הרי בשמים מט

ול"ד להשל"ח שהאפיי' הי' צורך גבוה שהרי אחר האפיי' צריך לעשות בהן תנופה וכן לאחר שחיטת נדונ"ד עושין מהן לגבוה אבל תרו"ט אין עושין ממנה לגבוה כו' ע"ש ולפי"ז לשיטת הר"י דכל הטעם דאין אפיית שהל"ח דוחה יו"ט משום דעיקרו הוי לצורך גבוה כיון שאחר האפיי' הי' עושין מעשה לגבוה והיינו התנופה ולפי"ז היכי דהלחם בא בפ"ע בלא כבשים הא ליכא תנופה ול"ש בי' לומר עיקרו לצורך גבוה ושפיר היל"ל דידחה יו"ט וא"כ אמאי תני במתניתין מילתא דפסיקא אין שהל"ח נאכל פחות מב' לפי שא"ד יו"ט הרי לר"ע דאמר לחם בא בפ"ע משכחת שפיר שידחה יו"ט היכי דבא בפ"ע דליכא תנופה ול"ש לומר עיקרו לגבוה כנ"ל וע"כ דההיא משנה אתיא אליבא דרבנן דפליגי על ר"ע וס"ל דהכבשים מעכבין את הלחם ואין הלחם בא בפ"ע. וא"כ כיון דע"כ אתיא אליבא דרבנן מיושב קושי' התוס' הנ"ל דנימא הואיל וא"ב פריק כיון דע"כ התנא ס"ל תנור אינו מקדש דאי מקדש איפסלה בלינה ז"א דהא למ"ד הכבשים מעכבין את הלחם הוי הכבשים מתירין וא"כ לא נפסלו שהל"ח לאחר האפיי' בלינה כיון דלא קרבו עדיין המתירין והוי כנסכים הבאין עם הזבח] ודוק כי חריץ הוא. והנה ההצעה הנ"ל תהי' לנו לעינים בביאור דברי הש"ס ביצה ד"כ ע"ב אר"ה לדברי האומר נדונ"ד א"ק ביו"ט לא תימא מדאוריי' מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בהו שמא ישהא אלא אפי' מדאוריי' נמי לא חזי דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למגזר בהו שמא ישהא וא"ד לא את השבת ולא את יו"ט ולכאורה צריך להבין אמאי דייק ר"ה דוקא משהל"ח ולא מלחה"פ ולהנ"ל יהי' נכון דהא ר"ע אמרה לשמעת' כר"ה דדריש קנאו השם ונתנו לכהן וע"כ ר"ה ס"ל ג"כ דקודש לה' קאי על הלחם וא"כ שפיר אין אפיית שהל"ח דוחה מדאוריי' יו"ט מטעם לכם ולא לגבוה כיון דל"ל בהו הואיל כנ"ל משא"כ מלחה"פ לא הו"מ לאוכוחי מידי דהא באמת הוא רק מדרבנן דמדאוריי' אמרי' הואיל אפי' להתיר כנ"ל וע"כ מביא רק משהל"ח דמדאוריי' לא דחי יו"ט. ולפי"ז צודק שפיר הגירסא שבש"ס ביצה דגריס ר"ה דאזיל לשי' כנ"ל ולא כמו דאי' הגי' במנחות ד"ק ע"ב רבינא. והתוס' בחגיגה רפ"ק ד"ה איזהו קטן מביאין שם ראי' דנדונ"ד א"ק ביו"ט מדאוריתא מדחזינן דשהל"ח ולחה"פ לא דחי יו"ט היינו דהתוס' לשי' אזלי דמבואר מדבריהם במנחות ד"ק ע"ב ד"ה ואינו דוחה דהמיעוט דלכם ולא לגבוה קאי על שהל"ח ולחה"פ ע"ש ולכך נקטו בדבריהם שהל"ח ולחה"פ והבן: ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב הדקדוק הנ"ל בהא דלא מייתי ר"ה ראי' מלחה"פ דהנה באמת הקשו המהרש"א והפנ"י דאיך הי' אפשר לומר דמדאוריי' מחזי חזי דהא מדמהדר להו ב"ש לב"ה נדונ"ד יוכיחו ע"כ דהוא מדאוריי' משום לכם ולא לגבוה. ע"כ נראה דהא באמת קשה היכי נוכל למעט דנדונ"ד א"ק ביו"ט מלכם ולא לגבוה נימא הואיל א"ב מיתשל עלה מיחשב לכם ואי דיהי' חולין בעזרה התינח למ"ד חשנ"ב דאוריי' אלא למ"ד חשנ"ב דרבנן אמאי א"ק מדאוריי' ובאמת הקשה כן בט"א חגיגה ד"ז ע"ב שע"כ נראה דזהו שבא ר"ה לאפוקי דלא נימא דמדאוריי' מחזי חזי מטעם הואיל א"ב מיתשל עלה ורק לב"ש הוויין מדאוריי' כיון דס"ל בערכין כ"ג ע"א דאין שאלה בהקדש או למאן דל"ל הואיל לדידי' הוי ג"כ מדאוריי' אבל למאי דאמרי' הואיל שפיר נדונ"ד מדאוריי' קרבין ביו"ט ורק רבנן הוא דגזרו וקא' הלא שתי הלחם אע"ג דל"ל הואיל וא"ב מיתשל כיון דבא מתרומת הלשכה וע' בט"א בר"ה כ"ח שכ' דבקרבנות צבור ליכא שאלה הואיל ושקלי כל ישראל מעורבין ולא אתבררו הבעלים. מ"מ האיכא למימר הואיל וא"ב פריק ואפ"ה אין אפייתן דוחה יו"ט מדאוריית' ולפי"ז מתיישב שפיר הא דלא מביא מלחה"פ לפימ"ש רש"י ז"ל במנחות צ"ז ע"א על הא דקא' שם ועשית קערותיו אלו דפוסין ופירש"י שנערך ונילש ונאפה בהן הרי דפשיטא לי' לרש"י ז"ל דגם הדפוס שקודם האפיי' בכלל הקערות דלא כמ"ש למעלה בשם התוס' דרק הקערות שלאחר האפיי' נתקדשו] וא"כ לשי' רש"י ז"ל לא הי' יכול להוכיח מלחה"פ כיון דבלחה"פ ל"ש לומר הואיל וא"ב פריק דנהי דתנור אינו מקדש אבל הא נתקדשו בהקערות הוא הדפוס של הלישה וא"כ ל"ש לומר בשעת האפיי' הואיל וא"ב פריק דל"ל פדיון משא"כ התוס' ברפ"ק דחגיגה הנ"ל שפיר גרסי שהל"ח ולחה"פ כיון דלשי' אזלי דס"ל דהדפוס שקודם האפייה אינו בכלל קערות וא"כ גם בלחה"פ שייך לומר הואיל וא"ב פריק ודוק. מיהו בהא איכא לעיוני דאי הדפוס שבשעת אפיי' לא נתקדש א"כ איך יוכל התנור לקדש הא הוי הדפוס חציצה בין התנור להלחם וע' יומא נ"ח ע"א הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בו את הדם מהו כו' ע"ש וצ"ע. ועם סילוק ידי מתשו' זו עלה בדעתי שי"ל בקושי' התוס' הנ"ל דליפריך אפי' אי תנור אינו מקדש כיון שהקערות שלאחר אפיי' נתקדשו יפסלו בלינה ונראה עפימ"ש התוס' בחגיגה כ"ו בהא שהקשו למ"ד דהי' הלחה"פ נאפה מע"ש הא כתיב חם כיום הלקחו ואי נאפה מע"ש ולא נסדר על המערכה עד יום השבת הא לא הי' חם וכ' דאי נימא דל"ד שבת עכצ"ל שנשאר בתנור לשמור חומו עד השבת בבוקר ע"ש וא"כ לא הי' יכול הש"ס למיפרך אפי' אי תנור אינו מקדש הא נפסלו בלינה משום הקערות דהא ע"כ אי א"ד את השבת ע"כ הי' כל הלילה בתנור ולא ניתנו בהקערות עד שבת בבוקר וכיון שלא הי' בקערות בשעת עמוד השחר הא לא נפסלו בלינה וע"כ פריך הש"ס רק אי תנור מקדש וז"ב ובענין הקושיא על הרמב"ם דפסק דאפייתן בפנים וא"ד את השבת דקשה לדידי' קושי' הש"ס הא איפסלי בלינה עולה ברעיוני כעת עד"ז דהנה הרמב"ם בפ"ב מחגיגה ה' י"ג כ' לא יביא אדם תודה בי"ד מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לביה"פ ואם הביא יוצא בה י"ח שמחה והקשה הר"י קורקס ז"ל דהא תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה וא"כ תודה זו ששחטה ע"פ איך יוצא בה י"ח שמחה הא איפסלה בלינה וא"ל דיוצא ידי שמחת לילה קא' שלא מצינו שיהא חייב בשמחה בלילה הראשון שא"כ יהא חייב לשחוט שלמי שמחה בערב הרגל לשמוח בלילה ותי' הלח"מ עפי"מ דבגמ' פסחים ד"ע הקשה רב יוסף לעולא דאמר בעי' זביחה בשעת שמחה מברייתא דחגיגת י"ד יוצא בה משום שמחה ותי' ר"א שעיכב ושחטה ואמר שם רב אשי ה"נ מסתברא דאלת"ה הא מתנית' מאן קתני לה בן תימא הא פסלה לה בלינה ש"מ והוקשה להרמב"ם ז"ל רב יוסף היכי הוי סליק אדעתי' ששחטה בי"ד הא איפסלה בלינה וכמו שהקשה ר"א א"ו שהי' סבור דכיון דהוא מלינו כדי לצאת בו ידי שמחה הא לא חשיב לינה דלא אסרה תורה אלא לינה שלא לצורך מצוה אבל לצורך מצוה אחרת לאו לינה הוא זהו טעמו של רב יוסף וכיון דאנן קיי"ל דל"ב זביחה בשעת שמחה כרב יוסף נקטי' ברייתא כפשטה כמו שפירשה רב יוסף ולא פסול לינה שהוא לצורך מצוה ולכך פסק הרמב"ם ז"ל גבי תודה דאינה נאכלת אלא ליום ולילה דאע"ג דהלינה לצורך שלמי שמחה אין בכך כלום עכ"ד. ולפי"ז לכאורה קשה מ"פ וא"ד את השבת הא איפסלי בלינה הרי נהי דלכתחלה אין להביאם ע"מ להלינם למחר לשם מצות שהל"ח דעד כאן לא שרינן התם הלינה לשם מצוה רק אחר שכבר הביא התודה או חגיגה מ"מ הכא הא לא ידעינן אם היתה כונת התורה לאפותן בפנים וכדי שלא יפסלו בלינה תדחה אפייתן שבת או שיהי' נאפין מע"ש וכדי שלא יפסלו בלינה יאפו אותן מבחוץ בתנור חול ולפי"ז שפיר י"ל דא"ד את השבת משום דילמא הי' רצון התורה שיאפום מבחוץ בע"ש ולכך נאפין בע"ש ובחוץ לא נוכל לאפותן דילמא הי' כונת התורה שיאפו מבפנים ובשבת ולכך אופין אותן מבפנים ואפ"ה לא נפסלו בלינה דבאמת בדיעבד לא פסלה לינה לשם מצוה וכיון דא"א בע"א הוי כדיעבד וא"כ מ"פ הש"ס ועכצ"ל דהתם רב אשי מתרץ לההיא פירכא מאי מבפנים במקום זריזין וי"ל דהקושי' הוי ג"כ לר"א דס"ל בש"ס פסחים הנ"ל דאפי' לינה לשם מצוה פוסלת וא"כ מיושב שפיר ד' הרמב"ם הנ"ל דהרמב"ם לשי' דס"ל דבתודה בי"ד יוכל לצאת שלמי שמחה ולינה לצורך מצוה אינה פוסלת ושפיר פסק דאפייתן בפנים וא"ד את השבת. ועפי"ז מיושב נמי מה דא' רבא במנחות נ"א ע"א גבי חביתי כ"ג דא"ד שבת דכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה דלכאורה הא רבא גופי' ס"ל דתנור מקדש כדא' על הפירכא הנ"ל הקשה אדם קשה כברזל וא"כ ל"ל למימר מדכתיב על מחבת ע' בתוס' שם ולהנ"ל ניחא דמטעם תנור מקדש הא איכא לספוקי דילמא היתה כונת התורה בתנור חול וכיון דא"א בע"א הוי כדיעבד ושרי הלנה לצורך מצוה כנ"ל משא"כ מדכתיב על מחבת הא ע"כ נתקדשה וא"כ א"א לן לאפותה מע"ש דתפסול בלינה ושע"כ פסק הרמב"ם ג"כ בפ"ז מתו"מ ה' י"ח דחביתי כ"ג א"ד שבת שהמרחשת כ"ש היא ותפסול בלינה דלכתחלה לא שרינין הלנה לצורך מצוה ודוק. אמנם בגוף הדבר שחידש הלח"מ דבדיעבד לא פסלה הלנה לצורך מצוה הקשיתי מדוכתי סגיאין בש"ס וכן פלפלתי הרבה במ"ש התוס' הנ"ל דל"א הואיל להתיר שלכאורה צ"ע מדברי הש"ס ביצה כ"א ע"א דקא' שם בעיסת כלבים בזמן שהרועין אוכלין ממנה נאפית ביו"ט ופריך והא אפשר למפלגה בלישה ומשני הואיל ואפשר לפייסן בנבילה ופריך מי אית לי' לר"ח הואיל והאתמר האופה מיו"ט לחול כו' ומשני דלאו מטעם הואיל מותר אלא דמיירי כגון דאית לי' נבילה דבודאי אפשר לפייסן בנבילה א"כ משמע דאי הוי ס"ל לר"ח הואיל הוי ניחא דמותר לאפותה ביו"ט מטעם הואיל ומוכח דלא אמרינן הואיל להתיר והארכתי לפלפל בזה אך קצר הזמן מהשתרע בו פלפולים עוד. ועוד חזון למועד כאשר ירחיב ה' את גבולי או אז אנופף ידי להשיב לך ברצות ה' על כל פרטי דבריך וכעת אסתגר בזה אחת שאלתי מאתך אותה אבקש להיות מן הזריזים להוציא לאור חיבור מר זקנינו הגאון האדיר רשכ"י זצוקללה"ה למען תמלא פני תבל תנובה והארץ תאירה מכבודו וזכותו יגן בעדך ויהי נועם ה' עליך ומעשה ידיך יכונן. יהי שלום בחילך ובהיכלך כבוד אומר כולו כנפשך הטהורה ונפש ש"ב דור"ש בלב תמים כל הימים: סי' ח בעזהש"י אור ליום ב' י"ד לירח תמוז תרל"ז פה"ק סערעט. שלום רב לכבוד ידיד"נ הרב הגדול חריף ובקי זך השכל כש"מ אברהם מענדיל שטיינבערג נ"י כעת אבד"ק סנאטין. יקרת מכתבו הגיעני לעת נטו צללי ערב כו' והנה מה שהקשה בתוס' זבחים ע"ט ע"ב בד"ה במאי קמיפלגי שהקשו שם לימא דפליגי ברואה אני דר"א מכשיר לזרוק משום דאמרינן רואה אני דם הפסולים ודם התמצית כאלו הם מים ורבנן אסרי דל"ל רואה אני ואסור לזרוק דם פסולין למזבח והקשה לפימ"ש התוס' במנחות מ"ח ע"א בנתערב בדם התמצית נימא חטא בדם התמצית כדי שתזכה בדם הנפש ותי' דמשום גזירה הוא דאסור וא"כ מאי הקשו התוס' כאן דהא ע"כ אצטריך לטעמא