הרי בשמים נ

דגוזרין גזירה במקדש דאל"ה תקשי מאי בכך דרבנן ל"ל רואין נימא חטא כדי שתזכה. הנה כבר קדמו בקושיא זו בס' טה"ק ומתרץ בפשיטות דא"כ אמאי דחי הש"ס אוקימתא דרב זביד דליערבינהו וליתנינהו דילמא לכך לא עריב להו משום דבעי לאשמעינן דבנתערב בדם פסולין אינו מחמת אותו הטעם דבדם התמצית דבדם פסולין בלאו גזירה פסול משום דל"א רואין ומש"ה לא עריב ותני להו כדי שיהי' נ"מ בעלמא לרבנן דנדע דל"ל רואין בפסולין. ולפענ"ד לא הועיל בתירוצו מאומה דהא בס"ד ס"ל להתוס' שם דמדס"ל לרבנן דר"א בסיפא גבי נתנין למטה שנתערבו בנתנין למעלה דל"א רואין אף ששניהם כשרין מכ"ש בפסולין דל"ל רואין וכן ס"ל באמת בתי' הא' וא"כ היכי נימא דלא עריב להו לאשמעינן דל"ל רואין בפסולין הא בלא"ה נדע מדל"ל בסיפא רואין אפי' בכשרין. אמנם לפענד"נ ליישב הקושיא בדרך פשוט דהנה באמת צריך להבין קושי' התוס' במנחות שם שהקשו דנימא חטא בדם התמצית כדי שתזכה בדם הנפש כיון דהוא באותו קרבן מנ"ל להתוס' דמיירי בדם התמצית של אותו קרבן הרי דומיא דנתערב בדם פסולין קתני דמיירי בשל בהמה אחרת וה"ה דם התמצית של בהמה אחרת ומקרבן לקרבן הא ל"א חטא כדאי' שם. אולם התוס' הקשו שפיר לאוקימתא דר"פ דמוקי פלוגתא דר"א ורבנן אם דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש ובדם פסולין ל"פ דלכ"ע גוזרין רק בדם התמצית פליגי מ"ס שכיח ומ"ס לא שכיח וא"כ ע"כ הוא בדם התמצית של אותה בהמה דאי בשל בהמה אחרת מאי שייך לומר שאין דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש הא דמי' לדם פסולין ויוכל להיות בתערובת דם התמצית של בהמות רבות דבודאי רבין על דם הנפש של בהמה א' וע"כ דבדם התמצית של אותה בהמה פליגי וע"כ שפיר הקשו דנימא חטא כו' כיון דבאותו קרבן עצמו אמרינן חטא כדי שתזכה משא"כ לאוקימתא דרב זביד ליכא לאקשויי דנימא חטא כו' דלדידי' הא הפלוגתא דנתערב בדם התמצית הוא שוה עם נתערב בדם פסולין ובשניהם הפלוגתא אי גוזרין גזירה במקדש ופליגי שפיר בנתערב בדם התמצית של קרבן אחר וא"כ הא ל"א חטא בקרבן אחר כדי שתזכה בקרבן זה וא"כ שפיר הקשו התוס' דנימא דפליגי ברואין לאוקימתא דרב זביד. ונכון הוא לפענ"ד: ובדברי התוס' דמנחות הנ"ל אמרתי ליישב קושי' מהר"י אלפנדרי הובא במשנה למלך פ"א מה' מטמאי מו"מ שהקשה ע"ד ר"מ במרדכי דהיכי שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת לא שייך ביטול מהא דכ' התוס' בזבחים דכ"ו ריש ע"א גבי היא בפנים ורגלי' בחוץ שחט ואח"כ חתך פסולה וכ' התוס' וז"ל דדם פסול אינו בטל ברוב כדמוכח פ' התערובת דגוזרין גזירה במקדש ע"כ ואי איתא דהיכי דבא לעולם ע"י תערובת ל"ש ביטול א"כ בלא"ה אינו בטיל הדם הפסול בדם הכשר כיון שמתחלת ביאתו לעולם הוא מעורב. אמנם לד' התוס' דמנחות הנ"ל א"ש דלטעם זה שאינו בטיל אכתי מותר לזורקן מטעם חטא בדם דפסול יוצא כדי שתזכה בדם כשר דהא באותו קרבן עצמו אמרינן חטא ולהכי הוכרחו התוס' לפרש הטעם משום דגוזרין גזירה במקדש. מיהו לפענ"ד בפשיטות ל"ק קושי' הר"י אלפנדרי עפי"ד התוס' זבחים בסוגי' שאנו עסוקין בה שכ' בתי' הב' דבדם פסולין ודם התמצית כ"ע מודו דרשאי להעלותו על המזבח לשם מים ורבנן דאסרי ול"ל רואין אינו אלא במידי דהקרבה כגון נתנין למעלה בנתנין למטה דכיון דשניהם דמים כשרין אין לנו להתיר לשנות בדם כשר לזורקו על המזבח אפי' לשם מים כדי להכשיר את העליונים אבל בדם פסולין לא חייש אי שרי לזורקו לשם מים עם הכשר כיון דיש בילה ע"ש ולפי"ז היכי שייך לומר דשחט ואח"כ חתך פסולה משום דדם פסול אינו בטל דהוי תחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת אכתי הא יוכל לזורקו ולהתכוין שיהי' הדם הפסול לשום מים והוא ברור לפענ"ד. והנה ע"ד הקושיא שהובא במכתב כ"ת בשם הט"ק על המשנה דע"ט ע"ב גבי הנתנין למטה שנתערבו בנתנין למעלה כו' וחכ"א ישפך לאמה ואם לא נמלך ונתן כשר והקשה למאי דאמר רבא לעיל ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא ליקרב אי אקריב לא מרצה מטעם דיחוי ופריך מחטאת שנתערבה בעולה כו' בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך כו' ומשני דאתיא כמ"ד בע"ח אינן נדחין וא"כ במתניתין בדם שנתערב בדם דהוא בשחוטין קשה היכי קתני דאם לא נמלך ונתן כשר הא נדחה. הנה לכאורה נלפענ"ד ליישב עפי"ד התוס' בפסחים צ"ח ע"א שהקשו שם על הא דקא' ש"מ דיחוי מעיקרו הוי דיחוי וש"מ יש דיחוי בדמים הא כל דיחוי מעיקרו הוי דיחוי בדמים וא"כ כדקא' דיחוי מעיקרו הוי דיחוי שמעינן נמי דיש דיחוי בדמים ותי' דמשכחת דיחוי מעיקרו בקדוש קדוה"ג כגון ששחט וקיבל הדם בכלי שיש בו מים דראשון ראשון דיחוי הוא הלכך אפי' לבסוף רבה הדם ויש בו מראות דם הוי דיחוי ולהכי אצטריך תו לאשמעינן דאפי' בדמים יש דיחוי ע"ש ולפי"ז נוכל לומר דה"נ מיירי בדיחוי מעיקרו כגון שהי' בכלו דם עולה ואח"כ קיבל לתוכה דם חטאת או איפכא וא"כ הוי דיחוי מעיקרו וקיי"ל דדיחוי מעיקרו ל"ה דיחוי. אמנם הא קשיא לי דהא קיי"ל במשנה זבחים כ"ה ע"א נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול דבעי' דם מהפר יקבלנו לתוך כ"ש וא"כ הא אמרינן בדף כ"ד ע"א דבכ"ש בעינן שלא יהי' דבר חוצץ וה"ה בין דבר המתקדש לכ"ש ע' במנחות ד"ז ע"א וכי מהדר לי' קומץ לדוכתי' תקדוש וליפסל וכ' התוס' אעפ"י ששירים מפסיקין בין הקומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ וא"כ היכי כ' התוס' דמשכחת דיחוי מעיקרו בקדוה"ג כגון שקיבל דם מהצואר לתוך כלי שיש בו מים הרי בל"ז פסול הדם לזריקה מטעם דהמים מפסיקין בינו לכ"ש דמים עם דם הוי מבשא"מ וחוצץ וא"כ הוי כנשפך על הרצפה דל"מ אם אספו אח"כ ואף דמצינו בפסחים ס"פ תמיד נשחט דדם לח אינו חוצץ היינו בעד דבר גוש אבל בעד דבר לח בודאי הוי חציצה [וע' במ"ל פ"ב מעבויה"כ שכ' שם דמים על בשרו של כ"ג בעלייתו מן הטבילה חוצצין בין בג"כ לבשרו וצ"ע דהא לח אינו חוצץ וע' בפמ"ג יו"ד במש"ז סי' כ"ח סק"ה גבי כיסוי הבופ"ל דכ' הרמ"א דישחוט עוף ג"כ ויברך על הכיסוי וכ' הטו"ז דישחוט העוף אצלו אבל לא בתערובת עם דם הבופ"ל ומביא בשם התבו"ש הטעם כיון דבעינן עפר למטה ושמא דם הבופ"ל אין טעון כיסוי וחוצץ בין העפר שלמטה לדם העוף והוא ז"ל דחה דבריו משום דמב"מ אינו חוצץ ועכ"פ חזינן דהוי חציצה בכה"ג] ועוד הא כ' התוס' בזבחים ע"ח ע"ב ד"ה דלי שיש בו יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחה"ר וז"ל ל"ד להא דתנן הדיו והחלב לחין אין חוצצין דהכא כיון דהוי דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי מיא כו' ע"כ. הרי דהיכי דהחוצץ הוא הרוב חוצץ אפי' כשהוא לח וכ"נ מדברי התוס' שם להלן [ודלא כהבנת הטה"ק שם] וא"כ ה"נ בתחלה בשעה שמתחיל הדם לקלח מהצואר הוי המים הרוב וחוצצין וא"כ אפי' כשרבה אח"כ ומחלחל עד שולי הכלי מ"מ הוי כמי שאספו מן הארץ דבשעה שבא הדם מהצואר לא נתקדש בכלי כיון דאז הי' המים חוצצין ואנן בעינן שיבא הדם מהצואר לתוך כ"ש המקדשו וצ"ע. ובעיקר קושי' הטה"ק הנ"ל אפשר לומר בפשיטות דבשלמא התם פריך שפיר מחטאת שנתערבה בעולה דהא התם אפי' בדיעבד בלא נמלך לא משכחת שיהי' כשר אלא מחצה האי דלמעלה או האי דלמטה כמבואר במשנה שם וא"כ על כ"א משניהם חל פסול דאם יקריבם כולם למעלה החטאת יפסל ואם יקריבם למטה תהי' העולה נפסלת וא"כ ע"ז שפיר פריך דהוי דיחוי כיון דקודם ההקרבה על שניהם חל פסול דיעבד משא"כ בדם עולה שנתערב בדם חטאת הא אמרינן בגמ' פ"א ע"ב דבנתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עולין לו וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה' פסוהמ"ק א"כ היכי שייך לומר דנדחה הרי אי לא ימלך הכהן ויתן למעלה יוכל ליתן אח"כ למטה ויהיו שניהם כשרין עוד י"ל עפי"מ שמבואר בש"ס זבחים כ"ו דלענין כפרה מתכפר אפי' שלא במקומו ומקרא מלא דבר הכתוב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים וכל מקומות המזבח שוין לענין כפרה רק דהבשר נפסל אם נתנו שלא במקומו וא"כ כיון דלענין ריצוי אין חילוק ל"ש דיחוי ועדן לא הובאו הדברים בכור הבחינה ולא ירשני הזמן להעמיק עיוני כעת בזה. דברי ידידו דור"ש באהבה: סימן ט להרב הנ"ל בענין הנ"ל: מכתבו הגיעני כו' הנה מ"ש להסיר דחיית המ"ל בפ"א ממו"מ שדחה קושי' הר"י אלפנדרי מד' התוס' בזבחים כ"ו די"ל דהתוס' קושטא דמילתא נקטי וכ' רו"מ דהא התוס' בזבחים ע"ט שם כ' דהגזירה היא דילמא יבא להכשיר אף אם יהי' בפסול כדי לבטל הכשר ולא כרש"י שכ' דילמא אתא לאכשורי בעיני' דהא לאוקימתא דר"פ עכצ"ל כן וא"כ האיך תי' התוס' משום דגוזרין גזירה במקדש דע"כ דנכשיר אפי' היכי דיצא חלק גדול מן הבהמה שיהי' רוב נגד הכשר והא בכאן בא לעולם ע"י תערובת ואף שיהי' רוב מן הפסול לא יתבטל הכשר וא"כ ליכא גזירה א"ו יהי' מוכח כדברי מהר"י אלפנדרי דזה לא מיקרי בא לעולם ע"י תערובת עכ"ד. הנה לפענ"ד דחיי' זו חוזרת ונראה דשפיר גזרינן אטו אם יהי' חלק גדול מדם הפסול דאז יהי' אסור לזרקו על המזבח מפני שאסור להעלות דם פסול על המזבח בשלמא אם הפסול הוא המועט או אפי' הם מע"מ שרי לזרוק לשום מים עם הכשר כיון דיש בילה משא"כ כשיהי' חלק גדול מדם הפסול ומדם כשר רק מעט שפיר יהי' אסור לזורקו מפני שאסור להעלותו על המזבח ועוד האי הכרח שכ' התוס' שם דצריך לפרש דגזרינן אטו רוב ולא אטו בעיני' מאוקימתא דר"פ דמוקי דפליגי אם דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש אינו מוכרח כ"כ דהנה הקשו התוס' שם היכי גזרינן אטו אם יהי' רוב הרי אכתי אין דם מבטל דם ולהאמור י"ל גם קושיא זו] וכ' בש"מ על מס' זבחים הנקרא מזבח כפרה לתרץ דלר"י איכא נמי ל"פ הכי דכיון דדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש איכא למיגזר אטו דם התמצית בעיני' דמיחלף בי' כיון שהוא מרובה אבל אם לא הי' מצוי ליכא למיגזר כלל דהא לא מיחלף בי' ומה"ט אפי' במיעוט איכא למגזר דגזרינן מיעוט אטו רוב ורובו אטו בעיני' וכולה חדא גזירה היא ומאן דל"ל דר"י א"צ לגזור אלא אטו רוב עכ"ל א"כ מפורש יוצא מדבריו דשפיר גזרינן מיעוט אטו רוב וברוב אינו אסור משום דהמיעוט הכשר מתבטל דהא לר"י אין דם מבטל דם רק משום דרוב מיחלף בבעיני' וא"כ ה"נ בדם יוצא אף שבא לעולם ע"י תערובת איכא למיגזר אטו רוב וברוב לא יהי' אסור משום דהכשר מתבטל רק משום דאתי למיחלף בדם יוצא בעין וכולה חדא גזירה הוא וא"ש ד' המלמ"ל הנ"ל וממיל' אזדא גם קושיא שני' שהביא כ"ת במכתבו כמובן והנה ע"ד הקושיא בתוס' פסחים צ"ח ע"א שכ' דמשכחת דיחוי מעיקרו בקדוה"ג כגון שקיבל הדם מצואר הבהמה לתוך כלי שיש בו מים והקשיתי הא הוי חציצה וכ' מעלתו שכבר העיר בזה תוספי הרא"ש הובא בשעה"מ ה' ק"פ. הנה ע"ד התוס' באמת י"ל דל"ק עפי"ד