הרי בשמים מח

פת חמה ע"ש בתוס' ובמגילה ד"ז ע"ב וע' בפנ"י שכ' דלד' רש"י ז"ל באוכל נפש שאפשר לעשותו מעיו"ט אסור מדאורייתא וא"כ אפשר לומר בלחם הפנים בלאו טעמא דלכם ולא לגבוה אסור משום דאפשר לעשותו מעיו"ט ולא שייך לומר שיותר טוב פת חמה דהא לחם הפנים הי' בו נס שהי' חם כיום הלקחו וא"כ שפיר אפשר לעשותו מעיו"ט וע' בפסחים דף ס"ד ע"ב דסבירא לי' לאביי דסמכינן אניסא ולכך אסור. אמנם באמת משמע מכ"ד מדברי הרמב"ם ז"ל דלא סבירא לי' בהא כרש"י אלא דבאוכל נפש גופי' אין חילוק בין אפשר לעשותו מעיו"ט או לא אפשר ורק במכשירין יש חילוק וא"כ א"א למימר הכי] והנלפענ"ד ליישב בדרך נכון מאד עפי"ד הש"ס פסחים מ"ו ע"ב שהבאתי למעלה דמתיב רבה לר"ח דאמר מדאוריית' צורכי שבת נעשין ביו"ט ורבנן הוא דגזרו שמא יאמרו אופין מיו"ט אף לחול ממתניתין דלחה"פ נאכל לתשעה לעשרה ולאחד עשר כו' לפי שא"ד לא את השבת ולא את יו"ט וא"א מדאוריית' צורכי שבת נעשין ביו"ט אמאי לא דחי יו"ט א"ל שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו. ואח"כ מתיב רב מרי שתי הלחם אין נאכלות לא פחות משנים ולא יותר משלשה כו' לפי שא"ד לא את שבת ולא את יו"ט וא"א צורכי שבת נעשין ביו"ט השתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט לכ"ש שא"ה דא"ק לכם לכם ולא לגבוה ולכאורה יש לתמוה הלא במנחות ד"ק נשנה במשנה שהל"ח קודם ללחה"פ וא"כ מאי ראה רבה להקשות מסיפא דלחה"פ ולא הקשה מרישא משתי הלחם וע"כ דידע משינויא דלכם ולא לגבוה ורב מרי לא ידע א"כ לפי"ז מ"פ מלחה"פ הא איכא ג"כ לשנויי לכם ולא לגבוה כמו בשתי הלחם. ומה שנראה לי בזה הוא דהנה באמת הקשו התוס' הנ"ל למה אין אפייתן דוחה יו"ט נימא הואיל וא"ב פריק ותי' דל"א הואיל להתיר וע"כ הוא רק מדרבנן דמדאוריית' אין לחלק בין לקולא או לחומרא כמ"ש התוס' בפסחים ס"ב ע"א ד"ה כי ובחולין ד"י ע"ב ד"ה אלא []וצ"ע דברי הש"ס נדרים נ"ז ע"ב דילמא לחומרא שאני ולד' פי' הרא"ש שם בפי' הב' נראה דמיחייב מדאוריית'] וע' בכורות ד"כ ע"א בתד"ה ואבע"א וגם מדכ' המהרש"א ז"ל בחי' דבדיעבד אמרינן הואיל להתיר דאל"כ התוס' סתרי א"ע לדיבור שלאח"ז והרי מדאוריית' אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד כמ"ש התוס' בגיטין ד"ג ד"ה וכי לא בעי וכ"מ בש"ס ב"מ מ"ה ע"ב אא"א מדאוריית' פליגי מתחללין ולא מתחללין מיבעי' לי' ע"ש וע' בתוס' סוכה ד"מ ע"ב ד"ה על חיין ובתוס' פסחים י"א ע"א לא כ' רק שבמילי דאוריית' מצינו לכתחלה ודיעבד כגון קדשים אבל בעלמא לא וצ"ע בתוס' כתובות ד"ל ע"א ד"ה א"ב] ולפי"ז לכאורה קשה כיון דרק מדרבנן ל"א הואיל להתיר א"כ יהי' מותר לאפות משום דאין שבות במקדש בשלמא מלחה"פ לא קשיא כדמשני בגמ' שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו במקדש ולחה"פ הי' שבות רחוקה לדחות שבות יו"ט זה בשביל שבת שני' משא"כ בשתי הלחם הא הוי שבות קרובה והדרק"ל אמאי לא דחי יו"ט משום לכם ולא לגבוה נימא הואיל וא"ב פריק והוי לכם ואי דל"א הואיל להתיר הא אינו רק מדרבנן ונימא אין שבות במקדש אמנם נראה ליישב עפי"מ שהקשו התוס' שם בדיבור השני על הא דמצה של מע"ש א"י בה בפסח לר"מ דסבר מע"ש ממון גבוה ול"ח מצתכם נימא הואיל וא"ב מיתשל מחשבינן לה כשלו. וכן מהא דאמרי' אבל א"ר של גבוה נימא הואיל וא"ב מיתשל עלי' חשוב כשלו ותי' ר"י דשאני הנהו דכתי' בהו לה' ולכך אע"ג דאיכא למימר הואיל חשבם הכתו' של גבוה ומבואר בקידושין נ"ג ע"א דדוקא היכי דכתי' קודש לה' אז לא] חשיב שלו ע"ש וכן הגיה הג' רי"ב ז"ל בתוס' דצ"ל שאני הנהו דכתי' בהו קודש לה' ולפי"ז הלא גבי שתי הלחם בפ' אמור כתי' קודש יהי' לה' לכהן ואמרינן בש"ס מנחות מ"ה ע"ב דלר"ע דס"ל שם במשנה דאין הכבשים מעכבין את הלחם יליף מדכתי' קודש יהי' לה' לכהן איזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם ובן ננס דס"ל דהכבשים מעכבין את הלחם ס"ל קודש יהי' לה' לכהן כתי' איזהו דבר שמקצתו לה' ומקצתו לכהן הוי אומר אילו כבשים ור"ע אמר מי כתי' קודש יהי' לד' ולכהן לה' לכהן כתי' כדר"ה דאר"ה קנאו השם ונתנו לכהן ע"ש. והנה בדף מ"ו ע"ב ס"ל לרבה כר"ע דלחם באות בפ"ע לאכילה ע"ש וע"כ גם איהו ס"ל דקודש יהי' לה' קאי על הלחם ולא על הכבשים ולפי"ז א"ש מאד דבשתי הלחם לא קשיא דנימא הואיל וא"ב פריק כיון דכתי' בהו קודש לה' חשיב של גבוה אף דאיכא למימר הואיל כסברת התוס' הנ"ל ושפיר משני גבי שהל"ח א"ק לכם ולא לגבוה ורבה ידע מזה דעל שהל"ח איכא לשנויי מטעם לכם ולא לגבוה והיינו לשיטתי' אזיל דס"ל כר"ע דלחם עיקר וקאי קודש יהיו לה' על הלחם כנ"ל ולכך ל"ל בהו הואיל כנ"ל משא"כ בלחה"פ הרי לא כתיב קודש לה' וא"כ ל"ה יכול לשנויי מטעם לכם ולא לגבוה דאכתי איכא למימר הואיל וא"ב פריק והוי לכם ואי דל"א הואיל להתיר הרי ל"ה רק מדרבנן כנ"ל ואין שבות במקדש כיון דבס"ד הוי ס"ל דגם שבות רחוקה התירו במקדש וז"נ וברור בס"ד. ולפי"ז א"ש דברי הרמב"ם הנ"ל דהרמב"ם ג"כ לשיטתי' אזיל דפוסק בפ"ח מה' תו"מ כר"ע דלחם עיקר וא"כ ע"כ קאי קודש לה' על שהל"ח וא"כ ל"ל בהו הואיל וא"ב פריק משא"כ בלחה"פ ע"כ ל"ל משום לכם ולא לגבוה כיון דמדאוריי' אית לן למימר הואיל וא"ב פריק ורק מדרבנן ל"א הואיל להתיר כנ"ל ולכך שפיר כ' בלחה"פ סתם אין אופין אותן ביו"ט והיינו מדרבנן דמדאוריי' שייך שפיר הואיל וא"ב פריק אף דפסק דאפייתן בפנים א"כ תנור מקדש מ" לפי"ד הלח"מ בפ"ה מתו"מ ה' ז' שכ' דהרמב"ם לא פסק דתנור מקדש רק לענין שתהא אפייתן בפנים ולא לענין פסול לינה א"כ י"ל דפדיון ג"כ מהני כיון דאינו מקדש לגמרי. ובשהל"ח דכתיב קודש לה' א"כ ל"ל בהו הואיל וא"ב פריק כס' התוס' הנ"ל לכך פסק דשהל"ח מדאוריי' אין אפייתן דוחה יו"ט משום לכם ולא לגבוה כיון דל"ל בהו הואיל וא"ב פריק כאמור וא"ש ע"נ בעזה"י: וארווח לן בהא לבאר עוד הפעם סוגיית הש"ס מנחות הנ"ל דפריך ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש וא"ד את השבת הא אפסלה בלינה והנה א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' נחלת יעקב הקשה מש"ס שבועות י"א ע"א דקא' דלכך לא נפסלה קטורת בלינה הואיל וצורתה כל השנה כולה ופי' התוס' שעיקר מצותה בכך לעשותה כולה בתחלת השנה ולכך לא נפסלה בלינה א"כ מ"פ הש"ס בשהל"ח ולחה"פ דיפסלו בלינה נימא דמצותה בכך שלא ידחו את השבת ולכך אין נפסלין בלינה. ולדרכנו יתיישב שפיר דהנה התוס' הקשו במנחות ט"ו ע"ב על פירש"י ז"ל שפי' במנחות ע"ט הא דאי זעירי אין הנסכין מתקדשין אלא בשחיטת הזבח לענין שאין נפסלין בלינה א"כ מ"פ הש"ס כאן בשהל"ח אמאי א"ד את השבת הא איפסלי בלינה נימא כיון דלא נשחטו עדיין הכבשים עליהן לא מיפסלו בלינה. ולהאמור י"ל דהכי קאי פירכת הש"ס ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש וקשה קושיית התוס' הנ"ל אמאי א"ד אפיית שהל"ח את יו"ט מטעם לכם ולא לגבוה נימא הואיל וא"ב פריק ואי דלאחר קדושת התנור הא ל"ל פדיון ז"א דהא בשהל"ח שייך שפיר הואיל וא"ב פריק גם אי תנור מקדש כיון דלענין קדושת התנור בעי' קרימה מעליא היינו קרימת שתי פנים ולענין איסור אפיי' ביו"ט הא די בשנקרם הפנים המדובקין בתנור כנ"ל וא"כ עד שיעור קרימת הפנים המדובקין בתנור הא מהני עדיין פדיון ושייך שפיר הואיל וא"ב פריק ורק גבי לחה"פ כתבנו לעיל דל"ש זה אבל בשהל"ח שייך שפיר הואיל וא"ב פריק אפי' אי נימא דהתנור מקדש וא"כ אמאי א"ד יו"ט וע"כ כסברת התוס' הנ"ל דל"א הואיל להתיר ועדיין קשה הא כיון דע"כ אינו רק מדרבנן כנ"ל נימא אין שבות במקדש ואי דאתיא כמ"ד שהל"ח כשירות בבית פאגי והוי שבות דמקדש במדינה דלא הותר ז"א דהא כיון דקתני ואפייתן בפנים אלמא דאינו כשר לאפות רק בפנים ושפיר נימא אין שבות במקדש ועכצ"ל דהמשנה אתיא כר"ע דהכבשים אין מעכבין את הלחם משום דקודש יהי' לה' קאי על הלחם וא"כ ל"ש בי' הואיל כו' כנ"ל וא"כ כיון דע"כ אתיא המשנה כר"ע ומדאורייתא לחם באות בפ"ע א"כ אמאי קתני סתמא וא"ד את השבת הא איפסלי בלינה והיינו כשהלחם בא בלא כבשים דאין לו מתירין הא איפסלו בלינה ואזדי קושי' התוס' הנ"ל על פירש"י בהא דזעירי כנ"ל וממילא מיושב נמי קושי' א"ז הגאון הנ"ל דנימא מצותו בכך ולהאמור נכון מאד דהתינח אי לא הי' יכולין לאפותן בלא פסול לינה שייך שפיר מצותו בכך דומיא דקטורת משא"כ השתא הא אי היו באין הלחם עם הכבשים כסדרן הא אין נפסלין בלינה דיש להן מתירין כקושי' התוס' הנ"ל ורק כשאירע דרך מקרה שהיו מביאין הלחם בלא כבשים הא בזה ל"ש מצותו בכך דהמקרה לא יתמיד ושפיר פריך הא אפסלו בלינה ואזדא נמי לפ"ז קושי' התוס' ר"פ שהל"ח דליפריך אפי' אי תנור אינו מקדש הא הקערות נתקדשו ולדברינו ע"כ פירכת הש"ס הוא רק משהל"ח ובשהל"ח הא לא הי' קערות ומיושב נמי עוד הפעם פסקי הרמב"ם דפסק דאפייתן בפנים ופסק ג"כ דא"ד את השבת ובזה נכון היטב דהרמב"ם כ' דיני' לפי ההלכה דהלחם באין עם הכבשים דעכ"פ מדרבנן אין באות בפ"ע וא"כ יש להן מתירין ואין נפסלין בלינה. והנה בפשיטות אפשר לומר בישוב קושי' התוס' הנ"ל דליפריך הא הקערות נתקדשו דע"כ אין הקושיא רק משהל"ח דהא באמת הקשו התוס' הנ"ל הרי כיון דיש לו מתירין היינו הכבשים אין נפסלין בלינה אולם י"ל עפי"מ דמבואר במשנה זבחים מ"ג ע"א דבמתיר ל"ש פיגול כגון קומץ ולבונה והקשו התוס' הרי איכא פיגול באימורין וכל כמה דלא מיקטרי אימורין לא מתאכל בשר ותי' כיון דאילו נטמאו אימורין או שאבדו מותר לאכול הבשר שוב ל"ה מתירין ע"ש וא"כ ה"נ י"ל כיון דלר"ע אין הכבשים מעכבין את הלחם ואי אבדו הכבשים לא אבד הלחם ל"ה הכבשים מתירין ושייך שפיר גבי הלחם פסול לינה ופריך שפיר אליבא דר"ע והתינח בשהל"ח משא"כ בלחה"פ הא הבזיכין מעכבין וא"כ אין בהלחה"פ פסול לינה עד שלא קרבו הבזיכין וא"כ ליכא קושיא על לחה"פ ובמסילה זו נעלה ליישב קושי' התוס' פסחים הנ"ל דנימא הואיל וא"ב פריק דע"כ ס"ל תנור אינו מקדש דאי תנור מקדש פסלו בלינה ולדברינו יתיישב שפיר דהנה הקשיתי זה רבות בשנים כד הוינא זוטרא במשנה מנחות הנ"ל דקתני אין שהל"ח נאכלות פחות מב' ולא יותר על ג' לפי שא"ד יו"ט הרי לר"ע דאמר הכבשים אין מעכבין את הלחם ובאין לחם אף בלא כבשים משכחת לה דיהי' דוחה יו"ט לפי"ד התוס' בשבת כ"ד ע"ב שהבאתי למעלה שהקשו אמאי אין שורפין תרו"ט ביו"ט הרי יכול ליהנות ממנה בשעת שריפה ואטו משום שיש מצוה בשריפתה מגרע גרע ותי' הריב"א דודאי גרע דכיון שאסרה תורה כל הנאות רק הנאת שריפה מותר א"כ אין הבערה זו לצורך הנאתו אלא לשם מצות שריפה רק שהתורה לא הקפידה שיהנה ממנה בשעת שריפה ולהכי לא דחיא יו"ט מידי דהוי אנדונ"ד דא"ק ביו"ט למ"ד משלחן גבוה קזכו וכן שהל"ח לדידי' אין אפייתן דוחה יו"ט אע"פ שיש בהן אכילת אדם משום דעיקרן לצורך גבוה כו' ולר"י נראה דל"ש בשריפת תרו"ט משלחן גבוה קזכו