראב"ד בשער הוסתות שכ' דרוב דמים שבמקור טמאים לא מיחשב זה לס"ס לפמ"ש בתוס' כתובות ט'. דמה שהוא כנגד הרוב לא מצרפינן לס"ס והרגיש בזה בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קי"ט שנשאל ג"כ כשאילתא דא שאנו דנין עלי' ע"ש אמנם באמת מלבד דהרז"ה בשער הוסתות סי' י' הוכיח דל"א רוב דמים שבמקור טמאים הלא בגוף סברת התוס' הנ"ל רבו החולקים עי' בסד"ט סי' קפ"ז ס"ק ט"ו שהעלה דאף אם הספק הב' אינו שקול מהני דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא ובפנ"י בכתובות שם כתב ע"ד התוס' שאינו מבין טעמו של דבר דכיון דספק אחד שקול אפי' אם הב' לא שכיח למה לא יצטרף לס"ס ועפירש"י חולין ע"ז. ד"ה וכל ועט"ז יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז שכ' בשם הרשב"א דאם עבר ובישל פירות שדרכן להתליע תוך יב"ח דשרי מכח ס"ס ספק שמא ל"ה שם רחש ואת"ל הי' שמא נימוח הרי דאע"ג דררכן להתליע והוי ספק הרגיל חשיב ס"ס. והתוס' שכ' בנדה ס"ב. ד"ה והטבילו דספק שהוא כנגד הרגילות ל"ח ס"ס לשיטתייהו בכתובות הנ"ל אזלי דס"ל דבעינן שיהיו שני הספקות שקולין. ובחי' כתבתי דתליא הך מילתא בפלוגתת הראשונים ז"ל אי רוב חשיב ודאי או דרוב הוי רק ספק והתורה התירה ספק זה כמובא באס"ז פ"ק דב"מ בשם הר"ש מפליזא ולמ"ד דרוב חשיב ודאי אין מצטרף ס' שהוא כנגד הרוב לס"ס ולמ"ד דרוב ספק הוי שפיר י"ל דמצרפינן המיעוט לאידך ספקא ולא נכנס בגדר הרוב שהתירתו תורה והארכתי בזה אכ"מ: עכ"פ לפ"מ שהוכחנו מד' הפוסקים הנ"ל שהעלו דגם ספק שאינו שקול מצטרף לס"ס א"כ שפיר יש לנו לדון בנ"ד מכח ס"ס הנ"ל ובפרט לפמ"ש בתשו' רדב"ז הנ"ל דאפי' בארגשה איכא לספוקי שיש כמה מיני מאורעות שמהם תבא הרגשה לאשה ואינה פתיחת הקבר ע"ש אפי' אם לא נודה בזה לד' הרדב"ז לעיקר הדין שתהי' האשה טהורה לגמרי מטעם זה כשההרגשה היתה בודאי בכ"ז אם הי' ספק בההרגשה י"ל לפי"ז דטהורה אפי' אם אירע כזה בימי ליבונה דאף דכ' בנובי"ק בכמה תשובות דאז האשה בחזקת טמאה עומדת ול"מ ס"ס במקום חז"א ע' חו"ד סימן קפ"ז סק"ה שחולק עליו בזה וכן בתשו' חת"ס חיו"ד סימן קמ"ד כתב דגם אז היא בחזקת טהרה עומדת והוסיף לומר דאף ס"ס משם אחד מהני בנדה משום דאיכא חזקת טהרה] בכ"ז הרי כ' הש"ך בדיני ס"ס דין כ"ח דג' ספיקות מהני גם במקום חז"א משום דהחזקה איתרע ע"י ספק הראשון ע"ש וא"כ גם בנ"ד הא איכא ג' ספיקות דילמא לא הרגישה ואף אי הרגישה דילמא מקרה אחר גרם ואינו פתיחת הקבר כד' הרדב"ז הנ"ל