הרי בשמים תפו

דחזקת דם בא בהרגשה הרי מבואר בתשו' נטע שעשועים סי' כ"א דהא דמחזקינן שבודאי בא דם בהרגשה הוא רק כשספק להאשה אם ארגשה אבל כשאומרת בברי דלא ארגשה ל"א חזקת דם בא בהרגשה ע"ש שה"ר מנדה ס': וא"כ דתלוי רק באמירתה הא אין ראי' מוספרה לה דעא"נ אפי' באתחזק איסורא. ולהאמור י"ל דכיון דגם בלא הרגשה היא טמאה עכ"פ טומאת ערב שוב קיימא בחז"א אפי' לגבי בעלה ושפיר הקשו התוס' דנילף דעא"נ אפי' באתחז"א. ומה נכון לבאר עפי"ז דברי הגמ' ב"ב הנ"ל במאי דקא"ל רבא לאביי רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר' חייא כו' והוא עפ"י שיטת השב שמעתתא שהבאנו למעלה שכ' דשייך לדון בזה מדין קבוע כיון דע"כ הי' הרגשה והו"ל כפירש לפנינו אמנם באמת בהמשנה דקתני נמצא דם בפרוזדור ספקו טמא י"ל דמיירי בלא הרגשה ועכ"פ טומאת ערב איכא משום מקור מקומו טמא וא"כ אין עליו דין קבוע כיון דהי' בלא הרגשה פירש ואמרינן שפיר רוב דמים מן המקור משא"כ בהך דר' חייא כיון דקאמר חייבין עליו על ביאת מקדש והרי בתוס' נדה ט"ז. כ' בהא דמקור מק"ט אע"ג דליכא בדם רביעית משום דהכי גמירי לן הללמ"מ והרי בכ"מ פ"ג מביאת מקדש סוף הלכה י"ג כ' שם בדעת הרמב"ם דעל הללמ"מ כיון שלא נתפרש בהדיא בתורה אין חייבין עליו על ב"מ וא"כ מדתני ר"ח חייבין על ב"מ ע"כ דמיירי בהרגשה א"כ שוב הוי עליו דין קבוע וא"א לדון בו מכח רוב דמים מן המקור דכל קבוע כמע"מ וע"כ מטעם רוב ומצוי קאתינן עלה ודו"ק: אכן בגוף הענין במה שפלפלנו דכיון דאפי' בלא הרגשה האשה טמאה טומאת ערב משום מקור מקומו טמא לכך בחזקת טמאה עומדת גם לענין נדה עדיין איכא לעיוני בי' דלפמ"ש רש"י בנדה מ"א: דטומאת מקור מק"ט הוא מכח נגיעה שהאשה נוגעת בדם א"כ לענין טומאת הנדה שהיא טומאת ראיי' שפיר יש לנו להעמידה אחזקת טהרה. ונהי דברמב"ן והר"ן בחי' שם הובא בסדרי טהרה סי' קפ"ח כתבו דהא דמקור מקומו טמא לאו משום דהמקור מטמא הדם בנגיעתו אלא דגזה"כ הוא כל מה שנברא בו טמא הוא ומטמא ביציאותיו טומאת ערב ע"ש אבל הלא עכ"פ לגבי האשה הו"ל טומאת מגע ושייך שפיר להעמידה לענין ס' טומאת ראיי' אחזקת טהרה ושמטעם זה נסתרה ממני דרך האחרונים ומכללם החו"ד בסי' קצ"ו שכתבו דאם ראתה בתוך ז"נ אפי' ברור לה שהי' בלא הרגשה סותר הנקיים דכיון דמקור מקומו טמא הו"ל טומאה מפסקת ביניהן סותר הנקיים דכיון דמקור מקומו טמא הו"ל טומאה מפסקת ביניהן ולא קרינן בי' ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ע"ש ולהאמור ליתא דהרי א' בנדה מ"ב. לענין פולטת ש"ז דאי נוגעת הוי אינו סותר. והנה לכאורה מדברי הש"ס נדה דף ע"א. גבי האשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם יש להוכיח דמקור מק"ט הוא מדין רואה דהרי קא' התם דמטעם מקור מק"ט מטמא בכ"ש וא' בנדה מ"ב. ובפירש"י שם דרואה ל"ב שיעור ונוגע בעי שיעור וא"כ כיון דמקור מק"ט ל"ב שיעור הא ע"כ רואה הוי'. אמנם ז"א דהרי כבר הבאתי בשם התוס' דהא דל"ב רביעית במקור מק"ט הוא משום דהכי גמירי לה א"כ לכך שפיר נוגע הוי' והא דשאר נוגע ל"ב שיעור משום דאין למדין מהלכה והרי אמרינן התם לענין פולטת ש"ז כיון דאינו מטמא בפנים כבחוץ נוגע הוי א"כ דם שבמקור שאינו דם נדה הא ג"כ אין מטמא בפנים כבחוץ דעכ"פ ביה"ס הוי וא"כ דין מגע עלי'. ויתכן לפרש בזה דברי הש"ס נדה כ"ב. בהא דקא' התם לימא שפופרת תנאי הוא כו' ומסיק רבא דבמקור מק"ט קמיפלגי עי' ברא"ש שם ובמ"ש במהרש"א ע"ד התוס' שם ולכאורה כיון דס"ל לר"א מקור מקומו טמא אמאי אמר סתם טהורה הא עכ"פ טמאה טומאת ערב ולהאמור י"ל דכיון דהוא רק מדין נגיעה הלא כ' בתוס' חולין פ"ז: ד"ה כל משקה דאם נטף הדם בשפופרת ל"ה נגיעה ע"ש וא"כ אין לה בכה"ג גם טומאת ערב ויש לפלפל עפי"ז הרבה בסוגי' שם אכמ"ל. ובהכי ניחא לן לבאר ד' הרמב"ם פ"ג דסוטה הט"ז והן מוציאין אותה מעזרת נשים ותמה המ"ל שם דמשמע דרק מעזרת הנשים הוא דאיכא קפידא אבל בהר הבית ליכא קפידא והרי בפ"ק דכלים תנן הר הבית מקודש שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם ולהנ"ל י"ל דהרי באמת בסוטה כ': פרכינן הרי חרדה מסלקת הדמים ומשני ביעתותא מרפיא וי"ל דס"ל להרמב"ם דכיון דע"י ביעתותא תרפינה קשרי האם שעי"כ היא פורסת נדה כדרז"ל על ותתחלחל המלכה וכיון שנרפין קשרי האם המקור הוא פתוח ממילא והדם יוצא בריוח באופן שאינה מרגשת יציאת הדם מן המקור כיון שאין הדם פותח את המקור וא"כ אין האשה טמאה מדאורייתא רק טומאת ערב משום מקור מק"ט וכיון דהך טומאה הוא רק טומאת מגע י"ל דלא עשו מעלה בהר הבית רק על נדה שהיא טומאת ראיי' וכיון שגופה אינו טמא בלא הרגשה רק מדרבנן וגם איסור הבאת הדם עצמו למקדש ג"כ אינו רק מדרבנן לפי שכל שאין לו טהרה במקוה אינו אסור מה"ת להביאו למקדש כדא' בעירובין ק"ד: ולכך בהר הבית לא עשו מעלה בזה ומיושב שפיר ד' הרמב"ם ז"ל עכ"פ כיון דטומאת ערב דמקור מק"ט ל"ה רק מתורת נגיעה נראה דאינו סותר מדאוריי' גם בתוך הספירת ז"נ והכי מתבאר להדיא מדברי הרז"ה שהובא בשו"ת חת"ס סוסי' קמ"ד שכ' וז"ל כ' הרז"ה פ"ב דנדה לדעת כמה גאונים ל"ב בדיקה לנקיים לבעלה דסגי לנקיים שלה במה שאחר שפסקה בטהרה ונסתם המעין הראשון שוב לא הרגשה ז' ימים זא"ז ע"ש הרי להדיא דראיי' בלא הרגשה אינה סותרת ז"נ והרי בנדה ל"ז. מסקינן לענין דם קישוי שאינו סותר בזיבה דדבר שאינו גורם אינו סותר וה"ה דם בלא הרגשה שאינו גורם טומאה מדאוריי' אינו סותר הנקיים מדאוריי' דהרי תרווייהו דם קישוי ושלא בהרגשה מחד קרא נפקי זה מדמה וזה מבשרה והוא עוד ק"ו מדם קישוי דבדם קישוי הי' ס"ד דגמ' שם שיסתור משום דאמרינן דבר המטמא סותר היינו שמטמא במקום אחר בימי נדה אבל דם בלא הרגשה הלא אינו מטמא בשום מקום משום נדות ול"ה דבר המטמא בודאי אינו סותר אפס בהא מודינא דעכ"פ אותו היום אינו עולה לנקיים לפי המבואר בפירש"י שם לענין דם קישוי דאף דאמרינן כיון דאינו גורם זיבה אינו סותר היינו שאינו סותר הכל אבל עכ"פ אותו היום אינו עולה ובחי' הר"ן שם מובא חילוקי דיעות בזה אם אותו היום עולה וי"ל דה"ה לדם בלא הרגשה בתוך ז"נ עכ"פ אותו היום אינו עולה לנקיים והכי מבואר בחי' הרמב"ן נדה נ"ב. דכמו לרב דם טוהר אינו עולה אע"ג דטהור לא משום דסותר אלא דבעינן נקיים מדם של אותו מעיין ע"ש וה"ה בלא הרגשה נקי לא מיקרי ועפי"ז אזדא לה ראיית הנוב"י ז"ל שמוכיח דהרגשת זיבת דבר לח הוי' הרגשה מהא דנמצא דם בפרוזדור ספקו טמא דא"א שהי' הרגשת פתיחת המקור דא"כ ל"ה מספקינן במן העלי' ולהאמור הא איפשר דמיירי בתוך ספירת ז"נ דאפי' הי' בלא הרגשה הא עכ"פ אינו עולה (וי"ל עוד דבספירת ז"נ של זבה ראיי' בלא הרגשה סותרת עפ"מ דא' בנדה ל"ז. דאונס סותר אף שאינו גורם כיון שאם ראה שתים שלא באונס ושלישית באונס מצטרפין לקרבן הו"ל גורם וסותר ע"ש וא"כ י"ל לפמ"ש בסד"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג דהא דבעינן בזבה הרגשה א' בנדה מ"א: מדכתיב זובה בבשרה והיי"ד בראיי' א' שלה אבל לאחר שראתה פ"א בהרגשה אפי' חזי' ב' ראיות אח"כ שלא בהרגשה מצטרפין לראי' הראשונה של יום הא' ונעשה זבה גדולה כיון דעיקר קרא דבבשרה דדרשינן מיני' דבעי' הרגשה בנדה כתיב אלא דמרבינן לזבה מזובה ודרשינן זבה דומיא דנדה דבהרגשה א' סגיא ע"ש וא"כ י"ל דבלא הרגשה הו"ל גורם כמו ראיית אונס ויל"ע בזה) ויתיישב עפי"ז מה שהקשו המפורשים במשנה נדה נ"ח: מעשה באשה א' שבאת לפני ר"ע אמרה לו ראיתי כתם א"ל שמא מכה היתה ביך א"ל הן וחיתה א"ל שמא יכולה להגלע ולהוציא דם א"ל הן וטהרה ר"ע ראה תלמידיו מסתכלין זב"ז א"ל מה הדבר קשה בעיניכם של"א חכמים הדבר להחמיר אלא להקל שנא' ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה דם ולא כתם והקשו דל"ל מכח המיעוט דם ולא כתם הרי בלא"ה הוא ממועט מבבשרה עד שתרגיש בבשרה ולהנ"ל יהי' נכון דהנה באמת הקשה בתשו' ח"צ הנ"ל לשי' הרשב"א דאפי' במכה שא"י אם מ"ד תולין א"כ למה שאל ר"ע אם יכולה להגלע ולהוציא דם ותי' בתשו' נובי"ק סי' נ"ה דטעמא דהרשב"א הוא משום דמוקמינן האשה בחזקת טהרה ור"ע רצה לטהרה גם בימי ספורה דאז בחזקת טומאה עומדת ע"ש וא"כ לפי"ז אצטריך למדרש מדם ולא כתם דאלו מטעם של"ה הרגשה הא עכ"פ אותו היום אינו עולה דאינו נקי הוא ולהכי אצטריך למדרש מדם ולא כתם דהו"ל נקי מדם וגם אותו היום עולה ועל כן כ' הש"ך בסי' קצ"ו ס"ק י"ג דבמכה שידוע שמ"ד תולין אפי' בג"י הראשונים דכמו דיש סוברים דגם בשעת וסתה תלינן במכה שידוע שמ"ד הואיל וסתות דרבנן ואפי' למאן דמחמיר בשעת וסתה הואיל ואיכא למ"ד וסתות דאוריי' אבל כתמים שהן לכ"ע דרבנן תלינן במכה שידוע שמ"ד ע"ש ולכאורה הרי מאי דהוי דרבנן הוא משום של"ה הרגשה והיל"ל דבתוך ספירה עכ"פ אותו היום אינו עולה אמנם כיון דהתורה אמרה דם ולא כתם ולכך אף דבראיי' בלא הרגשה אין אותו היום עולה כיון דהו"ל אין נקי מדם אבל בכתם שפיר עולה דהו"ל נקי מדם וכן ראיתי לש"ב הגאון בישיע"ק סי' קצ"ו שהעלה דבראתה דם בלא הרגשה אין אותו היום עולה לנקיים ועי' באב"מ בקונטרס התשובות סי' כ"ג: והנה בדרך היותר קצרה איפשר לומר בביאור ד' הש"ס ב"ב הנ"ל דהנה באמת העלה בס' סדרי טהרה סי' ק"צ וקצ"ד דבלא הרגשה אף דגזה"כ הוא דהאשה טהורה מ"מ הדם טמא ואפי' אינימא מקור מקומו טהור מ"מ הדם הוא טמא ולפענ"ד יש לה"ר לזה מד' הש"ס נדה ס"ב. איתיבי' ר"י לר"ל הטבילו ועשה ע"ג טהרות כו' א"ל הנח לכתמים דרבנן והתני ר' חייא דם הנדה מעביר עליו ז' סממנין ומבטלו וקשה לכאורה דהא ג"כ יכול להיות שהוא רק דרבנן כשהוא בלא הרגשה וע"כ דהדם גופי' טמא מדאוריי' והרי בנדה ס"ו. ס"ל לרבי מקור מקומו טהור ומסתמא ר' חייא תלמידו ג"כ הכי ס"ל ואף דבנדה מ"א: א' דלמ"ד מקור מקומו טהור גם הדם הוא טהור זהו דוקא לענין דם טהור דליכא בי' טומאת נדה לעולם אבל בלא הרגשה כיון דאלו היתה מרגשת היתה האשה טמאה נדה לכך כשלא הרגישה הדם טמא עכ"פ ומצאתי שכתב כן הגאון ר' מרדכי בנעט זצ"ל בס' פרשת מרדכי הנמ"ח חיו"ד סי' י"א. והנה אף דילפינן בנדה נ"ד: דדם הנדה מטמא מדכתיב והדוה בנדתה מדוה כמוה מה היא מטמאה אף מדוה מטמאה א"כ חזינין דהדם אינו טמא רק מכח האשה ובלא הרגשה הא האשה היא טהורה והרי אפי' אי מקור מקומו טמא העלה בתשו' נובי"ת חיו"ד סי' צ"ז דזהו דוקא כ"ז